מחבר: Ronny Weinberger

זמן ומרחק

כוכבים טורפים כוכבים / רחל חלפי

הַגָּלַקְסְיָה הַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר אֵלֵינוּ
רְחוֹקָה
מֶרְחָק
מִילְיוֹנֵי
שְׁנוֹת-
אוֹר
וְלִי אֵין עַכְשָׁו חָמֵשׁ דַּקּוּת פְּנוּיוֹת

**
חיים וזמן

לוויה / אגי משעול

הַמֵּת הַגָּמוּר
מֻקַּף מֵתִים רְגִילִים
כָּאֵלֶּה שֶׁעוֹד אֵין צֹרֶך לְקָבְרָם
שְׂרָק נִרְדְּמוּ לְתוֹך הַחַיִּים
שֶׁאִם יְסַפְּרוּ לָהֶם עַל מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּת
יִתְפַּלְּאוּ כִּי רַק אֶתְמוֹל
רָאוּ אוֹתוֹ חַי

**
מרחק וחיים

457 ק"מ / רוני ויינברגר

457 ק"מ של כבישים,
בין הבית שלי
לחומס שבסוריה.

תיאורטית,
חמש שעות וחמישים ושש דקות
של נסיעה
על פי גוגל וחוקי התנועה.

241 ק"מ של אויר
בין גן העדן של אכזיב,
שבו קימפנגנו בראש השנה
לגיהנום של חאלב.

סיכום ביניים בסוריה:
כחצי מיליון הרוגים,
כשישה מליון פליטים.
אנשים.
משפחות.
ילדים.

יש דברים שקשה מאוד לתפוש,
שבלתי אפשרי לעכל.

קל יותר לכתוב פוסט,
לעשות עוד פגישת עבודה,
להסיע לחוגים,
לישון צהריים של שישי.

שבת של שלום.
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר

מערכת ניתוב

לביקורת ושיפוטיות הקישו #1
לזלזול והקטנה הקישו #2
לעידוד וניחום הקישו #3
לעצות וטיפים הקישו #4
לפרספקטיבה ומסגור מחדש הקישו #5
לזוית ראיה שונה הקישו #6
לסיפור אישי דומה הקישו #7
לפתרונות הקישו #8
לסימפטיה הקישו #9
להקשבה אמפטית הקישו #10
לחיבוק הקישו #11
לסיעור מוחות וחשיבה משותפת הקישו #12
לכל מענה אחר או לנציג הקישו #0

**
אם אתה יודע איזו נוכחות אתה צריך כרגע, פשוט תגיד את זה…
אם את יודעת איזה מענה את רוצה עכשיו, פשוט בקשי את זה…

חיים מלאים. היום.

הבעיה עם ו – "אהבת לרעך כמוך"
היא שלחלק מהאנשים "כמוך" לא מספיק נוכח.
אהבה עצמית היא משהו שצריך ללמוד, לתרגל, לפתח.
להחליף את השיפוטיות, הריצוי והביקורת שחיים בתוכנו.
שהוטמעו והוטבעו בנו במשך שנים.

**
לפני שרצים לשיעורים מתקדמים,
כדאי להשקיע בשיעורים בסיסיים.

אהבה עצמית לפני אהבת אחרים.
אהבת עצמית לפני תיקון עולם.

**
סילבוס מומלץ לבתי הספר היסודיים:
כיתות א-ב : ואהבת.
כיתות ג-ד : כמוך.
כיתות ה-ו : לרעך.

חיים מלאים. היום.

יכול להיות שבכל פעם
שאדם מחפש אתגר מתאים
גם אתגר מחפש אדם מתאים
והסיבה שמשהו עוד לא קרה
היא פשוט מפני שהם טרם נפגשו.

**
בהצלחה רבה לכל מי שבוחר או מאמץ לעצמו/לעצמה אתגר השנה.
מוזמנים לשתף את העולם ו/או אותי באתגר שלכם…
רק אם מתאים כמובן…
(יש אומרים ששיתוף פומבי מעלה משמעותית את הסיכוי להצליח…)

**
בינתיים… בהצלחה ובהנאה רבה לחן, נריה ויונית
שבחרו לעצמן התחייבות כתיבה יומית לשנה הקרובה:
– חן שקד – "בוחרת בחצי הכוס המלאה"
– נריה שפירא –  פרמקלצ'ר, חיים ולמידה.
– יונית לב – "הקשבה. ביטוי" – לעידוד ההקשבה פנימה והביטוי העצמי.

חיים מלאים. היום.

בכל פעם שמישהו או מישהי מבקשים סימן
מופעלת כוננות של ציפורים.

על צמרות העצים שבאזור בתי הקברות,
בזמן ערבי חג, אזכרות והלוויות,
מחזיקות הציפורים כוננות דרגה חמש.

חיים מלאים. היום.

לסגור שנה.
לסיים אתגר.
לעמוד במילה שנתת.
בעיקר לעצמך.
להעז.
להשמיע קול.
לצאת לדרך.
להסכים לצעוד.
להתמסר.
לחיות.

**
את המסר האחרון באתגר אני בוחר להקדיש למספר הכרות תודה:

לסת' גודין שהיה ההשראה עבורי לאתגר הזה.
ולא רק לזה.

לטכנולוגיה שאפשרה למסרים להגיע מדי יום למאות ולאלפי אנשים
ללא תלות במקום שבו הייתי באותו רגע.
ללא תלות במקום שבו הם היו.

לאינטל, החברה שאני עובד בה, וללקוחות שאני משרת בצורה עצמאית
על כל מה שאני מקבל מכם ברמה החומרית והכלכלית (כמובן שזה לא הדבר היחיד…).
בזכותכם יש לי את החופש ואת האפשרות להשקיע זמן, אנרגיה ותשומת לב בדברים שחשובים לי
ושאינם מתורגמים בצורה ישירה לשכר או להכנסה.

לשנה המעוברת שהרחיבה את האתגר מעט
והעמידה אותו על 385 ימים רצופים.
הזדמנות לעוד קצת. למשהו מעבר.

למשפחה, לחברים ולשותפים לדרך שאתכם אני פוגש בשבילי החיים בכל יום.
השפעתכם עלי ותרומתכם לחיי עצומה.
הייתם אתי כמעט בכל פוסט שפורסם במהלך השנה הזו.

לחברים לבלוג שפרגנו, הגיבו, שיתפו, התייחסו
ונתנו משוב משמעותי ורוח גבית חשובה וממלאה.

לחברים חדשים שלא הכרתי לפני כן ושזכיתי לפגוש במהלך השנה.
בני אדם, רעיונות, תפישות, חוויות, ספרים ועוד.

לגוף שלי שהרבה בזכותו התאפשר האתגר הזה.
יום אחר יום.
שנה שלמה.
בלי מחלות. בלי השבתות. בלי הפסקות.
לא מובן מאליו.

למשאבים שעמדו לרשותי, פנימיים וחיצוניים,
שאפילו איני יודע להפריד ביניהם או לכנותם בשם.
בזכותם התאפשר לי "לעלות כל יום לאוויר" עם מסר כזה או אחר.
איכשהו נוצר חיבור למעיין יצירתי שלשמחתי קיבלתי גישה אליו.

להחלטה לצאת לדרך הזו בלי לדעת כיצד היא תתפתח, האם אצליח ואיך יהיה…
מעולם לא עשיתי משהו כזה בעבר.
ההשקעה באתגר היתה גדולה משהערכתי. וכך גם הרווח והתגמול.

**
זהו. שנה מלאה.
בכל סיום של פרק יש חגיגה ואבל.
גם כאן.
חגיגה על סיום והשלמה של אתגר. על דרך. על התפתחות.
אבל על פרידה מאתגר שהפך להיות חלק אינטגרלי מהחיים.

**
במהלך האתגר הקפדתי לכתוב בכל יום את המסר של אותו יום.
בלי לתכנן.
בלי להכין מראש.

מה יקרה מחר?
לא יודע.
נחיה ונראה.
קודם נחיה ואז נראה.

תודה על הנוכחות שלכם בחיי.
חג שמח ושנה מבורכת.

חיים מלאים. יום יום.

האיש האהוב, המוערך והנערץ,
שנשיאים, ראשי ממשלות ומנהיגים מכל העולם
הגיעו במיוחד כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה

הוא אותו האיש,
שאשתו וחברתו, שלה נישא עוד לפני הקמת מדינת ישראל,
בחרה להיעדר מטקס השבעתו לנשיא התשיעי של אותה המדינה.

**
בן אדם:
מעבר לשחור ולבן,
מעבר לטוב ורע,
מעבר לצודק וטועה,
מעבר לכותרת שטוחה
כזו או אחרת.

**
בן אדם:
חיים מלאים של גם וגם וגם.

חיים מלאים. יום יום.

תודה על שאתה מנסה להבין אותי.
שאתה מקשיב.
שאתה משתדל לראות אותי.
שמעניין אותך מה עובר עלי,
איך אני מרגיש, מה חשוב לי ומה דעתי.

**
תודה על שאת מכבדת אותי.
שאינך מקטינה אותי.
שאינך מזלזלת בי, בדברי או במעשי.
שגם כשדעותינו שונות וכשאנחנו רואים דברים אחרת,
את עדיין מעריכה אותי. כאדם.

**
תודה על שאתה אוהב אותי.
שאתה רוצה שיהיה לי טוב.
שאני חשוב לך.
שאתה דואג לי.
שבאמת אכפת לך ממני ולא רק מהעבודה שאני עושה.

**
"החבילה" של הבנה – כבוד – אהבה שאני מקבל ממך אינה מובנת מאליה.
למרות שהיא לא תופיע בהצעת העבודה ובחוזה הרשמי בינינו,
מבחינתי היא בראש הרשימה.
תנאי הכרחי לעבודה המשותפת שלנו.
כש"החבילה" חסרה, או לא שלמה,
שום תואר, דרגה או הטבה לא באמת יספקו את "הסחורה"…

חיים מלאים. יום יום.