את שלושת הציטוטים הבאים ליקטתי מעמוד הפייסבוק של ד"ר יאיר כספי,
שאיתו ובמסגרת תכניתו "פסיכולוגיה ביהדות" זכיתי ללמוד לפני מספר שנים.
"פסיכולוגיה ביהדות" הינה תכנית קבוצתית המשלבת את הישגיהן של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הקוגניטיבית, והחיובית
עם כלי העבודה הפסיכולוגיים שהתפתחו מן המקרא, דרך התלמודים, מחשבת ישראל, החסידות ועד הספרות העברית.
התכנית מזמינה לעצור לרגע את שטף החיים. להתבונן.
להתרכז בדברים החשובים. לראות אפשרויות במקום לעשות עוד מאותו דבר.
יאיר כספי הוא גם מחברים של שני ספרים מומלצים: "לדרוש אלוהים" ו-"ניסיון".
**
"הסוד השמור של ליל הסדר הוא סיפורם של העבדים שנשארו במצרים.
הם לא כתובים בתורה ואין מזכירים אותם בהגדה, כדי שלא יערערו את אמונתנו:
הם לא סמכו על משה שגילה כי ישנה סמכות גבוהה יותר מפרעה.
בשעה שאנו חוגגים את יציאתנו מעבדות, הם הולכים לסדר משלהם.
שבו מרבים לספר על אלו שמתו במדבר.
או נתפסו על ידי חילות פרעה וזכו למוות אכזר.
בטקס של העבדים שהיו ועודם,
שרים "עבדים אנחנו, כי כך נגזר. ואין איש משנה את דינו לעולם. זה בגנים שלנו. או בכוכבים".
וגם שרים: "פרעה אוהב אותנו, בדרכו, וצריך להגיד תודה שמישהו נותן לנו אוכל, לפעמים".
אפשר שבמקום כיסא לאליהו נשמור מקום בשביל היושבים בינינו
שפרעה פצע כל כך קשה,
עד שלא יאמינו לעולם לשום נביא או מורה המסמן להם שביל לחופש.
ואולי נשיר שיר קטן שבו נודה שעוד לא מצאנו נוסחה לחירות שעובדת אצל כולם."
**
"השינוי מתחיל כשאתה מוכן לשאת רגש שחשבת שיהרוג אותך,
ומכיר בכישלונה של אמונת שווא שדמיינת כי תציל אותך."
**
"ליוצאים מסדום אין ברירה
והם חייבים לגלות דבר שאנשים דואגים להסתיר מעצמם על רשעותו של האדם,
ועל משפחה שהיא לפעמים מקום מסוכן.
ואחר כך לגלות לזוועתם איפה סדום חייה בתוכם, נהייתה לחלק מאישיותם.
יש אנשים שיצטרכו לחזור ולעזוב את סדום הרבה פעמים, בכל פעם שתעלה אצלם.
מעיר הרשע יוצאים בלי הידברות ובלי הסכמה.
אין הפרידה הזו דומה לפרידות רגילות, שאפשר לחזור מהן לפעמים,
או לשמור על קשר עם הנעזבים.
מסדום יוצאים לבד.
הרבה פעמים אפשר להציל משם רק צדיק אחד.
מסדום יוצאים בידיים ריקות.
ללא רכוש ובלי תובנות.
מי שניסה לקחת אתו דבר מה, הדבר השאיר אותו בתחומה.
מסדום יוצאים בלי פיצויים.
מי שמתעקש לדרוש צדק יישאר בסדום לעד.
מסדום יוצאים ללא אהדת הסביבה.
אנשים שלא היו שם לא יבינו את מי שצריך לנתק את כל קשריו עם עברו.
היוצאים מסדום צריכים להתכונן לבדידות בחגים.
היוצאים מסדום מאיימים על מי שהסתגל למקום.
יאמרו לו שהמעשה לא הכרחי. או לא מוסרי.
יגידו לו שהדרגה הכי גבוהה היא לרחם על הרשעים ולא לשפוט אותם.
היוצאים מסדום צריכים להתחיל מהתחלה.
ללמוד לרצות את מה שבסדום אסור לעולם לבקש.
להרגיש את מה שנדמה כי לא יוכל הלב להכיל.
לבכות בכייה גדולה שנדמה כי תימשך לעולם.
לצעוק צעקה שהייתה חנוקה אלף שנים.
היוצאים מסדום ינהגו ענווה באיש תם שנשאר שם.
יחלקו עמו את סיפורם בלי לחשוב שהוא חייב לעשות כמותם.
יישאו עמו תקווה שגם אם ירחק, יום אחד הוא ימצא את דרכו לעיר הרחמים.
היוצאים פצועים מסדום נוטים לפעמים למצוא את סדום בכל מקום.
להם מומלץ, לפני שהם בורחים, לגלות מקום להבליג, ומקום להילחם.
מקום להיפרד, ומקום לשאת קשיים."
*****
בערב שלישי השבוע שודר במסגרת "עובדה" עם אילנה דיין,
פרק מיוחד שהוקדש לאסון השייטת אשר התרחש לפני כעשרים שנה.
התכנית התמקדה בסיפור מנקודת מבטם של ניר, רוני, שלומי, אלי וסער,
חמשת הלוחמים שנשארו בחיים, בשונה מ-12 הלוחמים שנהרגו באותו אירוע.
הסיפור שהיה
והסיפור שעודנו.
עדיין.
כל יום.
אולי לעולם.
את "לאף אחד אין זכות. גם לא לך" כתבתי בעקבות אותו משדר.
*****
בשבועות האחרונים מהדהדת בי המילה Respect.
טרם מצאתי לה תרגום מדויק מספיק עבורי לעברית.
Respect בעיני
היא שילוב של כבוד למסע שאנשים עוברים
ושל יראת כבוד למצב, למורכבות ולהתמודדות,
של הכרה בכאב ובקושי,
ובעיקר אולי… של ענווה…
הרבה הרבה הרבה ענווה…
Respect
מזמינה הורדת הילוך ונשימה.
מזמינה הקשבה, נוכחות ומגע.
שבת של שלום,
הרבה Respect לעצמכם ולאחרים,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר