תגית: אומץ

לפעמים צריך פשוט לעשות את זה.

גם כשזה לא הזמן הכי טוב.
גם כשזה לא מרגיש הכי מדויק.
גם כשאת לא בשיא הריכוז.
גם כשאתה עייף.
גם כשחסרה לך השראה.
גם כשאת לא בטוחה.
גם כשאין לך חשק.
גם כשזה לא נוח.
גם כשנראה שאין בעיה לדחות או לחכות.
גם כשזה לא הכי איכותי.
גם כשלא ברור איך בדיוק לגשת לזה.
גם כשאינך בטוחה מה לומר או כיצד להתחיל.
גם כשיש סיכוי שזו תהיה טעות.

**
לפעמים כל הרשימה "המכובדת" שלמעלה,
היא בסך הכול ביטוי של פחד.

מוסווה, מנומק, מהוקצע, הגיוני.
פחד.

חיים מלאים. יום יום.

 

שמעתי לראשונה את ארבע המנטרות הללו מטיך נהאת האן לפני כשנה.
משהו בפשטות ובאנרגיה שלהן ריגש אותי.

ארבע מנטרות ליחסים.
לחיבור בין בני אדם.
לדעתי מכל סוג שהוא.

מעט מילים.
הרבה עוצמה.

משפטים קצרים הדורשים אומץ וכוונה.
מילים המגבירות נוכחות ומחזקות קשר.

הנה ארבע המנטרות.
הרשיתי לעצמי לתרגם אותן בצורה חופשית לעברית:

1. יקירתי, אני כאן עבורך.
(נוכחות. פשוט להיות.)

2. יקירתי, אני יודע שאת כאן. ואני כל כך שמח שאת באמת כאן.
(הכרה בנוכחות של בן/בת הזוג).

כשמישהו סובל:

3. יקירתי, אני יודע שאת סובלת… זו הסיבה שאני כאן עבורך.
(נוכחות.
גם ואולי במיוחד כשמישהו סובל.
גם ואולי במיוחד אם מעורב בצורה כלשהי.)

4. יקירתי, אני סובל. אני מנסה לתרגל כמיטב יכולתי. אנא עזרי לי.
(המנטרה היותר מאתגרת לרובנו.
במיוחד כשאנו מאמינים שבן/בת הזוג הם הגורמים לסבל שלי.)

בוידאו הבא (שלוש דקות) תוכלו לצפות בטיך נהאת האן
מפרט על כל אחת מארבע המנטרות הללו.
בו גם תמצאו את המקור המדויק באנגלית.
קחו אויר…

**
לפני כחצי שעה סיימתי שיחת טלפון עם חבר שאני אוהב.
הוא עזב לפני מספר חודשים תפקיד מנכ"ל בחברה גדולה,
אחרי שמילא מספר תפקידים בכירים בארגונים שונים.
התקשרתי לברך על אירוע משפחתי משמח והשיחה התגלגלה לה.
החבר שלי עדכן אותי שהוא בחר כיוון חדש לקריירה שלו
ונכנס כשותף בחומוסיה ידועה בארץ.
לפני שהוא החליט ללכת על זה הוא ויתר על מספר הצעות מפתות.

כשהקשבתי לו יכולתי לראות מה כל כך מדויק עבורו בכיוון החדש:
– הפשטות של החומוס.
– ההזנה הבסיסית והאיכותית של אנשים ולבבות.
– החיבורים האנושיים והמקרבים סביב השולחן.
– נגישות המחיר לכולם (ומי שאין לו, דואגים לו…).
– עקרון "המספיק": לדעת מתי לעצור (כשנגמר הסיר ?). לוותר על מרוץ "העוד והיותר".
– Win Win אמיתי שבו כולם מרוויחים. אבל באמת.
– ושמחים.

**
יש מספר קווים מקבילים בעיני
בין המנטרות של טיך נהאת האן, החבר שלי והחומוסיה:
– פחות זה יותר.
– פשטות וצניעות.
– חיבור למהות. לעיקר.
– כוונה ונוכחות.
– אומץ. להגיד משפט. לעשות צעד. לבחור.

מה אתם אומרים… ?

חג שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

כשאני מוריד את השריון שלי,
נפתח וחושף את עצמי בפניך,
אני מקווה שלא תיבהל,
שלא תשפטי אותי,
שתחכה עם העצות שלך עד שאבקש
ושלא תנסי לפתור לי את כל הבעיות.

**
אל תדאג.
אני יכול לדאוג לעצמי.
איני מצפה שתסחוב את זה במקומי.

את יכולה להירגע.
זה עניין שלי.
אני בסה"כ משתף אותך ומקווה שתהיי נוכחת ותקשיבי לי…..

**
לא פשוט לי להוריד את השריון לידך ולשתף אותך.
הרבה יותר קל להישאר עם השריון עלי ולהעמיד פנים.
לשחק את המשחק שכולם משחקים.

**
אני רוצה להוריד את השריון בנוכחותך כי בא לי שתראי אותי. כמו שאני.
אני מקווה שתורידי גם את את השריון שלך לידי. כדי שאני אראה אותך.
נעצור לכמה דקות,
ניגע לרגע בחגיגות, בפחדים, בבלבול, בחוסר האונים, בכאבים ובשמחות,
ננשום…
ונמשיך הלאה…
עם השריון עלינו.

אחרי הכול, לא בכל מקום אני מרשה לעצמי להוריד אותו.
מעטים האנשים שארגיש נוח לעשות את זה בנוכחותם.

חיים מלאים. יום יום.

פארטו גילה את חוק ה- 80/20 הקרוי על שמו:
80% מהבעיות נמצאות ב-20% מהגורמים.
80% מהתוצאות נובע מ 20% מהפעולות
80% מהכנסות המדינה ממסים נובעות מ-20% מהאוכלוסייה.
80% מזמן השירות ללקוחות נצרכים על ידי 20% מהלקוחות.
80% מההחלטות מתקבלות במשך 20% מהישיבות.
80% מתנועת הנתונים באינטרנט נובעת מ-20% מהדפים.

**
פרקינסון הציע את "חוק פרקינסון" שלפיו
העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה.
אדם ינצל את כמות הזמן המקסימלית להשלמת מטלה מסוימת.
נתונים יתרחבו כך שימלאו את כל מרחב האחסון האפשרי.
ישיבת עבודה תסתיים בדקה האחרונה שנקבעה עבורה.
תיבת ה Inbox תכיל את כמות המיילים המקסימלית האפשרית שרק תלך ותגדל.

**
פוטנציאל הנזק או התועלת של "פארפר" (פארטו ופרקינסון) עצום:
בשעתיים איכותיות ניתן להגיע ל 80% הצלחה/משמעות/התקדמות/סיפוק של יום עבודה מלא.
ביום עבודה איכותי יחיד בשבוע (מסוג 20%) ניתן לייצר ערך של ארבעה ימים "רגילים" (מסוג 80%).
ובהמשך לקו הזה – ביומיים איכותיים ניתן לייצר 160% ערך !
בזמן איכות ריאלי (20%) ניתן ליצור מערכות יחסים יוצאות דופן במשפחה ועם חברים.

**
זה לא בלתי אפשרי:
לקיחת אחריות.
בחירה מודעת בצרכים ובסדרי עדיפויות.
משמעת וכבוד לזמן.
כבוד לעצמנו וכבוד לאחרים.
מיקוד של נוכחות ותשומת לב.
אומץ להגיד לא. אומץ להגיד כן.
מוכנות לשלם מחירים מסוימים.
אי מוכנות לשלם מחירים אחרים.

לפעמים הדברים הכי ברורים הם אלו שהכי קשה לראות. ועל אחת כמה וכמה ליישם.

חיים מלאים. יום יום.

שתי מיומנויות מפתח למנהלים ומובילים בדרג ביניים:

**
1) להקשיב למטה
לייצר אמון ופתיחות שיעודדו אנשים לבטא עצמם בחופשיות וללא פחד, למרות ההיררכיה.
לשמוע גם את מה שלא נאמר, גם את מה שבין המילים.
להתחבר לשטח, לדופק הארגוני, למסדרונות ולמה שבאמת קורה.
לגלות סקרנות לנקודות מבט מגוונות ולמסרים העלולים לערער אמונות או תפישות קיימות.
להזמין פרואקטיבית משוב מתמיד, גם כשהוא קשה או לא נעים.

**
2) לדבר למעלה
לבטא עצמך ביושר ובכנות, גם כשהדברים פחות פופולריים.
לעשות זאת בחדות, בבהירות תוך ניצול זמן והזדמנויות שאינם בלתי מוגבלים.
לדבר באומץ מבלי לחשוש מעונש או מתדמית שתדבק בך.
להביע עצמך ברגישות, כך שיהיה ניתן להקשיב לך עם מינימום התנגדות.

חיים מלאים. יום יום.

הטקסט המקורי נגע בי מאוד.
משהו בחדות ובעוצמה הולך לאיבוד כשאני מנסה לתרגם אותו לעברית.
הנה שני הנוסחים, המקורי והמתורגם.
אשמח לקבל הצעות לתרגומים אפשריים נוספים.

*****

“Be very mindful of what is appropriate for you.
Respect your boundaries.
I tell you, to stop in this world is to create the conditions where a lot of unusual experiences can rise up.
So be very respectful of your situation and proceed with love and with care, as well as courage.”
/ Joan Halifax *

*****
“היה מאוד מודע למה נכון עבורך.
כבד את גבולותיך.
אני אומרת לך, לעצור בעולם הזה, זה ליצור את התנאים שבהם הרבה התנסויות בלתי רגילות יכולות לעלות.
אז היה מלא התחשבות וכבוד למצב בו אתה נמצא והמשך באהבה, בתשומת לב ובאומץ.”
/ ג'ואן הליפקס

*****
קושי במערכת יחסים.
השרדות כלכלית.
התמודדות עם מחלה.
עומס בעבודה.
שירות צבאי מסוכן.
אתגר בלימודים.
שינוי במשפחה.
עסק בקשיים.
אלימות.
פרידה.
מוות.

אנו פוגשים את המצבים הללו ואחרים במסע החיים הזה.
לפעמים כמה מהם במקביל.
ג'ואן הליפקס קוראת להם "התנסויות בלתי רגילות".
אני מאמין שהיא מתכוונת לחוויות אינטנסיביות.
מצבים מאתגרים שאינם מובנים מאליהם.
אירועים צפויים או מפתיעים המעוררים בלבול, כאב, עייפות,
חוסר אונים, סבל, פחד, עצב, לחץ, חוסר וודאות, ייאוש.

*****
עצירה.
נשימה.
דאגה אמפטית לעצמנו.
הכרה באנושיות שלנו.
הבנת הגבולות שלנו.
התחשבות במצבנו הנוכחי.
כבוד למורכבות של מה שאנו מתמודדים אתו.
המשך תנועה.
באהבה, בתשומת לב ובאומץ.

חיים מלאים. יום יום.

* הציטוט בתחילת הפוסט נלקח מתוך ראיון עם ג'ואן הליפקס. מומלץ לצפות גם בהרצאת ה TED שלה.