תגית: ג'ים קולינס

גלגל התנופה

"גלגל התנופה: מטוב למצוין" מאת ג'ים קולינס הוא ספר הניהול הטוב, החשוב והמשפיע ביותר שקראתי בחיי.
הספר הוא פרי מחקר מדעי של כ-5 שנים המנסה לפצח את קוד המצויינות בחברות יוצאות דופן בתחומים שונים.
בין היתר מפצח המחקר את המאפיינים המשותפים של כל החברות המצויינות ומה מבדיל בינן לבין חברות שאינן כאלו.
בכל פרק מוצגים מספר ממצאים מפתיעים שלא ניתן היה לחזותם מראש ושלעתים מנוגדים להגיון הבריא או לתפישות העולם המקובלות.
ספר מומלץ מאוד לעובדים, מנהלים ומנהיגים באשר הם.

מעבר להשפעתו ברמה הניהולית, כל עיקרון מרכזי בספר יכול להיות מתורגם בקלות מההיבט העסקי-ארגוני להיבט האישי של כל אדם ואדם באשר הוא.

**
מספר ציטוטים מהספר הנוגעים ברעיון "גלגל התנופה":

"– ההתמרות של חברות טובות למצויינות נראות לעתים קרובות כאירועים דרמטיים ומהפכניים בעיני הצופים מבחוץ, אך לאנשים מבפנים ההתמרות נראות כתהליכים אורגניים ומצטברים.
הבלבול בין תוצאה סופית (תוצאות דרמטיות) לבין התהליך (אורגני ומצטבר) מעוות את תפישתנו לגבי מה שאכן פועל לאורך זמן.

– ככל שהתוצאה הסופית תיראה דרמטית, ההתמרה של החברה-הטובה-הנעשית-למצויינת לעולם לא מתרחשת בבת אחת.
אין שום פעולה מכריעה אחת, אין שום תוכנית כבירה, אין שום חידוש מדהים, אין איזושהי הזדמנות בודדת ברוכת-מזל יחידה, אין כל רגע קסום.

– התמרה עקבית נובעת ממתכונת צפויה של בנייה ופריצת-דרך, כמו דחיפתו של גלגל תנופה ענק וכבד, שדרוש מאמץ כדי להניעו, אבל בעזרת דחיפה עיקשת בכיוון אחיד במשך זמן רב, גלגל התנופה בונה תנופה, ובסופו של דבר יוצר את פריצת-הדרך.

– האנשים הפועלים בתוך החברות-הטובות-שנעשו-למצויינות לא היו מודעים, לעתים קרובות, לגודל ההתמרה שלהם בשעתו, אלא רק לאחר מכן, כשהביטו לאחור, התברר להם הכול.
לא היה להם לא שם ולא סיסמא, הם לא קיימו אירוע השקה ולא פתחו בשום תוכנית לציון הפעילות שעשו באותו זמן.

– המנהיגים בחברות-הטובות-שנעשו-למצויינות לא בזבזו אנרגיה בניסיון 'ליצור מחוייבות', 'להניע את החיילים', או 'לנהל את השינוי'.
בתנאים הנכונים, בעיות המחוייבות, ההיערכות, ההנעה והשינוי נפתרו מעצמן במידה רבה.
היערכות נבעה במידה רבה מתוצאות ומתנופה ולא להיפך.

– לחצים קצרי-מועד מצד וול סטריט אינם סותרים את קיומו של המודל.
תוצא גלגל התנופה אינו מנוגד ללחצים הללו. למעשה, זהו המפתח לניהולם."

**
התמדה ועקביות

על-פי המחקר של ג'ים קולינס, התמדה ועקביות הם מהמרכיבים החשובים ביותר ביצירת תוצאות מצויינות ויוצאות דופן לאורך זמן.

פעולה ועוד פעולה ועוד פעולה.
צעד ועוד צעד ועוד צעד.
יום ועוד יום ועוד יום.

