הצרכים שלך והצרכים שלנו

הצרכים שלך חשובים.
הצרכים שלנו חשובים.
הצרכים שלך חשובים לא פחות מהצרכים שלנו.
וגם לא יותר.
הצרכים שלנו חשובים לא פחות מהצרכים שלך.
וגם לא יותר.

**
כשאני מבקש ממך לעשות את התפקיד הזה,
אני בעצם רוצה לומר ש… :
1. בראייה שלי ביצוע התפקיד המסוים הזה חשוב לארגון.
2. אני חושב שאת יכולה להצליח בתפקיד.
3. אני מאמין שעשיית התפקיד תתן מענה גם לצרכים חשובים שלך.

**
כשאני מבקש ממך לעשות את התפקיד הזה,
אני מקווה ש… :
1. שתסכימי לעשות את זה רק אם זה משרת גם את הצרכים שלך (ולא רק את שלנו).
2. שלא תסכימי אם את עומדת לעשות זאת רק מתוך חוסר ברירה, אי נעימות או פחד.
3. שנמשיך את הדיאלוג בינינו בחיפוש אחר פתרון מיטבי הנותן מענה גם לצרכים שלך וגם לצרכים שלנו.

**
כשמתכווננים ביחד ל"גם וגם",
אפילו בתוך מערכת מוגבלת, מורכבת ועתירת אילוצים,
ניתן ליצור מרחב שופע ואינסופי של פתרונות אפשריים.

חיים מלאים. היום.

לולאה אינסופית

אם היא היתה רק קצת יותר מפרגנת/סבלנית/אוהבת/מתחשבת,
אז אני הייתי יכול להיות קצת יותר מפרגן/סבלני/אוהב/מתחשב.
אבל אני לא.
למה לא?
בגלל ההתנהגות שלה.
היא לא מאפשרת לי.
היא לא מספיק מפרגנת/סבלנית/אוהבת/מתחשבת.
למה לא?
בגלל ההתנהגות שלי.
אני לא מאפשר לה.
אני לא מספיק מפרגן/סבלני/אוהב/מתחשב.
למה לא?
בגלל ההתנהגות שלה.
אילו היא רק היתה קצת יותר מפרגנת/סבלנית/אוהבת/מתחשבת,
היא היתה מעודדת אותי להיות קצת יותר מפרגן/סבלני/אוהב/מתחשב.
אבל היא לא.
למה לא?
בגלל ההתנהגות שלי…

**
במערכת יחסים,
כשאדם אחד מצליח להתחיל להתנהג בצורה שונה,
ולהמשיך להתנהג כך בצורה עקבית לאורך זמן,
אז גם האדם השני משתנה.
ואז, כל מערכת היחסים משתנה.

מכיון ששניהם מגדירים ויוצרים את מערכת היחסים ביחד,
אין כל אפשרות אחרת.
זה בהכרח מה שקורה.
אבל רק במאה אחוז מהמקרים.

* הפוסט בהשראת קטע מתוך Process Model שנכתב ע"י ד"ר יוג'ין ג'נדלין.

חיים מלאים. היום.

מציאות וחמישה סיפורים

מציאות:
עובדת חדשה חתמה על חוזה עבודה ותחל לעבוד בעוד כחודש.
מכיון שקודמתה בתפקיד עוזבת במהלך החודש הקרוב,
הוסכם שהעובדת החדשה תבצע חפיפה בת מספר ימים עוד לפני כניסתה הרשמית לתפקיד.
לאחר יומיים של חפיפה העובדת ביקשה לשוחח עם המנהלת ואמרה:
"כעת אני מבינה שהעבודה הרבה יותר מורכבת ותובענית ממה שהערכתי בתחילה.
לאור זאת אני מבקשת לשקול את שיפור תנאי ההעסקה שעליהם הוסכם."

**
סיפור אפשרי אחד של מנהלת מגייסת:
לא עושים דבר כזה. היא לא בסדר.
אי אפשר לבטוח במי שמתנהגת כך עוד לפני יומה הראשון.
היא איבדה את האמון שלי ועליה לרכוש אותו בחזרה.

**
סיפור אפשרי שני של מנהלת מגייסת:
העובדת מנסה לנצל הזדמנות.
לאחר שהיא הבינה שאנו בלחץ היא מנסה לסחוט אותנו בשיטת "מצליח".
העובדת מעמידה אותי במבחן ואני צריכה להעמיד אותה במקומה.

**
סיפור אפשרי שלישי של מנהלת מגייסת:
כנראה שהיא ראתה במהלך החפיפה את המשכורות בארגון
והבינה שאנו משלמים לה פחות ממה ששילמנו לקודמתה.
עדיין, זה לא בסדר לפתוח תנאים לאחר שסגרנו.

**
סיפור אפשרי רביעי של מנהלת מגייסת:
זה מוזר. מישהו השפיע עליה בימים האחרונים.
אולי בעל או חברה המליצה לה לפתוח איתנו מחדש את הנושא הזה.
ממש הרגשתי שהדיבור בשיחה האחרונה היה שונה מבשיחות הקודמות.

**
סיפור אפשרי חמישי של מנהלת מגייסת:
העובדת החדשה היא אם חד הורית ומצבה הכלכלי מאתגר.
העבודה אכן תובענית ומצריכה לא מעט השקעה.
אולי יש פה עניין חצי הישרדותי עבורה. כדאי לראות אם/איך אפשר לעזור…

**
חמישה סיפורים שונים למציאות אחת.
חמישה סיפורים מחוברים או לא מחוברים למציאות.
חמישה סיפורים שייצרו חמש מערכות שונות לחלוטין של עובדת-מנהלת-צוות-חברה.

סיפור יוצר מציאות.
שים לב לסיפור שאתה מספר לעצמך על מה שקורה.
טפלי בסיפור שלך בעדינות, בזהירות ובאחריות.

חיים מלאים. היום.

השקעות מו"פ

אחת ההשקעות החשובות ביותר בארגונים היא השקעה במו"פ.
מו"פ ארגוני = מחקר ופיתוח.

**
אחת ההשקעות החשובות ביותר לאנשים היא השקעה במו"פ.
מו"פ אישי = מקוריות ופרגון.

מקוריות –
לבטא את הקול האישי שלך.
ליצור, להמציא, לגלות, לפתח.
למצוא, להביא ולהציג את הייחודיות שלך.
אנחנו לא "פחות" מאף אחד אחר.

פרגון –
ללמוד ממה שכבר קיים.
להשתמש במה שיצרו אחרים.
"להשאיל בגאווה" ו…לפרגן.
בקול רם, בנדיבות ובהכרת תודה.
אנחנו לא "יותר" מאף אחד אחר.

**
מו"פ אישי – השקעה בגם וגם.
גם מקוריות וגם פרגון.

חיים מלאים. היום.

סבב סיכום

כשסיכמנו את המפגש היום, ניסיתי… :

להקשיב למה שאתם אומרים
ולהבין מתוך זה את המקום שלכם
ואת מה שחשוב לכם.

לשים לב למה שמתחולל בתוכי:
הכמיהה להערכה ולהבנה, הרצון להסביר, להוכיח, לשכנע,
תחושת הכיווץ, הלחץ, חוסר האונים, התסכול, הכעס, השיפוטיות.

לשחרר את עצמי
מתלות בתוצאה כזו או אחרת,
מהעדפה להחלטה כזו או אחרת.

להמשיך לנשום.
להיות נוכח.

ניסיתי…
לפעמים הצלחתי יותר.
לפעמים פחות.

**
הרבה דברים מתרחשים בחדר
בעשר דקות של סבב סיכום.

חיים מלאים. היום.

שיעור בענווה

"אם כל החרקים ייעלמו מעל פני האדמה,
בתוך חמישים שנה יבוא הקץ על כל צורות החיים האחרות.
לעומת זאת, אם כל בני האדם ייעלמו מעל פני האדמה,
בתוך חמישים שנה יחל שגשוג עצום של כל צורות החיים האחרות."

– ג'ונאס סאלק, ממציא חיסון הפוליו
בציטוט מתוך הספר "המקום הנכון" מאת ד"ר קן רובינסון.

חיים מלאים. היום.

מאה החלטות ביום

נניח שאדם ממוצע ישן כ 6-8 שעות בלילה.
זמן הערות היומי שלו אם כך הוא כ 16-18 שעות.
לצורך הנוחות נעגל זאת ל- 1000 דקות
(שהם בעצם 16.6 שעות).
ניתן לחלק את 1000 הדקות הללו,
למאה מקטעים בני עשר דקות האחד (100X10 = 1000).

