תגית: תודעה

נוסחת המלחמות ותקווה פוליטית

נוסחת המלחמות:

"אם יש בעיה כלשהי, יש למצוא את הגורם הרע והאשם, להילחם בו, ואז הבעיה תיפטר."

אם רק ננצח את (השלם את החסר:_____ ) יהיה בסדר. 
(ביבי, הסמולנים, הפלשתינאים, המתנחלים, מערכת המשפט, המושחתים, הטייקונים, יפי הנפש, 
תאבי הבצע, השוטרים, טראמפ, האיראנים, האשה, הבעל, החמות, הבוס, הקורונה, הסרטן, האבטלה, ..).

תפיסתית, אנחנו תמיד במרחק קרב אחד מניצחון.
אם רק נתגבר על זה, העניינים יסתדרו.
או לפחות יתחילו להשתפר.

את הנוסחה הזו למדתי השבוע בקורס הנפלא Political Hope של צ'ארלס איזנשטיין, 
הנחשב על ידי רבים לאחר מהוגי הדעות החשובים בעולם.
הקורס מועבר באנגלית ובנוי מעשרה שיעורי וידאו מוקלטים.
ניתן להירשם לקורס ולצפות בו בחינם עד ה-12 לאוגוסט בקישור הבא.

**
זה מרגיש טוב ונוח להיות חלק מקבוצת "הטובים" ולהילחם בקבוצת "הרעים". 
גם אם הבעיה לא תיפטר, והעניינים ימשיכו להתדרדר,
לפחות נשמור על הזהות והשייכות שלנו.
נמשיך להיות טובים וצודקים.
נמשיך להיות ביחד.

**
קל יותר לסמן מישהו אשם ולמקד את האנרגייה במלחמה בו, מאשר לחוות חוסר אונים. 

לחוות חוסר אונים זה לא נעים.
לא לדעת (מה לעשות ואיך להתקדם) זה מפחיד.

מה אם נגלה שלבעיה הזו אין פתרון פשוט?
מה אם נגלה שאנחנו חלק מאלו שיוצרים את הבעיה?
מה אם נגלה ש"האויב" שלנו הוא אנושי וערכי לא פחות מאיתנו? איך נמשיך להילחם בו?

**
השבוע למדתי מספרה של ג'ואנה מייסי Active Hope שלמילה "תקוה" ניתן לייחס שתי משמעויות שונות:

המשמעות הראשונה – Hopefulness – תקווה, אמונה וביטחון שתוצאה מסוימת שאנו מצפים לה תתרחש.
האמונה והביטחון הללו מגבירים בנו את המוטיבציה ומעודדים אותנו לפעול. 
אם אנו זקוקים לסוג כזה של תקווה לפני שאנו מתמסרים לפעולה או למאמץ כלשהו,
מה יקרה במצבים בהם אנו מעריכים שיש סיכוי נמוך בלבד (אם בכלל) לכך שהתוצאה שאנו מצפים לה תתרחש?

המשמעות השנייה – Desire – רצון עז שמשהו מסוים יקרה.
תקווה מהסוג הזה מגיעה עם מוכנות להיות במסע בכיוון רצוי, גם כשאיננו בטוחים אם זה אפשרי או עד כמה הסיכויים לכך גבוהים. 
במסע שכזה אנו מוכנים להתמסר לתהליך ולפעולות שחשובים לנו, בלי קשר למידת האמונה או הביטחון שלנו שאכן נגיע לתוצאה המקווה.

**
עוד מתוך ספרה של ג'ואנה מייסי:

תקווה פאסיבית משמעה לחכות שנסיבות חיצוניות יסתדרו או שנרגיש תקווה שתניע אותנו לפעולה. 
תקווה פעילה משמעה לקחת חלק פעיל בתהליך יצירת העולם שאנו רוצים לחיות בו.

תקווה פעילה היא תרגול. 
בדומה לטאי צ'י או לגינון, זה משהו שאנחנו עושים ולא משהו שיש או אין לנו.

זהו תהליך שאנו יכולים ליישם בכל מצב, והוא כרוך בשלושה שלבים עיקריים:
ראשית, אנו מתבוננים במבט בהיר על המציאות; 
שנית, אנו מזהים כיוון שאליו נרצה שדברים ינועו או ערכים חשובים שנרצה שיבואו לידי ביטוי; 
ושלישית, אנו נוקטים צעדים בכדי להזיז את עצמנו או את מצבנו בכיוון זה.

**
שלושה סוגי תנועות לשינוי

עפ"י ג'ואנה מייסי, נדרשים שלושה סוגי תנועות על מנת לחולל שינוי בעולם מורכב:

א. פעולות מניעה או האטה – תנועות שמטרתן לעצור התדרדרות או להאט התקדמות בכיוון שמגביר סבל ומחריף את הבעיה.

ב. שינויים מבנים ומערכתיים – תנועות שמטרתן ליצור בעולם תהליכים, ארגונים וצורות התנהלות ברוח השינוי שאנו רוצים לחולל.

ג. שינויים תודעתיים – תנועות שמטרתן לסייע לנו לשנות את תפיסותינו לגבי העולם, שככל הנראה עומדות בבסיס הבעיות שאנו חווים.

כל שלושת הסוגים הללו נדרשים על מנת לחולל שינוי מורכב בעולם.
אנשים שונים נמשכים לסוגי תנועות שונים.

**
3 מימדים לשינוי

בינואר 2007 זכיתי להשתתף בסמינר אינטנסיבי בן כשבועיים שהונחה ע"י ד"ר מרשאל רוזנברג, יוצר גישת התקשורת המקרבת. 
כותרת הסמינר היתה Social Change ונכחו בו כ-40 משתתפות ומשתתפים מעשרות מדינות.

אחד הדברים הראשונים והמפתיעים שלמדתי ממרשאל באותו סמינר היה הרעיון הבא:

– ישנו המימד האישי או התוך-אישי הנוגע במערכת היחסים שלך עם עצמך.
– ישנו המימד הבין-אישי הנוגע במערכות היחסים שלך ובאינטרקאציה שלך עם אנשים אחרים.
– וישנו המימד המערכתי הנוגע בהיבטים הארגוניים-חברתיים-מערכתיים-מדיניים.

שלושת המימדים הללו שלובים זה בזה.
לא ניתן לקיים שינוי מערכתי ללא שינוי אישי ובין-אישי.
לא ניתן לקיים שינוי אישי ובין-אישי רחב ומקיף ללא שינוי מערכתי.

רוצים לעשות שלום בעולם?
התחילו בעשיית שלום בתוככם, וביניכם לבין אנשים אחרים.

**
התפיסות של ג'ואנה מייסי, צ'ארלס אייזנשטיין ומרשאל רוזנברג מחזקות אותי:

אני לא יכול לעשות הכול, ואני יכול לעשות משהו.
הרמות השונות והמימדים השונים קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה. 
כשאני מחולל שינוי בתוכי ועם אנשים בסביבתי, אני תורם לשינויים רחבי היקף.
אני פועל ומתמקד ברמות ובמימדים מסוימים ואחרים פועלים ברמות ובמימדים אחרים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הגל, האוקיינוס ואנחנו

הגל והאוקיינוס

גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע.
הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן – 
עד שהוא מבחין בגלים לפניו, המתנפצים אל החוף.

"אלוהים," אומר הגל."תראו מה עומד לקרות לי !"

ואז מגיע גל נוסף.
הוא רואה את הגל הראשון ושואל אותו: "למה אתה כל כך עצוב?"

"אתה לא מבין!", אומר הגל הראשון. "כולנו עומדים להתרסק!
כל הגלים עומדים להפוך לאין! נכון שזה נורא?"

"לא, אתה לא מבין." אומר הגל השני.
"אתה לא גל. אתה חלק מהאוקיינוס… "

~ הסיפור מתוך "ימי שלישי עם מורי" / מיץ' אלבוים

**
יש משהו מרגיע במחשבה שאנו אוקיינוס, או חלק מאוקיינוס.
שמה שאנו קוראים לו "סוף", "חדשות רעות" ואפילו "מוות" אינו בהכרח כזה.
המחשבה והתחושה שאנו לא רק "אינדיבידואלים מקומיים" אלא חלק מהטבע ומהאנושות,
יכולות לעורר בנו שלווה, הכרת תודה ופליאה.

**
אבל לא רק…
הן יכולות לעורר בנו גם תסכול, שיפוטיות, דאגה ואפילו ייאוש.
שכן, אם אנחנו אוקיינוס, משהו שהוא מעבר לגל מקומי כזה או אחר, 
למה אנחנו לא מרגישים ככה? ומתי כן נרגיש ככה?
למה אנו ממשיכים להיות מוטרדים מדברים מסוימים שלא היינו רוצים שיטרידו אותנו בעוצמה כזו?
למה משפט אחד מאנשים מסוימים "מפעיל" אותנו הרבה יותר ממה שהיינו רוצים? 
ואם איננו מרגישים כפי שאנו חושבים שאנו צריכים, ו"מבזבזים" חלק ניכר מזמננו ומהאנרגיה שלנו,
האם זה לא אומר שאנו מבזבזים את חיינו? או מפספסים אותם? 
או עושים משהו "לא בסדר" שאנחנו לא אמורים לעשות כבר בשלב הזה?

המחשבה שאנחנו אמורים להיות במקום אחר ממה שאנו נמצאים בהם כרגע, 
עלולה לעורר חוסר שקט ולהוביל לציפייה בלתי נגמרת להגיע למקום מסוים (שאינו המציאות הנוכחית) שאולי לעולם לא נגיע אליו.

**
דברים מסוימים אתגרו אותי השבוע והשפיעו עלי יותר ממה שרציתי שהם ישפיעו. 
משפטים מסוימים שנאמרו ושלא נאמרו. 
מעשים מסוימים שנעשו ושלא נעשו.
טריגרים שהיו חזקים עבורי ושעוררו בי חוסר שקט, כעס, דאגה, סבל…

אני מודע לכך שחלק מההשפעה נובע מהסיפור שאני מספר לעצמי ומהפרשנות שלי.
אז למה אני לא מצליח לנטרל את זה, או לפחות להקטין את ההשפעה של זה בצורה משמעותית??
אני שם לב שמשהו בי היה רוצה להיות מושפע פחות.
להיות ביותר קבלה וביותר שלווה.
להיות מסוגל להתרומם מעבר לזה.
להיות יותר אוקיינוס ופחות גל.

**
אז מה אנחנו – אוקיינוס או גל?
ואולי אנחנו גם וגם?
אולי לפעמים אנחנו "גל" (בני אדם אנושיים על כל המשתמע מכך…),
ולפעמים אנחנו "אוקיינוס" (תודעות מפותחות המחוברות זו לזו ולעולם…)?

ואולי זה בסדר להיות גם וגם (מבלי לבחור או לתעדף…)?
כמו שאנחנו עכשיו?
כמו שזה עכשיו?

מאקהרט טולה אני לומד שבן-אדם, human-being, הוא השילוב שבין אנושיות לבין הוויה. 
בין לחשוב, להרגיש ולעשות לבין להיות.

אולי חלק מהעניין הוא להבין שלהיות "אוקיינוס" זה לא יותר טוב או יותר מתקדם מלהיות "גל" ("בני אדם רוחניים בעלי דרגת התפתחות גבוהה…"),
וגם לא פחות טוב או פחות מתקדם ("אנשים שלא מחוברים למציאות ובורחים ממנה באמצעות קשקושים "רוחניים-אלק"…)?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

תודעת גן

"אפשר לדמות תודעה של אדם לגן, אשר אפשר לטפחו בתבונה או להניח לו לגדול פרא.
אך בין שיטופח ובין שיוזנח – משהו חייב לצמוח בו.

אם יוטמנו בו זרעים חסרי ערך,
הרי הוא יצמיח שפע של עשבים שוטים אשר יוציאו את זרעיהם אליו וימשיכו לייצר ממינם.
כמו שגנן מטפח את חלקתו,
משגיח שלא תוציא עשבים שוטים ומגדל פרחים ופירות הדרושים לצרכיו,
כך צריך אדם להשגיח על גינת תודעתו,
לבער ממנה את כל המחשבות הרעות, חסרות התועלת והלא-טהורות,
ולטפח בשאיפה לשלמות את הפרחים והפירות של מחשבות טובות, מועילות וטהורות.

התמדה בתהליך זה מגלה – במוקדם או במאוחר – שהוא הגנן אשר מושל בנפשו ומכוון את חייו.
הוא גם חושף, בתוך עצמו, את ליקויי המחשבה, ומבין במידה גוברת והולכת של דיוק
כיצד כוחות המחשבה ומרכיבי התודעה פועלים בעיצוב האופי, הנסיבות והגורל.

מחשבה ואופי חד הם, וכיוון שאופי יכול להיחשף ולגלות את עצמו רק דרך סביבה ונסיבה,
הרי תנאי חייו החיצוניים של אדם תמיד יימצאו ביחס ישר למצבו הפנימי.
אין פירושו של דבר שנסיבות חייו של אדם בזמן נתון כלשהו הן אות לאופיו הכולל,
אלא שנסיבות אלו קשורות קשר עמוק כל כך עם כמה מרכיבי מחשבה חיוניים בתוך עצמו,
כך שלעת עתה הן הכרחיות להתפתחותו."

~ ציטוט מתוך "אדם כיציר מחשבותיו" מאת ג'יימס אלן

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הסתיידות תודעתית

הסתיידות תודעתית

"בחלקה הגדול חשיבתם של רוב האנשים היא בלתי רצונית, אוטומטית וחוזרת על עצמה.
היא אינה יותר מאשר מטען מנטלי סטטי, ואינה מממשת כל תכלית אמיתית.
בעצם, אינכם חושבים – החשיבה קורית לכם.
ההצהרה 'אני חושב' מרמזת על רצון.
היא רומזת על כך שיש לכם השפעה בנושא, שיש לכם בחירה.
לגבי רוב האנשים, עדיין אין זה המצב.
'אני חושב' – זו הצהרה כוזבת בדיוק כמו 'אני מעכל' או 'אני מזרים את הדם שלי'.
העיכול קורה, זרימת הדם קורית, המחשבה קורית."

~ מתוך "ארץ חדשה" / אקהרט טולה, עמוד 91

**
גם הבוקר:

– אני מעוכל.
– אני מונשם.
– הדם בגופי מוזרם.
– רגשות נחוות בתוכי.
– מחשבות עוברות דרכי.

**
הסתיידות עורקים –
תהליך הדרגתי שבו מצטבר חומר המכיל שומנים וכולסטרול על דפנות העורק
שמתחיל להיות מוצר עד שעלול להיסתם לחלוטין.
קוראים לתופעה הסתיידות כיוון שכאשר מנתחים עורק כזה,
מוצאים בפנים חומר נוקשה ולעיתים קרובות לבן שמזכיר סיד.

**
הסתיידות תודעתית –
תהליך הדרגתי שבו מצטברות מחשבות ואמונות על דפנות התודעה
שמתחילה להיות מוצרת ומוגבלת עד שעלולה להיסתם לחלוטין.
בשונה מהסתיידות עורקים שאותה ניתן לנתח במקרים מסוימים,
בהסתיידות תודעתית קשה מאוד לטפל.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

תהליך של למידה

"כשאנו מתייחסים ל'שכל' או ל'תודעה', יש מבחר רב של סוגי שכל או תודעה.
הדבר דומה לתנאים או לאובייקטים חיצוניים,
שמקצתם מועילים מאוד, מקצתם מזיקים מאוד, ואחרים ניטרליים.
כשאנו עוסקים בדברים חיצוניים,
תחילה אנו מנסים להגדיר אלו מהחומרים ומהכימיקלים שבהם מועילים,
כדי שנוכל לטפחם, להגדילם ולהשתמש בהם, ואילו מהם מזיקים, כדי שנוכל להיפטר מהם.
באופן דומה כשאנו מתייחסים לתודעה, קיימים אלפי סוגי מחשבות, או 'סוגי תודעה'.
כמה מהם מועילים מאוד, ועלינו לשמור עליהם ולהזין אותם.
אחרים שליליים מאוד, מזיקים מאוד. את אלה עלינו לנסות לצמצם במידת האפשר.

לכן הצעד הראשון בחיפוש אחר האושר הוא למידה.
תחילה עלינו ללמוד כיצד רגשות והתנהגויות שליליים מזיקים לנו,
וכיצד רגשות חיוביים מועילים לנו.
עלינו להבין שרגשות שליליים הם רעים ומזיקים לא רק לאדם אחד,
אלא לחברה בכללותה ולעתיד העולם כולו.
הבנה מסוג זה מגבירה את נחישותנו להתמודד אתם ולהתגבר עליהם.
עם זאת קיימת הכרה בצדדים המועילים של רגשות ושל צורות התנהגות חיוביות.
ברגע שנבין את היתרונות שבהם,
נהיה נחושים בדעתנו להוקיר, לטפח ולחזק אותם מתוך שאיפה פנימית עמוקה,
ויהיה הדבר קשה כל שיהיה.
בתהליך זה של למידה, שבו אנו מבחינים אילו מחשבות ורגשות מועילים ואילו מזיקים,
אנו מטפחים בהדרגה החלטה נחושה להשתנות
ומרגישים ש'המפתח לאושרי ולעתידי נמצא עכשיו בידיי.
אסור לי להחמיץ את ההזדמנות הזאת !' "

~הדאלאי לאמה, מתוך "אמנות האושר", עמוד 35-36.

**
חידוד כוונה.
לקיחת אחריות.
תהליך מתמשך של למידה.
עבודה יומיומית.
הזנה מתמדת.
100% בחירה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

עדיף יותר כדי שלא יחסר…

למרבה האירוניה, ואולי כתוצר מכוון של תהליך מחושב, עקבי ומתמשך,
תודעת חסר ( Scarcity) מחוברת לתרבות של "זה לא מספיק, צריך עוד"
וגם לתרבות של "עדיף יותר כדי שלא יחסר",
בעוד שתודעת שפע ( Abundance ) מחוברת לתרבות של "מספיקיזם".

**
בתודעת חסר אנו עושים הרבה וקונים הרבה מחשש שמה שיש אינו מספיק.

בין היתר אנו מנסים למלא צרכים חשובים,
בעזרת יותר ממה בשליטתנו (כסף, מעשים, מילים),
למרות שייתכן שבחלק גדול מהמקרים,
אותו "יותר", אינו תורם ואולי אף פוגע באותם צרכים חשובים.

**
חופשה משפחתית ביולי-אוגוסט באילת תעלה "רק" כמה אלפי שקלים ליממה.
במלונות מסוימים, אפילו ללא ארוחת בוקר.
בכדי שלא יחסר, אפשר לשדרג את החדר תמורת כמה מאות שקלים לכזה עם נוף לבריכה,
או לצרף לשמו את התואר המפתה "דה-לוקס", "סוויטה" או "פרימיום".

בתודעת חסר כדאי לעשות את זה, שהרי:
"זה המפתח לחוויה משפחתית שתייצר זיכרונות
ותתרום למערכות היחסים ולהידוק הקשר בין בני המשפחה.
ומכיוון שזה לא קורה כל יום, אם כבר יוצאים ונהנים,
עדיף לעשות את זה 'כמו שצריך' ולא לחסוך."

על פי אותה תודעת חסר, יש חשש שאם לא נשדרג
"החוויה לא תהיה שלמה או מספיקה,
וכל השקעת הזמן, הכסף וימי החופש שלנו תהיה לשווא".