בדומה לעיקרון הריבית דריבית שבו שברי אחוזונים מצטברים לאורך זמן לסכומי כסף עצומים,
כך גם פעולות זעירות יומיומיות יוצרות השפעה עצומה על תחומי החיים השונים: מערכות יחסים, בריאות, קריירה, כסף, התפתחות אישית ועוד.

**
מפעולה למחשבה

ניתן לחשוב על עיקרון גלגל-התנופה לא רק בהיבטים של פעולות ומעשים:
למעשה, הדבר שעומד בבסיס מרבית הפעולות וההחלטות שלנו,
ומשפיע עליהן לא פחות מהפעולה עצמה,
הוא הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על מה שקורה.
ובמילים אחרות: המחשבות והפרשנויות שלנו על מה שקורה.

ברמה מסוימת, כל החלטה משמעותית וכל פעולה חשובה,
הן תוצאה של הרבה מחשבות ופעולות שקדמו לה. 
מחשבות-רגשות-מילים שאנו חושבים-מרגישים-אומרים לעצמנו ולאחרים בהתמדה כל יום,
לפעמים בלי להיות מודעים לכך, או בלי להיות מודעים לסיפור/פרשנויות שבבסיסן,
יוצרות בחיינו תנועה עקבית מתמדת שעם הזמן הופכת לגלגל-תנופה בעל מומנטום אדיר,
אשר משתקף לעינינו בתמונת המציאות שלנו.

**
מחשבות יוצרת מציאות

המחשבות שלנו יוצרות את הרגשות שאנו מרגישים, 
עומדות בבסיס ההחלטות והפעולות שלנו,
ולמעשה יוצרות את המציאות שלנו.

איך משנים מציאות?
משנים מחשבות.

המחשבות שאנו חושבים עכשיו, יוצרות ברגע זה את המציאות שלנו.
לעתים ייקח זמן עד שנראה את התוצאות או ההשפעות שלהן, 
אך ההשפעה מתרחשת ממש עכשיו.

למעשה, אנו תמיד חושבים את המחשבות שלנו עכשיו.
גם כשאנו עסוקים בעבר או בעתיד אנו עסוקים בו עכשיו.

איך משנים מציאות?
משנים את המחשבות שאנו חושבים עכשיו.

**
חיים מלאים עכשיו

לרבים מאיתנו הימים הללו מרגישים אינטנסיביים במיוחד: 
אתגרים רפואיים, קשיים כלכליים ותעסוקתיים, מתחים במערכות יחסים.

המציאות שאנו רואים וחווים יכולה לעורר בנו אי אמון, חוסר וודאות, חוסר-אונים, עצב, כעס, פחד וייאוש.

איך משנים מציאות?
משנים את המחשבות שאנו חושבים עכשיו.

זוהי אינה אמירה תיאורטית-רוחנית, אלא הזמנה לתרגול מיידי, עקבי ומעשי.

איך יוצרים גלגל-תנופה אישי שמשרת אותנו ואת מה שחשוב בחיינו במציאות הנוכחית?

מפתחים בעקביות את יכולתנו לחשוב מחשבות איכותיות יותר עכשיו:
– בודקים את הפרשנויות, הסיפורים והאמונות שלנו לגבי מה שקורה עכשיו.
– מחליטים מה חשוב לנו ודואגים שמחשבותינו ישרתו את זה עכשיו.
– בוחרים בקפידה במה אנו מתמקדים ובמה לא עכשיו.
– לוקחים אחריות על החומרים המנטליים שאנו צורכים עכשיו.
– מתרגלים ולומדים, לומדים ומתרגלים. כל יום. גם היום. גם עכשיו.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

פרדוקס סטוקדייל

פרדוקס סטוקדייל נקרא על שמו של אדמירל ג'ים סטוקדייל, הקצין האמריקני הבכיר ביותר שנפל בשבי הווייטנאמי, שהיה עצור במחנה שבויים שכונה "האנוי הילטון" בשיאה של מלחמת ווייטנאם.

הוא עונה יותר מעשרים פעמים במהלך שביו משנת 1965 עד שנת 1973, וחי במשך כל המלחמה בלא שום זכויות שבוי, ללא תאריך שחרור ובלא איזושהי ודאות אם ישרוד ויזכה לראות שוב את משפחתו.

"מעולם לא איבדתי את אמונתי בסוף הסיפור," אמר, כששאלתי אותו.

"מעולם לא פקפקתי לא זו בלבד שאני אשתחרר, 
אלא גם שאני אנצח בסופו של דבר ואהפוך את ההתנסות הזאת לאירוע המעצב והמכריע ביותר בחיי, 
דבר שכאשר אני משקיף לאחור, אינני מוכן לוותר עליו."

לא אמרתי דבר במשך רגעים רבים, ואנחנו המשכנו לצעוד לאיטנו לעבר מועדון הסגל, 
כשסטוקדייל צולע מניף הצידה את רגלו הפגועה שלא החלימה לגמרי מהעינויים הרבים שספג.

לבסוף, לאחר כמאה מטרים של דממה, שאלתי: "מי לא הצליח לצאת?"

"אה, שאלה קלה," הוא אמר. "האופטימיים."

"האופטימיים? אני לא מבין," אמרתי, וכעת הייתי מבולבל לגמרי, לנוכח מה שאמר לי מאה מטרים לפני כן.

"האופטימיים. אה, הם היו אלה שאמרו 'אנחנו נהיה בבית לפני חג המולד.' 
וחג המולד היה מגיע והיה חולף. 
ואז הם היו אומרים, 'נהיה בבית לפני הפסחא.' והפסחא הגיע והפסחא חלף. 
ואז חג ההודיה חלף ואז חג המולד הגיע שוב. והם מתו משברון לב."

היתה שתיקה ארוכה נוספת, ואנחנו המשכנו ללכת. 
ואז הוא פנה אלי ואמר, "זה היה לקח חשוב מאוד.
לעולם אין לבלבל בין האמונה שתנצח בסוף – שאסור לך להרשות לעצמך לאבד – 
לבין המשמעת הדרושה כדי להתייצב למול העובדות המרות של המציאות העכשווית, יהיו אשר יהיו."

עד עצם היום הזה אני נושא במחשבתי את דמותו של סטוקדייל הנוזף באופטימיים:
"אנחנו לא יוצאים מכאן לפני חג המולד. תתמודדו עם זה !"

~ הקטע הועתק מתוך הספר "גלגל התנופה: מטוב למצוין" מאת ג'ים קולינס.

**
להרבה אנשים קשה עכשיו.

למישהו קשה כי מצבה הרפואי של אימו מתדרדר, ועם כל המצב, הוא מתלבט איך  לטפל בה, האם וכמה לבקר אותה.
למישהי קשה כי היא לבד עכשיו, הכול עליה, היא "מופצצת" מכל הכיוונים, ולא מצליחה להשתלט על זה.
למישהו קשה כי הוא בקבוצת סיכון, בבית, חושש לצאת, לא ראה את ילדיו ונכדיו כבר למעלה משבוע.
למישהו קשה כי הוא פוטר, או הוצא לחל"ת, פגוע מהדרך שבה זה נעשה, אין לו מושג כמה זמן זה יימשך ומאיפה הוא יכניס כסף הביתה.
למישהי קשה כי היא עובדת מסביב לשעון, באה במגע עם אנשים רבים, חוששת להידבק ולהדביק את משפחתה.
למישהו קשה כי העסק שלו נכנס לקשיים, הוא פיטר השבוע עובדים ואין לו מושג לאן כל זה הולך.
למישהי קשה כי היא בחרדות ממה שקורה עכשיו. מצב הרוח שלה ירוד מאוד והיא לא מצליחה לצאת מזה.
למישהו קשה, פחות בגלל הקורונה ויותר בגלל שהוא מודאג מאוד מכך שהדמוקרטיה מתרסקת.
למישהי קשה כי היא חוששת לילד שלה שמעלה חום ומשתעל. 
למישהו קשה כי הוא לא מצליח לעבוד כמו שהיה רוצה וזה מחרפן אותו.
למישהי קשה כי העבודה שלה פחות רלוונטית עכשיו וחסרה לה משמעות.
למישהו קשה כי הימים האחרונים מעצימים את המתח והקונפליקטים בבית, עם בת הזוג והילדים.
למישהי קשה כי בת המצווה, או החתונה שלה נדחתה.
למישהו קשה כי בתו החיילת בצבא והוא לא בטוח מתי הם יתראו.
למישהי קשה כי בן משפחתה מאושפז עכשיו והיא ממש דואגת שמצבו יתדרדר.
למישהו קשה כי הוא בבידוד, מתחרפן משעמום, לא ראה מזמן את משפחתו ואת חבריו.
למישהי קשה כי היא לבד בבית והאינטראקציה החברתית בעבודה ממש ממש חסרה לה.
למישהו קשה כי הוא רואה את הוריו לחוצים ומוטרדים, חושש שמשהו נורא עומד לקרות ולא יודע מה לעשות.
למישהי קשה כי רשת ה wi-fi שלה לא משהו והרבה מהשיחות שלה מקוטעות.
למישהו קשה כי הבייבסיטר הודיעה שהיא כבר לא תגיע ואין לו סידור אחר בינתיים.
למישהי קשה כי חסר לה עכשיו המרחב האישי שהיא כל-כך זקוקה לו.
למישהו קשה כי הבורסות נופלות והוא מודאג שהחסכונות וההשקעות שלו ייפגעו.

להרבה אנשים קשה עכשיו.
חלק מהאנשים חווים יותר מסוג אחד של קושי.

אם קשה עכשיו, זה לא סימן שמשהו לא בסדר.
זה לא סימן לכך שלא מצאת את הפתרון שיעלים את הקושי.

חלק מהעניין הוא להבין שקשה עכשיו.
ושזה יימשך זמן מה.
ושמתישהו זה יחלוף.

חלק מהעניין זה להסכים להיות עם זה.
להצליח להיות עם זה.
לאורך זמן.
עד שזה יעבור.

קושי הוא עניין אישי ויחסי.
אנשים שונים חווים קשיים שונים בצורות ובעוצמות שונות.

**
הפניית תשומת לב לעצמי:

איזה קושי אני חווה עכשיו?

אפשר להיעזר בצ'קליסט לבדיקה אישית .

בשלב ראשון: כדאי להיות עם זה ולהכיר בכל שזה כאן.
בשלב שני, אפשר לבדוק: מה אני יכול לעשות לגבי זה? מי יכול לעזור לי?

**
התקופה הנוכחית מזמנת למשקיעים מיומנים הזדמנויות השקעה כדאיות במיוחד בשוק ההון.

התקופה הנוכחית מזמנת לבני אדם הזדמנויות השקעה חשובות ומשמעותיות במיוחד באנשים סביבם.

קושי הוא גם הזדמנות.
אחד הדברים המשמעותיים שאנו יכולים לעשות עכשיו הוא להיות עם אחרים ולסייע להם.

הפניית תשומת לב לאחר:
האדם הזה שאני חושב עליו או מדבר איתו עכשיו – מה עובר עליו? איזה קושי הוא חווה עכשיו?

אפשר להיעזר ב-10 שאלות שמנהלים יכולים לשאול את העובדים שלהם.

בשלב ראשון: פשוט להיות איתו ולהקשיב לו. 
בשלב שני, אפשר לבדוק: האם ואיך אני יכול לסייע.

**
בתחילת השבוע חזרתי לכתוב פוסטים יומיים.

"התהוות גומלין" ו- "התחלנו…" זכו להרבה תגובות בפייסבוק.

אתם יכולים לקרוא את כל הפוסטים באתר הבלוג היומי ואף להירשם ולקבל אותם ישירות למייל שלכם.

שבת של שלום,
הרבה בריאות, אמונה ומשמעת,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בדרך…

סוג המצבים שאני מאוד אוהב ב"משחקי השף" 
זה כשהידיים של המשתתפים מתחילות לעבוד עם החומרים,
בשעה שלראש שמעל הידיים אין מושג מה הן עומדות להכין.
הפוסט המסוים הזה נכתב בצורה דומה:
הידיים מתחילות לכתוב על דברים מסוימים שעדיין לא ברור אם ואיך הם מתחברים.

חומרי הגלם של פוסטים שאני כותב הם ציטוטים, רעיונות, חוויות ומחשבות.
לפעמים אני יודע מראש מה "המנה" ולפעמים אני אוסף את מה שנוכח ומגלה את "המנה" תוך כדי.
לפעמים זה מתחבר בצורה ברורה ולפעמים זה אוסף של דברים שונים.

מעניין מה יצא הפעם…

**
"תארו לכם ביצה, שמונחת לה.
איש לא מתייחס אליה במיוחד, עד שיום אחד הביצה מתבקעת ומתוכה בוקע אפרוח.
כל המגזינים והעיתונים קופצים על האירוע, כותבים כתבות לרוב.
'ביצה הופכת לאפרוח !', 'המהפכה היוצאת-דופן של הביצה!'
כאילו שהביצה עברה איזושהי התמרה בן-לילה, והשתנתה שינוי קיצוני לאפרוח.

אבל כיצד נראה הדבר מנקודת מבטו של האפרוח?
זהו סיפור שונה לגמרי.
בעוד שהעולם התעלם מהביצה הנמה-לכאורה,
האפרוח התפתח, צמח, גדל, עבר את תקופת הדגירה שלו.
מנקודת ראותו של האפרוח, התבקעות הביצה היא פשוט צעד נוסף בשרשרת צעדים ארוכה שהובילה אל הרגע ההוא – 
צעד גדול, ללא ספק, אך כלל לא אותה התמרה ראדיקלית, בצעד אחד כפי שנראתה לעיני הצופים מחוץ לביצה.

זו אנלוגיה טפשית, נכון.
אבל אני משתמש בה כדי להדגיש ממצא חשוב מאוד שנבע מהמחקר שלנו.
חשבנו כי נמצא את 'הדבר הגדול האחד,' רגע הקסם שמגדיר את פריצת-הדרך.
אפילו שאפנו אליו במהלך הראיונות שקיימנו.
אבל מנהלי החברות-הטובות-שנעשו-למצויינות לא היו מסוגלים להצביע על אירוע חשוב אחד,
או על רגע מסוים בזמן, שממחיש את המפנה.
לעתם קרובות, הם התמרמרו על עצם הרעיון של חלוקת נקודות וקביעת סדר הקדימות
לגורמים השונים בכל חברה-טובה-שנעשתה-למצויינת."

"החברות-הטובות-שנעשו-למצויינות לא כינו את המפנה שלהן למצויינות בשום שם.
לא נערך שום אירוע השקה, לא גזרו שום סרט, לא היתה שום תחושה של שינוי מהותי.
אחדים מהמנהלים אמרו שכלל לא חשו שמתחוללת התמרה מהותית, עד אשר היו בעיצומה.
לעתים קרובות זה היה יותר מובן מאליהם לאחר מעשה, מאשר בעת ההתרחשות."

~ מתוך "גלגל התנופה: מטוב למצוין" מאת ג'ים קולינס

**
לספר "גלגל התנופה: מטוב למצוין" נחשפתי לראשונה לפני כעשור וחצי,
כשהקשבתי לגרסת השמע שלו בנסיעות הלוך-חזור לעבודה.
הוא אחד מספרי הניהול והמנהיגות הכי טובים שקראתי. 
לפני מספר שנים סימנתי אותו כאחד מחמישה ספרים ששינו את חיי

ביום רביעי נזכרתי בו שוב.
זה היה במהלך מפגש עם קבוצת מנהלים שיש לי הזכות לעבוד לצדם.
הם נהנים היום מפירות של השקעה איכותית, מקצועית ומאומצת לאורך שנים.
שינוי עמוק, עקבי והדרגתי שהם ממשיכים לבנות יום אחר יום.
אני לא מאמין שיש אפשרות אחרת.
אין נוסחאות פלא.
אין קיצורי דרך.

יש דרך.

**

אתה לא מנצח כשאתה מצליח ואתה לא מפסיד כשאתה נכשל.
אתה לא מנצח כשאתה משיג את מה שרצית ואתה לא מפסיד כשאתה לא.
אתה לא מנצח כשאתה מקבל את התפקיד או את הפרויקט ואתה לא נכשל כשמישהו אחר מקבל אותם.
אתה לא מנצח כשאתה מתקבל לעבודה ואתה לא מפסיד כשאתה מפוטר מהעבודה או נאלץ לעזוב אותה.
אתה לא מנצח כשאתה מתחתן ואתה לא מפסיד כשאתה מתגרש.
אתה לא מנצח כשאתה מוציא ציון גבוה במבחן ואתה לא מפסיד כשאתה מוציא ציון נמוך.
אתה לא מנצח כשאתה זוכה במקום הראשון בתחרות כלשהי ואתה לא מפסיד כשאתה לא.
אתה לא מנצח כשמה שקורה תואם את הציפיות שלך ואתה לא מפסיד כשמה שקורה שונה מהציפיות שלך.
אתה לא מנצח כשהטיפול מצליח והמחלה נסוגה ואתה לא מפסיד כשהטיפול לא מצליח והמצב מתדרדר.
אתה לא מנצח כשמישהו שאתה אוהב נולד ואתה לא מפסיד כשמישהו שאתה אוהב נפטר.

**
ניצחון והפסד הם מושגים מדומיינים שאנו ממציאים ומלבישים על מה שקורה.
התחלה וסוף הם קביעות שרירותיות שאנו מייחסים למה שקורה.
אנחנו אף פעם לא באמת מנצחים ואנחנו אף פעם לא באמת מפסידים.
אנחנו תמיד גם וגם, תמיד לא רק זה ולא רק זה.
זה אף פעם לא הסוף וזו אף פעם לא ההתחלה.
אנחנו תמיד בדרך, תמיד בין לבין.
זה אף פעם לא מאוחר מדי.
תמיד זה זמן טוב.
גם עכשיו.
גם היום.
במיוחד היום.

**
"למדתי שהחיים הם אינסוף קשרים של סיבה ותוצאה.
ובמקום שבו אדם יכול להיכנס ולהשפיע על התסריט, זוהי נקודת ההתערבות והאחריות שלו.
והיא קובעת פעמים רבות מה תהא התוצאה.
האם לקחת את פלסטלינת חייך ולשת אותה למשהו במו עצמך?

או שהיית כמו נוצה ברוח הפראית ונתת לכל טלטלה לסחוף אותך.
ועוד למדתי שאף פעם לא מאוחר.
יש הרבה תחנות יציאה מהרפש.
לא אחת ולא שתיים. 
המון."

~ דפנה מאיר ז"ל, ציטוט מתוך "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר" מאת יפעת ארליך

**
אתמול כתבתי את "לנצח".
החלטה שרירותית לסמן תקופה של תשעה שבועות ויום.
עצירה להתבוננות.
הזדמנות להכרת תודה ולחגיגה.
לא ניצחנו ולא הפסדנו.
אנחנו בדרך.
אין לנו מושג מה יהיה מחר.
עכשיו אנחנו כאן.
עם זה.

שבת של שלום,
ט"ו באב שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter