לרפא עולם שבור

"הדחוף משתנה" היא הכותרת שסת' גודין בחר לפוסט היומי שהוא העלה היום.

אני מוצא את הרעיון שלו נפלא ומרענן, זווית קצת אחרת לנושא ניהול זמן וסדרי עדיפויות שבעיניי הוא אחד הנושאים הכי חשובים ומשמעותיים לחיים.

בשני משפטים:
תמיד יש משהו דחוף, והדחוף תמיד משתנה. הדחוף הוא זמני ו"עונתי".
החשוב לעומת זאת, נשאר קבוע. מה שחשוב ממשיך להיות חשוב ואינו משתנה כל-כך מהר.

הפוסט הזה נכתב 14 שעות לאחר תחילת תוקפה של הפסקת האש עם החמאס.
מה שהיה דחוף ואפילו דחוף מאוד בימים האחרונים עומד להשתנות.
מה שהיה דחוף לפני שבועיים, התאדה לפני כשבוע וחצי כשנשמעו האזעקות ונחתו הטילים הראשונים.
אפשר להניח בביטחון מלא שמשהו דחוף חדש יופיע ממש בקרוב, כבר מחר או מחרתיים.

והדברים החשובים? הם תמיד כאן, קבועים ולא משתנים.
במקרים רבים מקבלים מאיתנו פחות תשומת לב ממה שהיינו רוצים או ממה שהם צריכים: מערכות יחסים, בריאות, קריירה, למידה והתפתחות, ביטחון כלכלי, נתינה, משמעות.

**
בימים האחרונים אני קורא בעונג את ספרו הנפלא של יונתן זקס "לרפא עולם שבור".

הנה סיפור מתוכו שממש אהבתי:

דון יצחק אברבנאל, המלומד והמדינאי הגדול בן המאה החמש עשרה, היה יועצם של מלכי ספרד פרדיננד ואיזבלה.
מספרים שהמלך שאל אותו פעם מהו ערך הרכוש שבבעלותו.
אברבנאל נקב בסכום מסוים.

"לא ייתכן", אמר המלך, "אין לי ספק שיש לך הרבה יותר".
"שאלת אותי", ענה אברבנאל, "על הרכוש שבבעלותי.
הרכוש שיש לי אינו בבעלותי. הוד מלכותו יכול להחרים אותו ממני מחר.
אני לכל היותר שומרו הארעי.
הסכום שציינתי הוא סכום הכסף שנתתי לצדקה.
זהו הסכום ששום כוח על פני האדמה, גם לא הוד מעלתו, יוכל לקחת ממני."

כמה חוכמה וענווה יש בתשובה הזו.
תזכורת לארעיות שלנו בעולם הזה, לכך שבכל רגע נתון הכול יכול להשתנות, שאנחנו איננו מה שיש לנו.
חשוב בעיניי להרחיב את הסיפור מעבר להיבט הצדקה החומרית.
לא ניתן לקחת מאיתנו את הנתינה והתרומה שלנו בצורות שונות, את ההשפעה שלנו על חיי אחרים, את הנוכחות שלנו ברגעים חשובים.
פעמים רבות המעשים והמחוות הללו שלנו ימשיכו להדהד גם זמן רב לאחר שאנחנו כבר לא נהיה כאן.

הרב יונתן זקס הוגה דתי בריטי, כיהן כרב הראשי של הקהילות העבריות המאוחדות בחבר העמים הבריטי, ואף זכה בתואר אבירות.
הרב זקס היה פעיל בדיאלוג בין-דתי ועסק בחשיבותה של האמונה היהודית בעולם המודרני, נושא שעליו חיבר ספרים רבים.
הוא נפטר לפני מספר חודשים בנובמבר 2020. ספריו, מחשבותיו ושיעוריו ממשיכים להדהד ולהשפיע על אנשים רבים.

**

שתי המלצות והזמנות לסיום:

1. לפני מספר שעות נרשמתי לקורס קבלת החלטות בקבוצה שיועבר על יד חן צבי.
אני עוקב אחרי חן צבי כבר תקופה מסוימת ומוצא את התכנים שלו מעניינים, מקוריים ומעמיקים, כאלו המשלבים תקשורת מקרבת ותחומים מרתקים נוספים.

כל הפרטים על הקורס + מספר הטלפון של חן צבי בקישור הבא.

אני לא בטוח אם יש עדיין מקום בקורס. מוזמנים ליצור קשר ישירות עם חן צבי ולבדוק (פרטים בקישור שלמעלה).

2. בתחילת החודש העברתי הרצאה בנושא חונכות והקשבה לכ-250 אנשי חינוך.
בין היתר נגעתי בנושא של חידוד כוונה, הקשבה לעצמנו ולאחרים, גמישות תגובתית ובמודל המנהיגות המצבית של קן בלאנצ'רד.
לפני מספר ימים קיבלתי את הקלטת ההרצאה ואני שמח לשתף בה.
למרות שהתכנים ממוקדים בחניכה של אנשי חינוך, הם רלוונטיים מאוד לכל סוג של חניכת/הובלת/ליווי 1:1.

זו הזדמנות להודות לרבקה גרין שבזכותה נוצרה ההרצאה הזו. 

מוזמנים לצפות בהרצאה המלאה כאן.

**

כתמיד, הרגישו חופשיים להעביר הלאה את הפוסט ואת כל התכנים וההמלצות שבתוכו.

אם אתם מוצאים את הפוסט ואת התכנים מעוררים, משמעותיים ובעלי ערך עבורכם, אתם מוזמנים לכתוב לי כמה מילים במייל חוזר.

אם קיבלתם את הפוסט הזה ממישהו אחר, אתם מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה שלי ולקבל את הפוסטים העתידיים ישירות אליכם (קישורים למטה).

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

שתי שאלות בחירה

אחת הבחירות החשובות והיומיומיות של אדם, היא הבחירה במה הוא מתמקד.
במה הוא בוחר להשקיע את תשומת ליבו ואת האנרגיה שלו.

סביר להניח שהנושאים שהם גם חשובים וגם דחופים ("משברים") יזכו לתשומת לבו, שכן יהיה קשה מאוד להתעלם מהם.

האתגר הגדול הוא התעדוף שבין אותם נושאים שהם חשובים-ופחות-דחופים (תשתיות, מערכות יחסים, מילוי מצברים, פיתוח יכולות, תכניות לעתיד וכו') לנושאים שהם דחופים-ופחות-חשובים (טלפונים ומיילים, ביקורים ומפגשי לא מתוכננים, מתן מענה לציפיות של אחרים וכו')

הנטייה המורגלת של מרבית האנשים תהיה לתת עדיפות לנושאים הדחופים-ופחות-חשובים על-פני הנושאים החשובים-ופחות-דחופים.

שתי שאלות בחירה אישיות בעלות חשיבות עצומה:

1. למה אני מקדיש את הזמן?
(באילו נושאים אני בוחר להתמקד יותר ובאילו נושאים אני בוחר להתמקד פחות?)

2. איך אני מקדיש את הזמן?
(כיצד אני מתנהל באותם פרקי זמן שבהם בחרתי להתמקד בנושאים מסוימים?)

**
בראייה ארגונית, חשיבות והשלכות האתגר הזה רק הולכות ומתעצמות.

ליכולתו של הארגון לתעדף את הדברים היותר חשובים (דחופים ולא דחופים) על פני הדברים הפחות חשובים (דחופים ולא דחופים) ישנה השפעה מכרעת על תפקודו היום-יומי של ועל יכולתו להצליח לאורך זמן.

אתגר התעדוף הארגוני קשה שבעתיים מאתגר התעדוף האישי שכן הארגון מורכב מאנשים שונים, בעלי נקודות מבט שונות, פרשנויות שונות למציאות, בעלי צרכים ורצונות שונים אשר עובדים תחת לחצים שונים, בעולם דינמי ומשתנה.

שתי שאלות בחירה קריטיות להנהלות ולצוותי הובלה בארגון:

1. לאילו נושאים אנו בוחרים להקדיש את הזמן?

2. איך אנחנו מקדישים את הזמן לאותם נושאים שבחרנו?

**
"אנחנו חופשיים לבחור אבל איננו חופשיים מההשלכות של בחירותינו" / ~ זיג זיגלר
אי שאילת השאלות או המנעות ממענה עליהן, אינן פוטרות מהתמודדות עם ההשלכות.

חיים מלאים. היום.

שלושת הדברים הכי חשובים

שלושת הדברים הכי חשובים

להבין מה שלושת הדברים הכי חשובים
שאני רוצה לעשות בעבודה השבוע.
להתחייב אליהם.
לעשות אותם.
כל מה שמעבר זה בונוס.

**
להבין מה שלושת הדברים הכי חשובים
שאני רוצה לעשות במשפחה השבוע.
להתחייב אליהם.
לעשות אותם.
כל מה שמעבר זה בונוס.

**
להבין מה שלושת הדברים הכי חשובים
שאני רוצה לעשות עבורי השבוע.
להתחייב אליהם.
לעשות אותם.
כל מה שמעבר זה בונוס.

**
הכי חשובים.
לא הכי דחופים.
לא הכי קלים.
לא הכי זמינים.
לא הכי מורגלים.

**
ברור שיש יותר משלושה דברים.
הרבה יותר.
תמיד.
כשלושת הדברים הכי חשובים מכוסים,
מתפנה זמן לדברים אחרים.

חיים מלאים. היום.

אי-הלימה

כמות הזמן, האנרגיה ותשומת הלב
שהשקעת בדבר המסוים הזה,
ושלא השקעת בדבר המסוים ההוא,
אינה בהלימה
למה שאתה אומר או מרגיש שהכי חשוב לך.
למה שאת יודעת או מאמינה שהכי חשוב בחייך.

**
שב עם זה קצת…
תהיי עם זה כמה דקות…

רק לרגע בלי החלטות, מסקנות, ניתוחים, סיבות,
תירוצים, האשמות, שיפוטים או הלקאות עצמיות.

רק להיות עם זה…
רק להיות ועם עצמך…
לאט לאט…

חיים מלאים. היום.

להיות מספר 1 או מספר 2

להיות מספר 1 או מספר 2

כשג'ק וולש לקח את ההובלה על חברת GE 
הוא החליט לעשות סדר במאות העסקים שנוהלו תחת התאגיד.
האסטרטגיה שלו היתה חדה:
נישאר בעסק קיים מסוים רק אם אנו מספרי 1 או 2 בשוק.
אם איננו מספרי 1 או 2 עדיין, אבל אנחנו מסוגלים להיות, 
נתקן ונשנה מה שצריך בכדי להגיע לשם.
ואם לא, נמכור או נסגור.

עפ"י ג'ק וולש או שאתה מספר 1, או שאתה מספר 2 או שאתה לא.

**
בספרה "גריט" מתארת אנג'לה דאקוורת סיפור מעורר מחשבה על וורן באפט:

"באפט פנה לטייס הנאמן שלו ואמר לו שיש לו ודאי חלומות גדולים יותר
מאשר להטיס את באפט לכל מקום שאליו הוא צריך להגיע.
הטייס הודה שזו האמת.
כן, יש לו חלומות.
ואז באפט לימד אותו את שלושת השלבים.
ראשית, כותבים רשימה של 25 מטרות קריירה.
שנית, חושבים היטב, עורכים חשבון נפש ומסמנים את חמש המטרות עם העדיפות הגבוה ביותר.
רק חמש.
שלישית, מסתכלים היטב על עשרות המטרות שלא סומנו ונמנעים מן המטרות האלה בכל מחיר.
הן מה שמסיח את דעתנו.
הן גוזלות מאיתנו זמן ואנרגיה ומסיטות את מבטנו מן המטרות החשובות יותר."

נראה שהן עבור באפט והן עבור וולש, 
מיקוד בתחומים הכי החשובים הינו מרכיב מפתח באסטרטגיית ההצלחה.

**
כשמרחיבים את העדשה ופותחים את הפרספקטיבה, 
עסקים וקריירה הם רק חלק מהתחומים החשובים בחיים.
האם ניתן להכיל את השיטות של וולש ובאפט על תחומי חיים חשובים נוספים
כגון זוגיות, הורות, בריאות, תרומה לקהילה, רווחה כלכלית והתפתחות אישית?

אולי אנחנו יכולים לשאול את עצמנו שתי שאלות: 
1. מה הם אותם תחומי החיים הכי חשובים עבורנו?
2. מה תיחשב הצלחה בהם?

שאלות חשובות שכדאי לשאול ושקשה לענות עליהן.

**
מבחן דרוקר

פיטר דרוקר נהג לאתגר את המנהלים שאותם הוא ליווה במבחן קשה במיוחד.
הוא שאל אותם את השאלה הבאה:
"אם לא הייתם כבר בעסק הזה, האם הייתם בוחרים להיכנס אליו היום?"
לתשובת "לא", היה שולף פיטר את שאלת ההמשך המתבקשת:
"מה אתם מתכוונים לעשות בנידון?"

אני אוהב את המבחן הזה.
הוא עוזר ליצור בהירות אמיצה ומעודד לקחת אחריות.

בין אם התשובה עליו היא "כן" ובין אם התשובה עליו היא "לא",
חשוב שנתכוונן ונעשה משהו בנידון.

בכל תחום שהגדרנו כעדיפות עבורנו.
לא רק בעבודה, בעסקים או בקריירה.

**
בדומה לאסטרטגיות של וולש, באפט ודרוקר,
אני מאמין שאם הגדרנו עסק (או תחום חיים) כבעל עדיפות עליונה,
חשוב לעבוד בו ברמה יומיומית כדי להתקדם להצלחה שהגדרנו לעצמנו.
ושאם משהו אינו מוגדר כבעל עדיפות גבוהה מספיק,
חשוב להימנע מלהשקיע בו עבודה, זמן, אנרגיה ותשומת לב.

בשונה מהאסטרטגיה של וולש, להיות מספר 1 או מספר 2 אינה תמיד המטרה.
לפעמים זה אפילו פוגע במטרה ובא על חשבון דברים חשובים אחרים.
בתחומים מסוימים ההשוואה לשוק או לאחרים אינה משרתת אותנו.

אסטרטגיית "1 או 2" יכולה להיות מסוכנת, הרסנית ולא בריאה.

**
אסטרטגיה חלופית: "להיות מספר 1 או מספר 2 או להיות מספיק"

האם אפשר להיות מספר 1 בזוגיות, בהורות או ברווחה כלכלית? מה זה אומר?
האם כדאי לכוון להיות מספר 1 בבריאות, בהתפתחות אישית, בתרומה לקהילה או בקריירה?

ואולי במקום זאת, כדאי לחדד לעצמנו מה זה מספיק.

מהו אותו מרחב, שאליו אנו מכוונים בדברים החשובים בחיינו, שאינו פחות מדי ואינו יותר מדי.
שכשנהיה בו או נחווה אותו נדע שהגענו.
נפסיק את המרדף המתיש, המרוקן והבלתי פוסק אחר מטרות חמקמקות
העומדות תמיד בינינו ובין ההצלחה שלנו. 
בינינו ובין האושר שלנו.

איפה חשוב להיות מספר 1 או 2 ואיפה חשוב להיות מספיק?
לא מספיק של בינוניות, ויתור עצמי, הסרת אחריות ובריחה מהתמודדות.
מספיק של מצוינות, לקיחת אחריות, הכרת תודה, איזון, בהירות ופרואקטיביות.

**
אולי להיות מספר 8 או 27 או 126 זה מספיק?

האם חשוב לך להיות המנכ"ל, המטפלת, עורך הדין, הרופאה הכי הכי בארץ או שמספיק לך להיות בעשירייה הראשונה? השלישית? 
ואם תהיה מספר אחד בארץ, איזה מספר תהיה בעולם?
(מי בכלל קובע איזה מספר אתה..?)

האם חשוב לך להחזיק בשיא צפיות/מכירות או שמספיק לך לגעת בצורה משמעותית בכמה מאות אנשים/לקוחות?
(מה זה לגעת בצורה משמעותית…?)

האם חשוב לך להרוויח את השכר הכי גבוה בסביבתך, או את השכר שייתן מענה לצרכים החשובים שלך?
(מה זה סביבתך – קבוצת השווים במחלקה שלך? בארגון כולו? בשכונה שלך? בשוק?)

**
פול אוטליני, מנכ"ל אינטל בשנים 2005 – 2013, נפטר השבוע בביתו, בגיל 66.
הלך לישון ולא התעורר.

מתישהו זה מגיע. 
בגיל מבוגר או צעיר.
כשאנחנו מוכנים לזה או כשאיננו.
גם הדרגה, התפקיד וחשבון הבנק שלנו לא יכולים למנוע את זה.

ואולי זה לא "מגיע מתישהו".
אולי זה כבר כאן.
תמיד כאן.
תמיד איתנו.

לאה גולדברג כתבה על כך ב"שארית החיים":

בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל מָוֶת. מִשְׁקָלוֹ אֵינוֹ גָּדוֹל.
בְּאֵיזֶה חֵן טָמִיר וְשַׁאֲנָן
נִשָּׂא אוֹתוֹ אֶל כָּל אֲשֶׁר נֵלֵךְ.
בִּיקִיצוֹת יָפוֹת, בְּטִיּוּלִים,
בּשִׂיחַ אוֹהֲבִים, בְּהֶסַּח-דַּעַת
נִשְׁכָּח בְּיַרְכְּתֵי הֲוָיָתֵנוּ
תָּמִיד אִתָּנוּ. וְאֵינוֹ מַכְבִּיד.

**
כנראה שהיום זה יום טוב.

יום טוב לשאול שאלות חשובות.
יום טוב לנסות לענות.
יום טוב לבחור.
יום לקחת אחריות.
יום טוב להכיר תודה.
יום טוב לחגוג.
יום טוב לחוות.
יום טוב לחיות.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

עניין של זמן?

"אין לי זמן" זה רק תירוץ.
יש לך שפע של זמן.
לכולנו.
עשרים וארבע שעות שלמות בכל יממה.
תמיד.
בלי יוצא מן הכלל.

זה ממש לא עניין של זמן.
הזמן לא רלוונטי.
בכלל.

**
זה יותר עניין של תשומת לב.
עניין של מיקוד בדברים החשובים.
ושל סינון הדברים הלא חשובים.
או הלא מספיק חשובים.
כרגע.
זה עניין של לקיחת אחריות מלאה על הבחירות שלנו.
ושל לקיחת אחריות אמיתית על המשמעויות של הבחירות שלנו.
של מוכנות ואומץ לומר "לא".
של מוכנות ואומץ לומר "כן".
לדברים.
לאנשים.
זה במידה רבה עניין של כבוד ושל הערכה.
לעצמנו.
לאחרים.
זה המון עניין של משמעת.

**
זה עניין של כל כך הרבה דברים.
אבל זה ממש ממש ממש לא עניין של זמן.
אפשר להפסיק לברוח.
מומלץ להפסיק לתרץ.
כדאי להפסיק להתחבא.

חיים מלאים. היום.

קצת טפשות והרבה חוסר אחריות

כמה פניות קיבלת היום?

כמה מיילים של עבודה?
כמה מיילים פרטיים?
כמה טלפונים?
כמה סמסים?
כמה הודעות וואטסאפ?
כמה הודעות והתראות פייסבוק? אינסטוש ? טוויטר?
כמה פניות פנים-אל-פנים?
עוד משהו?

**
פעם,
כשהיינו מחוברים למעגל מצומצם של אנשים,
לא לענות למישהו שפונה אליך,
נחשב לא מנומס ולא מתחשב.

**
היום,
כשאתה מקבל מאות ואלפי פניות ביום,
להגיב בזמן אמת לכל מי שפונה אליך,
בין אם הוא מכיר אותך ובין אם לא,
בין אם זה בנושא חשוב ובין אם לא,
זה קצת טפשות והרבה חוסר אחריות.

**
ועדיין,
כתוצאה מחיווט עצבי קדום שהתאים לעולם של פעם,
או בגלל אילוף תרבותי שטרם התעדכן
רובנו ננסה לעשות זאת ונרגיש "לא בסדר" כשלא נצליח.

"100% זמינות" זו פונקציונאליות של מכונות.
"זמינות למה שחשוב" זו בחירה של בני אדם.

**
בזמן שאת בודקת הודעות, מציצה לוואטסאפ, קוראת מיילים ומחזירה תשובות –
עם מי את לא נמצאת?
איפה את לא נוכחת?
על מה את לא חושבת?
מה את לא עושה?

חיים מלאים. היום.

זמינות למה שחשוב

זמינות למה שחשוב

ש: מה חשוב?
ת: הכול חשוב !

ש: מה הכי חשוב?
ת: זה וזה וזה וזה הכי חשוב.

ש: מה הכי חשוב עכשיו?
ת: זה וזה הכי חשוב.

ש: מבין שניהם, מה יותר חשוב כרגע?
ת: זה.

זמינות לזה.
כרגע.

חיים מלאים. היום.

באותו ערב דיברנו על אחוזים

באותו ערב דיברנו על אחוזים.
סטטיסטית, אם לא תעשי כלום,
7% שזה יקרה השנה, 93% שלא.
זה המצב.
עכשיו תבחרי.

**
מעניין שפחות משעתיים אחרי,
כבר הייתי הרבה יותר מוטרד
מסדנת המנהלים שלמחרת
ומאירוע המחלקה שבשבוע הבא.

המנגנונים עובדים…

חיים מלאים. היום.

חוסר פרופורציות

להחלטה המסוימת והיחידה הזו
שמבקשים ממך לקבל עד מחר בלילה
יש השפעה כלכלית משמעותית על משפחתך.
בהערכה ריאלית גסה, זה יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים.

עד כה, כמות הזמן שהשקעת בלחשוב עליה,
לאסוף נתונים ולהתייעץ עם אנשים שמבינים היא מזערית.
אפילו זניחה.
אם בכלל.

**
אין לך זמן לזה.
זה לא בעדיפות כרגע ביחס להרבה דברים אחרים שבאחריותך.
כאלו ש"אי אפשר" לדחות או להזיז.

ממש השבוע, ממש באותם ימים לחוצים,
השקעת יותר זמן בלהתווכח עם "הוט" או להתעצבן על "יס",
בלנסות לחסוך כמה עשרות שקלים במבצע כזה או אחר.

**
עד כאן בעניין של כסף.
אפשר לדבר באופן דומה על תשומת הלב שלך
המושקעת בבריאות, במערכות יחסים, בקריירה ובתחומים נוספים.

**
תופעה מעניינת ושכיחה.
די מדהים הקטע הזה.
פארטו בטח מסתכל וצוחק…

חיים מלאים. היום.