תגית: חינוך

עצימת עיניים

עצימת עיניים

בחור צעיר פוגש באקראי איש מבוגר ומזהה אותו כאחד ממוריו בנעוריו.
הוא פונה לאיש ומזכיר לו שהוא היה תלמידו לפני שנים רבות.
"ומה מעשיך היום, איש צעיר?" מתעניין המורה.
"גם אני מורה היום." עונה הצעיר.
"נפלא. ומה הניע אותך לבחור בהוראה?" חוקר המורה לשעבר.
"אתה מורי, אתה היית הגורם שהשפיע."
"מחמיא לי." אומר המורה לשעבר, "כיצד השפעתי…?"
"איני יודע אם זכור לך אותו הבוקר." מספר הבחור. "אחד מהילדים הגיע עם שעון יד חדש, מתוחכם טכנולוגית, הניח אותו על השולחן וכל הילדים הצטופפו סביבו מלאי התלהבות, רוצים לנסות ולמשש.
ובתוך כל ההמולה, נכנסת לכיתה, כולנו התפזרו למקומותינו ואז, ואז… אותו הילד צעק בהתרגשות: 'וואלה… אני לא מאמין… גנבו לי ת'שעון."
ואתה היסית את הילד ואחר כך את כולנו, שניסינו להתגונן, וביקשת שנשב.
אמרת שאינך מאמין שמישהו מהכיתה באמת גנב. יתכן שמישהו חמד לצון, או עשה טעות שהוא מתחרט עליה.
ביקשת שמי שלקח את השעון, שיודה, ובזה תיפתר הבעיה.
איש מאיתנו לא הודה.
ואז… אני זוכר את זה בבהירות… ביקשת מכולנו, כולל הילד שהשעון שלו, להסתדר בשורה עם הפנים לקיר, להניח את כפות הידיים על עינינו, ולעצום עיניים.
נעמדנו ליד הקיר, כפי שבקשת, ועצמנו עינינו. זו הייתה כיתת בנים בלבד בבית ספר דתי.
חשנו שאתה עובר ליד כל ילד, נעצר, מפשפש בכיסיו, וממשיך לילד הבא. כשסיימת עם כולם, חזרת לשולחנך, ביקשת מאיתנו להסתובב ולפקוח עיניים.
שעון היד היה מונח על שולחנך.
החזרת את השעון לילד שהביא אותו, ובפני כולנו חזרת שוב על מונחי השגיאה והחרטה. היו כמה דקות של התרגשות ואז המשכת בשיעור כאילו לא קרה דבר.
אני הייתי הילד שגנב את השעון. מכיסי הוצאת את השעון הגנוב אז.
בליבי הכרתי לך תודה ענקית על שלא חשפת את קלוני ברבים. נשבעתי שלא אסטה עוד מדרך הישר.
משלא אמרת מאומה בפני הכיתה, הנחתי שתשוחח אתי לבד.
עבר יום, עברו יומיים, עברו שבועיים – לא קראת לי ולא נזפת בי.
החלטתי אז שכשאגדל אהיה מורה. מורה שמשפיע, בדיוק כמוך."
הוא סיים והביט במורהו, מחכה לתגובה. המורה הניד ראשו וחייך.
"התוכל לומר לי היום" שאל הצעיר "מדוע בחרת לא לומר לי דבר? מדוע לא נזפת בי ולו בשיחה פרטית? זה היה כל כך מתבקש…"
והמורה הוותיק הביט בו ואמר: "באמת לא הבנת? לא הבנת שגם אני לא ידעתי מי לקח את השעון? רק עכשיו אתה מגלה לי שזה אתה."
"הכיצד לא ידעת?" תמה הצעיר "הרי שלפת את השעון מכיסי… במו ידיך?"
והמורה אמר בשקט: "כשביקשתי מכם אז לעצום את עיניכם… גם אני את עיניי עצמתי. פישפשתי בכיסים שלכם כשעיניי עצומות.
לא רציתי לדעת מי לקח את השעון, כדי לא לקבל רושם רע על הילד, לא לבייש.
אני שמח שהדרך שנקטתי הוכיחה את עצמה. תודה שסיפרת לי."
הוא פרע בחיבה את שיערו של הצעיר והלך לדרכו.

**
הסיפור הועתק במלואו מהאתר "זיקוקין דינור" של שוקה דינור.
שוקה מפרסם אחת לשבועיים (מזה שנים רבות) סיפורים מעניינים, מרגשים ומעוררי השראה.
אהבתם? נגע בכם?
ניתן להצטרף לרשימת התפוצה של שוקה ולקבל לאימייל את הסיפורים שהוא מפרסם.
ניתן כמובן גם לשוטט באתר ולקרוא סיפורים קודמים.

**
להלן שתיים מהתגובות לסיפור מתוך האתר של שוקה:

"מציעה לכל המורים לקרוא ולהסיק מסקנות.
שבת שלום."

"תודה, שוקה, על סיפור ייחודי ומעורר השראה.
לפעמים, מלים שאינן נאמרות, עוצמתן רבה.
דוגמא מופלאה של מחנך בעל שיעור קומה."

הסיפור הזהה הזה,
מהווה טריגר שונה,
לשתי נשים שונות הקוראות אותו,
והבוחרות להגיב כל אחת בדרכה.

**
מחשבות ותחושות שהסיפור עורר אצלי:

יש לנו השפעה אינסופית.
אין לנו מושג במי ואיך אנו נוגעים.
לפעמים נקבל הצצה לכך, וברוב המקרים לא…
פעולה אחת של טוב לב, חמלה ואהבה יכול להשפיע על חיים שלמים.
הדוגמא האישית והמעשים שלנו "מדברים" חזק יותר מהמילים שלנו.
הכרת תודה לאנשי חינוך משמעותיים שהשפיעו על חיי…

**
עם הסיפור "עצימת עיניים" פתחתי אתמול את הרצאתי "שיחות קשות" לצוות ביה"ס חוגים בחיפה.
אחד המשפטים שאמרתי בהרצאה, מספר דקות לאחר השיתוף בסיפור:

"כולנו שחקנים ראשיים בסרט של עצמנו ושחקני משנה בסרטים של אנשים אחרים".

יש לכך שתי משמעותיות:

1. כולנו חיים בסרט.
אין דבר כזה מציאות אובייקטיבית.
כל אחד מאיתנו חווה אחרת את מה שקורה.
איננו חווים את מה שקורה, אנחנו חווים את הסיפורים שלנו על מה שקורה.

2. כשאנשים אומרים ועושים משהו, זה מתוך התפקיד הראשי בסרט שלהם.
מתוך הדרך שבה הם חווים את המציאות (שאנחנו חלק ממנה).
זה לא נגדנו וגם לא בעדנו.
דון מיגל רואיס בחר להקדיש לנקודה הזו הסכם אחד בספרו "ארבע ההסכמות":
"אל תיקחו שום דבר באופן אישי."

**

הדרך שלי לזכור את זה מנוסחת בצורה הפוכה לדון מיגל רואיס (אם כי המשמעות זהה):
זה תמיד אישי. זה אף פעם לא אישי נגדי, זה תמיד אישי בעדם.

"זה תמיד אישי" הוא הכלי הראשון בסדרת "52 הכלים לתקשורת ומערכות יחסים" שאני שולח אחת לשבוע במשך שנה שלמה.
רוצים להצטרף לסדרה ולקבל את הכלים? מוזמנים לעשות זאת בקישור הבא.

רוצים להזמין הרצאה או סדנה לחברה שלכם? מוזמנים להיות איתי בקשר דרך האתר.

בהצלחה רבה לאנשי החינוך, לילדים ולהורים בשנת הלימודים הקרובה,
שתהיה שנה פורייה, מצמיחה ומשמעותית…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

** להזמנת הרצאה או סדנה בנושאי ניהול, מנהיגות ותקשורת מקרבת ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר. **

** "52 הכלים לתקשורת מקרבת ויחסים" – הרשמה וקבלה מיידית בקישור הבא **

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ללמד חמלה

ללמד חמלה

"למדו אותם לזהות אנשים שזקוקים למילה טובה דווקא כשהם לא במיטבם.
הסתכלו ביחד על ילד שמתנהג 'לא יפה' בגינה,
ובמקום לספר את הסיפור הרגיל על הטוב והרע,
ספרו להם שכנראה כואב לו או קשה לו ושאולי הוא צריך חיבוק או מילה טובה.
כי ילדים שידעו שהעולם לא נחלק לנכון ולא נכון, שחור ולבן, צודק וטועה, ידעו חמלה.
ספרו להם שהדבר שהכי ישמח אותם הוא להיות טובים עם אחרים,
לדעת להקשיב, לתת מחמאה, להגיד מילה טובה דווקא כשקשה –
ואז תוכלו להיות רגועים.
כי אנשים כאלה, ילדים כאלה, אף פעם לא באמת יהיו לבד שם בחוץ.
וכשהם יביטו במראה הם יביטו בעצמם בחמלה,
ידעו לחשוב על עצמם טוב גם כשלא טוב להם,
ידעו לראות טוב באחרים ולייצר טוב מסביבם."

~ מתוך "חיימשלי" מאת עינת נתן (עמוד 130)

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

המורה של המדינה

המורה של המדינה / מתוך הספר "שביל בעולם" (עמוד 215) מאת חילי טרופר:

"לא פגשתי אותה מעולם, רק שוחחנו בטלפון פעמיים.
אך בסיומן של השיחות ידעתי כי מדובר בדמות חינוכית יוצאת דופן, שהתברכו בה תלמידיה.

תחילתו של הסיפור בשיחת טלפון מאיש מאחד היישובים בצפון.
האיש סיפר כי הוא אב לתלמיד בבית הספר האזורי ולדאבון לבו
המחנכת האהובה על ילדו ועל יתר תלמידי הכיתה פוטרה בשבוע האחרון.

לבית הספר חזרו כמה מורות משנת שבתון וכד' 
ובנוהל של מערכת החינוך "האחרונה להיכנס היא הראשונה לצאת".
נוהל שיש בו מן העיוות ובעצם אינו מביא בחשבון את טיב ואיכות המורה 
אלא רק את העובדה שהוותיקים מקבלים עדיפות בכל מקרה ותמיד על פני הצעירים.

הבחור סיפר כי מדובר במורה יוצאת דופן 
שעברה ועוברת תקופה קשה בחייה ולא ייתכן מבחינה אנושית להשלים עם פיטורים אלה.
הוא סיפר על כך שיש לה ילדה חולה במחלה קשה וכן שלפני חודש וחצי היא עברה טרגדיה משפחתית קשה.
הוא סיפר שהורי התלמידים בכיתה החליטו להיאבק לטובתה ובתוך כך גם לטובת ילדיהם.

הסיפור כמובן לא הותיר אותי אדיש וביקשתי את פרטי המורה כדי שאוכל לשוחח גם עמה.
לאמת פרטים, להבין את התמונה הרחבה לפני שאנסה לסייע.
התקשרתי למורה, הצגתי את עצמי, 
סיפרתי לה בישירות ובתמציתיות על שיחת הטלפון מההורה של התלמיד שלה 
ואמרתי לה שאשמח אם היא תוכל להשלים לי את התמונה.

בעדינות ובאצילות נפש יוצאת דופן היא גוללה בפני את הסיפור.
היא סייגה שוב ושוב את דבריה בכך שאינה נאבקת 
משום שמבינה שזה הנוהל ואינה רוצה לפגוע באף אחד.
אך לכשעצמה כמובן חשוב לה להמשיך ולהיות המחנכת של הילדים המדוברים.
היא אוהבת אותם, נקשרה אליהם, ולמרות התקופה הקשה שעוברת עליה היא רוצה להיות איתם.
היא אמרה שהיא מתרגשת מכך שההורים מנסים לעזור והיא תשמח אם בסוף תימצא הדרך לסייע לה, 
אך שוב, היא מכבדת כל החלטה, לא רוצה לקבל משהו שאינו מקובל וכמובן מודה לי על הנכונות לסייע.

לכאורה היא לא אמרה שום דבר מיוחד, אך היה משהו כל כך מיוחד בדרך שבה דיברה.
בבחירה שלה לא להציג את עצמה כקורבן, בצניעות ובאצילות שבקעו מכל מילה שלה,
ביכולת שלה להבין מורכבויות ולרגע לא לייצר דרמה, למרות שעל פניו מצויים כאן כל החומרים לדרמה.
היא לא נופפה בקשיים הפרטיים שלה, לא ניסתה להרים את דגל ההורים הנאבקים,
רק דיברה באהבה גדולה על תלמידיה ועל מלאכת חינוך הכיתה וביקשה להעריך את המאמץ.
הרוח שנשבה מהשיחה היתה חזקה מכל מילה שאמרה או בעיקר בחרה שלא לומר, והתגייסתי לעזרתה.

כעבור חצי שעה כבר הודיעה לי מנהלת המחוז שנמצא פתרון,
שהמורה תוכל להמשיך לחנך את הכיתה.
היתה זו דוגמה נוספת למחויבות ולרגישות של מנהלי המחוזות ושל פקידים רבים במשרד.
התקשרתי אליה להודיע לה שהנושא סודר ובצורה טובה וישרה.

אמרתי לה בישירות שהיא תוכל להמשיך ולחנך את הכיתה,
ומהצד השני של הקו נשמעו רק רסיסי מילים והרבה התרגשות.
היא התקשתה להאמין, 
היא שאלה שוב ושוב מה זאת אומרת והסברתי לה שזה אומר שהיא תוכל להמשיך לחנך את כיתתה האהובה.
אחרי שהיא הסדירה מעט את נשימתה היא סיפרה שעבורה זה טלפון מרגש הרבה יותר מטלפון של אראלה ממפעל הפיס.
עבורה בתוך התקופה האיומה שהיא חווה, להמשיך ולחנך תלמידים בישראל שווה יותר מכל דבר אחר.
אחר כך גם התקשרתי להורה שבחר שלא להשלים עם הפיטורים והודעתי לו. 
גם הוא התרגש מאוד, סיפר לי שהוא ובנו מוחים דמעות של אושר.

אני יכול להפליג עוד על ההתרגשות שאחזה בהם, אך לא זה הסיפור.
הסיפור הוא על מורה אצילת נפש, מלאת רוח, מסורה וטובה, 
שהדבר שהיא הכי רוצה זה לחנך תלמידים וניתנה לה האפשרות לעשות זאת.
מורה מהסוג שאולי בפעם הבאה שנבקש להטיל רפש במורי ישראל נשתהה עוד רגע,
שהרי גם היא אחת ממורי ומורות ישראל."

**
לעצור.
לנשום.
לקחת אויר…

מספר דברים שיש כאן עבורי:

• פרואקטיביות. הורה אחד שלוקח אחריות, עושה מעשה ויוצר שינוי.
• אנושיות. אינטראקציות אנושיות מרגשות. קשר בין אנשים. כאב ושמחה.
• דברים טובים קורים לאנשים טובים. מסירות והשקעה רבת שנים שאלו פירותיה.
• מנהיגות. מורה אמיצה ולוחמת, מתמודדת עם קשיים, לא מוותרת, לא מתקרבנת.
• בחירה. במה מתמקדים. מתוך איזו אנרגיה פועלים. איזה חצי של הכוס רואים.
• אנרגיית בעד. בעד המורה ולא נגד המערכת. אנרגיה של אכפתיות ורצון לעזור ולא של כעס ורצון להרוס.
• אהבה. של אישה לעבודה שלה. של מורה לתלמידיה. של תלמידים ומשפחות למורה. 
• תקווה. אנשים שרוצים טוב ועושים טוב במערכת החינוך. בעיה שנפתרת. 
• פרספקטיבה. עולמי ועולמה. סביבתי וסביבתה. האתגרים שלי והאתגרים שלה.
• השראה והכרת תודה. לחילי טרופר. על הסיפור על זה. על מאות סיפורים נוספים בשני ספריך. על עשייה חינוכית בעלת השפעה אינסופית. על התרומה שלך לחיי.

**
המלצה אישית:

קצת פחות חדשות, תכניות ריאליטי או תכניות תחקירים מזעזעות.
קצת פחות לשון הרע, זלזול, התנשאות או הקטנה של אחרים.

קצת יותר אחריות, כבוד ודוגמא אישית.
קצת יותר בחירה מודעת ממה ניזונים, מה קוראים וממי לומדים.

חילי טרופר עם "מקום בעולם" ו"שביל בעולם".
לפתוח את הבוקר או לסגור את הלילה.
סיפור או שניים ביום.
חמש דקות יספיקו.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

קצת יותר אהבה…

בסוף הסמינר אתמול, 
י. הציע שנסתכל במראה ונבחר משהו אחד שחשוב לנו לשפר בעצמנו.
"משהו אמיתי !" הוא הדגיש.
לא כמו "פרפקציוניזם", "עקשנות" או "אין לי גבולות" 
שמקבלים בראיונות עבודה כשמבקשים ממועמדים לתאר את החולשות שלהם.
לא לעשות לעצמנו הנחות.
לא לחפף.
אני מכיר את הגישה הזו.
עבדתי איתה שנים.
גדלתי עליה.
היום אני יודע שהיא לא מספיקה.
זו דרך אפקטיבית מאוד לשיפור ולהתפתחות.
ודרך לא מספיק אפקטיבית לשמחה. 
ולאהבה.

אם כבר מסתכלים במראה,
למה לא לחפש גם משהו שאני מעריכים בעצמנו ?
כזה שאנו ממש גאים בו.
אבל אמיתי.
לא לחפף.

לחלק מהאנשים שאני פוגש הקטע המסוים הזה קשה מאוד.
לאחרים הוא כמעט בלתי אפשרי.
כרגע.
אחרי שנים של "אילוף" ביקורתי.
כמו הרבה דברים אחרים,
אפשר ללמוד ולפתח את זה.

קצת יותר אהבה…

בעצם, הרבה יותר אהבה.
לא במקום השיפור.
לצד השיפור.
לפני השיפור.

**
ט. , מנכ"ל מצליח ועתיר ניסיון , שיתף אותי שהשיטה שלו היא לחפש מנהלים "רעבים".
כאלו שיש להם "חור פנימי" שהם כל הזמן מנסים למלא.
מנסים בלי סוף ואף פעם לא מצליחים.
זו הדרך שלו להבטיח שהם ימשיכו לרוץ ללא הפסקה.
שביעות רצון יכולה להיות מסוכנת.
ט. ואני מכירים כבר שנים.
בחוויה שלי, אכפת לו מאוד מאנשיו.
הוא דואג להם.
בטח שהוא לא מנצל אותם. 
אבל הוא ממשיך לחפש את אלו עם "החורים".
כי גם הוא כזה.
כך הוא מעיד על עצמו.
ט. הוא אחד המנהלים שאני יותר מעריך. 
אדם שאני אוהב.
עצוב לי לשמוע אותו מדבר על זה כך.

קצת יותר אהבה…

קודם לעצמנו.
ועוד קצת לעצמנו.
וגם ולאחרים.