לאור החישוב, במהלך יום ממוצע,
כל אחד מאיתנו עובר בשעות הערות שלו
כמאה קטעים בני עשר דקות ביממה.
בבית, בעבודה, בנסיעות, בפקקים,
לבד, עם משפחה, עם חברים,
בטלפון, במחשב, מול הטלויזיה, בוואטסאפ,
בשירותים, במקלחת, במטבח, וכו'.
העיקרון ברור.

לצורך ההמחשה:
נסיעה בת כשלושים דקות מכילה שלושה קטעים,
פגישת עבודה בת שעה מכילה שישה קטעים,
סרט קולנוע באורך מלא מכיל 9-12 קטעים וכו'.

**
יציאה מאוטומט

דמיינו לעצמכם החלטה מודעת
שאתם לוקחים בכניסה למקטע בן עשר דקות.
משהו בסגנון "בעשר הדקות הקרובות אני… "
ההחלטה יכולה להיות למקטע הקרוב בלבד,
או לסדרת המקטעים הבאה.

לדוגמא:
בנסיעה בת שלושים דקות
ניתן לבחור לנסוע בבטחה ולהאזין לפודקאסט באורך של כחצי שעה
(החלטה אחת לשלושה מקטעים רצופים)
או לבחור לקיים שיחות טלפון עם מספר אנשים שונים
(כל אדם מהווה למעשה החלטה מודעת שונה).

דוגמא נוספת:
בפגישת עבודה בת שעה,
ניתן לבחור צורך או מטרה שבהם רוצים להתמקד
ואותם רוצים לקדם במהלך המפגש (החלטה לשישה מקטעים).
ניתן גם לחלק את הפגישה למספר מקטעים שונים
שמהם תיגזרנה החלטות תשומת לב שונות.
בפגישה שבה רמת המעורבות שלי נמוכה,
אולי אבחר להקדיש תשומת לב רבה בקטעים מסוימים
ולהתעסק בדברים שונים בקטעים אחרים.

דוגמא שלישית:
בזמן ליווי הילדים לחוג הטניס, הבלט או הכדורסל,
ניתן לקבל החלטה מודעת לנוכחות מלאה איתם
במהלך ארבעה פרקי זמן של עשר דקות
(ללא הצצות בסלולרי או שיחות טלפון).
באותו אופן, ניתן לקחת החלטה מודעת שונה,
גם היא לארבעה פרקי זמן רצופים,
לקניות בסופרמרקט, או לפגישת עבודה טלפונית.
כמובן שתמיד ניתן גם לוותר על החלטה מודעת
ולהעביר את הזמן בקפיצות תשומת לב אקראיות מכאן לשם.

**
מאה מקטעים ופארטו

על פי חוק פארטו (אפשר לקרוא עוד כאן וכאן) הידוע גם כחוק 20-80,
20% מהפעולות שלנו מייצרות 80% מהתוצאות,
20% מההחלטות שלנו הן בעלות השפעה של 80% וכו'.
בהמשך לקו זה, מתוך מאה המקטעים היומיים,
עשרים מקטעים הם כנראה בעלי חשיבות גבוהה במיוחד.
אם "מאה החלטות ביום" נשמע מאיים, מלחיץ או מציף,
למעשה עלינו לקבל רק כעשרים החלטות תשומת לב חשובות.
או פחות.
(בחירה בסרט קולנוע משובח מהווה החלטה אחת למספר מקטעים רצופים).

**

ספרינטים של תשומת לב

כתיבת הפוסט הזה ארכה מספר פרקי זמן רצופים.
היא תוצר של החלטה שקיבלתי ושל מחויבות לתשומת הלב המתאימה לפעולה המסוימת הזו.

מסר מרכזי:

מספר החלטות מצומצם יחסית,
המגיעות ממקום של בחירה מודעת,
כוונה מחודדת ומחויבות לביצוע
יכולות להשפיע על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו
בצורה ניכרת, בפרקי זמן קצרים ובאופן יום-יומי.

* הרעיון וההשראה לפוסט הזה נולד מתוך הפוסט 100 Blocks a Day .

 

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר.

לעשות את הדבר הנכון

כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות, לתוצאות טובות או רעות
מייצרים לחץ .

לחץ לעשות את הדבר הנכון.
את הדבר שאם לא נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם לא נעשה אותו כמו שצריך, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לא לעשות את הדבר הלא נכון.
את הדבר שאם נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם נעשה אותו, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לדעת מהו הדבר הנכון ולהבחין בינו לבין הדבר הלא נכון.

**
דוגמאות לאמונות שונות שמחזיקים ביחס לדברים:
• דברים מסוימים יקרו בין אם נעשה משהו ובין אם לא נעשה דבר.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נעשה משהו ולא יקרו אם לא נעשה את אותו משהו.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שלא נעשה.
• דברים מסוימים לא יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נימנע מלעשות משהו ולא יקרו אם נעשה את אותו משהו.

**
דוגמאות לתחומים שבהם אנו מאמינים שיש דרך נכונה ולא נכונה לעשות דברים:
הורות, זוגיות, מערכת יחסים, בריאות, תזונה, ספורט, שינה,
פוליטיקה, חיסכון פנסיוני, ביטוחים, התנהלות כלכלית,
עבודה, קריירה, אופנה, ניהול עסק, ניהול אנשים,
צבא, חינוך, לימודים, התפתחות אישית, חיים…

**
כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות,
לתוצאות טובות או רעות,
נוצר לחץ.
כשנוצר לחץ, בדרך כלל מנסים להעלים או להקטין אותו.
מחפשים פתרונות.
מנסים למצוא לבד לבד או פונים למוסמכים למיניהם שמבינים "בזה".
מומחים, ידעונים, קוסמים, חכמים, מנוסים.
שאמורים לדעת.
שיש להם את התשובה למה שנכון ולמה שלא.
למה שצריך לעשות ולמה שצריך לא לעשות.
מאמינים שאם משהו לא עובד כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך לעבוד
זה רק מפני שעוד לא מצאנו את התשובה המתאימה.
את השיטה, הטכניקה, התהליך, הפתרון או הנוסחא.
את המסגרת, בן / בת הזוג, הסביבה, ההנהלה, הממשלה.
ושאיפשהו מסתתר "המבוגר האחראי" המתאים,
שיגלה לנו מה ואיך צריך לעשות איך ויציל אותנו.

אם רק נמצא אותם (את מי שיודע ואת השיטה)…
צריך למצוא אותם !

חיים מלאים. היום.

תקיעות של גולם

לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
בום.
פרפר.

חיים מלאים. היום.

כל הקולות והקולות של כולם

כל הקולות והקולות של כולם*

בקשה לשמוע את כל הקולות השונים
היא הזמנה להעלות נקודות והתייחסויות שטרם עלו.
זוהי גם הזמנה לא לחזור על נקודות ועל התייחסויות שכבר עלו.
המהות בסבב "כל הקולות" היא לזהות את מירב ההיבטים השונים הקשורים לנושא מסוים
בזמן קצר ככל האפשר בכדי לוודא שאיננו מחמיצים דבר.
ההתייחסויות השונות מהוות בסיס ראשוני או נקודת ביקורת שמהם ניתן להמשיך ולהעמיק בהמשך.

**
בקשה לשמוע את הקולות של כולם
היא הזמנה לכל אחת ואחד מהמשתתפים להביע את דעתם ואת עמדתם.
בסבב שכזה חשוב לשמוע את כולם גם אם נקודות והתייחסויות מסוימות חוזרות על עצמן.
המהות בסבב "הקולות של כולם" היא לשמוע היכן עומד כל אחד מהמשתתפים ביחס לנושא,
בכדי שניתן יהיה להבין את "המשקלים" בקבוצה, כמו גם את רמת החשיבות והעוצמות של הנקודות השונות.
ניתן לעשות זאת באריכות (דיבור חופשי…) או בקצרה (גם במשפט או שניים).

**
בתהליכים קבוצתיים מסוימים חשוב לשמוע את כל הקולות.
בתהליכים קבוצתיים אחרים חשוב לשמוע את הקולות של כולם.
בתהליכים קבוצתיים מסוג שלישי חשוב לשמוע גם וגם.

**
במפגש הקבוצתי הבא,
כשאתם מבקשים התייחסות מהמשתתפים,
היו ברורים עם עצמכם ועם אחרים:
האם אתם מזמינים את כל הקולות או את הקולות של כולם?

* קרדיט: הפוסט מבוסס על רעיון ששמעתי לראשונה לפני כשנה בסדנה של מיקי קשתן.

חיים מלאים. היום.