מחשבות ושיתופים על חיים מלאים. יום יום.
כבר לא כאן ועדיין לא שם.
מרחב המעבר שבין לבין.
רגעים של נוכחות:
שמחה והכרת תודה על מה שהיה.
ועדיין.
עצב ותסכול על מה שהתפספס.
על מה שלא היה… ואולי גם כבר לא יהיה.
מתח לקראת מה שצפוי,
לקראת חזרה למציאות יום-יומית "רגילה",
בעוד מספר שעות וכמה מאות קילומטרים.
פרק נוסף במסע מסתיים.
פרק חדש כבר מתחיל…
חיים מלאים. היום.
21:30, פיצריה בפרבר של מינכן –
אני: "יש לך גם בירה שאפשר לקחת עם הפיצה?"
הוא: "כן, אני יכול למכור לך אבל לא תוכל לשתות כאן."
[מעניין למה מותר למכור אבל אסור לשתות… אולי בגלל השעה…]
21:45, כשהפיצה מגיעה –
אני: "למה אסור לשתות כאן?"
הוא: "מפני שאין לנו שירותים. מותר לשתות רק במקום שיש בו שירותים"
**
– המציאות והפרשנות שלנו כשני נתיבים נפרדים. לפעמים נפגשים ולפעמים לא.
– מה שלנו נשמע מוזר, לאחרים יכול להיות ברור, הגיוני ומובן מאליו.
– חוקים ונורמות יוצרים תרבות. אחריות לטיפוח רחובות כדוגמא.
חיים מלאים. היום.