**
מורה אחת נתנה לתלמיד אחד מתנת פרידה השבוע.
"תיבת אוצרות".
היא ביקשה ממנו לפתוח אותה רק לפני השינה.


בלילה, במיטה, כשהוא פתח בסקרנות את הקופסא,
הוא גילה בתוכה שוקולדים ופתקים. 
בכל פתק כתבה המורה "תכונת אוצר" אחת שהיא מזהה בו.
על פתק אחד למשל נכתב "יש לך לב זהב".
על פתק אחר, "יצירתי ואלוף במשחקי דמיון".
על פתק שלישי, "בעל חוש הומור וכיף להיות במחיצתך".
והיו גם פתק רביעי, חמישי ושישי.

המורה הסבירה לתלמיד שהיא זיהתה רק חלק קטן מהאוצרות שלו
ושבכל פעם שהוא מוצא אוצר נוסף של עצמו,
שיכתוב על פתק ויכניס לקופסא.

באותו לילה אותו תלמיד של אותה מורה בכה מהתרגשות.
הוא כבר מתגעגע אליה ועצוב לו שנגמרת השנה.
כבר בבוקר שלמחרת הוא הוסיף לעצמו שלושה פתקים חדשים לקופסת האוצרות שלו.
יש סיכוי סביר שאותו תלמיד, כשיגדל,
לא יעבוד אצל מנהלים כמו ט. כי "החור הפנימי" שלו לא יהיה מספיק גדול.

הלוואי שלכל ילד וילדה יהיה לפחות מישהו אחד 
שיראה אותם כמו שאותה מורה רואה את אותו תלמיד.

קצת יותר אהבה…

קצת יותר מוקדם.

הלוואי שלכל אדם יהיה לפחות מישהו אחד
שרואה אותם כמו שאותה מורה רואה את אותו תלמיד.

קצת יותר אהבה…

גם עכשיו.
במיוחד עכשיו.

**
תרגיל מומלץ לילדים בני 25 ומעלה – 

קחו דף ועט וגשו להוריכם (אם הם עדיין בחיים):
בקשו מהם לציין חמישה דברים שהם מעריכים בכם ואוהבים אצלכם
ודבר אחד שהם מציעים לכם לשים אליו לב.
זה היחס – 1:5.
תנו להם זמן עיכול ומחשבה.
כמה ימים אם צריך.
כתבו את מה שהם אומרים ושמרו במקום בטוח.

אם יש יותר מחמישה דברים שהם מעריכים ואוהבים, אפשרו את זה.
אם יש יותר מדבר אחד לשיפור, בקשו מהם לבחור את האחד הכי חשוב.

"המולקולה" המיוחדת של חיים שמחים, מלאים ומשמעותיים
מכילה חמש יחידות אהבה (5L) על כל יחידת שיפור (I)
L5I

זו הזמנה נדירה שאתם יכולים להעניק להם
ומתנה עצומה שאתם יכולים לקבל מהם.

אף פעם לא מאוחר מדי, 
לקבל ממישהו שמצליח לראות אותנו
פתקים לתיבת האוצרות שלנו.

קצת יותר אהבה…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אתמול, אי שם במרכז הארץ

אתמול, אי שם במרכז הארץ,
מורה אחת, בתיכון אחד,
נפרדה באופן אישי מעשרות תלמידיה
כשהפתיעה אותם במכתב אישי מעוצב
עם רשימת התכונות הייחודיות שהיא רואה ומעריכה
בכל אחד ואחת מהם.

**
אולי זה מסביר חלק מהסיבה
לנוכחות המלאה בכיתתה לאורך השנה
לרעב ללמידה ולאהבת המקצוע שיש לתלמידיה…

וכל זאת,
עם אותו שר,
עם אותה מערכת,
עם אותה משכורת,
ועם אותם בני נוער,
שקוראים עליהם כל כך הרבה בעיתונים
וששומעים עליהם בלי סוף בחדשות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מה כבר יכול לקרות… ?

כשלושים נשות חינוך.
שלושה מפגשי למידה וחוויה בני שלוש שעות.

**
מה כבר יכול לקרות בפרק זמן כה קצר?
סבב סיכום חושף חלק מהתשובה.
רשימה חלקית בלבד:
ההיא שרצה להתקשר לבתה ולהגיד שהכול בסדר עם הנכד (אפילו שהמורה חושבת אחרת).
ההיא שלמדה משהו על עצמה ומבינה שהכול בסדר איתה (מותר לה להנות מלהיות לבד).
ההיא שהצליחה להיות נוכחת לצד חברתה בשעותיה האחרונות (פשוט להיות איתה…).
ההיא שמבינה את הבן שלה קצת יותר עכשיו (ושבדרך לדבר על זה עם בעלה).
היא שיותר קל לה להקשיב עכשיו (ושכבר רואה את ההשפעה של זה על אחרים).

**
וואוו.
מתנה גדולה.
זכות ענקית.
אינסוף השפעה.
לילה טוב.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ט"ז שבט – להתחיל ב"למה"

לפני שבוחרים בדרך כזו או אחרת,
לפני שמחליטים איך להתקדם ומה לעשות,
כדאי להגדיר את ה"למה":
"למה חשוב לנו לעשות את מה שאנו עומדים לעשות?"

**
דוגמא –
חידוד כוונות לפני נתינת משוב: "למה חשוב לנו לתת משוב?"

סיבה אפשרית א': כדי לתקן את האדם שמולנו.
סיבה אפשרית ב': כדי להוציא מהאדם שמולנו יותר.
סיבה אפשרית ג': כדי לסייע לאדם שמולנו להתנהל בצורה טובה יותר.
סיבה אפשרית ד': כדי לחנך, ליישר או לאלף את האדם שמולנו.
סיבה אפשרית ה': כדי לאפשר לאדם שמולנו ללמוד, להתפתח ולגדול.
סיבה אפשרית ו': כדי להוכיח לאדם שמולנו (או למישהו אחר) שאנו צודקים וחכמים.
סיבה אפשרית ז': כדי להראות לאדם שמולנו שאנו טובים יותר.
סיבה אפשרית ח': כדי לשחרר קיטור ולפרוק תסכולים.

**
נתינת משוב המונעת מ"למה" שונה, תתבצע בדרך שונה ותייצר תוצאות שונות.
"למה" הוא הצעד החשוב שלפני הצעד הראשון.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כב' תשרי – לאלף. להורות. לחנך.

לאלף – Domesticate
שב.
תן יד.
רגלי.
רוץ תביא.

תעשה בדיוק מה שאני אומר לך.
כי אני בעל הבית.
כי ככה בא לי עכשיו.
צייתנות כערך עליון.

להורות – Train
כתוב את הספרה מלמעלה למטה.
עבוד בדיוק לפי סדר הפעולות הזה.
עשה כך ולא אחרת.

יש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות את זה.
הדרך שאראה לך היא הנכונה (לפעמים אפילו אסביר לך למה).
השאר לא רלוונטי.
לאחר שאלמד אותך אבדוק אם אתה עושה את זה כמו שצריך.
חשוב שתעשה זאת בדרך הנכונה כי כל דרך אחרת מסוכנת או פחות טובה.

לחנך – Educate
הנה דרך אחת לעשות זאת.
אחת מני רבות.
איך אתה היית עושה זאת?
מה הדרך שמתאימה לך? למה?

שורש המילה Education הוא Educare.
המשמעות היא לאפשר לשלמות החבויה שבאדם לצאת ולהתגלות.
חינוך מאפשר גילוי עצמי, מטפח ביטחון פנימי, נותן מקום ליצירתיות
ומעודד התפתחות ביטוי מלא לזהות הייחודית של הלומד.

*****
באינטראקציה הבאה עם הילד, העובד, הלקוח, או בן בת-הזוג שלכם:
בדקו – האם את מאלפים, מורים או מחנכים?

את ההשראה והזרעים לפוסט הזה קיבלתי מרחל נעמי רמן שכתבה על ההבדל שבין Training ל- Education. .

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter