מאה החלטות ביום

נניח שאדם ממוצע ישן כ 6-8 שעות בלילה.
זמן הערות היומי שלו אם כך הוא כ 16-18 שעות.
לצורך הנוחות נעגל זאת ל- 1000 דקות
(שהם בעצם 16.6 שעות).
ניתן לחלק את 1000 הדקות הללו,
למאה מקטעים בני עשר דקות האחד (100X10 = 1000).

לאור החישוב, במהלך יום ממוצע,
כל אחד מאיתנו עובר בשעות הערות שלו
כמאה קטעים בני עשר דקות ביממה.
בבית, בעבודה, בנסיעות, בפקקים,
לבד, עם משפחה, עם חברים,
בטלפון, במחשב, מול הטלויזיה, בוואטסאפ,
בשירותים, במקלחת, במטבח, וכו'.
העיקרון ברור.

לצורך ההמחשה:
נסיעה בת כשלושים דקות מכילה שלושה קטעים,
פגישת עבודה בת שעה מכילה שישה קטעים,
סרט קולנוע באורך מלא מכיל 9-12 קטעים וכו'.

**
יציאה מאוטומט

דמיינו לעצמכם החלטה מודעת
שאתם לוקחים בכניסה למקטע בן עשר דקות.
משהו בסגנון "בעשר הדקות הקרובות אני… "
ההחלטה יכולה להיות למקטע הקרוב בלבד,
או לסדרת המקטעים הבאה.

לדוגמא:
בנסיעה בת שלושים דקות
ניתן לבחור לנסוע בבטחה ולהאזין לפודקאסט באורך של כחצי שעה
(החלטה אחת לשלושה מקטעים רצופים)
או לבחור לקיים שיחות טלפון עם מספר אנשים שונים
(כל אדם מהווה למעשה החלטה מודעת שונה).

דוגמא נוספת:
בפגישת עבודה בת שעה,
ניתן לבחור צורך או מטרה שבהם רוצים להתמקד
ואותם רוצים לקדם במהלך המפגש (החלטה לשישה מקטעים).
ניתן גם לחלק את הפגישה למספר מקטעים שונים
שמהם תיגזרנה החלטות תשומת לב שונות.
בפגישה שבה רמת המעורבות שלי נמוכה,
אולי אבחר להקדיש תשומת לב רבה בקטעים מסוימים
ולהתעסק בדברים שונים בקטעים אחרים.

דוגמא שלישית:
בזמן ליווי הילדים לחוג הטניס, הבלט או הכדורסל,
ניתן לקבל החלטה מודעת לנוכחות מלאה איתם
במהלך ארבעה פרקי זמן של עשר דקות
(ללא הצצות בסלולרי או שיחות טלפון).
באותו אופן, ניתן לקחת החלטה מודעת שונה,
גם היא לארבעה פרקי זמן רצופים,
לקניות בסופרמרקט, או לפגישת עבודה טלפונית.
כמובן שתמיד ניתן גם לוותר על החלטה מודעת
ולהעביר את הזמן בקפיצות תשומת לב אקראיות מכאן לשם.

**
מאה מקטעים ופארטו

על פי חוק פארטו (אפשר לקרוא עוד כאן וכאן) הידוע גם כחוק 20-80,
20% מהפעולות שלנו מייצרות 80% מהתוצאות,
20% מההחלטות שלנו הן בעלות השפעה של 80% וכו'.
בהמשך לקו זה, מתוך מאה המקטעים היומיים,
עשרים מקטעים הם כנראה בעלי חשיבות גבוהה במיוחד.
אם "מאה החלטות ביום" נשמע מאיים, מלחיץ או מציף,
למעשה עלינו לקבל רק כעשרים החלטות תשומת לב חשובות.
או פחות.
(בחירה בסרט קולנוע משובח מהווה החלטה אחת למספר מקטעים רצופים).

**

ספרינטים של תשומת לב

כתיבת הפוסט הזה ארכה מספר פרקי זמן רצופים.
היא תוצר של החלטה שקיבלתי ושל מחויבות לתשומת הלב המתאימה לפעולה המסוימת הזו.

מסר מרכזי:

מספר החלטות מצומצם יחסית,
המגיעות ממקום של בחירה מודעת,
כוונה מחודדת ומחויבות לביצוע
יכולות להשפיע על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו
בצורה ניכרת, בפרקי זמן קצרים ובאופן יום-יומי.

* הרעיון וההשראה לפוסט הזה נולד מתוך הפוסט 100 Blocks a Day .

 

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר.

לעשות את הדבר הנכון

כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות, לתוצאות טובות או רעות
מייצרים לחץ .

לחץ לעשות את הדבר הנכון.
את הדבר שאם לא נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם לא נעשה אותו כמו שצריך, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לא לעשות את הדבר הלא נכון.
את הדבר שאם נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם נעשה אותו, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לדעת מהו הדבר הנכון ולהבחין בינו לבין הדבר הלא נכון.

**
דוגמאות לאמונות שונות שמחזיקים ביחס לדברים:
• דברים מסוימים יקרו בין אם נעשה משהו ובין אם לא נעשה דבר.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נעשה משהו ולא יקרו אם לא נעשה את אותו משהו.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שלא נעשה.
• דברים מסוימים לא יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נימנע מלעשות משהו ולא יקרו אם נעשה את אותו משהו.

**
דוגמאות לתחומים שבהם אנו מאמינים שיש דרך נכונה ולא נכונה לעשות דברים:
הורות, זוגיות, מערכת יחסים, בריאות, תזונה, ספורט, שינה,
פוליטיקה, חיסכון פנסיוני, ביטוחים, התנהלות כלכלית,
עבודה, קריירה, אופנה, ניהול עסק, ניהול אנשים,
צבא, חינוך, לימודים, התפתחות אישית, חיים…

**
כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות,
לתוצאות טובות או רעות,
נוצר לחץ.
כשנוצר לחץ, בדרך כלל מנסים להעלים או להקטין אותו.
מחפשים פתרונות.
מנסים למצוא לבד לבד או פונים למוסמכים למיניהם שמבינים "בזה".
מומחים, ידעונים, קוסמים, חכמים, מנוסים.
שאמורים לדעת.
שיש להם את התשובה למה שנכון ולמה שלא.
למה שצריך לעשות ולמה שצריך לא לעשות.
מאמינים שאם משהו לא עובד כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך לעבוד
זה רק מפני שעוד לא מצאנו את התשובה המתאימה.
את השיטה, הטכניקה, התהליך, הפתרון או הנוסחא.
את המסגרת, בן / בת הזוג, הסביבה, ההנהלה, הממשלה.
ושאיפשהו מסתתר "המבוגר האחראי" המתאים,
שיגלה לנו מה ואיך צריך לעשות איך ויציל אותנו.

אם רק נמצא אותם (את מי שיודע ואת השיטה)…
צריך למצוא אותם !

חיים מלאים. היום.

תקיעות של גולם

לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
לא קורה כלום.
בום.
פרפר.

חיים מלאים. היום.

כל הקולות והקולות של כולם

כל הקולות והקולות של כולם*

בקשה לשמוע את כל הקולות השונים
היא הזמנה להעלות נקודות והתייחסויות שטרם עלו.
זוהי גם הזמנה לא לחזור על נקודות ועל התייחסויות שכבר עלו.
המהות בסבב "כל הקולות" היא לזהות את מירב ההיבטים השונים הקשורים לנושא מסוים
בזמן קצר ככל האפשר בכדי לוודא שאיננו מחמיצים דבר.
ההתייחסויות השונות מהוות בסיס ראשוני או נקודת ביקורת שמהם ניתן להמשיך ולהעמיק בהמשך.

**
בקשה לשמוע את הקולות של כולם
היא הזמנה לכל אחת ואחד מהמשתתפים להביע את דעתם ואת עמדתם.
בסבב שכזה חשוב לשמוע את כולם גם אם נקודות והתייחסויות מסוימות חוזרות על עצמן.
המהות בסבב "הקולות של כולם" היא לשמוע היכן עומד כל אחד מהמשתתפים ביחס לנושא,
בכדי שניתן יהיה להבין את "המשקלים" בקבוצה, כמו גם את רמת החשיבות והעוצמות של הנקודות השונות.
ניתן לעשות זאת באריכות (דיבור חופשי…) או בקצרה (גם במשפט או שניים).

**
בתהליכים קבוצתיים מסוימים חשוב לשמוע את כל הקולות.
בתהליכים קבוצתיים אחרים חשוב לשמוע את הקולות של כולם.
בתהליכים קבוצתיים מסוג שלישי חשוב לשמוע גם וגם.

**
במפגש הקבוצתי הבא,
כשאתם מבקשים התייחסות מהמשתתפים,
היו ברורים עם עצמכם ועם אחרים:
האם אתם מזמינים את כל הקולות או את הקולות של כולם?

* קרדיט: הפוסט מבוסס על רעיון ששמעתי לראשונה לפני כשנה בסדנה של מיקי קשתן.

חיים מלאים. היום.

ארבע מחשבות על אחרי החגים

ארבע מחשבות על אחרי החגים

א.
אחרי החגים זה עכשיו.

**
ב.
מעניין כמה מהר יוחלף התירוץ של "אחרי החגים" בתירוץ אחר.

**
ג.
לחלק מהאנשים תקופת החגים מהנה במיוחד:
מנוחה, חופשה, טיולים, חברים ומשפחה.

לאחרים, זו תקופה קשה במיוחד:
כאב, בדידות, געגוע, קונפליקטים ומשפחה.

**
ד.
אחרי החגים שלך –
– חזרה לשגרה נוחה ובריאה?
– אסטרטגיה יעילה לבריחה ולהדחקה?
– מרוץ אינטנסיבי, שוחק ובלתי נגמר?
– חיים מלאים ומאוזנים של גם וגם וגם?
– או אולי משהו אחר…?

חיים מלאים. היום.

חמש מחשבות על חדשות השעה 14:00

אתמול, בחדשות השעה 14:00,
הודיעו על אישה כבת 50 ששברה את רגלה,
במהלך טיול בנחל כלשהו בדרום הארץ
ושחולצה ע"י צוות הצלה כלשהו באותו האזור.

**
מחשבה א' – תזמון

אם אותה אישה בדיוק,
היתה שוברת את אותה רגל בדיוק,
באותו נחל בדיוק,
ביום שאינו שבת…
אין מצב שהיא היתה נכנסת למהדורת החדשות.

**
מחשבה ב' – תהיה

למה חשוב שמדינה שלמה,
או כל מי שמאזין למהדורת החדשות של אותה השעה,
ישמעו על אישה בת 50 ששברה רגל בטיול בדרום?

**
מחשבה ג' – רלוונטיות

מהדורת חדשות בת מספר דקות המשודרת ברדיו בכל שעה עגולה
מתאימה אולי (גם את הנקודה הזו כדאי לבדוק)
לעידן שלפני עשור או שניים שבו מישהו מוסמך מעדכן מה קורה.
היא בטח לא נדרשת כיום, בעידן הסלולר והרשתות החברתיות,
שבו כולם מחוברים להכול כל הזמן.

**
מחשבה ד' – תודעת המונים

כשקוראים למשהו "חדשות"
ומספרים בכל שעה עגולה מי נרצח, נדקר, נהרג, נאנס, פגע,
מעל, גנב, שיקר, קילל, תקף, האשים, הואשם, נשפט ונכלא,
בעצם מרססים מדינה שלמה באופן שיטתי ברעל מסוכן וקטלני.
(היום, בחדשות השעה 14:00 סיפרו על מישהו שנכנס לבית חולים כלשהו, אנס, גנב ונתפס).

**
מחשבה ה' – רעיון

אם בכל זאת מתעקשים לסמן בכל שעה עגולה התחלה וסוף של תכניות
אולי כדאי להחליף את מהדורות "החדשות" הרעילות
בפינות "60 שניות" מרתקות, מעשירות, מלמדות ומעצימות
בנושאי מדע, תרבות, ספורט, ידע כללי, היסטוריה, טבע וכו'
שיזרעו בתודעת ההמונים חומרים השונים מפחד, אלימות, קיטוב ושנאה.

חיים מלאים. היום.

עוצמת התגובה

לפעמים, עוצמת התגובה מעידה מעט מאוד על הפעולה שעוררה אותה.

**
התגובה החזקה שקיבלת היום, כשעשית מה שעשית,
נובעת פחות מהפעולה שלך או מההשלכות שלה על אחרים
ויותר ממצבו הרגעי של מי שצעק עליך.

**
עם זאת, ייתכן, שלאור עוצמת התגובה שחווית,
הארוע הרגעי והזניח ייחקק אצלך כהרבה יותר ממה שהוא.

חיים מלאים. היום.

כוח עם אנשים

כוח עם אנשים

**ציטוטים מהספר "לגדל ילדים בחמלה" / ד"ר מרשאל רוזנברג**

"אנשים רבים מאמינים, שיותר הומני להשתמש בפרסים מאשר בעונשים.
אבל את שניהם אני רואה ככוח על אחרים,
ואילו תקשורת מקרבת מבוססת על כוח עם אנשים.
בכוח עם אנשים אנחנו מנסים להשפיע לא באמצעות גרימת סבל לאנשים
אם הם לא עושים מה שאנחנו רוצים, או במתן תגמולים אם הם כן.
זהו כוח המבוסס על אמון הדדי וכבוד,
שגורם לאנשים להיפתח, לשמוע זה את זה,
ללמוד זה מזה ולתת זה לזה מרצון, מתוך חשק לתרום לרווחתו של האחר,
במקום לפעול מתוך פחד מעונש או תקווה לפרס.

אנו מגיעים לסוג כזה של כוח, כוח עם אנשים,
כשאנחנו מצליחים לתקשר בפתיחות את הרגשות והצרכים שלנו
מבלי לבקר כלל את האדם השני.
אנחנו עושים זאת בכך שאנו מציעים לו או לה
מה היינו רוצים שהם יעשו באופן שלא יישמע תובעני או מאיים.
וכמו שאמרתי, זה דורש שבאמת נשמע מה אחרים מנסים לתקשר,
כמו גם שנפגין הבנה מדויקת במקום למהר להתערב ולתת עצות,
או לנסות לפתור דברים.

להורים רבים, הדרך שבה אני מדבר על תקשורת היא כל כך שונה,
שהם אומרים: 'טוב, זה לא נשמע טבעי לדבר ככה'.
בדיוק בזמן הנכון, קראתי משהו שגנדי כתב ובו הוא אומר:
'אל תבלבלו בין מה שהוא הרגל לבין מה שהוא טבעי.'
גנדי אמר, שפעמים רבות אימנו אותנו לתקשר ולהתנהג
בדרכים שהיו ממש לא טבעיות, אבל הן שגרתיות במובן זה,
שמסיבות שונות, כך הרגילו אותנו לנהוג בתרבות שלנו.
וזה בהחלט צלצל לי נכון, בדרך שבה הורגלתי לתקשר עם ילדים.
הדרך שבה הורגלתי לתקשר –
באמצעות שיפוט של צודק ולא-צודק, טוב ורע, כמו גם השימוש בעונשים –
היתה כה נפוצה, שבקלות היא הפכה להרגל שלי כהורה.
אבל לא הייתי אומר שאם התרגלנו למשהו, פירושו שזה טבעי"

**
יש משהו במילים הללו שמרגש ומעורר אותי כל פעם מחדש.
הציטוטים נלקחו מתוך הספרון "לגדל ילדים בחמלה"
שנכתב ע"י ד"ר מרשאל רוזנברג ותורגם ע"י ארנינה קשתן.
51 עמודים ש"שווים" את משקלם בזהב.
עידן מלמד מוכר את הספרים הללו במחיר סמלי
(30 ₪ לעותק פיזי ו- 15 ₪ לעותק דיגיטלי הניתן להורדה מיידית),
מחנותו הוירטואלית שבאתר הבא.
מומלץ בחום רב ומכל הלב !
(איני מקבל אחוזים או עמלות על ההמלצה הזו…)

לעתים, במיוחד לאחר פוסטים מסוימים,
אני מקבל פניות מאנשים המעוניינים "להכניס" את התקשורת המקרבת לחייהם,
ומחפשים דרך שתאפשר להם ללמוד ולהתנסות בה.
חלק גדול מהפונים והפונות מקווים "להביא" את התקשורת המקרבת לביתם:
לקשר שלהם עם ילדיהם, בני/בנות זוגם, משפחתם המורחבת ועוד.

לצד הכרה בחשיבות התקשורת המקרבת במעגלי המשפחה השונים,
בעבודתי, אני בוחר להתמקד בחיבור שבין תקשורת מקרבת לעולם העבודה והניהול.
במסגרת פעילותי הכוללת הרצאות, סדנאות ותהליכי עומק מתמשכים
אני מלווה צוותי ניהול והובלה בחברות וארגונים,
מדריך ומנחה אותם בנושאי מערכות יחסים, הקשבה, תקשורת, ניהול קונפליקטים,
קבלת החלטות ואפקטיביות צוותית המבוססים על עקרונות התקשורת המקרבת.

בשנה האחרונה פיתחתי תהליך ייחודי ומובנה אשר מאפשר לצוותי ניהול
לשפר את אפקטיביות העבודה שלהם ואת האווירה בקרבם.
התהליך מתרחש לאורך מספר מפגשים מצומצם, במשך כרבעון,
ומשלב עבודה שוטפת המקדמת את סדרי העדיפויות הארגוניים
לצד למידה משמעותית וחוויתית, קבוצתית ואישית תוך כדי תנועה.

בשנים האחרונות אני מלווה צוותי ניהול בחברות מובילות ומוכרות
כגון eBay , סאפ ואינטל, כמו גם חברות קטנות יותר ומוכרות פחות.
לקראת סוף דצמבר, בעוד כחודשיים, אוכל להתחיל תהליך שכזה עם צוות ניהול נוסף.

אתם מוזמנים להיות בקשר (מייל חוזר או דרך האתר) לקבלת פרטים ולבדיקת התאמת צרכים הדדית.

 

שבת של שלום וחג שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

הוודאות של תרנגול ההודו

"חשבו על תרנגול ההודו שמאכילים אותו בכל יום.
כל האכלה בודדת תחזק את אמונת העוף שחוק כללי של החיים קובע
כי פרטים ידידותיים של המין האנושי הדואגים לטובתו מאכילים אותו בכל יום.
באחר הצהריים של יום רביעי לפני חג ההודיה
יקרה לתרנגול ההודו משהו בלתי צפוי.
הוא יחווה עדכון של האמונה."

~ מתוך "הברבור השחור" מאת נסים ניקולס טאלב

**
באופן עקבי והדרגתי, תחושת הביטחון של תרנגול ההודו
הולכת ומתחזקת ככל שהסיכון עבורו הולך וגדל.
באופן פרדוקסלי במיוחד,
תחושת הביטחון של אותו תרנגול תגיע לשיאה
בדיוק ביום שבו הסיכון עבורו יהיה בשיאו.

חיים מלאים. היום.

שאלות קריירה בין אדם למקום

שאלות קריירה בין אדם למקום

מה המקום שלי ?
האם יש לי מקום כרגע ?

**
האם אני במקום שבו:
– רואים אותי ?
– מקשיבים לי ?
– אכפת לאנשים ממני ?
– מתייחסים אלי בכבוד ?
– מעריכים אותי ?
– אוהבים אותי ?

**
עד כמה אני במקום המאפשר לי :
– לעשות עבודה חשובה ?
– לעשות עבודה שאני אוהב ?
– לעשות עבודה שאני טוב בה ?
– לקבל שכר ראוי בעבור עבודתי ?
– להביא לידי ביטוי את חוזקותיי ויכולותיי ?
– חופש תנועה, ביטוי ויצירה ?
– ללמוד, לגדול ולהתפתח ?
– לקיים קשרים חברתיים משמעותיים ?

**
במקום שבו אני נמצא/ת כרגע:
– עד כמה אני ערה / מודעת / מוקירה / רואה / חווה את כל זה ?
– עד כמה אני מדחיק / מתעלם / מסרב לראות ?
– עד כמה אני לוקחת דברים כמובן מאליו ?
– עד כמה אני במרדף אינסופי אחרי הדבר הבא ?
– האם זה זמן לשינוי במקום שבו אני נמצא ?
– האם זה זמן למעבר למקום אחר ?
– איך אפשר לדעת… ?

חיים מלאים. היום.