תגית: נוכחות

כשהיא קראה לך "מלאך",
ואתה ענית שיש לך רשימת טלפונים של אנשים שחושבים אחרת ממנה,
האמנתי לך.
לא ראיתי בתשובה שלך אקט של צניעות.
אלא של אמת.
ושל אנושיות.

"מלאכיות" של אנשים בשר ודם
היא עניין יחסי במשרה חלקית.
אף אחד הוא לא מלאך של כולם או כל הזמן.
אף אחת היא לא מלאכית במשרה מלאה.
מלאכים יחסיים במשרה חלקית
הם אנשים רגילים ולא מושלמים.

מלאכים יחסיים במשרה חלקית
מתגלים ברגעים מסוימים לאנשים מסוימים,
כשהם אומרים או עושים משהו יוצא דופן
שפוגש באופן מדויק את מי שצריך בדיוק את זה,
בדיוק בזמן ובדיוק במקום.

מלאכים יחסיים במשרה חלקית
יכולים להיות זרים או חברים,
אנשי מקצוע או עוברי אורח,
שמופיעים לרגע קצר או לתקופה.

מלאכים יחסיים במשרה חלקית
הם כאלו, פחות בגלל מי שהם
ויותר בגלל מי שהם עבורנו.
פחות בגלל מה שהם עושים
ויותר בגלל המשמעות של העשייה שלהם עבורנו.

זכינו לפגוש אותך בימים האחרונים.
כשפוגשים מלאכים יחסיים במשרה חלקית
חשים אסירות תודה והתרגשות עמוקה.
אתה המלאך היחסי במשרה חלקית שלנו.
כנראה שלא רק שלנו.
(גם אם יש לך רשימה של כאלו שיחשבו אחרת…)

**
**

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה
על שאנחנו כאן.
עכשיו.
ככה.

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה
לא רק בחגיגות.
לא רק באירועים משמחים.

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה
על שמחות ששמחנו.
על אהבות שאהבנו.
על חוויות שחווינו.
על סבל שנחסך מאתנו.
על סבל שסבלנו ושהיה לנו הכוח לעמוד בו.
על עזרה שקיבלנו.

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה
ולמקום הזה.
בדרך הזו.
ככה.
כמו שזה.
כמו שאנחנו.

**
**
תודה על הנוכחות שלך בחיינו.
פרק חדש מתחיל היום.
המסע ממשיך…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תודה על הזמינות שלך.
תודה על מהירות התגובה שלך.
תודה על האנושיות שלך.
תודה על המקצועיות שלך.
תודה על הצטלבות דרכינו.
תודה על הנוכחות שלך בחיינו.
תודה על שאתה כאן עכשיו.

זכינו.
אנחנו זוכים.

פרק חדש מתחיל היום.
המסע ממשיך…

חיים מלאים. היום.

לפעמים זה מרגיש
קצת פחות יום הזיכרון
וקצת יותר יום "ההופעות",
או יום "ההפקות",
או יום ה"מי מצליח לרגש יותר".

**
יש אנשים שמתלבשים חגיגי,
הולכים לטקס,
נפגשים עם חברים,
יושבים-עומדים-יושבים-עומדים,
מקשיבים-מתרגשים-משתעממים-מצלמים-מדברים,
מזילים דמעה, או לא,
וחוזרים הביתה,
לאכול משהו,
לראות איזושהי תכנית באיזשהו ערוץ,
וללכת לישון.

ויש אנשים שלא.

**
לא מעניין מי כן או לא עמד בצפירה.
לא מעניינת האג'נדה שחשוב לאנשים לקדם ביום הזה.
לא מעניינת האג'נדה שחשוב לאנשים שלא תקודם ביום הזה.

מעניין לעצור.
מעניין להיות.
מעניין להרגיש.
מעניין לזכור.

לזכור אותו, או אותה.
לזכור שזה לא מובן מאליו.
לזכור להוקיר את מה שיש.
לזכור את האחריות שלנו.
לזכור מה חשוב.
לזכור לכבד.

חיים מלאים. היום.

"במסורת החסידית יש תלמוד שאומר,
שעל האדם להיות מוכן בכל רגע ורגע לכל מה שעלול לבוא.
על-פי האמונה החסידית,
כל אדם נולד למען מאורע מסוים שיתרחש ברגע כלשהו במהלך חייו,
אך לעולם אין לדעת מתי.
לכן, כדי להיות מוכן ברגע המבחן, יש להיות ערני תמיד.
פירוש הדבר, שיש לגלות פתיחות למצב של אי-ידיעה, לקיום כפשוטו.
אי אפשר להתחמק מהרגע, אלא לטפח פתיחות אל הלא נודע,
כדי שבכל מצב יוכל האדם להיות נוכח במלואו ולמלא את ייעודו.

סוג זה של אי-ידיעה מאפשר לנו להיות נוכחים תמיד,
כי כשאנחנו מתירים לעצמנו לא לדעת, אנחנו נעשים ערניים.
כמו צייד שעומד הכן ואינו יודע מה עלול לקרות.
הוא אינו יוצר התרחשות, הוא אי דומם בלב הפעילות.
הוא מרחב פתוח, שכל דבר יכול לנוע דרכו.
הוא חדל להיות שם-עצם והופך לפועל.
הוא הופך למהות פעולת העמידה.

סוג זה של נוכחות בחיים הוא ההכנה המושלמת למוות.
פירוש הדבר, שאדם מסגל לעצמו פתיחות לכל מה שיקרה.
אם נחשוב, שהכול בסדר מלבד המוות,
נחשוב, שהכול בסדר מלבד המוות והאובדן,
אחר כך נחשוב, שהכול יהיה בסדר מלבד המוות, האובדן וכריך לא טעים, וכן הלאה.
מגבלות הרצוי מצרות את כלא ההגנה העצמית, שבתוכו אנו מעבירים את מרבית חיינו.
לבסוף מגיע השלב שבו משמעות ה'ביטחון' היא שאיש אינו יכול להיכנס לכלאנו,
ואנחנו נותרים מבודדים לגמרי."

~ ציטוט מתוך "מי מת" מאת סטפן לוין

חיים מלאים. היום.

האין הוא סיפור.
רק סיפור.
סיפור על מה שהיה ואיננו.
או על מה ש"אמור" להיות ולא נמצא.

**
היש הוא מה שיש.
עכשיו. ברגע זה.
או סיפור על מה שיש.

**
"אין פחד", "אין משמעות", "אין כאבים", "אין התקדמות", 
"אין שלווה", אין "אהבה", "אין תקשורת", "אין וודאות", "אין החלטיות",
"אין בריאות", "אין עבודת צוות", "אין התחשבות", "אין מספיק _____"
הם כולם סיפורים.
רק סיפורים.

**
מעניין מה יש
כשאנו מספרים לעצמנו סיפור על מה שאין.

חיים מלאים. היום.

הכרה

יש את העניין עם הכאבים.
ויש את העניין עם העצירות.
ויש את העניין עם הבלבול.
ויש את העניין עם אי השקט.
ויש את העניין עם חוסר הסבלנות.
ויש את העניין עם הכעס והעצבנות.
ויש את העניין עם הפחד.
ויש את העניין עם התלות.
ויש את העניין עם המוגבלות.
ויש את העניין עם רגשות האשם.
ויש את העניין עם אי הנעימות.
ויש את העניין עם חוסר הוודאות.
ויש את העניין עם העייפות.
ויש את העניין עם חוסר השינה.
ויש את העניין עם הבירוקרטיה והטפסים.
ויש את העניין עם המנהלות, התיאומים והתורים.
ויש את העניין עם השינויים הלא צפויים.
ויש את העניין עם חוסר האונים.
ויש את העניין עם הזמן שלא עובר.
ויש את העניין עם הבדידות.
ויש את העניין עם התהייה. עד מתי ולשם מה.

לא פלא שקשה…
יש הרבה עניינים עכשיו…

זמן לנשום…

חיים מלאים. היום.

פשוט. חג שמח.

"חג שמח !"
"תודה רבה !!! "
"גם לך ולמשפחתך !!!"
פרחים. לבבות. חיבוקים. נשיקות.
לשכפל ולשלוח בעשרות עותקים לכל הודעה שמקבלים.

**
חג שמח.
ככה פשוט.
בלי איחולים יצירתיים מדי.
בלי ברכות מתוחכמות מדי.
בכוונה מלאה.
מכל הלב.

**
שיהיה לך חג שמח.
פשוט חג שמח.
החג שלך שונה מהחג שלי.
שיהיה לך חג שמח.
עכשיו. 
במקום שלך.
מה שזה מבטא עבורך.
אולי שמחה.
אולי חיבור.
אולי אהבה.
אולי בריאות.
אולי סליחה.
אולי כוח.
אולי שלווה.
אולי הקלה מכאבים.
אולי רגע של מנוחה.
אולי משהו אחר.

**
ארבעים שנה.
אף אחד לא שורד ארבעים שנה במדבר שלו.
אי אפשר לשרוד ארבעים שנה בתנאים הללו.
אפשר, אולי, לעבור יום אחד.
ואז.. רק עוד יום אחד.
ועוד אחד.
ככה.
מתישהו זה מסתיים.
בינתיים אנחנו כאן.

**
ואולי אנחנו לא במדבר?
אולי זו כבר הארץ המובטחת?

תמיד יש משהו.
תמיד יש משהו קשה, מטריד, מעציב, מכעיס, מפחיד.
תמיד יש משהו משמח, מעודד, מרגיע, מחזק, ממלא.
תמיד יש משהו כואב להתאבל עליו.
תמיד יש משהו לחגוג ולהכיר עליו תודה.

שנצליח לראות.
גם את אלו וגם את אלו.
שנצליח להיות.
גם עם אלו וגם עם אלו.
שנזכה להיות עם הקרובים והיקרים לנו.
שנזכה להיות עם עצמנו.

חג שמח,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

בבתי ספר מסוימים לימדו אותי
שתמיד אני יכול יותר
ושאין לי מושג למה אני מסוגל.

**
בבתי ספר אחרים לימדו אותי
שבכל רגע נתון אני עושה כמיטב יכולתי ושזה בסדר.
שזה תמיד בסדר וגם עכשיו.

**
אין לי מושג
לאן זה הולך
איך זה מתפתח
ומה עדיף.
כרגע אני כאן
עושה כמיטב יכולתי.
או לא.
אין לי מושג.

חיים מלאים. היום.

איפה שאנחנו

להיות איפה שאנחנו
ולא להיות איפה שאנחנו לא.

**
אני שם לב שהבוקר אני מוטרד מאיפה שאני לא
ופחות נוכח איפה שאני.

**
אנחנו תמיד במקום שבו אנו נמצאים.
לפעמים גם תשומת הלב שלנו שם.

חיים מלאים. היום.