תגית: מתח

פותחים יום

הבוקר אני מתוכנן להיות במקום מסוים שעדיין לא הייתי בו.
הבוקר אני מתוכנן לעשות משהו שאני פחות מנוסה בו.
הבוקר אני מתוכנן לפגוש אנשים שטרם פגשתי.
הבוקר אני מתוכנן לטייל מחוץ למרחב הנוחות שלי.

**
בעוד מספר שעות (בסביבות 10:15) אני מתוכנן להתארח בתכנית "פותחים יום" המשודרת בערוץ 13.

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו משפיע:

כשאני מספר לעצמי שאפשר להצליח בתכנית, להיות בסדר או לפשל, זה מעורר בי לחץ.
כשאני מספר לעצמי שאפשר להיות מוכן יותר או פחות ושאני לא מוכן מספיק, זה מעורר בי מתח.
כשאני מספר לעצמי שזו עוד חוויה והתנסות, זה מעורר בי שמחה.
כשאני מספר לעצמי שזה צעד נוסף בדרך ושאין לי מושג איך הוא יתפתח ולאן הוא יוביל, זה מעורר בי סקרנות.
כשאני מספר לעצמי שיש כאן הזדמנות לגעת, זה מעורר בי התרגשות.
כשאני מספר לעצמי שהכול בסדר, שהכול כבר בסדר, זה מעורר בי שלווה.
כשאני מזכיר לעצמי איך הגעתי לכאן ובזכות מי זה קורה, זה מעורר בי הכרת תודה.

**
שלום לחלק הלחוץ.
שלום לחלק המתוח.
שלום לחלק השמח.
שלום לחלק הסקרן.
שלום לחלק הנרגש.
שלום לחלק השליו.
שלום לחלק שמכיר תודה.

**
שלום לכל החלקים הנמצאים.
אני שם לב שאתם כאן.
גם אני כאן.

פותחים יום.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

דברים שחיים עכשיו

עשרה דברים שחיים בי כרגע.
מחשבות בעקבות אירוע בן יומיים שזכיתי להשתתף בו השבוע.

השפעה
השפעה של איש אחד.
במקרה הזה של אישה מסוימת אחת.
אסנת.
שלקחה על עצמה משימה קונקרטית,
להקים משהו שלא קיים
ושלא ברור אם ואיך אפשר ליצור אותו.
לקחה על עצמה ויצרה.
משהו יוצא דופן. מופלא.
בעל השפעה אינסופית
שנוגע במאות אנשים במעגל ראשון
וברבבות במעגלים נוספים.

**
התפתחות
האירוע התרחש במלון ליאונרדו באשדוד.
כשנתיים לפני כן השתתפתי באירוע "דומה", של אותו ארגון ובאותו מלון.
דומה בהיבטי הכותרת והמיקום.
שונה מאוד כמעט בכל היבט אחר.
התפתחות אינסופית של אנשים, תוכן, רעיונות, תהליכים, השפעה.
התפתחות אינסופית שחלקה תולדה של חשיבה, תכנון, עבודה וחזון
וחלקה ספונטנית, יצירתית, מפתיעה, מקורית ואקראית.

**
פחד
פחד של אנשים.
פחד מאיבוד מקום.
פחד מעולם משתנה.
פחד מאיבוד רלוונטיות.
פחד מפספוס הזדמנות.
פחד שזה לא מספיק.
פחד מהעתיד וממה שיהיה.
לא רק פחד.
גם חרדה.
גם חוסר אונים.
מטען כבד.

**
זיכרון
זיכרון של משפט מסוים שנאמר לפני שלוש או ארבע שנים.
משפט שמישהו זכר שאמרתי ושאני כבר מזמן שכחתי.
זיכרון חי ונוכח של משפט אחד.
הבחירה להזכיר את המשפט ולהפיח בו חיים.
זיכרון לא לינארי.
למילים יש כוח.

**
אינטימיות
שיחה קצרה בין שני אנשים.
כמה דקות.
מוכנות להיפתח.
לשתף ולהקשיב.
להיות נוכח.
בלי להיבהל. בלי לשפוט.
בלי לפתור. בלי לייעץ.
רק להיות ביחד.
לכמה רגעים.
אינטימיות של עשר דקות
שיכולה להיהפך לדבר הכי משמעותי באירוע שלם.

**
מתח
יש את זה ויש את זה.
גם וגם.
מתח בין סיפורים שמתנגשים.
מתח בין צרכים שונים.
מתח בין תחושות.
בין הכרת תודה והשראה לבין תסכול.
בין חיבור לניתוק.
בין קירבה לבדידות.
מתח של פוטנציאל שרוצה להתממש.

**
בחירה
"דלתות מסתובבות".
בקיץ 2015, לאחר התלבטות בין שתי אפשרויות, בחרתי בחירה.
פיצול בנתיב חיים שהוביל אותי במסלול מסוים ולא במסלול אחר.
השבוע, באירוע , קיבלתי הצצה לנתיב החלופי.
פגשתי אנשים שבבחירה שונה, אז באותה נקודת זמן,
היו יכולים להיות חלק מחיי (ואני חלק מחייהם)
והיום אנחנו לא.
היה מעניין ומרתק לפגוש אותם.
להכיר אישית חלק מהם.
מתח של גם וגם.
שמחה על אותה בחירה וגם צביטה קלה בלב.

**
חברים
אנשים שכיף לך להיות במחיצתם.
שאתה נהנה לפגוש.
להגיד שלום.
להתחבק.
לדבר.
קרובים יותר וקרובים פחות.
חברים חדשים וותיקים.
חברים לדרך.
חברים לחיים.

**
הכרת תודה
בכדי שאירוע כזה יתרחש ושאני אוכל להשתתף בו
צריכים לקרות אינספור אירועים מקדימים.
עשייה, החלטות, פעולות והשקעה
של אינספור אנשים בנקודות זמן שונות.
את חלקם אני מכיר ואחרים לא.
חלקם מכירים אותי ואחרים לא.
בהסתכלות פשטנית מסוימת,
החיבור שלי לאירוע המסוים הזה
התחיל להיווצר כבר לפני שבע שנים.
זרע עוברי,
מפגש ראשוני עם קבוצה מצומצמת של אנשים
שחלקם עדיין כאן ואחרים כבר לא.
עצירה להכרה ולהיזכרות.
הכרת תודה הפרושה על פני שבע שנים.

עשרה דברים שחיים כרגע.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

יג' ניסן – מתח של "גם וגם"

להחזיק את "הגם וגם" יוצר מתח.
זה לא פשוט.
לכאורה, יותר קל מנטלית לאמץ רק קצה אחד של המשוואה.
להחליט שחור או לבן,
ימין או שמאל,
בעד או נגד וללכת עם זה.

**
לא פשוט להחזיק את " הגם וגם "
במיוחד כשלא ברור אם ואיך זה אפשרי.

לא פשוט להחזיק את "הגם וגם"
משום שתוכנתנו לאורך שנים לחשוב "או – או".

לא פשוט להחזיק את "הגם וגם".
זה קשה על אחת כמה וכמה אם יש בינינו היסטוריה טעונה.

**
גם וגם.
גם טובת הארגון וגם טובת העובדים.
גם הצרכים שלך וגם הצרכים שלי.
גם שלום וגם ביטחון.
גם אמון וגם זהירות.
גם טקטיקה וגם אסטרטגיה.
גם תשתיות וגם תפוקה.
גם משפחה וגם קריירה.
גם מה שחשוב לך וגם מה שחשוב לי.

**
שלושה שלבים לחשיבת "גם וגם":
1. להתכוונן לגם וגם – לרצות את זה באמת, גם אם איננו בטוחים שזה אפשרי.
2. לזקק את מה שהכי חשוב לכולם – דיאלוג עם הרבה הקשבה וכבוד.
3. למצוא דרך שתקרב אותנו לשם – פעמים רבות אחרי שעברנו את שני השלבים הקודמים, הדרך מוצאת אותנו.

**
כשאנשים מסוימים שומעים "גם וגם" הם מפרשים את זה כחולשה, ויתור או התקפלות.
ב"גם וגם" הצרכים שלי חשובים לא פחות משלך.
הם על השולחן וימשיכו להיות שם.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ה' אדר א' – מתח של "אי אפשר"

לפעמים אי אפשר.
חסר זמן,
אין מספיק משאבים,
המורכבות גדולה מדי,
יש עדיפויות אחרות.

כשזה קורה,
חשוב להכיר במצב,
לזהות את המתח,
לחדד את מה שחשוב,
לחשב מסלול מחדש
ולהתחיל לנוע.

**
היום, כשזה קרה,
הבנתי שלא נספיק ב-100 הדקות שנותרו להגיע למה שרצינו.
התכנית המקורית כבר לא רלוונטית.
לטמון את הראש בחול, להתעלם מהמצב,
או לנסות להספיק הכול ומהר רק יחריפו את הפער.
המתח בחדר היום (בין היתר) היה בין עומק להתקדמות.
בין חשיבה איכותית שצריכה את הזמן שלה
לבין הרצון להוריד דברים לרמת השטח ולהגיע לתוצרים ברורים.

זיהוי המתח וביטויו מורידים חלק מהלחץ המצטבר,
מאפשרים לבחור במה שהכי חשוב,
ולעשות את המיטב בתנאים הנוכחיים.

**
שתי נקודות חשובות:

א. לפעמים אנו בטוחים שאי אפשר, ובעצם אפשר.
לעתים קשה לדעת האם החסם "אמיתי" או רק תוצר של ראייתנו המוגבלת.

ב. לאחר התמודדות עם מצב של "אי אפשר" חשוב לעצור ללמידה ולהפקת לקחים.
לקחת אחריות. להבין איך הגענו למצב הזה והאם היה ניתן היה למנוע אותו.
בדיעבד אני חושב, שמצב ה"אי אפשר" שפגשתי היום,
היה במידה רבה תוצר של אופטימיות יתר והערכת חסר שלי למורכבות התהליך.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ' כסלו – איפה את עומדת?

האם את יודעת מה המנהל שלך חושב עלייך?
האם יש לך מושג איך המנהלת שלך מעריכה אותך?
עד כמה את עומדת בציפיות התפקיד שלך?
יש לך מושג מה הם בכלל?

ציפיות לא ברורות ומשוב לא מספק הם גורמים מרכזיים המייצרים מתח, לחץ וחוסר תיאום בארגון.

*****
שני מצבים "אומללים" נפוצים:

1. עובדת מוערכת ששביעות הרצון ממנה גבוהה מאוד חוששת שלא מעריכים אותה ומסתובבת בחוסר וודאות.
המצב הזה מייצר מתח מיותר ויכול להוביל לעזיבה מפתיעה (מכיון שלא כיף לה לעבוד בארגון שלא מעריך אותה).

2. עובד ששביעות הרצון ממנו נמוכה לא מודע לכך ומופתע כשהוא מגלה את זה לאחר חודשים ארוכים, לפעמים כשזה מאוחר מדי.
במקרה זה נשללת מהעובד הזכות להבין את מצבו בזמן אמת ולשפר אותו כל עוד זה אפשרי (לטובתו ולטובת הארגון).

*****
המצבים הללו מתרחשים כל הזמן.
אחת הסיבות היא שמנהלים נרתעים ונמנעים מנתינת משוב.
סיבה נוספת היא שמנהלים לא מוצאים את הזמן לכך מכיון שהם עסוקים ב"דברים חשובים יותר".
סיבה שלישית היא שעובדים חוששים לבקש משוב.

אם את/ה מנהל/ת נתינת משוב היא אחת מהשקעות הזמן החשובות שלך.
אם את/ה עובד/ת בקשת משוב היא אחת מהדרכים היותר אפקטיבות ללמידה, השפעה והתפתחות.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter