קטגוריה: כללי

בעיה מסוג ראשון: להגיד "כן" למשהו שהוא "לא"
להגיד "כן" למועמד שלא מתאים.
להגיד "כן" ללקוח שאינו מתאים.
להגיד "כן" לפעילות שאינה מתאימה
להגיד "כן" למערכת יחסים שאינה מתאימה.
המחיר של בעיה מסוג ראשון הוא ברור, כבד וכואב.

**
בעיה מסוג שני: להגיד "לא" למשהו שהוא "כן"
להגיד "לא" למועמד שמתאים מאוד.
להגיד "לא" ללקוח חשוב מדויק.
להגיד "לא" לפעילות שיכולה לשרת, לקדם ולתרום.
להגיד "לא" מוקדם מדי למערכת יחסים משמעותית או פוטנציאלית.
המחיר של בעיה מסוג שני פחות מורגש ופחות כואב. לפעמים אפילו לא נדע שאנו משלמים אותו.

**
בעיה מסוג שלישי: לא לראות משהו שהוא "כן"
מועמד פוטנציאלי שיכול להתאים לא מגיע לראיון עבודה מכיון שלא "עלינו" עליו.
לקוח חשוב ומדויק לא פונה מכיון שהוא לא שמע על השירות או המוצר שלנו.
רעיון לפעילות מסוימת שיכולה לשרת, לקדם ולתרום בכלל לא עולה.
אדם או מערכת יחסים פוטנציאלית חולפים על פנינו מבלי שנשים לב אליהם.
המחיר של בעיה מסוג שלישי, במצבים מסוימים, הוא בסדרי גודל החשוב והמשמעותי ביותר.

פוטנציאל ההשפעה של הדברים שאיננו רואים ושאיננו מודעים להם (בתוכנו ומסביבנו) הוא עצום.

חיים מלאים. יום יום.

לעצור כדי לנוח
אחרי מאמץ מרוכז או פעילות אינטנסיבית המנוחה היא קריטית והכרחית.
מעבר לכך שאי אפשר בלעדיה, יש משהו מהנה ומתגמל בלאפשר לעצמנו את המנוחה שאנו זקוקים לה.
כן, זה לגיטימי. כן, עכשיו. כן, היום. לא, לא רק בקבר.

**
לעצור כדי לראות
כשם שהעיניים צריכות זמן להסתגל לחושך,
יש דברים שאפשר להתחיל לראות רק כשעוצרים.
הזיקית שבין השיחים, האנשים שמסביבנו, פרטים חדשים שפתאום מתגלים.

**
לעצור כדי לחגוג
עצירה המסמנת סיום וגבול. נקודת מעבר בין הדבר הזה לדבר הבא.
אחרי דרך, מאמץ או פעילות מסוימת אפשר לחגוג את מה שאנו גאים בו,
את מה שאהבנו, את ההתמודדות שלנו, את המתנות שקיבלנו ונתנו.
אפשר לחגוג ביחד ולבד. לחגוג את עצמנו ועם אחרים.

**
לעצור כדי להודות
להודות למי שסייע, תרם, תמך. להכיר תודה ולפרגן.
למי שבזכותו (בין היתר) קרה מה שקרה. אנחנו לא לבד…
בחמש דקות אפשר להגיד או לכתוב תודה מהלב.
אם לא נעשה את זה עכשיו, הערב, היום… זה כנראה כבר לא יקרה…

**
לעצור כדי ללמוד
כולנו בדרך. במסע מתמשך.
בטווח הארוך מה שעושה הבדל גדול, זו היכולת ללמוד, להתפתח…
למידה לא חייבת להיות פורמלית או יבשה.
לעתים השיעור מהנה ולפעמים הוא קשה.

**
לעצור כדי להתאבל
למילה הזו יש קונוטציה של מוות ולכן היא מעוררת רתיעה והתנגדות.
אפשר וחשוב להתאבל על כאב, על משהו שרצינו שיקרה ולא קרה, על משהו שלא רצינו שיקרה וקרה,
על פרידה, על פגיעה, על פספוס הזדמנות, על פוטנציאל שלא מומש ואולי גם לא יתממש.
ממש כמו ב"שבעה", חשוב לתת מקום גם למימד הזה ולעבד אותו לפני שממשיכים הלאה.

**
לעצור כדי להקשיב
לפני שמחליטים, לפני שעושים, לפני שנעים קדימה או לצדדים,
מומלץ לעצור ולהקשיב. להקשיב בסקרנות לכל מה שעולה…
לעצמנו ולאחרים. לבטן ולמילים. לאנרגיה ולטיעונים.
להקשיב למה שיש ולהקשיב למה שאין.

**
לעצור כדי לחשוב
לחשוב על משהו שמעסיק אותנו.
לרדת לפרטים, לשנות נקודת מבט, לבחון מהצד או להתבונן מלמעלה.
לתכנן תכנית, לחדד כוונה, לבדוק כיוון, לשחק עם רעיון.

**
לעצור כדי לנשום
לקחת אוויר. נשימות עמוקות.
לתת לריאות להתמלא… ולהתרוקן…
לכמה דקות או ליותר מכך.

**
לעצור כדי ל…
לעתים משהו בנו רוצה לעצור.
לא בהכרח לשם מטרה מוגדרת כלשהי או תכלית ברורה.
קורה שהעצירה פשוט מזמינה את עצמה,
מרגישה כדבר הנכון, כצעד המתבקש הבא.

*****
עשר סיבות לעצור.
עשר דוגמאות לעצירות שונות.
כולן חשובות, כולן משמעותיות, כולן חלק מחיים מלאים.

באופן פרדוקסאלי כלשהו נראה,
שככל שאנו עוצרים יותר, אנו גם מתקדמים יותר.

חיים מלאים. יום יום.

לפני שבוחרים בדרך כזו או אחרת,
לפני שמחליטים איך להתקדם ומה לעשות,
כדאי להגדיר את ה"למה":
"למה חשוב לנו לעשות את מה שאנו עומדים לעשות?"

**
דוגמא –
חידוד כוונות לפני נתינת משוב: "למה חשוב לנו לתת משוב?"

סיבה אפשרית א': כדי לתקן את האדם שמולנו.
סיבה אפשרית ב': כדי להוציא מהאדם שמולנו יותר.
סיבה אפשרית ג': כדי לסייע לאדם שמולנו להתנהל בצורה טובה יותר.
סיבה אפשרית ד': כדי לחנך, ליישר או לאלף את האדם שמולנו.
סיבה אפשרית ה': כדי לאפשר לאדם שמולנו ללמוד, להתפתח ולגדול.
סיבה אפשרית ו': כדי להוכיח לאדם שמולנו (או למישהו אחר) שאנו צודקים וחכמים.
סיבה אפשרית ז': כדי להראות לאדם שמולנו שאנו טובים יותר.
סיבה אפשרית ח': כדי לשחרר קיטור ולפרוק תסכולים.

**
נתינת משוב המונעת מ"למה" שונה, תתבצע בדרך שונה ותייצר תוצאות שונות.
"למה" הוא הצעד החשוב שלפני הצעד הראשון.

חיים מלאים. יום יום.

1. לשקר
2. להגזים
3. להכליל
4. לפלטר
5. לייפות
6. להסתיר
7. לשתוק
8. לא לומר חלק מהאמת
9. לומר רק חלק מהאמת
10. לומר את כל האמת ורק את האמת

**
6 מחשבות בין שקר לאמת:
– בין #1 ("לשקר") ל – 10# ("לומר את כל האמת ורק את האמת") יש דרך והרבה שלבי ביניים.
– לא למהר לכנות מישהו דובר אמת או שקרן. המציאות יותר מורכבת מזה.
– אני לא מאמין ש 10# באמת קיים לאורך זמן.
– אולי לשבריר של שניה ברגע נתון.
– רק אולי.
– וזה בסדר.

חג שמח. חיים מלאים. יום יום.

"זה שאני עכשו מנכ"ל לא הופך אותי רק ל'מנהיג' אלא גם ל'ממשיך דרך'.
כולנו ממשיכי דרך.
אנחנו ממשיכי דרך מהרגע שנולדנו.
אדם צריך צניעות כדי להנהיג,
אבל הוא גם צריך צניעות כדי להמשיך את דרכם של אחרים.
מנהיגים צריכים ממשיכי דרך – אין מנהיגים בלי ממשיכי דרך.
וכשאתה מנהיג, אתה צריך לקחת לעבודה אנשים עם השקפות ועם התנסויות שונות משלך –
קבוצה שתשאיר אותך צנוע.
כי כשאתה מנהיג, האגו יכול להתנפח בקלות רבה."

~ ג'ים תיין, נשיא קימבל אינטרנשיונל,
הציטוט מתוך הספר "אגונומיקס" מאת דייויד מארקום וסטיבן סמית.

**
מרענן לקרוא על מנהיגים שאינם סטיב ג'ובס, מרטין לותר קינג או וולט דיסני.
מעניין ללמוד על חברות שאיני מכיר ושאפילו לא ידעתי שהן קיימות.
מנהיגות אינה שמורה רק למספר מצומצם של אנשים או חברות המוזכרים שוב ושוב ושוב.

חיים מלאים. יום יום.

אגו אינו רע.
אגו אינו טוב.
אגו הוא אגו.

אגו יכול להרוס ולבנות.
אגו יכול לקדם ולתקוע.

**
ענווה אינה ההיפך מאגו.
ענווה היא מעין "אגו מאוזן".
שאינו גדול מדי, רואה רק את עצמו ולא סופר אף אחד אחר.
שאינו קטן מדי, מבטל את עצמו ורואה רק אחרים.

שיהיה שבוע מבורך,
מלא באגו ובענווה מאוזנים ובמינונים בריאים.

חיים מלאים. יום יום.

הישרדות וצמיחה

בהישרדות המטרה ברורה וחדה.
להישאר בחיים.
לפתור את הבעיה.
להסיר את האיום.
החושים מתחדדים.
לחץ הדם עולה.
השרירים מכווצים.
תשומת הלב ממוקדת.
מה שרלוונטי בפנים.
מה שלא רלוונטי אפילו לא נקלט בתודעתנו.
דחיפות היא שם העניין.
כל השאר הם מותרות ואין להם מקום.
אנו חווים "מצב הישרדותי" לא רק כשחיינו בסכנה.
גם כשהמעמד, האגו, הדעות, התדמית או הפרויקט שלנו בסכנה.

**
בצמיחה הסיפור שונה לחלוטין.
אין דחיפות. יש זמן.
אפשר לחזור לנשום.
המיקוד יורד, תשומת הלב מתרחבת.
תחושת רגיעה, רמת הנינוחות עולה, הדריכות יורדת.
פתאום שמים לב לדברים שלא ראינו קודם.
יש יותר גמישות מחשבתית ויותר פתיחות לרעיונות ולאנשים.
פחות התגוננות, פחות התקפה, יותר משיכה ושיתופי פעולה.
הקשב וההתבוננות פנימיים לא פחות מחיצוניים.
יש יותר מדרך אחת לצמוח, יותר מקצב אחד שמתאים.
צמיחה הוא תהליך מתמשך הלוקח את הזמן שלו.

*****
בחיים אנו נעים בין מצבי הישרדות (או פתרון בעיות דחופות) לבין מצבי צמיחה (או גדילה)
מצבים חיצוניים זהים יכולים להחוות על ידינו כמצבי הישרדות או כמצבי צמיחה.

אל תדברו על צמיחה עם אנשים שחווים מצב הישרדותי.
השאירו בצד את כל העצות הנפלאות ואת הטכניקות משנות החיים מסדנאות ההעצמה.
מספיק עם העליונות המתנשאת הזאת.
במקום זאת, עזרו להם להסיר את האיום (האמיתי או המדומה).
כשמישהו מתאמץ להחזיק את הראש מעל המים,
מה שהוא צריך יותר מכל זה להמשיך לנשום.
אחר כך להירגע ולנוח.
הצמיחה תחכה.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

יום "רע":
לא הגעתי לשלושה דברים מאוד חשובים שתכננתי לעשות.
חלקם פתוחים כבר זמן מה ונסחבים יותר מדי.
לא החזרתי תשובות לכמה מיילים שרציתי ושמחכים לי.

**
יום "טוב":
סגרתי שני עניינים חשובים וקידמתי משמעותית עוד חמישה.
התפניתי לטיפול בנושא חדש שהופיע ושלא היה מתוכנן.
למדתי כמה דברים חדשים שיעזרו לי בהמשך.

**
יום "בינוני":
הצלחתי להגיע לשבעה מתוך עשרה דברים שתכננתי.
הקדשתי תשומת לב לנושא שחשוב לי אבל הצלחתי לקדם אותו פחות ממה שקיוויתי.
פגשתי מישהו שממש היה חשוב לי לפגוש (למרות כל העומס) ולא הצלחתי לפגוש מישהו אחר שהיה חשוב לי באותה מידה.

**
היום שלי (עד כה) הכיל את כל מה שמתואר למעלה ועוד.
יום "טוב", "בינוני" או "רע" זה עניין של הגדרה.

"איך היה היום שלך" הוא פונקציה של נקודת מבט ושל הציפיות שלך מעצמך.
כישלון או הצלחה הם לפעמים רק כותרת שרירותית או החלטה פנימית.
כותרת שרירותית שיכולה לשנות, להרוס או ליצור חיים שלמים.

חיים מלאים. יום יום.

יש מצבים שבהם מתחשק לך לרוץ לספר לחבר'ה.
יש כאלו שרצים לספר לחבר'ה כי בא להם להשוויץ ולהתגאות.
אחרים רצים לספר לחבר'ה כדי לחזק מעמד וסטטוס.

**
לפעמים מתחשק לי לרוץ לספר לחבר'ה כי בא לי לחגוג !
לחגוג התעלות.
לחגוג נדיבות.
לחגוג התמודדות.
לחגוג פריצת דרך.
לחגוג גילוי.
לחגוג הברקה.
לחגוג מפגש אנושי.
לחגוג רגע יקר, קדוש, אינטימי.
לחגוג משהו שאינו מובן מאליו.
קטן, בינוני, גדול.
לפעמים ענק.

**
לפעמים… בשיא ההתרגשות והאקסטזה …
כשממש ממש מתחשק לי לרוץ ולצעוק את זה לחבר'ה,
בדיוק אז, ממש באותו רגע…לא אעשה את זה.
העולם לא ידע.
לא תהיינה מחיאות כפיים סוערות.
המשאית עם המדליות לא תגיע.
לא תהיה העלאת דרגה.

**
דווקא בגלל שהרגע הזה כל-כך יקר, מיוחד, קדוש ואינטימי,
הוא יישאר רק בינה לביני. או בינו לביני.
ואולי אפילו ביני לביני.

חיים מלאים. יום יום.

ארבעה רוכבי אופניים:

1. "המתלהב"
הוא קיבל היום את האופניים החדשים שלו, מתלהב ומתרגש מאוד.
אין לו מושג והוא מפנטז על רכיבה מהנה בשכונה לעיני כולם.

"המתלהב העוור" לא מודע לאי-היכולת שלו לרכב.

**
2. "המתרסק"
הוא יצא לרכיבה שכל-כך חיכה לה ומצא את עצמו בתוך דקה על הרצפה.
הנפילה כואבת. אין לו עדיין שום מושג ברכיבה וההתלהבות כבר לא שם.

"המתרסק החבוט" מודע לאי-היכולת שלו לרכב.

**
3. "המפוכח"
הוא התרומם אחרי הנפילה הראשונה וניסה שוב.
נפל וקם, נפל וקם, לא מוותר ומתחיל לרכב.
המיומנות מתחילה לעלות. הפנטזיה נעלמה.
זה ייקח יותר זמן ומאמץ משהוא חשב. אבל יש התקדמות !

"המפוכח המתקדם" מודע ליכולת שלו לרכב. הוא מתקדם בהדרגה עם הרבה תשומת לב.

**
4. "הגולש"
המיומנות גבוהה והתנועה זורמת.
הוא רוכב בקלילות, בהנאה רבה ובלי מחשבה או ריכוז.

"הגולש הזורם" לא מודע ליכולת שלו לרכב. זה בא לו באוטומט מבלי להשקיע תשומת לב או מחשבה.

**
על אלו "אופניים" אתם מנסים "לרכב" עכשיו?
מי מבין ארבעת הרוכבים מתאר את המצב שלכם כרגע?

חיים מלאים. יום יום.