תגית: הורה

הורות היא עניין אישי

"הורות היא עניין אישי,
ולא איזו צורה כללית שיש להתיישר על-פיה או לעשות אותה על-פי הספר.
קודם כל היא  מ ע ר כ ת   י ח ס י ם  בין שני יחידים שאין דוגמתם בעולם.

נכון, לא דומה מערכת היחסים בין הורה לילד למערכת היחסים בין שני אנשים בוגרים –
יש לה אופי מיוחד ואחריות מיוחדת.
יחד עם זאת, העיקר שבה קשור לאופיים ולמהותם של שני אנשים אלה,
שהגורל כרך אותם יחדיו.
ביחד הם יוצרים מארג שהוא ייחודי להם,
כריקוד של שתי נפשות הלומדות זו את זו.

לא רק שההורות של כל אחד מן ההורים היא שונה,
אלא שההורות עם כל ילד היא שונה.
'איזו מן אמא את ?' או 'איזה מן אבא אתה ?' אינה יכולה להישאל בלשון כללית,
אלא רק בהתייחס לכל ילד בנפרד – 'איזו אמא את לרועי ?'.
גם אז, זו פשוט דרך לספר על מערכת היחסים המיוחדת שיש בין שני יחידים
ועל המסע המיוחד שהם עוברים ביחד."

~ מתוך "הורות לחירות" מאת דן לסרי

**
ובאותו אופן (השינויים בטקסט מודגשים) :

ניהול הוא עניין אישי,
ולא איזו צורה כללית שיש להתיישר על-פיה או לעשות אותה על-פי הספר.
קודם כל היא  מ ע ר כ ת   י ח ס י ם  בין שני יחידים שאין דוגמתם בעולם.

נכון, לא דומה מערכת היחסים בין מנהל לעובד למערכת היחסים בין הורה לילד
יש לה אופי מיוחד ואחריות מיוחדת.
יחד עם זאת, העיקר שבה קשור לאופיים ולמהותם של שני אנשים אלה,
שהגורל כרך אותם יחדיו, לעת עתה.
ביחד הם יוצרים מארג שהוא ייחודי להם,
כריקוד של שתי נפשות הלומדות זו את זו.

לא רק שהניהול של כל אחד מן המנהלים הוא שונה,
אלא שהניהול של כל עובד הוא שונה.
'איזו מן מנהלת את ?' או 'איזה מן מנהל אתה ?' אינה יכולה להישאל בלשון כללית,
אלא רק בהתייחס לכל עובד בנפרד – 'איזו מנהלת את לרועי ?'.
גם אז, זו פשוט דרך לספר על מערכת היחסים המיוחדת שיש בין שני יחידים
ועל המסע המיוחד שהם עוברים ביחד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ט"ו טבת – נקודת פתיחה

הבוקר פתחתי את היום במשמרת "נשק, חבק וסע" בבית הספר של בני.
בחלק מבתי הספר בארץ עומדים בכל בוקר מתנדבים (הורי התלמידים),
שתפקידם לסייע להורים ולילדים לצאת מהרכבים בזהירות ובמהירות,
מבלי לעכב את התנועה ותוך שמירה על בטיחות.

***
ארבעה "טיפוסים" נפוצים שפגשתי הבוקר:
1. ההורה "הזעוף" בעל המבט החמוץ. הילד "נשפך" מהמכונית (גם הפנים שלו "לא משהו") וממשיך לדרכו ללא פרידה ביניהם.
2. ההורה "הלחוץ", ממהר מאוד, מעודד את הילד לצאת מהמכונית תוך כדי "להתראות" קצר ותכנות הוייז לנקודה הבאה שלו.
3. ההורה "המתקתק", נותן הנחיות אחרונות תוך כדי (ולאחר) יציאת הילד מהמכונית ("סבא יאסוף אותך בשתיים" או "חכה לי בשער ליד חיים").
4. ההורה "הנוכח", מתבונן בילד שיוצא מהמכונית ונפרד ממנו במילות חיבה, בחיוך חם, ובאיחולים לבביים ("להתראות אהוב שלי, שיהיה לך יום טוב").

***
שבע מחשבות על כך:
1. לילדים שונים יש נקודות פתיחה שונות. זה נכון לחיים באופן כללי וזה בא לידי ביטוי בכל בוקר.
2. נקודת הפתיחה הזו יכולה להשפיע מאוד על ההמשך.
3. גם בדקה אחת אפשר להעניק לילדים תשומת לב, חום ואהבה. או לא.
4. המתנדב הפנסיונר שעמד לידי ועזר לילדים לחצות את הכביש הקפיד לחייך ולומר מילה טובה לכל ילד וילדה. הוא נמצא שם בכל בוקר ובכל מזג אויר.
5. לכל אותם הילדים שחוצים את הכביש במעבר החצייה המסוים ההוא יש לפחות אדם אחד שרואה אותם, מחייך אליהם ומתייחס אליהם בכל בוקר.
6. גם חיים השומר (שבשער האחר) מכיר את כל הילדים בשמם הפרטי ומתייחס אליהם בכל בוקר.
7. שומר בשער ביה"ס או "מעביר דרך" יכולים להיות תפקידים חשובים ומשמעותיים מאוד. או לא. תלוי מי ממלא אותם ואיך הוא עושה את זה.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter