מחבר: Ronny Weinberger

בין האירוע שאנו חווים ובין תגובתנו לאירוע ישנו מרווח.
ההתנהלות שלנו במרווח משפיעה על תגובתנו, על המשך האירוע ועל חיינו.
(לדוגמא: עצירה, יציאה ממצב אוטומט, הקשבה לעצמנו ולאחרים, בחירת תגובה).

בין הפרויקט שנגמר ובין הפרויקט שמתחיל ישנו מרווח.
מה שנעשה במרווח משפיע עלינו, על הפרויקט הבא ועל העתיד.
(לדוגמא: התבוננות, הפקת לקחים, הכרת תודה, מנוחה, הערכות).

בין הפגישה שיצאנו ממנה ובין הפגישה שאנו נכנסים לתוכה ישנו מרווח.
מה שיקרה במרווח יכול להשפיע על הפגישה הקודמת, על הפגישה הבאה ועל המשך היום.
(לדוגמא: כתיבת דבר לטיפול בהמשך לפני שנשכח, מודעות רגשית, שינוי אנרגיה, חידוד מטרה לפגישה הבאה)

***
מה שקורה במרווח חשוב לא פחות ממה שקורה לפני או אחרי מרווח.
חיים בלי מרווחים הם חיים לחוצים.
לפעמים אפילו מסוכנים.

חיים מלאים. יום יום.

ניהול קונפליקטים:
1. להיכנס לפחות קונפליקטים.
2. לפתור קונפליקטים שנכנסת אליהם יותר מהר.
3. להיות פחות מושפע מקונפליקט קיים שפתוח.

מכירות:
1. לגייס לקוחות חדשים.
2. להפחית עזיבת לקוחות.
3. להגדיל מכירות ללקוחות קיימים.

ניהול זמן:
1. להקדיש יותר זמן לדברים חשובים.
2. לצמצם זמן המושקע בדברים לא חשובים.
3. לנצל טוב יותר את הזמן המוקדש לדברים חשובים.

כסף:
1. להגדיל הכנסות.
2. להקטין הוצאות.
3. לנצל יותר טוב כסף קיים.

בריאות:
1. תזונה.
2. פעילות גופנית.
3. שינה ומנוחה.

מצויינות:
1. להתחיל משהו חדש שמקדם.
2. להפסיק משהו קיים שמגביל.
3. לשמר ולשפר משהו קיים ובעל ערך.

***
5% שיפור באחד המרכיבים בתחום מסוים אפשרי ולפעמים אפילו קל.
זה מצריך בחירה, תשומת לב ומחויבות.

5% שיפור בכל שלושת המרכיבים של תחום מסוים,
מביא לקפיצת מדרגה (הרבה יותר מ 15%) באותו תחום.

האנרגייה הנוצרת משיפור משולב בתחום מזינה את עצמה ומתעצמת.
מומנטום הנוצר ומתגבר לאורך זמן מביא לטרנספורמציה מופלאה.

**
זה לא "בשמיים".
בוחרים תחום חשוב.
מפנים זמן.
מקדישים תשומת לב.
בונים תכנית.
עושים צעד ראשון.
חוגגים התקדמות וממשיכים.

ב-21 ימים אפשר לראות תוצאות ולחוות התחלה של שינוי.

חיים מלאים. יום יום.

חמש המחוייבויות

1. מחוייבות ללמידה – גדילה, צמיחה, שינוי והתפתחות. בתחום שמעניין אותך או שחשוב לך, ברמה אישית ומקצועית.

2. מחוייבות לעשייה – לעשות את "העבודה" שלך, להיות בתנועה, לספק את הסחורה, לרדת לשטח, להביא ערך, לשרת.

3. מחוייבות לאנשים החשובים בחייך – בן/בת הזוג, ילדיך, הוריך, חברים קרובים, אנשים אחרים שחשובים לך, שאתה אוהב, מעריך ומוקיר.

4. מחוייבות לעצמך – דאגה למשאב ולנכס הכי חשוב שלך הנמצא בכל מקום שאת נמצאת בו ומשפיע על כל דבר שאת עושה.

5. מחוייבות לערכים שלך – לערכי המפתח שמובילים אותך, למצפן הפנימי שלך.

**
חמש המחוייבויות הללו רלוונטיות מאוד עבורי היום.
נראה לי שהן רלוונטיות מאוד עבורי כבר כמה וכמה שנים.

למה אתם מחוייבים היום ובחיים? איך זה בא לידי ביטוי ?

חיים מלאים. יום יום.

במקום של אשמה והאשמה יש מיקוד בשיפוטיות, הצטדקות והתגוננות.
אשמה והאשמה מייצרות כעס ופחד.
במקום של אשמה יש מעט מאוד (אם בכלל) למידה ואחריות.

**
הבנת התרומה (שלי ושלך) למצב הקיים היא הצעד הראשון בלקיחת אחריות.
הכרה בתרומה ההדדית (גם שלך וגם שלי) מפחיתה האשמות, יוצרת חיבור ומעודדת שינוי.
אנחנו כאן ביחד עכשיו בגלל שנינו.

**
לקיחת אחריות על מצב קיים היא צעד הכרחי ביצירת שינוי.
אחריות אישית + החלטות אסטרטגיות + פעולות גדולות יכולות לשנות את העולם.
אחריות אישית + החלטות יום-יומיות + פעולות קטנות ועקביות משנות את העולם.
כל יום.
גם היום.

חיים מלאים. יום יום.

כשהיא לא עושה משהו היא מלקה את עצמה על כך שלא עשתה.

כשהיא כן עושה משהו היא מלקה את עצמה על כך שזה לא היה מספיק מהר או בזמן.

כשהיא עושה משהו ובזמן היא מלקה את עצמה על כך שזה לא היה מספיק איכותי או עמוק.

כשהיא עושה משהו איכותי, עמוק ובזמן היא מלקה את עצמה על כך שהוא לא הכי מדויק או יעיל.

כשהיא עושה משהו איכותי, עמוק, יעיל, מדויק ובזמן היא מלקה את עצמה שהיא לא היתה מספיק בבית, עם משפחתה או עם עצמה.

כשהיא עושה משהו איכותי, עמוק, יעיל, מדויק ובזמן וגם מוצאת זמן להיות בבית, עם משפחתה ועם עצמה היא מלקה את עצמה שהיא עשתה רק את זה… ולא עשתה משהו אחר בזמן הזה.

כשהיא לא עושה משהו היא מלקה את עצמה על כך שלא עשתה.

כשהיא כן עושה משהו היא מלקה את עצמה…

כשהיא עושה משהו ובזמן…

וכך הלאה…

**
במשחק הציפיות האינסופיות, הלא ריאליות והבלתי אפשריות שלה מעצמה אין לה שום סיכוי לנצח… 

חיים מלאים. יום יום.

דיאלוג.

תנאי הכרחי למערכת יחסים.
בזוגיות.
בהורות.
בעבודה.
בקהילה.

בין אנשים.
בין קבוצות.
בין מדינות.

**
לא ניתן לבנות, לפתח ולטפח מערכת יחסים ללא דיאלוג.
בלתי אפשרי להתגבר על קשיים, לנקות מטענים ולפתור קונפליקטים ללא דיאלוג.

**
דיאלוג מצריך כוונה: להקשיב, לשתף, לחזק את הקשר כך שכולם ירוויחו ממנו.
דיאלוג דורש זמן: לא כל דבר ניתן לעשות בחמש דקות או במפגש חד פעמי מתוכנן ואפקטיבי ככל שיהיה.
דיאלוג מחייב נוכחות: מחשבתית, רגשית, פיזית. יש גבול למה שאפשר להשיג בעזרת סמס, וואטסאפ או מייל.

**
דיאלוג.
תנאי הכרחי למערכת יחסים.
הכרחי ולא תמיד מספיק.

חיים מלאים. יום יום.

רבים מאיתנו "אולפו" לאורך השנים להיות נחמדים.

בכדי להיות נחמד יש למלא בסך הכול שני כללים:
1. לומר ולעשות אך רק דברים שמרצים אחרים.
2. אם אתם עומדים לומר/לעשות משהו שעלול לגרום לאחרים לא להיות מרוצים, חזרו לכלל #1.

בכדי לעמוד בכללי הנחמדות כל הזמן עליכם לפתח יכולת גבוהה בלא להיות אותנטיים.
אבל, כשאתם לא אותנטיים, אתם לא הכי נחמדים.

בלתי אפשרי אם כן לנצח במשחק ה"נחמדות" כשמשחקים לפי הכללים הללו.
הדרך היחידה לצאת מהלולאה חסרת הסיכוי הזו, היא לבחור להפסיק את המשחק.

הפוסט נכתב (ובמידה רבה תורגם) בהשראת סקוט נואל.

**
בא' תשרי לקחתי על עצמי התחייבות לכתוב פוסט בכל יום בשנת תשע"ו.
הערב אני חוגג סגירה של חודש שלישי וכתיבה של 90 פוסטים יומיים רצופים.
תודה רבה על התגובות שלכם, הפרגון, העידוד והדחיפה.
נתראה מחר… אולי, בעזרת השם..

חיים מלאים. יום יום.

לפני כשנתיים וחצי פניתי לחברי צביקה ברגמן וביקשתי להיפגש אתו.
התחשק לי לכתוב ספר ורציתי לקבל מ"המומחה" עצות, טיפים, הכוונות וכלים.
צביקה כתב עד כה עשרות ספרים בנושאים שונים.
הוא כותב בקצב מטורף של 3-4 ספרים לשנה (כולל מחקר שנדרש לעתים)
וברוב חנויות צומת ספרים וסטימצקי תמצאו מדף שלם או חצי מדף של ספריו.

חשבתי על הרעיון הזה של כתיבה הרבה מאוד זמן.
הפעם, הרגשתי בשל ורציתי "לצאת לדרך".

הפגישה עם צביקה היתה מצוינת: קונקרטית, תכל'סית ובעלת ערך גבוה עבורי.
יצאתי ממנה עם המון אנדרנלין.
כבר באותו ערב התחלתי לכתוב את תוכן העניינים של הספר ואפילו שלחתי אותו לצביקה.
בבוקר למחרת התעוררתי מוקדם והתחלתי לכתוב את הפרק הראשון.
פחות חשוב כמה ויותר חשוב שזה יקרה.
בדיוק לפי ההוראות של צביקה.
אנרגייה מטורפת.
גם בבוקר שאחרי התעוררתי מוקדם, עוד לפני שהשעון צלצל וישבתי לכתוב.
הפעם הלך קצת יותר קשה אך עמדתי בזה.
שלושה ימים רצופים של עשייה.

בבוקר הרביעי התחילו סימני שאלה ותהיות.
זה הרגיש לי לא מדויק.
אולי אני צריך לעשות את זה בשיטה אחרת?
אין לי השראה כרגע והכתיבה קצת מאולצת.
אולי עדיף לפנות זמן כתיבה מרוכז ולהתנפל על זה (הרי קשה להתעורר בכל בוקר ולכתוב)?

מדי פעם החלפתי מיילים והודעות עם צביקה.
עדכנתי אותו במה קורה אתי, בסימני השאלה ובהתלבטויות.
צביקה כדרכו היה מאוד לבבי וזמין.
הוא המשיך לשתף אותי מניסיונו ולחזק אותי בדרכי.

בבוקר החמישי הרשיתי לעצמי לא לכתוב וכך גם בשישי.
היו לי דברים אחרים לא פחות חשובים להתמקד בהם.

באחד הבקרים שאחרי צביקה התעניין בי ובהתקדמות שלי.
לאחר שסיפרתי לו בפירוט על הימים האחרונים,
קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה:

"תקבע יעד ללכת בכיוון מסויים לחודש או חודשיים ואז תעצור.
תביט לאחור ותראה אם ולאן התקדמת….
אם לא התקדמת או קידמת סימן שהדרך לא נכונה.
אולי אתה סתם נהנה להשתעשע על החוף ולא בא לך בכלל לשחות?"

האמת, המשפט האחרון הקפיץ אותי.
אני? משתעשע?? דיבורים ולא עשייה ???
הטריגר הזה גרם לי להתבונן במראה והעיר אותי.
באופן זמני…

המאמצים לכתיבת הספר המשיכו עוד זמן מה ואז נפסקו.
זה קרה כשהודיתי בפני עצמי
שכרגע אני עוד לא באמת מתכוון להיכנס למים ולהתחיל לשחות.
אני מעדיף להשתעשע על החוף.
אני נהנה לדבר על זה, לחלום על זה, לשחק עם זה,
ועדיין לא "ללכת על זה".

ההכרה הזו חשובה בעיני.
יכול להיות שבזמן שאני משתעשע על החוף "בכתיבת ספר"
אני עמוק במים בהרבה נושאים אחרים. וזה בסדר.
כדאי שאבין האם אני על החוף או במים ביחס לנושא מסוים.
יש הבדל גדול בין להיכנס למים ולהתמודד עם מה שמגיע,
לבין להישאר על החוף או להרטיב את קצות האצבעות.

תכנית "ספרינט 21" מיועדת לאנשים שרוצים להיכנס למים ולהתחיל לשחות.
בתחום מסוים שחשוב להם.
בפרויקט מסוים שהם רוצים לקדם.
להירטב, להתמודד עם הקור, עם הגלים ועם המלח.
לעבור מדיבורים למעשים.
להתחייב בפני עצמם.
לחגוג התמודדות.
לחגוג עשייה.
לחגוג התקדמות.

שבת של שלום.
חיים מלאים. יום יום.

הוראות הליכה לדרך:

להחזיק כוונה.
לבחור כיוון.
להיות מחוייב לתהליך.
להיות מחוייב לדיאלוג.
לגלות גמישות.
להימנע מהינעלות על פתרון מסוים (או על נקודת מבט אחת).
לנוע יום-יום.
לחגוג.
להתאבל.
ללמוד.
לנוח בין לבין.

חיים מלאים. יום יום.