תגית: ענווה

איך מייצרים שינוי עמוק בשעתיים?

איך עושים משהו משמעותי, עמוק, פרקטי, אפקטיבי, מהנה, קליל, מעורר השראה וזורם לעשרים מנהלים בשעתיים?
איך מייצרים שינוי אמיתי, מקדמים נושאים חשובים ומתמודדים עם בעיות מורכבות בארגון בשני מפגשים קצרים?
איך מגבירים מוטיבציה, בונים אמון, יוצרים חיבור ופותרים קונפליקט עם עובד בשיחה בודדת אחת?

**
זה לא עובד ככה.
לא עושים את כל זה בשעתיים.
לא מייצרים את זה, מקדמים את זה ומתמודדים עם זה בשני מפגשים.
לא מגבירים, בונים, יוצרים ופותרים את זה בשיחה בודדת אחת.

**
מחזיקים כוונה.
ניגשים בקצת יותר ענווה.
מתאמים ציפיות עם עצמנו ועם אחרים.
מחדדים את מה שהכי חשוב (כי הרי הכול חשוב…).
מתחייבים לזה.
מתמקדים בזה.
מפשילים שרוולים ומתחילים לעבוד בזה:
שעה ועוד שעה, פגישה ועוד פגישה, פעולה ועוד פעולה, יום ועוד יום.

חיים מלאים. היום.

שתי אסטרטגיות הישרדות:

1. "איזהו עשיר? השמח בחלקו"

הכרת תודה על מה שיש.
הסתפקות במועט.
ויתור על צרכים.
הנמכת ציפיות.
כיבוי רצון.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר".

**
2. "אם אין אני לי מי לי"

עצמאות, מסוגלות ושאפתנות.
אני יכול להגיע למה שאני רוצה.
אני יכול להסתדר בעצמי.
אני צריך להסתדר בעצמי.
אני אחראי לספק את צרכיי.
רק אני אחראי לספק את צרכיי.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר מאיש".

**
שני סיפורים.
שתי אמונות יסוד שפיתחנו עם השנים.
שתי אסטרטגיות הישרדות שונות שנבטו מאותו זרע.
שתי דרכי פעולה המכוונות לסייע לנו להתרחק
מכאב חוסר האונים שבתלות הדדית.
מההזדקקות שלנו לאחר.
מהמוגבלות שלנו.

**
– איזו מבין שתיהן אימצת?
– לאיזו דרגת מומחיות הגעת?

חיים מלאים. היום.

יש דברים שצריכים את הזמן שלהם.
יש אנשים שצריכים את הזמן שלהם.
יש תהליכים שצריכים את הזמן שלהם.

**
כמו באפייה, יש חשיבות רבה למצרכים, למינונים, לסדר, לזמן, לתהליך.
בשונה מאפייה, כשמדובר באנשים, לאף אחד אין את המתכון המדויק.

כוונה, מחשבה, לב פתוח, ערנות, למידה מתמדת, אמון וענווה עושים הבדל.

**
כשיצאנו לדרך, כיוונו למקום מסוים.
אנחנו עדיין לא שם.
יש לנו עוד דרך.
אנחנו בדרך.
ביחד.

חיים מלאים. היום.

הבוקר, בזכות רויטל, נחשפתי ל"וידוי המשלים".
על פי הרב קוק, בשעה זו של חשבון נפש,
כשם שאנו מתוודים על עוונותינו, חשוב שנתוודה גם על מצוותינו.

ברוח זו כתב הרב בנימין הולצמן את הוידוי המשלים:

הוידוי המשלים

"אהבנו, בכינו, גמלנו, דיברנו יופי,
האמנו והשתדלנו, זכרנו, חיבקנו, 
טעמנו ספר, יצרנו, כמהנו, לחמנו עבור הצדק,
מיצינו את הטוב, ניסינו, סרנו לראות,
עשינו את אשר ציוויתנו, פרשנו,
צדקנו לפעמים, קראנו בשמך, 
רצינו, שמחנו, תמכנו."

במילים שלי:
לא רק הלקאה עצמית.
לא רק חצי כוס ריקה.
לא רק איפה טעינו
לא רק מה לא עשינו מספיק.

לזכור גם את הטוב שעשינו.
לראות גם את חצי הכוס המלאה.
להכיר גם במקומות שבהם תרמנו לחיים.
לגדל בתוכנו גם הכרת תודה פנימית ופרגון עצמי.

**
בימים הללו, שבין ראש השנה ליום הכיפורים,
התפתח אצלי איזשהו קטע.
מעין תזכורת עבורי.
אולי גם עבורכם.

חיים של אנשים

"אנחנו חיים עם אנשים.
אנחנו הורים של אנשים, ילדים של אנשים, אחים ואחיות של אנשים.
אנחנו בני ובנות זוג של אנשים.
אנחנו עובדים עם אנשים.
אנשים שיש להם הורים, בני ובנות זוג, ילדים, אחיות ואחים.
אנחנו נוגעים באנשים. בחיים של אנשים. כל יום.
אנחנו משפיעים על אנשים. ישירות ובעקיפין. כל הזמן.
אנשים שכועסים ופוחדים.
אנשים ששמחים ועצובים.
אנשים שאוהבים ושונאים.
אנשים בעלי ביטחון עצמי גבוה או נמוך.
אנשים בעלי דימוי עצמי כזה או אחר.
אנשים שמתמודדים עם אתגרים.
אנשים שחווים קשיים.
אנשים שעוברים שינויים.
אנשים שחוגגים ניצחונות ומשיגים הישגים.
אנשים שמתאבלים וכואבים.
אנשים שפוגעים ונפגעים.
אנשים שגאים בעצמם. אנשים שלא.
אנשים שעושים טעויות. שלפעמים מבקשים סליחה.
אנשים שיש להם אגו. לכולם יש.
אנשים שמאמינים. וכאלה שכבר לא.
אנשים מיואשים. וכאלה שיש להם תקווה.
אנשים שצמאים להערכה, הכרה, כבוד, אהבה ומגע.
אנשים שרוצים שיראו אותם, ישמעו אותם ויבינו אותם.
אנשים שיש להם קול. קול שלפעמים נשמע ולפעמים לא.
אנשים שחווים בלבול. או בהירות.
אנשים שרוצים יותר או פחות.
אנשים שרואים חצי כוס מלאה או חצי כוס ריקה.
אנשים שעדיין מנסים וכאלו שכבר לא.
אנשים עם ירושות. ירושות מודעות וירושות לא מודעות.
אנשים עם אמונות. עם מגבלות. עם יכולות. עם זיכרונות. עם הרגלים.

אנחנו עובדים עם אנשים.
אנחנו חיים עם אנשים.
אנחנו אנשים.
אנשים חיים.
אנשים שחיים חיים מלאים."

**
אולי הקטעים הללו נוגעים בכם בצורה כלשהי, במקום כלשהו.
מעוררים משהו…
אם מתחשק לכם להגיב, לשתף או לכתוב לי מספר מילים,
אשמח מאוד לקרוא.

גמר חתימה טובה וצום קל,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

האירוע של אתמול לא קרה במקרה או במזל.
האירוע של אתמול לא התרחש מעצמו.
האירוע של אתמול הוא תוצר של כמה וכמה דברים שאמרת ועשית
בשבועות ובחודשים האחרונים, אולי אפילו בשנים האחרונות.

**
האירוע של אתמול לא קרה רק בגללך.
האירוע של אתמול לא התרחש רק בזכותך.
האירוע של אתמול הוא תוצר משותף של כמה וכמה דברים שנאמרו ונעשו
בשבועות ובחודשים האחרונים, אולי אפילו בשנים האחרונות.

**
בכל רגע ורגע אנחנו יוצרים ביחד.
משפיעים ומושפעים.
משנים ומשתנים.
רוחשים ומתרחשים.
עושים ומתהווים.

חיים מלאים. היום.

אין לנו מושג מאיפה הוא מגיע ולאן היא הולכת.
אין לנו מושג מה עובר עליו ומה היא עוברת.
אין לנו מושג מה הוא יעשה עם זה. אם הוא יעשה עם זה.
אין לנו מושג לאן היא תיקח את זה. אם היא תיקח את זה.
אין לנו מושג איך זה ישפיע. אם זה ישפיע.
אין לנו מושג מה יש מתחת למילים.
אין לנו מושג מה נמצא מאחורי השתיקה.

**
אין לנו מושג.
להחזיק כוונה.
לעשות את העבודה.

להמשיך הלאה…

חיים מלאים. היום.

אין לי מושג.

אין לי מושג מה עובר עליך עכשיו.
אין לי מושג מה לקחת מהיום.
אין לי מושג אם ועד כמה זה ישפיע.
אין לי מושג מה זה יעורר.
אין לי מושג איך זה יתפתח ולאן זה הולך.
אין לי מושג אם זה משנה.
אין לי מושג.
גם כשאני חושב שיש לי.
אין לי וכנראה גם לא יהיה לי.

**
אין לי מושג, כמו שלמי שיצר את זה אין מושג.
אין לו מושג מי אני.
אין לו מושג מה עשיתי היום.
ובשנים עשר השנים האחרונות.
הוא אפילו לא מכיר אותי.

**
תודה לך על מה שיצרת ועל ההשפעה של זה על חיי.
תודה לכם על הנוכחות שלכם בחיי היום.
בזכותך ובזכותכם יכולתי לעשות את העבודה שלי היום.
גם היום.

חיים מלאים. היום.

איפשהו יש מישהו שחשוב שיקרא את מה שייכתב בעוד רגע.
איפשהו יש משהו שחשוב שייכתב.
אני לא מכיר את האדם.
אני לא מכיר את התוכן או את הנושא.

אני המתווך.
בינו לבין זה.
מחבר בין מה שרוצה להיכתב
לבין מי שצריך לקרוא את זה.
הבוקר.

**
הצינור שמעביר את המים
ממקור הנביעה לערוגה המתאימה
עושה את עבודתו
גם בלי להכיר אישית
כל עגבניה ועגבניה
גם בלי לקחת אחריות על גידולה.

חיים מלאים. היום.