איך מייצרים שינוי עמוק בשעתיים?

איך מייצרים שינוי עמוק בשעתיים?

איך עושים משהו משמעותי, עמוק, פרקטי, אפקטיבי, מהנה, קליל, מעורר השראה וזורם לעשרים מנהלים בשעתיים?
איך מייצרים שינוי אמיתי, מקדמים נושאים חשובים ומתמודדים עם בעיות מורכבות בארגון בשני מפגשים קצרים?
איך מגבירים מוטיבציה, בונים אמון, יוצרים חיבור ופותרים קונפליקט עם עובד בשיחה בודדת אחת?

**
זה לא עובד ככה.
לא עושים את כל זה בשעתיים.
לא מייצרים את זה, מקדמים את זה ומתמודדים עם זה בשני מפגשים.
לא מגבירים, בונים, יוצרים ופותרים את זה בשיחה בודדת אחת.

**
מחזיקים כוונה.
ניגשים בקצת יותר ענווה.
מתאמים ציפיות עם עצמנו ועם אחרים.
מחדדים את מה שהכי חשוב (כי הרי הכול חשוב…).
מתחייבים לזה.
מתמקדים בזה.
מפשילים שרוולים ומתחילים לעבוד בזה:
שעה ועוד שעה, פגישה ועוד פגישה, פעולה ועוד פעולה, יום ועוד יום.

חיים מלאים. היום.

שתי אסטרטגיות הישרדות

שתי אסטרטגיות הישרדות:

1. "איזהו עשיר? השמח בחלקו"

הכרת תודה על מה שיש.
הסתפקות במועט.
ויתור על צרכים.
הנמכת ציפיות.
כיבוי רצון.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר".

**
2. "אם אין אני לי מי לי"

עצמאות, מסוגלות ושאפתנות.
אני יכול להגיע למה שאני רוצה.
אני יכול להסתדר בעצמי.
אני צריך להסתדר בעצמי.
אני אחראי לספק את צרכיי.
רק אני אחראי לספק את צרכיי.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר מאיש".

**
שני סיפורים.
שתי אמונות יסוד שפיתחנו עם השנים.
שתי אסטרטגיות הישרדות שונות שנבטו מאותו זרע.
שתי דרכי פעולה המכוונות לסייע לנו להתרחק
מכאב חוסר האונים שבתלות הדדית.
מההזדקקות שלנו לאחר.
מהמוגבלות שלנו.

**
– איזו מבין שתיהן אימצת?
– לאיזו דרגת מומחיות הגעת?

חיים מלאים. היום.

עדיין לא שם…

יש דברים שצריכים את הזמן שלהם.
יש אנשים שצריכים את הזמן שלהם.
יש תהליכים שצריכים את הזמן שלהם.

**
כמו באפייה, יש חשיבות רבה למצרכים, למינונים, לסדר, לזמן, לתהליך.
בשונה מאפייה, כשמדובר באנשים, לאף אחד אין את המתכון המדויק.

כוונה, מחשבה, לב פתוח, ערנות, למידה מתמדת, אמון וענווה עושים הבדל.

**
כשיצאנו לדרך, כיוונו למקום מסוים.
אנחנו עדיין לא שם.
יש לנו עוד דרך.
אנחנו בדרך.
ביחד.

חיים מלאים. היום.

חיים של אנשים

הבוקר, בזכות רויטל, נחשפתי ל"וידוי המשלים".
על פי הרב קוק, בשעה זו של חשבון נפש,
כשם שאנו מתוודים על עוונותינו, חשוב שנתוודה גם על מצוותינו.

ברוח זו כתב הרב בנימין הולצמן את הוידוי המשלים:

הוידוי המשלים

"אהבנו, בכינו, גמלנו, דיברנו יופי,
האמנו והשתדלנו, זכרנו, חיבקנו, 
טעמנו ספר, יצרנו, כמהנו, לחמנו עבור הצדק,
מיצינו את הטוב, ניסינו, סרנו לראות,
עשינו את אשר ציוויתנו, פרשנו,
צדקנו לפעמים, קראנו בשמך, 
רצינו, שמחנו, תמכנו."

במילים שלי:
לא רק הלקאה עצמית.
לא רק חצי כוס ריקה.
לא רק איפה טעינו
לא רק מה לא עשינו מספיק.

