עכשיו זה הזמן

עכשיו זה הזמן

עכשיו, כשהאנדרנלין הראשוני מתחיל לחלוף,
כשהעייפות המצטברת, מתחילה להיות הרבה יותר מורגשת,
כשהדאגה ליקרים לנו גוברת,
כשמצב הרוח משתנה, יורד, עולה ושוב יורד,
כשהמספרים עולים והמצב הופך ליותר ויותר אינטנסיבי,
כשמחלחלת ההכרה שאין פתרון פשוט או מיידי,
עכשיו זה הזמן.

עכשיו זה הזמן להרים את עצמנו.
עכשיו זה הזמן להיות עם מי שחשוב.
עכשיו זה הזמן להתמקד במה שחשוב.

**
ככה זה…

יכול להיות שקודם חשבנו על זה או דמיינו את זה.
עכשיו אנחנו חווים את זה.
ככה זה מרגיש כשחיים את זה.
כשעוברים דרך זה.

עכשיו זה הזמן.

**
"כשהים היה שקט, כל הספינות הראו מיומנות בציפה" / שייקספיר

הסערה מתגברת.
עכשיו זה הזמן.

רק היום.
רק עוד יום.

חיים מלאים. היום.

שאלות אישיות לפתיחת יום

שאלות אישיות לפתיחת יום:
 
– למי ועל מה אני מכיר/ה תודה הבוקר?
– מי 3-5 האנשים שחשוב לי להיות איתם היום? באיזה אופן?
– מה 3-5 הדברים שחשוב לי לעשות היום?
– מה 1-2 הדברים שחשוב לי לא לעשות או לעשות פחות היום?
– באיזו למידה מהימים האחרונים אני יכול/ה להשתמש כבר היום? איזה לקח אני יכול/ה ליישם?
– למי/למה אני יכול/ה לסייע במהלך היום? איך?
– מה 3-5 הדברים שביכולתי לעשות, שיהפכו את היום הזה למוצלח ומשמעותי עבורי?
 
**
5 עקרונות חשובים לתוכנית יומית לתקופה הקרובה:
א. מיקוד.
ב. משמעת עצמית.
ג. איזון בין תפקידים.
ד. גם משימות וגם אנשים.
ה. תיאום ציפיות בהיר וריאלי.
 
חיים מלאים. היום.

5 סוגים של זמן

לאנשים העובדים מהבית שבו נמצאים באותו זמן ומרחב גם שאר בני המשפחה, אתגר איזון בית–עבודה מקבל משמעות חדשה וקופץ ברמת המורכבות שלו.
 
**
ניתן להבחין ב-5 סוגים של זמן:
 
א. זמן עבודה משותף – שבו אנו נדרשים לאינטראקציה עם שאר חברי הצוות והעמיתים שלנו.
ב. זמן עבודה אישי – שבו ניתן לקדם דברים התלויים בנו בשעות הנוחות לנו, ללא צורך בתיאום עם אחרים.
ג. זמן מנהלות – סידורים, הכנת ארוחות, מקלחות, מטלות ואחראויות שונות.
ד. זמן נוכחות משפחתית – להיות בנוכחות עם בני המשפחה (לדוגמא: משחק, שיחות, טיולים, ארוחות).
ה. זמן אישי – התאוששות, מנוחה, מדיטציה, ספורט, תחביבים, חברים ומילוי מצברים.
 
**
3 טעויות זמן נפוצות:
 
– לחשוב שאפשר להסתדר לאורך זמן בלי אחד או יותר מסוגי הזמן הללו (לדוגמא: בלי זמן אישי).
– לבלבל בין סוגי זמן שונים (לדוגמא: בין זמן מנהלות משפחתיות, לזמן נוכחות משפחתית).
– לנסות לשלב באותו רגע נתון שני סוגי זמן שונים. למולטי-טסקינג יש מחיר.
 
**
6 דברים שיכולים לעזור:
 
– הכרה בסוגי הזמן השונים ובחשיבות שלהם.
– תכנון זמני נוכחות (אישית ומשפחתית) ושמירה עליהם.
– הפרדות ברורות בין זמני נוכחות (עם המשפחה ועם עצמנו) לזמני עבודה או מנהלות.
– למידה ושיפור יומיומיים ממה שעובד לנו ומה שלא.
– חמלה עצמית: זה יכול להיות מאתגר מאוד. במיוחד לאורך זמן.
– הכרת תודה: למי שמסייע לנו בתקופה הזו + למי שחווה את זה יותר מאיתנו בימים "רגילים".
 
חיים מלאים. היום.

החיים קורים עכשיו

אם אני מאמין שמה שקורה עכשיו,
הוא בעיה, או תקלה,
שפוגעת בחיי ובתוכניות שלי,
אז אני מחכה שהדבר הזה יעבור, או ייגמר או ייפתר,
כדי שאוכל לחזור לשגרה, לתוכניות, לחיים של לפני, או לתיקון של אחרי.

אם אני מבין שמה שקורה עכשיו זה החיים,
ולא איזושהי תקלה זמנית,
אז אני יכול לבחור כיצד לחיות את חיי היום,
בדיוק במצב הזה ובמקום הזה.

וזה לא אומר בהכרח שהכול לטובה,
או שיש פה שיעור חשוב שעלינו ללמוד,
או שזו דרכו של היקום לשמור על עצמו מפנינו,
או שזה שלב התפתחותי מואץ של האנושות שהגיע זמנו.

זה רק אומר שמה שקורה עכשיו,
כל מה שקורה עכשיו,
זה מה קורה עכשיו,
ושאלו החיים.

וממש עכשיו,
אנחנו יכולים לבחור,
כיצד לחיות את חיינו.

ליתר דיוק,
(בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו)
ממש עכשיו,
אנחנו כבר בוחרים,
כיצד לחיות את חיינו.

חיים מלאים. היום.

פרדוקס סטוקדייל

פרדוקס סטוקדייל נקרא על שמו של אדמירל ג'ים סטוקדייל, הקצין האמריקני הבכיר ביותר שנפל בשבי הווייטנאמי, שהיה עצור במחנה שבויים שכונה "האנוי הילטון" בשיאה של מלחמת ווייטנאם.

הוא עונה יותר מעשרים פעמים במהלך שביו משנת 1965 עד שנת 1973, וחי במשך כל המלחמה בלא שום זכויות שבוי, ללא תאריך שחרור ובלא איזושהי ודאות אם ישרוד ויזכה לראות שוב את משפחתו.

"מעולם לא איבדתי את אמונתי בסוף הסיפור," אמר, כששאלתי אותו.

"מעולם לא פקפקתי לא זו בלבד שאני אשתחרר, 
אלא גם שאני אנצח בסופו של דבר ואהפוך את ההתנסות הזאת לאירוע המעצב והמכריע ביותר בחיי, 
דבר שכאשר אני משקיף לאחור, אינני מוכן לוותר עליו."

לא אמרתי דבר במשך רגעים רבים, ואנחנו המשכנו לצעוד לאיטנו לעבר מועדון הסגל, 
כשסטוקדייל צולע מניף הצידה את רגלו הפגועה שלא החלימה לגמרי מהעינויים הרבים שספג.

לבסוף, לאחר כמאה מטרים של דממה, שאלתי: "מי לא הצליח לצאת?"

"אה, שאלה קלה," הוא אמר. "האופטימיים."

"האופטימיים? אני לא מבין," אמרתי, וכעת הייתי מבולבל לגמרי, לנוכח מה שאמר לי מאה מטרים לפני כן.

"האופטימיים. אה, הם היו אלה שאמרו 'אנחנו נהיה בבית לפני חג המולד.' 
וחג המולד היה מגיע והיה חולף. 
ואז הם היו אומרים, 'נהיה בבית לפני הפסחא.' והפסחא הגיע והפסחא חלף. 
ואז חג ההודיה חלף ואז חג המולד הגיע שוב. והם מתו משברון לב."

היתה שתיקה ארוכה נוספת, ואנחנו המשכנו ללכת. 
ואז הוא פנה אלי ואמר, "זה היה לקח חשוב מאוד.
לעולם אין לבלבל בין האמונה שתנצח בסוף – שאסור לך להרשות לעצמך לאבד – 
לבין המשמעת הדרושה כדי להתייצב למול העובדות המרות של המציאות העכשווית, יהיו אשר יהיו."

עד עצם היום הזה אני נושא במחשבתי את דמותו של סטוקדייל הנוזף באופטימיים:
"אנחנו לא יוצאים מכאן לפני חג המולד. תתמודדו עם זה !"

~ הקטע הועתק מתוך הספר "גלגל התנופה: מטוב למצוין" מאת ג'ים קולינס.

**
להרבה אנשים קשה עכשיו.

למישהו קשה כי מצבה הרפואי של אימו מתדרדר, ועם כל המצב, הוא מתלבט איך  לטפל בה, האם וכמה לבקר אותה.
למישהי קשה כי היא לבד עכשיו, הכול עליה, היא "מופצצת" מכל הכיוונים, ולא מצליחה להשתלט על זה.
למישהו קשה כי הוא בקבוצת סיכון, בבית, חושש לצאת, לא ראה את ילדיו ונכדיו כבר למעלה משבוע.
למישהו קשה כי הוא פוטר, או הוצא לחל"ת, פגוע מהדרך שבה זה נעשה, אין לו מושג כמה זמן זה יימשך ומאיפה הוא יכניס כסף הביתה.
למישהי קשה כי היא עובדת מסביב לשעון, באה במגע עם אנשים רבים, חוששת להידבק ולהדביק את משפחתה.
למישהו קשה כי העסק שלו נכנס לקשיים, הוא פיטר השבוע עובדים ואין לו מושג לאן כל זה הולך.
למישהי קשה כי היא בחרדות ממה שקורה עכשיו. מצב הרוח שלה ירוד מאוד והיא לא מצליחה לצאת מזה.
למישהו קשה, פחות בגלל הקורונה ויותר בגלל שהוא מודאג מאוד מכך שהדמוקרטיה מתרסקת.
למישהי קשה כי היא חוששת לילד שלה שמעלה חום ומשתעל. 
למישהו קשה כי הוא לא מצליח לעבוד כמו שהיה רוצה וזה מחרפן אותו.
למישהי קשה כי העבודה שלה פחות רלוונטית עכשיו וחסרה לה משמעות.
למישהו קשה כי הימים האחרונים מעצימים את המתח והקונפליקטים בבית, עם בת הזוג והילדים.
למישהי קשה כי בת המצווה, או החתונה שלה נדחתה.
למישהו קשה כי בתו החיילת בצבא והוא לא בטוח מתי הם יתראו.
למישהי קשה כי בן משפחתה מאושפז עכשיו והיא ממש דואגת שמצבו יתדרדר.
למישהו קשה כי הוא בבידוד, מתחרפן משעמום, לא ראה מזמן את משפחתו ואת חבריו.
למישהי קשה כי היא לבד בבית והאינטראקציה החברתית בעבודה ממש ממש חסרה לה.
למישהו קשה כי הוא רואה את הוריו לחוצים ומוטרדים, חושש שמשהו נורא עומד לקרות ולא יודע מה לעשות.
למישהי קשה כי רשת ה wi-fi שלה לא משהו והרבה מהשיחות שלה מקוטעות.
למישהו קשה כי הבייבסיטר הודיעה שהיא כבר לא תגיע ואין לו סידור אחר בינתיים.
למישהי קשה כי חסר לה עכשיו המרחב האישי שהיא כל-כך זקוקה לו.
למישהו קשה כי הבורסות נופלות והוא מודאג שהחסכונות וההשקעות שלו ייפגעו.

להרבה אנשים קשה עכשיו.
חלק מהאנשים חווים יותר מסוג אחד של קושי.

אם קשה עכשיו, זה לא סימן שמשהו לא בסדר.
זה לא סימן לכך שלא מצאת את הפתרון שיעלים את הקושי.

חלק מהעניין הוא להבין שקשה עכשיו.
ושזה יימשך זמן מה.
ושמתישהו זה יחלוף.

חלק מהעניין זה להסכים להיות עם זה.
להצליח להיות עם זה.
לאורך זמן.
עד שזה יעבור.

קושי הוא עניין אישי ויחסי.
אנשים שונים חווים קשיים שונים בצורות ובעוצמות שונות.

**
הפניית תשומת לב לעצמי:

איזה קושי אני חווה עכשיו?

אפשר להיעזר בצ'קליסט לבדיקה אישית .

בשלב ראשון: כדאי להיות עם זה ולהכיר בכל שזה כאן.
בשלב שני, אפשר לבדוק: מה אני יכול לעשות לגבי זה? מי יכול לעזור לי?

**
התקופה הנוכחית מזמנת למשקיעים מיומנים הזדמנויות השקעה כדאיות במיוחד בשוק ההון.

התקופה הנוכחית מזמנת לבני אדם הזדמנויות השקעה חשובות ומשמעותיות במיוחד באנשים סביבם.

קושי הוא גם הזדמנות.
אחד הדברים המשמעותיים שאנו יכולים לעשות עכשיו הוא להיות עם אחרים ולסייע להם.

הפניית תשומת לב לאחר:
האדם הזה שאני חושב עליו או מדבר איתו עכשיו – מה עובר עליו? איזה קושי הוא חווה עכשיו?

אפשר להיעזר ב-10 שאלות שמנהלים יכולים לשאול את העובדים שלהם.

בשלב ראשון: פשוט להיות איתו ולהקשיב לו. 
בשלב שני, אפשר לבדוק: האם ואיך אני יכול לסייע.

**
בתחילת השבוע חזרתי לכתוב פוסטים יומיים.

"התהוות גומלין" ו- "התחלנו…" זכו להרבה תגובות בפייסבוק.

אתם יכולים לקרוא את כל הפוסטים באתר הבלוג היומי ואף להירשם ולקבל אותם ישירות למייל שלכם.

שבת של שלום,
הרבה בריאות, אמונה ומשמעת,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

3 הרהורים…

מדהים באיזו מהירות אנו מסתגלים למציאות חדשה.
כמה מהר ההזוי כבר לא נראה/מרגיש הזוי.

**
בריאות.
משפחה.
פרנסה.
עבודה.

חופש.

לא מובן מאליו.

**
געגוע.

לזו שנסעה לצבא.
למפגש אנושי.
לחופש תנועה.
לחופש מגע.
לגבולות.
למרחב אישי.
לשגרה.
לשקט.

חיים מלאים. היום.

10 שאלות שמנהלים יכולים לשאול את העובדים שלהם

10 שאלות שמנהלים יכולים לשאול את העובדים שלהם בתקופה הזו:

1. מה שלומך…?
2. איך עוברים עליך הימים האלה?
3. מה המצב בבית?
4. מה שלום בן/בת הזוג שלך?
5. האם השתנה משהו במקום העבודה שלהם?
6. איך הילדים שלך עוברים את התקופה הזו?
7. מה שלום הוריך?
8. מה הכי מעסיק או מטריד אותך עכשיו?
9. יש משהו שקשה לך במיוחד עכשיו?
10. איך אני יכול לעזור…?

**
אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו יכולים לעשות עכשיו,
זה להתקשר לאנשים, לשאול לשלומם,
להתעניין במה שעובר עליהם,
לשתף במה שעובר עלינו.

עשר דקות של הקשבה אנושית.

חיים מלאים. היום.

התחלנו…

התחלנו…

מהימים הראשונים בבית אפשר לקבל הצצה לעתיד.
הפעם זה מרגיש אחרת.
שונה מדברים שחווינו בעבר.
הרבה יותר דחוס ואינטנסיבי.
בהרבה רמות ומימדים.
גם מה שקורה בבית וגם מה שקורה מחוץ לבית.
מעבר חד משגרה מוכרת למצב חדש.

וכנראה שזה הקדימון.
למצב מתמשך שילך ויתעצם.
בעוד רגע זה מתגבר.
גם בבית וגם מחוץ לבית.
אנחנו כאן.
עכשיו.

**
איך עוברים תקופה אינטנסיבית של כמה חודשים?
עוברים רק את היום הנוכחי.
אין דבר כזה חודשיים או שנתיים.
יש רק את היום.

**
איך עוברים את היום הזה?
בודקים מה חשוב.
ואז מתמקדים בלתת מענה למה שחשוב.

ואם אי אפשר לתת מענה לכל מה שחשוב, אז בודקים מה הכי חשוב.
ואז מתמקדים בלתת מענה למה שהכי חשוב.

ככה.
רק היום.

**
ולא מנסים להיות מושלמים.
ולא מנסים לתת מענה להכול.
ולא מתמקדים במה שהיה חשוב אתמול, כי זה כבר לא רלוונטי.
ולא מתמקדים במה שיהיה מחר, כי אין לנו מושג. ואין לנו אנרגיה מיותרת.

**
ובסוף כל יום עוצרים.

נושמים…

חוגגים את המקומות והמצבים שהצלחנו בהם.
מכירים תודה לאנשים שתמכו בנו ועזרו לנו.
חומלים וכואבים את המקומות והמצבים שקשים לנו.

נושמים…

וסוגרים את היום.

חיים מלאים. היום.

צ'קליסט (שאלון) לבדיקה אישית

התקופה הנוכחית מתאפיינת באינטנסיביות גבוהה ובריבוי אירועים ותקשורות.
רבים מהאנשים חווים בימים אלו מתח, קושי, עומס, הצפה, דאגה או חרדה.

השאלון הבא מאפשר התבוננות עצמית.
מטרת השאלון הינה להגביר נוכחות ולייצר בהירות ומיקוד.

בין היתר השאלון מסייע להבחין בין מה שקורה בהווה לבין מחשבות על העתיד.
ניתן לעשות בו שימוש אישי, או להיעזר בו בעת שיחות ומפגשים עם אחרים.

**

צ'קליסט לבדיקה אישית

בריאותי
• האם אני או מישהו ממשפחתי הגרעינית חולה? במה? מה דרגת החומרה כרגע?
• האם מישהו ממשפחתי המורחבת חולה? במה? מה דרגת החומרה כרגע?
• האם חברים/מכרים/קרובים שלי חולים? במה? מה דרגת החומרה כרגע?

כלכלי
• האם יש שינוי לרעה במצב התעסוקתי או הכלכלי שלי או של בן/בת זוגי? (פיטורים, חל"ת, ירידת הכנסות משמעותית)
• האם יש לי ולמשפחתי קושי כלכלי מידי? שאינו מאפשר לנו מענה לצרכים חשובים?
• האם ועד כמה אני מוטרד מקושי כלכלי עתידי לכשתיגמר התקופה הזו?

תעסוקתי – עבודתי
• האם יש שינוי בסקופ העבודה שלי במצב הנוכחי? באיזה אופן? (מעבר להיבטים כלכליים)
• האם שינויים שאני חווה בעבודתי מטרידים אותי כרגע? עד כמה?

הורי/משפחתי
• האם ועד כמה אני מאותגר כרגע עם השבתת מסגרות החינוך והפנאי של ילדיי?
• האם ועד כמה יש לי תמיכה כרגע מבן/בת הזוג וממשפחתי?
• האם יש לי עזרה נוספת ואיזו?

נפשי / אישי
• האם אני יותר מודאג וחרד או אופטימי ושקט בימים הללו?
• האם אני באנרגיות נמוכות, ככה-ככה או גבוהות כרגע?
• האם אני יותר עייף ושחוק או נמרץ ונלהב? עד כמה..?
• מה הטריגרים העיקריים המשפיעים עלי ? (אירועים, מחשבות, …)

חיים מלאים. היום.

התהוות גומלין

התהוות גומלין
 
אנו מחוברים זה לזה, יותר ממה שנדמה לנו.
משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה יותר מכפי שאנו משערים.
קל להבין את זה במונחים של קורונה.
אנחנו עלולים להיות נשאים ומפיצים של הנגיף, ולהדביק רבים אחרים.
אנשים העומדים לצידנו עלולים להיות נשאים או חולים ולהדביק אותנו.
אדם אחד יכול להדביק עשרות אנשים, מדינה שלמה, עולם.
בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא.
בין אם אנו מאמינים בכך ובין אם לא.
 
**
חודשים ארוכים לפני הקורונה היינו חשופים למגיפה קשה ומדבקת לא פחות.
היינו נשאים שלה ועזרנו בהפצתה.
עם או בלי ידיעתנו.
גם אנחנו.
לא רק הם.
המגיפה הזו עדיין כאן.
מגיפה של שנאה, של הסתה, של ניכור, של הפחדות.
בדומה לקורונה, גם במגיפה הזו יש סיכוי גבוה שאנו נשאים.
שאנו עוזרים בהפצה המונית שלה.
בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא.
בין אם אנו מאמינים בכך ובין אם לא.
 
**
ריחוק חברתי (social distancing) ושמירה על היגיינה אישית,
הן אסטרטגיות אפקטיביות הקוראות ללקיחת אחריות על המרחב הפיזי שלנו.
ללקיחת אחריות על עצמנו ועל הסביבה שלנו.
בשלב ראשון חשוב לעצור את ההדבקה.
בשלב השני לטפל במי שחולה בהתאם לחומרת המצב.
 
באופן דומה אנו יכולים לבחור בריחוק מערוצי תקשורת מזוהמים.
מפוסטים, כתבות, כותרות ותגובות הנגועים באנרגיה רעילה והרסנית.
לקחת אחריות על המרחב הרגשי, המנטלי והנפשי שלנו ושל הסביבה שלנו.
בשלב הראשון חשוב לעצור את ההדבקה.
בשלב השני לטפל בעצמנו ובמי שסביבנו בהתאם לחומרת המצב.
 
**
בעוד כמה שבועות או חודשים כשהקורונה תחלוף,
עדיין נהיה כאן עם המגיפה האחרת.
 
אי אפשר רק "לעמוד ליד" מבלי להידבק.
אי אפשר רק "לתת יד" מבלי להדביק.
 
גם אנחנו.
לא רק הם.
 
אנו מחוברים זה לזה, יותר ממה שנדמה לנו.
משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה יותר מכפי שאנו משערים.
 
חיים מלאים. היום.