קטגוריה: כללי

ארבע מחשבות על אחרי החגים

א.
אחרי החגים זה עכשיו.

**
ב.
מעניין כמה מהר יוחלף התירוץ של "אחרי החגים" בתירוץ אחר.

**
ג.
לחלק מהאנשים תקופת החגים מהנה במיוחד:
מנוחה, חופשה, טיולים, חברים ומשפחה.

לאחרים, זו תקופה קשה במיוחד:
כאב, בדידות, געגוע, קונפליקטים ומשפחה.

**
ד.
אחרי החגים שלך –
– חזרה לשגרה נוחה ובריאה?
– אסטרטגיה יעילה לבריחה ולהדחקה?
– מרוץ אינטנסיבי, שוחק ובלתי נגמר?
– חיים מלאים ומאוזנים של גם וגם וגם?
– או אולי משהו אחר…?

חיים מלאים. היום.

אתמול, בחדשות השעה 14:00,
הודיעו על אישה כבת 50 ששברה את רגלה,
במהלך טיול בנחל כלשהו בדרום הארץ
ושחולצה ע"י צוות הצלה כלשהו באותו האזור.

**
מחשבה א' – תזמון

אם אותה אישה בדיוק,
היתה שוברת את אותה רגל בדיוק,
באותו נחל בדיוק,
ביום שאינו שבת…
אין מצב שהיא היתה נכנסת למהדורת החדשות.

**
מחשבה ב' – תהיה

למה חשוב שמדינה שלמה,
או כל מי שמאזין למהדורת החדשות של אותה השעה,
ישמעו על אישה בת 50 ששברה רגל בטיול בדרום?

**
מחשבה ג' – רלוונטיות

מהדורת חדשות בת מספר דקות המשודרת ברדיו בכל שעה עגולה
מתאימה אולי (גם את הנקודה הזו כדאי לבדוק)
לעידן שלפני עשור או שניים שבו מישהו מוסמך מעדכן מה קורה.
היא בטח לא נדרשת כיום, בעידן הסלולר והרשתות החברתיות,
שבו כולם מחוברים להכול כל הזמן.

**
מחשבה ד' – תודעת המונים

כשקוראים למשהו "חדשות"
ומספרים בכל שעה עגולה מי נרצח, נדקר, נהרג, נאנס, פגע,
מעל, גנב, שיקר, קילל, תקף, האשים, הואשם, נשפט ונכלא,
בעצם מרססים מדינה שלמה באופן שיטתי ברעל מסוכן וקטלני.
(היום, בחדשות השעה 14:00 סיפרו על מישהו שנכנס לבית חולים כלשהו, אנס, גנב ונתפס).

**
מחשבה ה' – רעיון

אם בכל זאת מתעקשים לסמן בכל שעה עגולה התחלה וסוף של תכניות
אולי כדאי להחליף את מהדורות "החדשות" הרעילות
בפינות "60 שניות" מרתקות, מעשירות, מלמדות ומעצימות
בנושאי מדע, תרבות, ספורט, ידע כללי, היסטוריה, טבע וכו'
שיזרעו בתודעת ההמונים חומרים השונים מפחד, אלימות, קיטוב ושנאה.

חיים מלאים. היום.

לפעמים, עוצמת התגובה מעידה מעט מאוד על הפעולה שעוררה אותה.

**
התגובה החזקה שקיבלת היום, כשעשית מה שעשית,
נובעת פחות מהפעולה שלך או מההשלכות שלה על אחרים
ויותר ממצבו הרגעי של מי שצעק עליך.

**
עם זאת, ייתכן, שלאור עוצמת התגובה שחווית,
הארוע הרגעי והזניח ייחקק אצלך כהרבה יותר ממה שהוא.

חיים מלאים. היום.

כוח עם אנשים

**ציטוטים מהספר "לגדל ילדים בחמלה" / ד"ר מרשאל רוזנברג**

"אנשים רבים מאמינים, שיותר הומני להשתמש בפרסים מאשר בעונשים.
אבל את שניהם אני רואה ככוח על אחרים,
ואילו תקשורת מקרבת מבוססת על כוח עם אנשים.
בכוח עם אנשים אנחנו מנסים להשפיע לא באמצעות גרימת סבל לאנשים
אם הם לא עושים מה שאנחנו רוצים, או במתן תגמולים אם הם כן.
זהו כוח המבוסס על אמון הדדי וכבוד,
שגורם לאנשים להיפתח, לשמוע זה את זה,
ללמוד זה מזה ולתת זה לזה מרצון, מתוך חשק לתרום לרווחתו של האחר,
במקום לפעול מתוך פחד מעונש או תקווה לפרס.

אנו מגיעים לסוג כזה של כוח, כוח עם אנשים,
כשאנחנו מצליחים לתקשר בפתיחות את הרגשות והצרכים שלנו
מבלי לבקר כלל את האדם השני.
אנחנו עושים זאת בכך שאנו מציעים לו או לה
מה היינו רוצים שהם יעשו באופן שלא יישמע תובעני או מאיים.
וכמו שאמרתי, זה דורש שבאמת נשמע מה אחרים מנסים לתקשר,
כמו גם שנפגין הבנה מדויקת במקום למהר להתערב ולתת עצות,
או לנסות לפתור דברים.

להורים רבים, הדרך שבה אני מדבר על תקשורת היא כל כך שונה,
שהם אומרים: 'טוב, זה לא נשמע טבעי לדבר ככה'.
בדיוק בזמן הנכון, קראתי משהו שגנדי כתב ובו הוא אומר:
'אל תבלבלו בין מה שהוא הרגל לבין מה שהוא טבעי.'
גנדי אמר, שפעמים רבות אימנו אותנו לתקשר ולהתנהג
בדרכים שהיו ממש לא טבעיות, אבל הן שגרתיות במובן זה,
שמסיבות שונות, כך הרגילו אותנו לנהוג בתרבות שלנו.
וזה בהחלט צלצל לי נכון, בדרך שבה הורגלתי לתקשר עם ילדים.
הדרך שבה הורגלתי לתקשר –
באמצעות שיפוט של צודק ולא-צודק, טוב ורע, כמו גם השימוש בעונשים –
היתה כה נפוצה, שבקלות היא הפכה להרגל שלי כהורה.
אבל לא הייתי אומר שאם התרגלנו למשהו, פירושו שזה טבעי"

**
יש משהו במילים הללו שמרגש ומעורר אותי כל פעם מחדש.
הציטוטים נלקחו מתוך הספרון "לגדל ילדים בחמלה"
שנכתב ע"י ד"ר מרשאל רוזנברג ותורגם ע"י ארנינה קשתן.
51 עמודים ש"שווים" את משקלם בזהב.
עידן מלמד מוכר את הספרים הללו במחיר סמלי
(30 ₪ לעותק פיזי ו- 15 ₪ לעותק דיגיטלי הניתן להורדה מיידית),
מחנותו הוירטואלית שבאתר הבא.
מומלץ בחום רב ומכל הלב !
(איני מקבל אחוזים או עמלות על ההמלצה הזו…)

לעתים, במיוחד לאחר פוסטים מסוימים,
אני מקבל פניות מאנשים המעוניינים "להכניס" את התקשורת המקרבת לחייהם,
ומחפשים דרך שתאפשר להם ללמוד ולהתנסות בה.
חלק גדול מהפונים והפונות מקווים "להביא" את התקשורת המקרבת לביתם:
לקשר שלהם עם ילדיהם, בני/בנות זוגם, משפחתם המורחבת ועוד.

לצד הכרה בחשיבות התקשורת המקרבת במעגלי המשפחה השונים,
בעבודתי, אני בוחר להתמקד בחיבור שבין תקשורת מקרבת לעולם העבודה והניהול.
במסגרת פעילותי הכוללת הרצאות, סדנאות ותהליכי עומק מתמשכים
אני מלווה צוותי ניהול והובלה בחברות וארגונים,
מדריך ומנחה אותם בנושאי מערכות יחסים, הקשבה, תקשורת, ניהול קונפליקטים,
קבלת החלטות ואפקטיביות צוותית המבוססים על עקרונות התקשורת המקרבת.

בשנה האחרונה פיתחתי תהליך ייחודי ומובנה אשר מאפשר לצוותי ניהול
לשפר את אפקטיביות העבודה שלהם ואת האווירה בקרבם.
התהליך מתרחש לאורך מספר מפגשים מצומצם, במשך כרבעון,
ומשלב עבודה שוטפת המקדמת את סדרי העדיפויות הארגוניים
לצד למידה משמעותית וחוויתית, קבוצתית ואישית תוך כדי תנועה.

בשנים האחרונות אני מלווה צוותי ניהול בחברות מובילות ומוכרות
כגון eBay , סאפ ואינטל, כמו גם חברות קטנות יותר ומוכרות פחות.
לקראת סוף דצמבר, בעוד כחודשיים, אוכל להתחיל תהליך שכזה עם צוות ניהול נוסף.

אתם מוזמנים להיות בקשר (מייל חוזר או דרך האתר) לקבלת פרטים ולבדיקת התאמת צרכים הדדית.

 

שבת של שלום וחג שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

"חשבו על תרנגול ההודו שמאכילים אותו בכל יום.
כל האכלה בודדת תחזק את אמונת העוף שחוק כללי של החיים קובע
כי פרטים ידידותיים של המין האנושי הדואגים לטובתו מאכילים אותו בכל יום.
באחר הצהריים של יום רביעי לפני חג ההודיה
יקרה לתרנגול ההודו משהו בלתי צפוי.
הוא יחווה עדכון של האמונה."

~ מתוך "הברבור השחור" מאת נסים ניקולס טאלב

**
באופן עקבי והדרגתי, תחושת הביטחון של תרנגול ההודו
הולכת ומתחזקת ככל שהסיכון עבורו הולך וגדל.
באופן פרדוקסלי במיוחד,
תחושת הביטחון של אותו תרנגול תגיע לשיאה
בדיוק ביום שבו הסיכון עבורו יהיה בשיאו.

חיים מלאים. היום.

שאלות קריירה בין אדם למקום

מה המקום שלי ?
האם יש לי מקום כרגע ?

**
האם אני במקום שבו:
– רואים אותי ?
– מקשיבים לי ?
– אכפת לאנשים ממני ?
– מתייחסים אלי בכבוד ?
– מעריכים אותי ?
– אוהבים אותי ?

**
עד כמה אני במקום המאפשר לי :
– לעשות עבודה חשובה ?
– לעשות עבודה שאני אוהב ?
– לעשות עבודה שאני טוב בה ?
– לקבל שכר ראוי בעבור עבודתי ?
– להביא לידי ביטוי את חוזקותיי ויכולותיי ?
– חופש תנועה, ביטוי ויצירה ?
– ללמוד, לגדול ולהתפתח ?
– לקיים קשרים חברתיים משמעותיים ?

**
במקום שבו אני נמצא/ת כרגע:
– עד כמה אני ערה / מודעת / מוקירה / רואה / חווה את כל זה ?
– עד כמה אני מדחיק / מתעלם / מסרב לראות ?
– עד כמה אני לוקחת דברים כמובן מאליו ?
– עד כמה אני במרדף אינסופי אחרי הדבר הבא ?
– האם זה זמן לשינוי במקום שבו אני נמצא ?
– האם זה זמן למעבר למקום אחר ?
– איך אפשר לדעת… ?

חיים מלאים. היום.

"מחירו של דבר,
הוא הכמות של מה שאני מכנה 'חיים',
שיש להחליף תמורתו,
כעת או לאורך זמן".
– הנרי דייויד ת'וראו, וולדן (תרגום חופשי)

“The cost of a thing
is the amount of what I will call life
which is required to be exchanged for it,
immediately or in the long run.”
– Henry David Thoreau , Walden

**
מחשבה:
"חתולים שבעים" עלולים לשלם מחירי חיים יקרים.

חיים מלאים. היום.

לפניכם שתי תמונות.
התמונה השמאלית מושלמת.
בתמונה הימנית חמישה פרטים "דפוקים".
האם תוכלו למצוא אותם?

אם תנסו תצליחו.
אם תתמידו תצליחו בקלות.

**
"התמונה השמאלית" שלך היא
קבוצת האמונות / הציפיות / החלומות / הכמיהות שלך
לעולם מושלם כזה או אחר.
לאיך דברים "אמורים" להיות בעיניך.

"התמונה הימנית", תמונת המציאות שלך, היא בסך הכול
הפרשנות הסובייקטיבית שאת נותנת למה שקורה עכשיו
ולעד כמה זה רחוק או קרוב מ"התמונה המושלמת" שאת מחזיקה.

**
מציאת הבדלים ופגמים היא מיומנות שניתן לפתח.
מציאת "מה לא בסדר" ו"מי דפוק" הוא שריר שניתן לגדל.
למען האמת גם התמונה השמאלית אינה מושלמת.
אפילו בה ניתן למצוא פגמים אם רק רוצים.

בתמונה הימנית, לצד חמשת ההבדלים,
יש אלפי פרטים "תקינים" שהם "בסדר".
מציאת הטוב, החיובי והיפה היא מיומנות שניתן לפתח.
הכרת תודה היא שריר שניתן לגדל.

**
אצל עדי ואבי היום, נכחו שבעה זוגות ושמונה עשרה ילדים.
מפגש חברים, אוכל, שתייה, דיבורים ומשחקים.
אם ממש מתאמצים, אפילו במפגש כזה, אפשר למצוא חמישה "פגמים".
(במשתתפים, בפקקים, במאכלים, בשיחות, במזג האוויר או במצב הכוכבים).
ואפשר גם, בהרבה פחות מאמץ,
למצוא אינסוף רגעים יקרים שאינם מובנים מאליהם.

**
זה הכול עניין של בחירה.

שאלה חשובה: במה אתה בוחר להתמקד עכשיו?
שאלה חשובה נוספת: איזה שריר את בוחרת לפתח?
שאלה חשובה לחיים: באיזה "משחק" אתה בוחר לשחק?

חיים מלאים. היום.

אם רק תקשיב לי, הבטיח זייו,
אביא אותך מכאן לשם, במינימום זמן.
לא תצטרך לחשוב, רק לעקוב.
תוכל להפסיק לדאוג, ולהתחיל לסמוך.
הכול בסדר.
עלי.

**
אני יודע שהאחריות כבדה והדרך קשה.
בדיוק לשם כך, אני כאן בשבילך.
שחרר.
קח פחות מקדמי ביטחון, הזמן שלך יקר.
במקום לצאת רבע שעה לפני ולבזבז זמן מיותר,
תהיה רגוע, תישאר במשרד, תספיק עוד איזה דבר.
הכול בסדר.
עלי.

**
החיים שלך לוחצים ויש לך אינסוף בעיות.
חבל לבזבז אנרגיה על זוטות
או שיקול דעת בקטנות.
תן לי לעשות את זה עבורך.
אתי תגיע בדיוק בדיוק בזמן.
אולי דקה לפני, או חמש אחרי…
מה זה כבר משנה…
הכול בסדר.
עלי.

**
דבר קטן אחד…
תישאר קרוב
ושמור אותי אתך.
בחר בי כל פעם מחדש
(גם כשלא ממש צריך)
וחבר ת'טעינה.
בחוזה בינינו, זה החלק היחיד שלך.
אין לך מה להפסיד.
אתה יכול רק להרוויח.
כל השאר,
עלי.

**
ועוד דבר קטנטן …
במקרה של תאונות, שינויים או פקקים,
נחשב מסלול מחדש ונעדכן זמנים.
כנראה שלא תגיע ליעד המובטח
אבל ככה זה בחיים.
גם אז אהיה שם בשבילך:
תמיד תוכל להאשים אותי ולא את עצמך.
יהיה בסדר.
עלי.

**
ודבר קטנטנון אחרון…
אם בוקר אחד תרצה להיפרד (אחרי שתתעורר…)
השיגעון החולף הזה יעבור לך מהר.
אחרי הכול, מי האידיוט שרוצה לקחת על עצמו
את קבלת ההחלטות, האחריות אישית,
שיקול הדעת והחשיבה העצמאית ?
אבל אל דאגה אח יקר,
אני לא נוטר טינה.
גם אז אהיה כאן אתך.
מקסימום נעדכן איזו גרסה.
עלי.

חיים מלאים. היום.

ביקורת – השלימו את החסר :

אתה ___ .
את לא ___ .
ההתנהגות שלך ___ .
את לא מספיק ___ .
אתה יותר מדי ___ .
אני במקומך כבר מזמן הייתי ___ .
לא היית אמורה לעשות את זה.
לא היית אמורה לעשות את זה כך.
למה עשית את זה ??
למה אתה לא ____ ??
מי את חושבת שאת ??

**
ביקורת.
מדוברת או שקטה.
חומצה הרסנית מהסוג הקטלני ביותר.

כמה ביקורת אפשר לספוג בחמש דקות ?
כמה ביקורת אפשר להטיח בחמש דקות ?

הרבה.
הרבה יותר מדי.

**
חלקנו כל-כך מורגלים בה (לתת ו/או לקבל)
עד שאיננו מודעים לעד כמה היא נוכחת בחיינו.
באמונות, בחשיבה, בשפה, בדיבור.
כמו דג במים שאינו מודע לסביבה שלו.

חלקנו כל-כך מורגלים בה
עד שאיננו מאמינים שאפשר גם אחרת.

אפשר.

צעד צעד…
לאט לאט…
בהרבה עדינות וחמלה.
לעצמנו ולאחרים.

חיים מלאים. היום.