לזכור גם את הטוב שעשינו.
לראות גם את חצי הכוס המלאה.
להכיר גם במקומות שבהם תרמנו לחיים.
לגדל בתוכנו גם הכרת תודה פנימית ופרגון עצמי.

**
בימים הללו, שבין ראש השנה ליום הכיפורים,
התפתח אצלי איזשהו קטע.
מעין תזכורת עבורי.
אולי גם עבורכם.

חיים של אנשים

"אנחנו חיים עם אנשים.
אנחנו הורים של אנשים, ילדים של אנשים, אחים ואחיות של אנשים.
אנחנו בני ובנות זוג של אנשים.
אנחנו עובדים עם אנשים.
אנשים שיש להם הורים, בני ובנות זוג, ילדים, אחיות ואחים.
אנחנו נוגעים באנשים. בחיים של אנשים. כל יום.
אנחנו משפיעים על אנשים. ישירות ובעקיפין. כל הזמן.
אנשים שכועסים ופוחדים.
אנשים ששמחים ועצובים.
אנשים שאוהבים ושונאים.
אנשים בעלי ביטחון עצמי גבוה או נמוך.
אנשים בעלי דימוי עצמי כזה או אחר.
אנשים שמתמודדים עם אתגרים.
אנשים שחווים קשיים.
אנשים שעוברים שינויים.
אנשים שחוגגים ניצחונות ומשיגים הישגים.
אנשים שמתאבלים וכואבים.
אנשים שפוגעים ונפגעים.
אנשים שגאים בעצמם. אנשים שלא.
אנשים שעושים טעויות. שלפעמים מבקשים סליחה.
אנשים שיש להם אגו. לכולם יש.
אנשים שמאמינים. וכאלה שכבר לא.
אנשים מיואשים. וכאלה שיש להם תקווה.
אנשים שצמאים להערכה, הכרה, כבוד, אהבה ומגע.
אנשים שרוצים שיראו אותם, ישמעו אותם ויבינו אותם.
אנשים שיש להם קול. קול שלפעמים נשמע ולפעמים לא.
אנשים שחווים בלבול. או בהירות.
אנשים שרוצים יותר או פחות.
אנשים שרואים חצי כוס מלאה או חצי כוס ריקה.
אנשים שעדיין מנסים וכאלו שכבר לא.
אנשים עם ירושות. ירושות מודעות וירושות לא מודעות.
אנשים עם אמונות. עם מגבלות. עם יכולות. עם זיכרונות. עם הרגלים.

אנחנו עובדים עם אנשים.
אנחנו חיים עם אנשים.
אנחנו אנשים.
אנשים חיים.
אנשים שחיים חיים מלאים."

**
אולי הקטעים הללו נוגעים בכם בצורה כלשהי, במקום כלשהו.
מעוררים משהו…
אם מתחשק לכם להגיב, לשתף או לכתוב לי מספר מילים,
אשמח מאוד לקרוא.

גמר חתימה טובה וצום קל,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

האירוע של אתמול

האירוע של אתמול לא קרה במקרה או במזל.
האירוע של אתמול לא התרחש מעצמו.
האירוע של אתמול הוא תוצר של כמה וכמה דברים שאמרת ועשית
בשבועות ובחודשים האחרונים, אולי אפילו בשנים האחרונות.

**
האירוע של אתמול לא קרה רק בגללך.
האירוע של אתמול לא התרחש רק בזכותך.
האירוע של אתמול הוא תוצר משותף של כמה וכמה דברים שנאמרו ונעשו
בשבועות ובחודשים האחרונים, אולי אפילו בשנים האחרונות.

**
בכל רגע ורגע אנחנו יוצרים ביחד.
משפיעים ומושפעים.
משנים ומשתנים.
רוחשים ומתרחשים.
עושים ומתהווים.

חיים מלאים. היום.

אין לנו מושג

אין לנו מושג מאיפה הוא מגיע ולאן היא הולכת.
אין לנו מושג מה עובר עליו ומה היא עוברת.
אין לנו מושג מה הוא יעשה עם זה. אם הוא יעשה עם זה.
אין לנו מושג לאן היא תיקח את זה. אם היא תיקח את זה.
אין לנו מושג איך זה ישפיע. אם זה ישפיע.
אין לנו מושג מה יש מתחת למילים.
אין לנו מושג מה נמצא מאחורי השתיקה.

**
אין לנו מושג.
להחזיק כוונה.
לעשות את העבודה.

להמשיך הלאה…

חיים מלאים. היום.

הנחות כוזבות ואמיתות בסיסיות

3 הנחות כוזבות:

1. אנחנו צריכים לעשות את זה.
2. כל הדברים חשובים.
3. אנחנו יכולים לעשות הכול.

**
3 אמיתות בסיסיות:

1. יש לנו בחירה.
2. יש דברים חשובים יותר ודברים חשובים פחות.
3. אנחנו יכולים לעשות כל דבר שנבחר, אבל לא הכול.

~ בהשראת הספר Essentialism מאת Greg McKeown

**
לקיחת אחריות על הבחירות שלנו.
זיהוי של מה שהכי חשוב.
מיקוד במה שהכי חשוב.
ויתור על מה שפחות חשוב.
אומץ וביטחון ביכולת שלנו.
ענווה והכרה במוגבלות שלנו.

חיים מלאים. היום.

אין לי מושג

אין לי מושג.

אין לי מושג מה עובר עליך עכשיו.
אין לי מושג מה לקחת מהיום.
אין לי מושג אם ועד כמה זה ישפיע.
אין לי מושג מה זה יעורר.
אין לי מושג איך זה יתפתח ולאן זה הולך.
אין לי מושג אם זה משנה.
אין לי מושג.
גם כשאני חושב שיש לי.
אין לי וכנראה גם לא יהיה לי.

**
אין לי מושג, כמו שלמי שיצר את זה אין מושג.
אין לו מושג מי אני.
אין לו מושג מה עשיתי היום.
ובשנים עשר השנים האחרונות.
הוא אפילו לא מכיר אותי.

**
תודה לך על מה שיצרת ועל ההשפעה של זה על חיי.
תודה לכם על הנוכחות שלכם בחיי היום.
בזכותך ובזכותכם יכולתי לעשות את העבודה שלי היום.
גם היום.

חיים מלאים. היום.

Respect

את שלושת הציטוטים הבאים ליקטתי מעמוד הפייסבוק של ד"ר יאיר כספי,
שאיתו ובמסגרת תכניתו "פסיכולוגיה ביהדות" זכיתי ללמוד לפני מספר שנים.
"פסיכולוגיה ביהדות" הינה תכנית קבוצתית המשלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית
עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית.
התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן.
להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר.
יאיר כספי הוא גם מחברים של שני ספרים מומלצים: "לדרוש אלוהים" ו-"ניסיון".

**
"הסוד השמור של ליל הסדר הוא סיפורם של העבדים שנשארו במצרים.
הם לא כתובים בתורה ואין מזכירים אותם בהגדה, כדי שלא יערערו את אמונתנו:
הם לא סמכו על משה שגילה כי ישנה סמכות גבוהה יותר מפרעה.
בשעה שאנו חוגגים את יציאתנו מעבדות, הם הולכים לסדר משלהם.
שבו מרבים לספר על אלו שמתו במדבר.
או נתפסו על ידי חילות פרעה וזכו למוות אכזר.

בטקס של העבדים שהיו ועודם,
שרים "עבדים אנחנו, כי כך נגזר. ואין איש משנה את דינו לעולם. זה בגנים שלנו. או בכוכבים".
וגם שרים: "פרעה אוהב אותנו, בדרכו, וצריך להגיד תודה שמישהו נותן לנו אוכל, לפעמים".

אפשר שבמקום כיסא לאליהו נשמור מקום בשביל היושבים בינינו
שפרעה פצע כל כך קשה,
עד שלא יאמינו לעולם לשום נביא או מורה המסמן להם שביל לחופש.
ואולי נשיר שיר קטן שבו נודה שעוד לא מצאנו נוסחה לחירות שעובדת אצל כולם."

