ג' שבט – איך אתה יודע שאתה עסוק מדי?

איך אתה יודע שאתה עסוק מדי ?

– אין לך זמן ללמוד משהו שבא לך.
– אין לך זמן לפגוש אנשים שאת רוצה. או לשוחח עמם.
– אתה בלחץ ולא נהנה מספיק מהדרך שאתה עובר.
– אין לך זמן לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– אין לך לגיטמיציה פנימית לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– הדברים החשובים בחייך – שכחת מהם או שאתה זוכר אותם כ"כותרות ריקות" בלבד.

**
אם אחד מהמצבים הללו מתקיים עבורך כנראה שאת עסוקה מדי.
אם כמה מהמצבים הללו מתקיימים כנראה שהגיע הזמן לחישוב מסלול מחדש.
אם כל המצבים הללו מתקיימים הגיע הזמן לעצור.

**
התשובה לשאלת "עומס יתר או עסוק מדי" אינה נמצאת ביומן שלך או בהסתכלות אובייקטיבית של מישהו מהצד.
היא נמצאת בתחושה האישית שלך ובניהול תשומת הלב שלך.
באופן פרדוקסלי (או לא), יעילות גבוהה מאוד יכולה להיות סימן ל-"עומס יתר ועסוק מדי".

חיים מלאים. יום יום.

כ"ו טבת – איך לנצח במרוץ?

איך לנצח ב"מרוץ"?
להתחיל הכי מהר שאפשר, להגביר תוך כדי כל הזמן ולהאיץ לקראת סיום.

כשקוראים את "מרשם ההצלחה" הזה הוא מעורר חיוך.
ברור שהוא אבסורדי ולא הגיוני.

ולמרות זאת … אנשים רבים מנסים לפעול לפיו ב"מרוץ החיים" ובהתנהלות היום-יומית שלהם.
משום מה הם מאמינים שהם יכולים "לנצח".
ללא הפוגות, עצירות, האטה, חגיגות, למידה, מילוי מצברים, מנוחה ומשחק.

יתרונו המרכזי של "מרשם ההצלחה" הזה הוא הוודאות המוחלטת שהוא מייצר.
מתכון בטוח לקריסה, לנפילה, לכשלון, לפספוס ולסבל.

**
הבוקר היתה לי הזכות להיות נוכח בעצירה קצרה של ארגון מופלא שרץ למרחקים ארוכים בצורה אינטנסיבית מאוד.
עצירה להתבוננות ולהקשבה.
עצירה לחגיגה ולאבל.
עצירה להכרת תודה וללמידה.
עצירה משמעותית ומרגשת.
עצירה לשעתיים בלבד.
כל אחד יכול.
גם אתם.

חיים מלאים. יום יום.

 

יח' טבת – לחץ

אתמול בערב שמתי לב שהנשימה שלי קצרה.
ואז…יכולתי לחוש בלחץ שהיה שם בתוכי…
לחץ כללי כזה, שילוב של כמה גורמים.
בדיעבד הוא היה אתי לאורך היום כולו.
חלק ממנו קשור לדברים שכבר קרו וחלק אחר לכאלו שיקרו בעתיד.

עצרתי לבדוק בסקרנות מה יש שם.
איזה מין לחץ זה וממה הוא נובע.
התמונה התחילה להתבהר.
גיליתי שהלחץ הכללי בעצם מורכב מפלונטר של מספר נושאים:

1. לחץ מלעשות משהו שמעולם לא עשיתי – ואין לי ביטחון שהוא יצליח.
2. לחץ מלהגיע לקהל או לקבוצה שאני לא מכיר – ופחד ולהיכשל שם.
3. לחץ מעומס גדול של מספר משימות שרצות במקביל – איך שומרים את כל הכדורים באויר?
4. לחץ מדבר אחד מסוים שמרגיש תקוע ולא ברור איך להתקדם איתו.
5. לחץ מלא להספיק – ברור מה צריך לעשות ולא ברור איך מגיעים להכול.
6. לחץ של לרוץ ממקום למקום, להגיע בזמן ולא לאחר.
7. לחץ מכמה שיחות שלא נענו, הודעות ומיילים "שמחכים לי" ושטרם הגבתי עליהם
8. לחץ מכך שאני פחות מוכן מכפי שהייתי רוצה להיות בשלב הזה – ועדיין אני מחוייב "לעלות על הבמה" מחר בוקר או בקרוב.
9. לחץ מאחריות שלקחתי על עצמי וחשש לא "לספק את הסחורה".
10. לחץ מכך שמשהו שאמרתי יתפרש אחרת ממה שהתכוונתי.
11. לחץ מכך שמשהו שלא עשיתי יתפרש אחרת ממה שאני רוצה.
12. לחץ מלעשות טעות. מלא לעשות את הדבר הנכון והמדויק.
13. לחץ מחוסר וודאות ומעתיד לא ברור – מה יקרה? איך יתפתח המצב שאני חושב עליו?

**
זוהי אינה רשימה תיאורטית.
כל סעיף מחזיק אירוע רלוונטי מסוים שחי בי בזמן הבדיקה.

זוהי אינה רשימה דרמטית.
לרבים מאיתנו יש רשימות דומות.
אני חי בשלום עם כל הסעיפים. שום דבר ברשימה לא מדיר שינה מעיני או גורם לי להתעורר עם זיעה קרה.

הרשימה מרגיעה ומקלה.
מיפוי הסעיפים השונים והורדתם אל הכתב מקל ומפנה מקום לדברים נוספים (לדוגמא: שמחה והכרת תודה).
עד שזה קורה הכול "מוחזק" בתוכו בעירבוביה מעיקה.

הרשימה יוצרת בהירות ומחדדת.
הפירוט מחדד סדרי עדיפויות, יוצר בהירות ומסייע לראות פעולות מסוימות שאפשר לעשות.
חלק מהלחץ יורד או מתפוגג מעצם המודעות אליו. לא כל סעיף מצריך פעולה.

עצירה לכמה דקות, בדיקה סקרנית פנימה והסדרת נשימה יכולות להביא לשינוי גדול ומיידי.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ז טבת – באיזה דלי תבחרו?

אתם צריכים להעביר מים מנקודה א' לנקודה ב' בעזרת דלי.
באיזה דלי תבחרו – הגדול יותר או הקטן יותר?
הגדול יותר הוא לא תמיד המשתלם יותר.
בטח לא כשיש בו חורים והמים זולגים ממנו תוך כדי תנועה.

**
איזה ארגון רווחי יותר –
ארגון א' שסך ההכנסות בו 10 מיליון ₪ או ארגון ב' שסך ההכנסות בו 20 מיליון ₪?
גדול ההכנסות אינו הגורם היחיד המשפיע על הרווחיות ולעתים גם לא המרכזי.
לפעמים הקטנת הכנסות יכולה להגדיל רווחיות (כתוצאה מהקטנת הוצאות ומיקוד בפעילויות בעלות ערך גבוה).

**
מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר, הרבה יותר,
זה לאו דווקא טוב יותר או אפקטיבי יותר.
וגם לא בהכרח שמח, משמעותי או בריא יותר.

**
כמה דברים שתורמים ל"שורה התחתונה" ו"לסגירת חורים בדלי":
• עצירה. נשימה.
• חגיגה והכרת תודה.
• רפלקציה ולמידה.
• מיקוד בדברים חשובים.
• שותפים אמיתיים.

אם אתם לא מקדישים מספיק תשומת לב לדברים הללו סביר להניח ש"הדלי" שלכם דולף וש"ההכנסות" שלכם מתאדות.

חיים מלאים. יום יום.

יב' טבת – אם לא תעשי את זה היום

אם לא תעשי את זה היום, כנראה שכבר לא תעשי את זה.
אם לא תאמר את זה בסוף המפגש, כנראה שכבר לא תאמר את זה.
אם לא תבחיני בזה עכשיו, כבר לא תוכלי לראות את זה.

הכרת תודה.

רגע לפני שמתחילים לדאוג לדבר הבא,
רגע לפני שעוברים הלאה,
רגע לפני שהיום נגמר,
עוצרים.
בודקים.
רואים.
חווים.
מודים.
חוגגים.

עוצרים.
לוקחים אוויר. נשענים אחורה. נושמים.

בודקים.
למי ועל מה אני מכיר תודה?

רואים.
מתחילים להבחין: במחוות, במתנות, בתמיכה, בפרגון, באכפתיות.

חווים.
נותנים לזה לחלחל פנימה. מרגישים את זה.

מודים.
באותנטיות, עם כוונה. לאנשים מסוימים על דברים קונקרטיים שהעשירו את חיינו או תרמו להם.

חוגגים.
את השפע. את החיבור. את מה שאינו מובן מאליו. אנחנו עשירים. אנחנו לא לבד.

חיים מלאים. יום יום.

ז' טבת – ניהול מרווחים

בין האירוע שאנו חווים ובין תגובתנו לאירוע ישנו מרווח.
ההתנהלות שלנו במרווח משפיעה על תגובתנו, על המשך האירוע ועל חיינו.
(לדוגמא: עצירה, יציאה ממצב אוטומט, הקשבה לעצמנו ולאחרים, בחירת תגובה).

בין הפרויקט שנגמר ובין הפרויקט שמתחיל ישנו מרווח.
מה שנעשה במרווח משפיע עלינו, על הפרויקט הבא ועל העתיד.
(לדוגמא: התבוננות, הפקת לקחים, הכרת תודה, מנוחה, הערכות).

בין הפגישה שיצאנו ממנה ובין הפגישה שאנו נכנסים לתוכה ישנו מרווח.
מה שיקרה במרווח יכול להשפיע על הפגישה הקודמת, על הפגישה הבאה ועל המשך היום.
(לדוגמא: כתיבת דבר לטיפול בהמשך לפני שנשכח, מודעות רגשית, שינוי אנרגיה, חידוד מטרה לפגישה הבאה)

***
מה שקורה במרווח חשוב לא פחות ממה שקורה לפני או אחרי מרווח.
חיים בלי מרווחים הם חיים לחוצים.
לפעמים אפילו מסוכנים.

חיים מלאים. יום יום.

י' כסלו – מה אתה לוקח מכאן?

בשבוע הבא אקיים סדנת יום לכתשעים מנהלים בדרגים שונים של חברה מסוימת.
לקראת סיום, בחמש עשרה הדקות האחרונות של המפגש,
יקבלו כל משתתפי ומשתתפות המפגש פתק קטן ויתבקשו לכתוב לעצמם תשובה לשאלה הבאה:

"מה הדבר או שני הדברים (כלי, תובנה, שאלה וכו') שאת/ה לוקח/ת לעצמך מהיום?"

סביר להניח שיותר מ- 50% מהם יתעלמו מההזמנה, יעבירו את הדקות האחרונות ויחכו שהסדנה תסתיים.

30%-40% ישרבטו משהו על הפתק.
כי הם ממושמעים וכי חשוב להם להיות "בסדר" עם מארגני הסדנה.

10%-20% יזקקו ויחדדו לעצמם 1-3 נקודות מפתח מרכזיות עבורם מיום העיון.
תובנה אישית, כלי מקצועי, למידה משמעותית וכו'.
ייתכן שהם ימשיכו לחשוב על כך בדרכם הביתה ובאותו ערב.

כ 3% או פחות יקחו את נקודות המפתח שלהם וינסו להטמיע אותן בשטח.
ליישם כבר למחרת בבוקר או עוד באותו שבוע.

*****
כשנכנסים בבוקר לחדר, תוך כדי היום ואפילו בסופו,
אין באמת יכולת לצפות מי מהמשתתפים יהיו בקבוצת ה 10-20% ומי בקבוצת ה 3%.
לכולם יש את חופש הבחירה, האפשרות והיכולת.
למעטים יש את הכוונה, הרצון והמשמעת.

בריצה למרחקים ארוכים,
הכוונה, הרצון והמשמעת ללמוד וליישם יוצרת הבדל עצום לאורך זמן.
הרבה יותר מתנאי הפתיחה, מהמזל ומגורמים נוספים.

למידה יכולה להתרחש בכל יום, בכל מצב ובכל מקום.
אין צורך לחכות לסדנה רשמית או להזמנה של מנחה כדי לסמן לעצמנו מה אנו לוקחים מכאן.

עצירה של כמה דקות להתבוננות ולמידה,
בגמר פגישה, לאחר פעילות, או בסופו של יום,
תהיה כנראה אחת ההשקעות היותר משתלמות שלך בעצמך. לעצמך.

תרבות של למידה משמעותית ויומיומית בארגון או בחברה,
בשונה מתרבות של אשמה וענישה,
יכולה להפוך ליתרון מקצועי, אסטרטגי ותחרותי מהמעלה הראשונה.

חיים מלאים. יום יום.

ג' כסלו – כשהמצבר שלך ריק

הנורה שלך דולקת, למה את לא עוצרת לתדלק?
אין לי זמן. אני חייבת להמשיך לנסוע.

הגרזן שלך קהה, למה אתה לא עוצר להשחיז אותו?
השתגעת ??? אני לא יכול להפסיק, יש לי עוד המון עצים לכרות ביער הזה.

המצבר שלך ריק, למה את לא עוצרת למלא אותו?
אני לא יכולה. הילדים, הבעל, העבודה, ההורים, החברים צריכים אותי.

*****
איך זה שקל כל כך להבין את האבסורד בדוגמאות הללו וקשה כל כך ליישם את זה בחיים?

ארבעה מרכיבים חשובים ל"מילוי מצברים":

1. הבן שהמצבר שלך אינו אינסופי.
למצברים נדרשת טעינה על בסיס קבוע.

2. הביני מה טוען את המצבר שלך ומה ממלא אותך כשאת מרוקנת.
מנוחה, ספורט, חברים, משפחה, כתיבה, טבע, ריקוד, קריאה, פיסול הן רק כמה דוגמאות.

3. הכר בך כשהמצבר שלך מרוקן או קרוב לכך.
עדיף "לתפוש" את זה כבר לפני אך אם הגעת ל"נורה דולקת" חשוב שתזהה את זה.

4. עצרי. קחי את הזמן ומלאי את המצבר בדרך שמתאימה לך. אל תתביישי לבקש עזרה.
לא חייבים לחכות שהמצבר יתרוקן. אפשר למלא אותו על בסיס קבוע.

מחלה, תאונה, התמוטטות, פרידה ופיטורין מצביעים בד"כ על מצבר מרוקן ומאלצים אותנו לעצור ולמלא.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ו חשוון – "עסוק" זה סטטוס

"עסוק" זה סטטוס.
אם אתה עסוק אתה חשוב.
אם את עסוקה את בעלת ערך.
לדלג על ארוחת צהריים בגלל עומס זה סטטוס.
זה להיות גם עסוק וגם חשוב.
לעבוד עד 23:45 או בסוף השבוע זה סטטוס.
זה להיות מחוייבת. זה לעשות מעל ומעבר.
לעבוד חולה זה סטטוס.
העולם מתקשה (אולי אפילו לא יכול) להסתדר בלעדיי.

"עסוק" זו תעודת ביטוח.
גם אם התוצאות לא יהיו משהו,
נקבל קרדיט על מאמץ והשתדלות.
נרוויח נקודות על מסירות.
ציפור אחת כבר יש לנו.

"עסוק" זו בריחה.
מסדרי עדיפויות.
משאלות חשובות.
מהחלטות ומהתמודדויות.
מתפקידים אחרים שלנו.
מלהגיד "לא".
מלהגיד "כן".

להוריד הילוך זה מאיים.
זמן פנוי זה בעיה.
לעצור, לחגוג, להנות, להכיר תודה הן מילים גסות.
אולי אחר כך… עכשיו אני עסוק.

יג' חשוון – תרגול בסקרנות

תרגול בסקרנות #1
הכניסו פרטים או הורידו את האפליקציה.
קבלו שיר טרי בכל בוקר.
כשזה מגיע עצרו. קחו נשימה.
איזה שיר ואדם תפגשו היום?
פתחו וקראו בסקרנות.
(תודה לשמרית על המתנה הזו)

*****
תרגול בסקרנות #2
עצרו. קחו נשימה.
שאלו את עצמכם בסקרנות:
"מה תהיה המחשבה הבאה שלי?"
היו ערניים. שימו לב למה שמגיע.
איזו מחשבה עלתה? כמה זמן לקח לה להופיע?
(תודה לאקהרט טולה על התרגיל הזה)

*****
תרגול בסקרנות #3
הרשמו כאן.
מייל טרי ורענן בכל יום.
השעה לא קבועה. הנושא לא ידוע.
עצרו… פנו לעצמכם דקה של תשומת לב.
בדקו בסקרנות: מה הנושא הפעם? האם ואיפה זה נוגע?

*****
שלוש דוגמאות לתרגולים יומיים.
דקה אחת תספיק.
שלוש עדיף.
עצירה.
נשימה.
סקרנות.
תשומת לב.
נוכחות.
ולהמשיך הלאה…

חיים מלאים. יום יום.