חודש: אוקטובר 2016

שתי התקופות הכי חשובות
לבקשת סליחה, התבוננות פנימית וחשבון נפש,
הן הימים שבין ראש השנה ליום כיפור
והימים שבין יום כיפור לראש השנה.

חיים מלאים. היום.

בעולם דו-קוטבי אתה בעד או שאתה נגד.
אין משהו אחר.
שחור או לבן.
תבחר.
אם אתה לא בעד, אתה נגד.
אם אתה לא נגד, אתה בעד.

**
בעולם דו – קוטבי יש רק הפגנות מחאה או מפגני תמיכה.
אין משהו אחר.

אם את לא מפגינה נגד,
את הרוב הדומם.
את בעד.

אם את לא מפגינה בעד,
את הרוב הדומם.
מחזקת את הנגד.

**
במציאות פחות שטוחה ופשטנית,
בין שני קטבים יש עולם ומלואו.
לצד הפגנות מחאה
ועצרות תמיכה
יש מפגשי נוכחות.

לא חייבים לבחור נגד או בעד.
אפשר לבחור להיות עם.

חיים מלאים. היום.

על מה כדאי לכתוב ?
מה ימשוך הכי הרבה "לייקים" ותגובות ?
מה יהיה בעל ערך לקוראים ?
מה חי ונוכח עכשיו?
מה רוצה להיכתב ?
מה רוצה להישמע ?
מה רוצה להישמע ולא רוצה להיכתב ?
מה רוצה להישמע אבל חושש ?

**
תשובות שונות מובילות לתוצאות שונות.
שאלות שונות מזמינות תשובות שונות.
כוונות שונות מייצרות שאלות שונות.

**
– לאן את מכוונת?
– מה בדיוק אתה מחפש ?
– למי ולמה חשוב לך להקשיב עכשיו ?

חיים מלאים. היום.

זמן ומרחק

כוכבים טורפים כוכבים / רחל חלפי

הַגָּלַקְסְיָה הַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר אֵלֵינוּ
רְחוֹקָה
מֶרְחָק
מִילְיוֹנֵי
שְׁנוֹת-
אוֹר
וְלִי אֵין עַכְשָׁו חָמֵשׁ דַּקּוּת פְּנוּיוֹת

**
חיים וזמן

לוויה / אגי משעול

הַמֵּת הַגָּמוּר
מֻקַּף מֵתִים רְגִילִים
כָּאֵלֶּה שֶׁעוֹד אֵין צֹרֶך לְקָבְרָם
שְׂרָק נִרְדְּמוּ לְתוֹך הַחַיִּים
שֶׁאִם יְסַפְּרוּ לָהֶם עַל מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּת
יִתְפַּלְּאוּ כִּי רַק אֶתְמוֹל
רָאוּ אוֹתוֹ חַי

**
מרחק וחיים

457 ק"מ / רוני ויינברגר

457 ק"מ של כבישים,
בין הבית שלי
לחומס שבסוריה.

תיאורטית,
חמש שעות וחמישים ושש דקות
של נסיעה
על פי גוגל וחוקי התנועה.

241 ק"מ של אויר
בין גן העדן של אכזיב,
שבו קימפנגנו בראש השנה
לגיהנום של חאלב.

סיכום ביניים בסוריה:
כחצי מיליון הרוגים,
כשישה מליון פליטים.
אנשים.
משפחות.
ילדים.

יש דברים שקשה מאוד לתפוש,
שבלתי אפשרי לעכל.

קל יותר לכתוב פוסט,
לעשות עוד פגישת עבודה,
להסיע לחוגים,
לישון צהריים של שישי.

שבת של שלום.
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר

מערכת ניתוב

לביקורת ושיפוטיות הקישו #1
לזלזול והקטנה הקישו #2
לעידוד וניחום הקישו #3
לעצות וטיפים הקישו #4
לפרספקטיבה ומסגור מחדש הקישו #5
לזוית ראיה שונה הקישו #6
לסיפור אישי דומה הקישו #7
לפתרונות הקישו #8
לסימפטיה הקישו #9
להקשבה אמפטית הקישו #10
לחיבוק הקישו #11
לסיעור מוחות וחשיבה משותפת הקישו #12
לכל מענה אחר או לנציג הקישו #0

**
אם אתה יודע איזו נוכחות אתה צריך כרגע, פשוט תגיד את זה…
אם את יודעת איזה מענה את רוצה עכשיו, פשוט בקשי את זה…

חיים מלאים. היום.

הבעיה עם ו – "אהבת לרעך כמוך"
היא שלחלק מהאנשים "כמוך" לא מספיק נוכח.
אהבה עצמית היא משהו שצריך ללמוד, לתרגל, לפתח.
להחליף את השיפוטיות, הריצוי והביקורת שחיים בתוכנו.
שהוטמעו והוטבעו בנו במשך שנים.

**
לפני שרצים לשיעורים מתקדמים,
כדאי להשקיע בשיעורים בסיסיים.

אהבה עצמית לפני אהבת אחרים.
אהבת עצמית לפני תיקון עולם.

**
סילבוס מומלץ לבתי הספר היסודיים:
כיתות א-ב : ואהבת.
כיתות ג-ד : כמוך.
כיתות ה-ו : לרעך.

חיים מלאים. היום.

יכול להיות שבכל פעם
שאדם מחפש אתגר מתאים
גם אתגר מחפש אדם מתאים
והסיבה שמשהו עוד לא קרה
היא פשוט מפני שהם טרם נפגשו.

**
בהצלחה רבה לכל מי שבוחר או מאמץ לעצמו/לעצמה אתגר השנה.
מוזמנים לשתף את העולם ו/או אותי באתגר שלכם…
רק אם מתאים כמובן…
(יש אומרים ששיתוף פומבי מעלה משמעותית את הסיכוי להצליח…)

**
בינתיים… בהצלחה ובהנאה רבה לחן, נריה ויונית
שבחרו לעצמן התחייבות כתיבה יומית לשנה הקרובה:
– חן שקד – "בוחרת בחצי הכוס המלאה"
– נריה שפירא –  פרמקלצ'ר, חיים ולמידה.
– יונית לב – "הקשבה. ביטוי" – לעידוד ההקשבה פנימה והביטוי העצמי.

חיים מלאים. היום.

בכל פעם שמישהו או מישהי מבקשים סימן
מופעלת כוננות של ציפורים.

על צמרות העצים שבאזור בתי הקברות,
בזמן ערבי חג, אזכרות והלוויות,
מחזיקות הציפורים כוננות דרגה חמש.

חיים מלאים. היום.

לסגור שנה.
לסיים אתגר.
לעמוד במילה שנתת.
בעיקר לעצמך.
להעז.
להשמיע קול.
לצאת לדרך.
להסכים לצעוד.
להתמסר.
לחיות.

**
את המסר האחרון באתגר אני בוחר להקדיש למספר הכרות תודה:

לסת' גודין שהיה ההשראה עבורי לאתגר הזה.
ולא רק לזה.

לטכנולוגיה שאפשרה למסרים להגיע מדי יום למאות ולאלפי אנשים
ללא תלות במקום שבו הייתי באותו רגע.
ללא תלות במקום שבו הם היו.

לאינטל, החברה שאני עובד בה, וללקוחות שאני משרת בצורה עצמאית
על כל מה שאני מקבל מכם ברמה החומרית והכלכלית (כמובן שזה לא הדבר היחיד…).
בזכותכם יש לי את החופש ואת האפשרות להשקיע זמן, אנרגיה ותשומת לב בדברים שחשובים לי
ושאינם מתורגמים בצורה ישירה לשכר או להכנסה.

לשנה המעוברת שהרחיבה את האתגר מעט
והעמידה אותו על 385 ימים רצופים.
הזדמנות לעוד קצת. למשהו מעבר.

למשפחה, לחברים ולשותפים לדרך שאתכם אני פוגש בשבילי החיים בכל יום.
השפעתכם עלי ותרומתכם לחיי עצומה.
הייתם אתי כמעט בכל פוסט שפורסם במהלך השנה הזו.

לחברים לבלוג שפרגנו, הגיבו, שיתפו, התייחסו
ונתנו משוב משמעותי ורוח גבית חשובה וממלאה.

לחברים חדשים שלא הכרתי לפני כן ושזכיתי לפגוש במהלך השנה.
בני אדם, רעיונות, תפישות, חוויות, ספרים ועוד.

לגוף שלי שהרבה בזכותו התאפשר האתגר הזה.
יום אחר יום.
שנה שלמה.
בלי מחלות. בלי השבתות. בלי הפסקות.
לא מובן מאליו.

למשאבים שעמדו לרשותי, פנימיים וחיצוניים,
שאפילו איני יודע להפריד ביניהם או לכנותם בשם.
בזכותם התאפשר לי "לעלות כל יום לאוויר" עם מסר כזה או אחר.
איכשהו נוצר חיבור למעיין יצירתי שלשמחתי קיבלתי גישה אליו.

להחלטה לצאת לדרך הזו בלי לדעת כיצד היא תתפתח, האם אצליח ואיך יהיה…
מעולם לא עשיתי משהו כזה בעבר.
ההשקעה באתגר היתה גדולה משהערכתי. וכך גם הרווח והתגמול.

**
זהו. שנה מלאה.
בכל סיום של פרק יש חגיגה ואבל.
גם כאן.
חגיגה על סיום והשלמה של אתגר. על דרך. על התפתחות.
אבל על פרידה מאתגר שהפך להיות חלק אינטגרלי מהחיים.

**
במהלך האתגר הקפדתי לכתוב בכל יום את המסר של אותו יום.
בלי לתכנן.
בלי להכין מראש.

מה יקרה מחר?
לא יודע.
נחיה ונראה.
קודם נחיה ואז נראה.

תודה על הנוכחות שלכם בחיי.
חג שמח ושנה מבורכת.

חיים מלאים. יום יום.