**
"השינוי מתחיל כשאתה מוכן לשאת רגש שחשבת שיהרוג אותך,
ומכיר בכישלונה של אמונת שווא שדמיינת כי תציל אותך."

**
"ליוצאים מסדום אין ברירה
והם חייבים לגלות דבר שאנשים דואגים להסתיר מעצמם על רשעותו של האדם,
ועל משפחה שהיא לפעמים מקום מסוכן.
ואחר כך לגלות לזוועתם איפה סדום חייה בתוכם, נהייתה לחלק מאישיותם.
יש אנשים שיצטרכו לחזור ולעזוב את סדום הרבה פעמים, בכל פעם שתעלה אצלם.
מעיר הרשע יוצאים בלי הידברות ובלי הסכמה.
אין הפרידה הזו דומה לפרידות רגילות, שאפשר לחזור מהן לפעמים,
או לשמור על קשר עם הנעזבים.
מסדום יוצאים לבד.
הרבה פעמים אפשר להציל משם רק צדיק אחד.
מסדום יוצאים בידיים ריקות.
ללא רכוש ובלי תובנות.
מי שניסה לקחת אתו דבר מה, הדבר השאיר אותו בתחומה.
מסדום יוצאים בלי פיצויים.
מי שמתעקש לדרוש צדק יישאר בסדום לעד.
מסדום יוצאים ללא אהדת הסביבה.
אנשים שלא היו שם לא יבינו את מי שצריך לנתק את כל קשריו עם עברו.
היוצאים מסדום צריכים להתכונן לבדידות בחגים.
היוצאים מסדום מאיימים על מי שהסתגל למקום.
יאמרו לו שהמעשה לא הכרחי. או לא מוסרי.
יגידו לו שהדרגה הכי גבוהה היא לרחם על הרשעים ולא לשפוט אותם.
היוצאים מסדום צריכים להתחיל מהתחלה.
ללמוד לרצות את מה שבסדום אסור לעולם לבקש.
להרגיש את מה שנדמה כי לא יוכל הלב להכיל.
לבכות בכייה גדולה שנדמה כי תימשך לעולם.
לצעוק צעקה שהייתה חנוקה אלף שנים.
היוצאים מסדום ינהגו ענווה באיש תם שנשאר שם.
יחלקו עמו את סיפורם בלי לחשוב שהוא חייב לעשות כמותם.
יישאו עמו תקווה שגם אם ירחק, יום אחד הוא ימצא את דרכו לעיר הרחמים.
היוצאים פצועים מסדום נוטים לפעמים למצוא את סדום בכל מקום.
להם מומלץ, לפני שהם בורחים, לגלות מקום להבליג, ומקום להילחם.
מקום להיפרד, ומקום לשאת קשיים."

*****
בערב שלישי השבוע שודר במסגרת "עובדה" עם אילנה דיין,
פרק מיוחד שהוקדש לאסון השייטת אשר התרחש לפני כעשרים שנה.
התכנית התמקדה בסיפור מנקודת מבטם של ניר, רוני, שלומי, אלי וסער,
חמשת הלוחמים שנשארו בחיים, בשונה מ-12 הלוחמים שנהרגו באותו אירוע.
הסיפור שהיה
והסיפור שעודנו.
עדיין.
כל יום.
אולי לעולם.

את "לאף אחד אין זכות. גם לא לך" כתבתי בעקבות אותו משדר.

*****
בשבועות האחרונים מהדהדת בי המילה Respect.
טרם מצאתי לה תרגום מדויק מספיק עבורי לעברית.

Respect בעיני
היא שילוב של כבוד למסע שאנשים עוברים
ושל יראת כבוד למצב, למורכבות ולהתמודדות,
של הכרה בכאב ובקושי,
ובעיקר אולי… של ענווה…
הרבה הרבה הרבה ענווה…

Respect
מזמינה הורדת הילוך ונשימה.
מזמינה הקשבה, נוכחות ומגע.

שבת של שלום,
הרבה Respect לעצמכם ולאחרים,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

איפשהו יש מישהו…

איפשהו יש מישהו שחשוב שיקרא את מה שייכתב בעוד רגע.
איפשהו יש משהו שחשוב שייכתב.
אני לא מכיר את האדם.
אני לא מכיר את התוכן או את הנושא.

אני המתווך.
בינו לבין זה.
מחבר בין מה שרוצה להיכתב
לבין מי שצריך לקרוא את זה.
הבוקר.

**
הצינור שמעביר את המים
ממקור הנביעה לערוגה המתאימה
עושה את עבודתו
גם בלי להכיר אישית
כל עגבניה ועגבניה
גם בלי לקחת אחריות על גידולה.

חיים מלאים. היום.