תגית: הכרת תודה

לחגוג לפני שזה קורה
עכשיו זה הזמן.
לא לחכות לאחרי.
להפסיק לפחד מעין הרע ולוותר על הצניעות החסודה.
לחגוג עכשיו.
לפני שזה מתחיל.

**
לחגוג את הדרך.
את המאמץ.
לחגוג את עבודת הצוות.
את השותפות.
לחגוג את ההתמודדות עם האתגר.
את היצירתיות.
לחגוג את פריצת הדרך.
את התעוזה.
לחגוג אלף פעולות ומחוות שאינן מובנות מאליהן,
שאף אחד לא באמת יבין, יכיר או יעריך,
ושאפילו אנחנו נשכח את רובן.

**
לזכור מאיפה א. עלתה לשיחה הבוקר.
לזכור כמה שעות ג. ישנה הלילה וכמה שקט היא נותנת לכולנו עם חזרתה.
לזכור את המשפט של נ. בתחילת המפגש אתמול (לפני פריצת הדרך) ובסוף המפגש (אחרי הפריצה).
לזכור את החדות של א. שכל-כך קידם אותנו ברבע שעה של חשיבה.
לזכור את הרמת הכפפה של ע.
לזכור את ה"תרומות הנקודתיות" בימים האחרונים של א., ע., נ., ד., מ., וא. שכל אחת בתורה חידדה והובילה אותנו לצעד הבא.
לזכור את עשרות השעות הארוכות, המצחיקות, המתישות וההזויות עם ש., מ. וא.
לזכור את המסע המפותל בחודשים האחרונים עם התשיעייה המקומית + הדוד מאמריקה.

**
להכיר בשעות האינטנסיביות ובלחץ שעברנו.
להסתכל מסביב ולחגוג את השותפות הזו.
לחגוג את זה שאנחנו אחרי כל זה.
ביחד.
מוכנים.

לחגוג עכשיו.
זה הזמן.
לפני ש"המופע" מתחיל.

מי יודע איפה נהיה בעוד כמה שעות… 🙂

חיים מלאים. יום יום.

האם יש בארגון שלך מספיק שמחה?

הנה ההגדרה שלי לשמח"ה ארגונית על ארבעת המרכיבים הקריטיים שלה:

שותפות, שיתוף והשתתפות.
משמעות וערך גבוה (לעובדים, ללקוחות, לבעלי עניין).
חגיגות, שמחה, הכרת תודה וכיף.
התפתחות ולמידה אישית ומקצועית.

**
חמש מחשבות על שמח"ה ארגונית:
• שמח"ה ארגונית היא הרבה מעבר לרק ימי כיף, שכר גבוה ופינוקים אחרים.
• לחברה לא שמח"ה יהיה קשה מאוד להצליח לאורך זמן.
• אפשרי לפגוש את ארבעת מרכיבי השמח"ה בארגון או בחברה.
• כעובד/ת, ראוי וכדאי לשאוף לעבוד בחברה שיש בה שמח"ה אישית וארגונית.
• ארבעת מרכיבי השמח"ה אישיים ואינדיוידואליים. השמח"ה שלי היא לא בהכרח השמח"ה שלך.

חיים מלאים. יום יום.

ניתן לתרגם את הפועל "להעריך" לשני פעלים שונים באנגלית:

1. להעריך = To Appreciate :
לראות את העובדים "שלכם".
ליתר דיוק, את בני האדם שאתכם.
להכיר להם תודה על המאמץ, התרומה והעשייה שלהם.
גם במקומות שקשה לכמת. גם על דברים שאינם באור הזרקורים.
לאפשר להם לראות את עצמם.

2. להעריך = To Evaluate :
לשפוט אותם ואת התוצאות שלהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב בהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב במה שהם עושים.
לתת להם ולעבודה שלהם ציון.
להשוות אותם לאחרים.

**
הערכה מהסוג השני היא משהו שהרבה מערכות וארגונים דורשים.
מנהלים (והורים) רבים ממוקדים בעיקר בהערכה מהסוג השני.

בלי קשר למערכת שאתם חלק ממנה, הערכה מהסוג הראשון היא 100% בידיים שלכם. גם בארגון שדורש הערכה מסוג שני.
הערכה מהסוג הראשון היא אחת המתנות היקרות שאתם יכולים להעניק לעובדיכם (ולילדיכם).

חיים מלאים. יום יום.

אם לא תעשי את זה היום, כנראה שכבר לא תעשי את זה.
אם לא תאמר את זה בסוף המפגש, כנראה שכבר לא תאמר את זה.
אם לא תבחיני בזה עכשיו, כבר לא תוכלי לראות את זה.

הכרת תודה.

רגע לפני שמתחילים לדאוג לדבר הבא,
רגע לפני שעוברים הלאה,
רגע לפני שהיום נגמר,
עוצרים.
בודקים.
רואים.
חווים.
מודים.
חוגגים.

עוצרים.
לוקחים אוויר. נשענים אחורה. נושמים.

בודקים.
למי ועל מה אני מכיר תודה?

רואים.
מתחילים להבחין: במחוות, במתנות, בתמיכה, בפרגון, באכפתיות.

חווים.
נותנים לזה לחלחל פנימה. מרגישים את זה.

מודים.
באותנטיות, עם כוונה. לאנשים מסוימים על דברים קונקרטיים שהעשירו את חיינו או תרמו להם.

חוגגים.
את השפע. את החיבור. את מה שאינו מובן מאליו. אנחנו עשירים. אנחנו לא לבד.

חיים מלאים. יום יום.

בין האירוע שאנו חווים ובין תגובתנו לאירוע ישנו מרווח.
ההתנהלות שלנו במרווח משפיעה על תגובתנו, על המשך האירוע ועל חיינו.
(לדוגמא: עצירה, יציאה ממצב אוטומט, הקשבה לעצמנו ולאחרים, בחירת תגובה).

בין הפרויקט שנגמר ובין הפרויקט שמתחיל ישנו מרווח.
מה שנעשה במרווח משפיע עלינו, על הפרויקט הבא ועל העתיד.
(לדוגמא: התבוננות, הפקת לקחים, הכרת תודה, מנוחה, הערכות).

בין הפגישה שיצאנו ממנה ובין הפגישה שאנו נכנסים לתוכה ישנו מרווח.
מה שיקרה במרווח יכול להשפיע על הפגישה הקודמת, על הפגישה הבאה ועל המשך היום.
(לדוגמא: כתיבת דבר לטיפול בהמשך לפני שנשכח, מודעות רגשית, שינוי אנרגיה, חידוד מטרה לפגישה הבאה)

***
מה שקורה במרווח חשוב לא פחות ממה שקורה לפני או אחרי מרווח.
חיים בלי מרווחים הם חיים לחוצים.
לפעמים אפילו מסוכנים.

חיים מלאים. יום יום.

"כמו רבים אחרים, המחשבה הראשונה שלי כשאני מתעוררת בבוקר היא ' לא ישנתי מספיק '.
הבאה אחריה היא ' אין לי מספיק זמן '.
בין שזה נכון ובין שלא, המחשבה ש 'אין לנו מספיק' עולה בנו באופן אוטומטי,
לפני שאנו מספיקים אפילו לפקפק בה או לבחון אותה.
את רוב השעות והימים שלנו אנחנו מבלים בשמיעה על מה שאין לנו מספיק ממנו,
בהסברה שלו, בהתלוננות עליו או בדאגה מפניו.
אין לנו מספיק זמן כדי שנספיק גם להתעמל.
אין לנו מספיק רווחים.
אין לנו מספיק אנרגייה.
אין לנו מספיק מרחבים פתוחים.
אין לנו מספיק סופי שבוע.
למותר לציין שלעולם אין לנו מספיק כסף.

**
אנחנו לא מספיק רזים ולא מספיק חכמים.
אנחנו לא מספיק יפים או מחונכים,
לא מספיק מצליחים או לא מספיק עשירים.
וזה לא ישתנה לעולם.
עוד לפני שאנחנו מתיישבים במיטה,
לפני שרגלינו נוגעות ברצפה,
אנחנו כבר נכשלים, כבר מפגרים מאחור,
כבר מפסידים, כבר חסרים משהו.
וכשאנחנו נכנסים למיטה בלילה,
מיד מתחילה המחשבה שלנו לסקור בפרטי פרטים
כל מה שלא השגנו או לא הספקנו היום.
אנחנו שוכבים לישון תחת עול המחשבות האלה –
ומתעוררים במחשבות על מחסור.
מה שהתחיל כביטוי פשוט של חיים קדחתניים, אפילו מאתגרים,
היה להצדקה הגדולה ביותר של חוסר סיפוק.

**
בפני כל אחד ואחת מאיתנו, בכל מצב עניינים,
עומדת הבחירה לפסוע צעד לאחור ולהרפות מהלך המחשבה הממוקד בצמצום.
מרגע שאנחנו מרפים מן הצמצום,
אחנו מגלים את האמת המפתיעה של המספיקות.
הכוונה אינה לכמות כלשהי של משהו.
'מספיקות' לא ניצבת במרחק שני צעדים מן העוני
או במרחק צעד אחד מן השפע.
היא לא אמת מידה שפירושה 'מספיק בקושי' או 'די והותר'.
מספיקות אינה מידה כלל,
כי אם חוויה, הקשר שאנחנו יוצרים, הצהרה,
ידיעה שיש די ושאנחנו עצמנו מספיקים.
המספיקות שוכנת בתוך כל אחד ואחת מאיתנו , ובכוחנו לזמן אותה.
היא מודעות, שימת לב,
בחירה מודעת באופן שבו אנחנו חושבים על נסיבות חיינו."

*****
הקטע הועתק מהספר "מושלמים כמו שאנחנו" שנכתב ע"י ברנה בראון (עמ' 123-124).
ברנה, מצטטת את המילים הללו מתוך "נשמת הכסף" שנכתב ע"י חברתה לין טוויסט.

אם הקטע הזה נוגע בכם אולי תרצו לקרוא גם את "אני מאחלת לך מספיק" שהעליתי לפני כשנתיים.

שבת של שלום,
חיים מלאים ומספיקים. יום יום.
רוני ויינברגר.