**
כנ"ל בנושא החתונה,
הבית,
הרכב,
המכשיר החשמלי,
המכשיר הסלולרי,
כמות האוכל באירוע,
כמות האוכל שעל השולחן,
גודל ההזמנה בבית הקפה,
הבגדים,
השדרוגים,
ועוד, ועוד, ועוד…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

חמש מחשבות על חדשות השעה 14:00

אתמול, בחדשות השעה 14:00,
הודיעו על אישה כבת 50 ששברה את רגלה,
במהלך טיול בנחל כלשהו בדרום הארץ
ושחולצה ע"י צוות הצלה כלשהו באותו האזור.

**
מחשבה א' – תזמון

אם אותה אישה בדיוק,
היתה שוברת את אותה רגל בדיוק,
באותו נחל בדיוק,
ביום שאינו שבת…
אין מצב שהיא היתה נכנסת למהדורת החדשות.

**
מחשבה ב' – תהיה

למה חשוב שמדינה שלמה,
או כל מי שמאזין למהדורת החדשות של אותה השעה,
ישמעו על אישה בת 50 ששברה רגל בטיול בדרום?

**
מחשבה ג' – רלוונטיות

מהדורת חדשות בת מספר דקות המשודרת ברדיו בכל שעה עגולה
מתאימה אולי (גם את הנקודה הזו כדאי לבדוק)
לעידן שלפני עשור או שניים שבו מישהו מוסמך מעדכן מה קורה.
היא בטח לא נדרשת כיום, בעידן הסלולר והרשתות החברתיות,
שבו כולם מחוברים להכול כל הזמן.

**
מחשבה ד' – תודעת המונים

כשקוראים למשהו "חדשות"
ומספרים בכל שעה עגולה מי נרצח, נדקר, נהרג, נאנס, פגע,
מעל, גנב, שיקר, קילל, תקף, האשים, הואשם, נשפט ונכלא,
בעצם מרססים מדינה שלמה באופן שיטתי ברעל מסוכן וקטלני.
(היום, בחדשות השעה 14:00 סיפרו על מישהו שנכנס לבית חולים כלשהו, אנס, גנב ונתפס).

**
מחשבה ה' – רעיון

אם בכל זאת מתעקשים לסמן בכל שעה עגולה התחלה וסוף של תכניות
אולי כדאי להחליף את מהדורות "החדשות" הרעילות
בפינות "60 שניות" מרתקות, מעשירות, מלמדות ומעצימות
בנושאי מדע, תרבות, ספורט, ידע כללי, היסטוריה, טבע וכו'
שיזרעו בתודעת ההמונים חומרים השונים מפחד, אלימות, קיטוב ושנאה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ד תמוז – מי שקורא עיתון

מי שקורא עיתון,
יכול לחשוב שמה שכתוב זה מה שקורה.
זהו שלא.
לא כל מה שכתוב קורה.
לפעמים מה שכתוב לא באמת קורה.
לעתים הוא רק זווית אחת או פרשנות מסוימת למה שקורה.

**
מי שקורא עיתון,
יכול לחשוב שאם זה לא כתוב זה לא קורה.
הרבה יותר קורה ממה שכתוב.
מה שכתוב הוא רק קצה קצהו של קמצוץ ממה שבאמת קורה.
קצה קצהו של קמצוץ שמישהו בחר לכתוב עליו מסיבה כזו או אחרת.

**
מי שקורא עיתון,
יכול לחשוב שאם זה בכותרת הראשית, זה כנראה מאוד חשוב ודחוף.
לא בהכרח.
זה בכותרת הראשית כי זה מוכר.
הרוב המוחלט של הדברים החשובים והדחופים
לא יגיעו לכותרת הראשית ואולי לא יגיעו לעיתון בכלל.
כי הם לא מספיק מוכרים.
או כי מישהו לא רוצה אותם שם.

**
מי שקורא עיתון,
יכול לחשוב בטעות שזה עוזר לו להבין מה קורה ושומר עליו מחובר.
זה לא.
עיתון הוא מסנן מגמתי רב-עוצמה ובעל השפעה אדירה.
אחד הכלים היותר אפקטיביים של המטריקס התודעתי.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter