תגית: גילוי

"זה לא עובד ככה בחיים האמיתיים"

בסדנת מבוא לתקשורת מקרבת שהעברתי השבוע בארגון עסקי כלשהו,
העיר אחד המשתתפים:

"זה לא עובד ככה.
בתיאוריה זה אולי נשמע יפה, אבל זה לא עובד ככה בחיים.
אנחנו לא יכולים להסתובב בעולם ולהיות עסוקים בצרכים וברגשות שלנו ושל אחרים.
אפשר אולי לקחת את זה במקרים מסוימים למשפחה, אבל בטח שזה לא משהו שאפשר ליישם בעבודה.
זה פשוט לא עובד ככה."

בעבר, כשהייתי שומע מישהו מתבטא בצורה כזו, משהו בי היה "מתגייס" לנסות לשכנע אותו.
להשפיע על תפיסת עולמו.
להראות לו שהוא טועה (ושאני צודק…).

השבוע, כששמעתי את המילים הללו ממנו, עלה בי בעיקר עצב.
עצב הנובע מהמחשבה של איך זה לחיות ככה בעולם.
עם האמונה שאין מקום או זמן לעסוק בצרכים,
שאולי מסוכן לעשות את זה, שלאנשים לא אכפת.
שחשוב להתמקד בלהילחם, בלנצח ובלשרוד,
ולא להשלות את עצמנו בחלומות על עולמות אוטופיים מדומיינים.

אני לא חושב שהוא טועה.
אני חושב שהוא כנראה צודק.
במקרה שלו… לגביו…

**
"החיים אינם תהליך של גילוי,
החיים הינם תהליך של יצירה"

את המשפט הזה פגשתי השבוע בספר "שיחות עם אלוהים".

ואוו.

שמעתי את הרעיון הזה פעמים רבות בעבר,
אבל משהו בניסוח המסוים הזה חזק מאוד עבורי.

המחשבות, המילים והפעולות שלנו, יוצרות את העולם שלנו.
העולם שלנו הוא תוצר של המחשבות, המילים והפעולות שלנו.
המשפחה שלנו, העבודה שלנו, מערכות היחסים שלנו, הבריאות שלנו, כמות הכסף שלנו,
הן כולן תוצר של המחשבות, המילים והמעשים שלנו.

"החיים אינם תהליך של גילוי,
החיים הינם תהליך של יצירה"

אין תשובה נכונה או שגויה לשאלה האם לאנשים אכפת או לא אכפת מאתנו.
אין תשובה אחת לשאלה האם טבע האדם טוב או רע מיסודו.
אין תשובה חד-משמעית לשאלה האם עדיף לתת אמון או שזה מסוכן מדי.

התשובות לכל השאלות הללו אינן משהו שנמצא שם ושצריך לגלות אותו.
התשובות לכל השאלות הללו נוצרות כל הזמן מתוך המחשבות, המילים והמעשים שלנו.
כל יום. 
כל היום.
**
שיתוף בחגיגה:

לפני כשנה יצרתי את סדרת "52 הכלים לתקשורת ויחסים".
במהלך שנה שלמה, אחת לשבוע נשלח לנרשמים כלי מעשי בתחום התקשורת והיחסים.
את הכלים אספתי ממורים וממקורות שונים לאורך השנים או שפיתחתי בעצמי.
עד כה נרשמו ל- "52 הכלים" כ- 1200 מתרגלות ומתרגלים.

ביום ד', קרוב לחצות, סיימתי לכתוב את הכלי האחרון בסדרה.
ביום ה', 10:30 בבוקר, הוא נשלח לראשונה לשמונת האנשים שהיו הראשונים להירשם לסדרה.
הבוקר יישלח הכלי לכ-200 מתרגלות ומתרגלים נוספים, שנרשמו לסדרה לפני 51 שבועות בדיוק.

יש בי הכרת תודה עצומה למורים ולגישות השונות,
שמהם שאבתי את הכלים הללו, ושהשפעתם על חיי גדולה ומשמעותית.

אני חוגג את הבחירה שלי ליצור את הסדרה הזו ולשחרר אותה "לעולם".
אני חוגג את הכוונה שממנה נוצרה הסדרה וכל אחד מהכלים, ואת היצירה העקבית לאורך השנה.
אני חוגג את האפשרות שחייהם של אנשים, משפחות וארגונים מושפעים מהכלים הללו.

**
הנה דוגמא לאחד הכלים בסדרת "52 הכלים":

כלי 11# – להקשיב כדי להשיב / להקשיב כדי להבין

א. כשאנו מקשיבים כדי להשיב,
מתקיימים עבורנו שני מצבי תקשורת:
1. דיבור.
2. הכנה לדיבור.

בכל רגע נתון אנו מבטאים את עצמנו או מתכוננים לכך. 

כשאנו מקשיבים כדי להשיב,
אנו ממוקדים בנו, במה שעובר עלינו ובדרך שבה אנו תופסים את העולם.
מטרת הקשבתנו היא לסייע לנו לשכנע, לחנך, להשפיע, לנצח.
ההקשבה היא אמצעי, לעתים מניפולטיבי, שמטרתו לדחוף את האג'נדה שלנו.

ב. כשאנו מקשיבים כדי להבין,
מתקיימים עבורנו שני מצבי תקשורת:
1. הקשבה.
2. בדיקת הבנה.

בכל רגע נתון אנו מקשיבים או בודקים שהבנו נכון. 

כשאנו מקשיבים כדי להבין,
אנו ממוקדים באחר, בעולם שלו ובמה שעובר עליו.
מטרת הקשבתנו היא להבין את האחר, את מה שחשוב לו ואת הדרך שבה הוא תופס את העולם.
ההקשבה היא אמצעי להבנה מעמיקה יותר של המצב, הבנה שתהווה את הבסיס לפתרונות שיגיעו בהמשך.

ג. ברגע נתון, אפשר להקשיב כדי להשיב או להקשיב כדי להבין.
או זה, או זה.

**
אהבתם?
מעניין אתכם לקבל כלים נוספים?

אתם מוזמנים להצטרף לסדרת "52 הכלים לתקשורת ויחסים" מהקישור הבא,
ולקבל מיידית את הכלי הראשון ישירות למייל שלכם.

"החיים אינם תהליך של גילוי,
החיים הינם תהליך של יצירה."

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

היום נעשה משהו בלתי נשכח

"היום נעשה משהו בלתי נשכח
שישאיר זיכרון של שמחה מבורך."

**
היום כמה עשרות אנשים נוספים
יפגשו את מה שאני פגשתי אז וששינה את חיי.

**
יכול להיות שמישהו או מישהי,
יינגעו בצורה עמוקה היום,
יבינו משהו חשוב על עצמם,
יגלו משהו חדש על העולם,
יעברו בנקודת אל-חזור.

**
יש סיכוי שחייהם של מספר אנשים,
בני ובנות זוג, הורים, ילדים ומשפחות,
יושפעו וישתנו היום.

**
היום נזרע זרעים.
של הבנה.
של קבלה.
של אהבה.
של התפתחות.

**
להחזיק כוונה.
לעשות את העבודה.
להכיר תודה.
ליהנות מהדרך.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אתמול והיום

אתמול עשיתי משהו שעוד לא עשיתי.
אתמול פגשתי מישהי שעוד לא פגשתי.
אתמול פגשתי מישהו שעוד לא פגשתי.
אתמול הייתי במקום שעוד לא הייתי.
אתמול נחשפתי למשהו שעוד לא ראיתי.
אתמול למדתי משהו שלא ידעתי.
אתמול חשבתי מחשבה שעוד לא חשבתי.

**
לא בכל יום זה קורה.
(ואולי כן …?)

מעניין איך יהיה היום.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

יוצאים לדרך חדשה

"השיעבוד שלנו מונע מאיתנו ללכת בעקבות הטוב שבנו, והוא העבדות הפנימית.
אנו לכודים בתחושות של חוסר ערך והערכה עצמית, של תשוקה, חמדנות או בורות,
משועבדים למושגי קורבן או זכות.
זהו סיפור על הפחד משינוי, על היצמדות למקומות מוכרים ולהתנהגויות קטנות ומזיקות,
רק מפני שהשחרור מהם משמעותו עימות עם הלא נודע."

**
"הבחירה היא אף פעם לא בין עבדות לחירות.
תמיד נצטרך לבחור בין עבדות לבין הלא נודע.

החירות מפחידה עכשיו כשם שהיתה לפני אלפי שנים.
היא תמיד תדרוש נכונות להקריב את המוכר ביותר למען האמיתי ביותר.
יתכן שכדי להיות חופשיים, נצטרך לפעול ביושר ובאמון ולעיתים במשך זמן רב."

**
"מעטים מאיתנו חופשיים באמת.
כסף, פרסום, כוח, הערצה, נעורים – כל אלה משעבדים אותנו.
לעיתים קרובות אנו משרתים אדונים אלה באופן לא מודע.
רבים מהדברים המשעבדים אותנו מגבילים את לחיות את חיינו במלואם ולעומקם.
הם גורמים לנו לסבול ללא צורך.
הארץ המובטחת יכולה להיות דברים שונים לאנשים שונים.
לאחדים זו בריאות שלמה ולאחרים זו חירות מרעב או מפחד, מאפליה או מאי-צדק.
אבל אולי ברמה העמוקה ביותר, הארץ המובטחת זהה בשביל כולנו,
והיא היכולת לדעת לחיות על פי הטוב שבתוכנו,
להעניק ולהשתייך זה לזה ולחיים."

~ ציטוטים מתוך "ברכות סבי" / רחל נעמי רמן

*****
אנחנו יוצאים לדרך חדשה היום.

יוצאים לפגוש זה את זה.
יוצאים לפגוש את עצמנו.
מתקדמים אל הלא-נודע.

לפעמים זה יהיה נעים, משעשע, כיף, ממלא, מרגש או מרומם.
לפעמים זה יהיה מאיים, מאתגר, מעייף, מכאיב או מעצבן.

שנדע לחיות על פי הטוב שבתוכנו.
להעניק ולהשתייך זה לזה.
ולחיים.

בהצלחה לנו…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

התבשיל

לתבשיל שמתבשל עכשיו אין מתכון.
אין לו הוראות הפעלה או רשימת מצרכים ברורה.
וגם לא התחלה או סוף.

**
לתבשיל שמתבשל עכשיו יש תנועה.
תמיד קדימה.

יש פוטנציאל.
תמיד אינסופי.

יש מוגבלות.
תמיד נוכחת.

**
את התבשיל שאנחנו מבשלים עכשיו,
אנחנו מגלים תוך כדי תנועה.
יוצרים תוך כדי עשייה.

ממש כשם שהוא מגלה אותנו…
יוצר אותך ואותי.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מה שיכול לקרות, כבר קורה

מפני שזה קרה, זה היה אפשרי.
מה שיכל לקרות, קרה.

האירוע שיחל בעוד 36 שעות כבר מתרחש.
מה שיכול לקרות, כבר קורה.
אפשר להתחיל להנות.
עכשיו.

תודה לג'נדלין.
שוב.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ג אלול – כשאתה לא מוכן

לפעמים זה מגיע כשאתה לא מוכן.
שונה ממה שדמיינת (או לא דמיינת) שיהיה.
עד לפני רגע זה לא היה קיים ופתאום זה כאן.
לשארית חייך.

המפגש עם אמיר.
ולא רק עם אמיר.
חילופי מילים בראשון בבוקר, כמעט קונפליקט,
שהתגלגלו לשיחת צהריים
ושממשיכים אתי מאז בצורות, בחוויות ובאופנים שונים. 
נקודת אל-חזור.

ההופעה של שלום חנוך ולהקת תמוז. אריאל זילבר.
לשמוע אחרת משהו שחשבת שאתה מכיר.
שנדמה לך שכבר שמעת הרבה פעמים.
לגלות אותו פתאום בפעם הראשונה.
בחמש קם צייד.
לחוש את העוצמה. המפתיעה.
המטלטלת.

לגלות את המשחקים הפראלימפיים.
את הסיפורים על הגיבורים האמיתיים.
"לא נכים, סופרמנים וסופרוומניות", כמו שאוריאל דסקל כותב.
הם תמיד היו שם. 
גם אוריאל כותב כבר שנים.
מפגש חדש, גילוי, ששואב אותך…

שיר שתופש אותך בשיטוט אקראי.
משפט אחד שנוגע ונכנס עמוק במיוחד.
פוסט שהועלה לפני כשנה.
נמצא שם כל הזמן במרחבי הרשת.
מסתובב…
השבוע נפגשנו…

הגעגוע.
למשהו. למישהו.
שפעם היה.
ועכשיו כבר לא.
שאולי יחזור.
ואולי כבר לא.

חמישה מפגשים.
כמו סיר חרס על כיריים.
חמישה "מרכיבים".
בישול ארוך. עמוק.
אינסופי.

Human-Being-in-Process

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כא' אדר א' – גילוי אדוות

כשמפליגים בים הפתוח ומביטים אל האופק,
בשלב כלשהו מתחילים להבחין במשהו זעיר שאולי נמצא שם, משהו שלא היה שם קודם.
בשלב הראשוני, כשתשומת הלב קולטת את זה, עדיין לא ברור אם זה אמיתי או דמיוני.
אם אנחנו מפסיקים לראות את זה, תשומת הלב ממשיכה למקומות אחרים.
במקרה שזה עוד שם, נוצרת בהירות שזה "אמיתי" עוד לפני שאנו מבינים מה זה.
בשלב הבא, לאחר התקרבות הדדית ותשומת לב נוספת, ניתן להבחים ביותר פרטים.
לאחר מכן, אפשר להבין מה נמצא שם מולנו ועד כמה הוא רלוונטי.
במידה והוא רלוונטי, האם הוא משרת אותנו או מאיים עלינו.
ואז, לאור זאת, חשוב לבחור האם להמשיך בנתיב המקורי או לשנות אותו.

**
השלב הכי מרתק בעיני בתהליך הזה הוא שלב "האדוות".
זהו השלב הראשוני שבו תשומת הלב מזהה משהו אחר או חדש, עצם או תנועה,
ועדיין לא ברור לנו אם הוא קיים או לא-קיים.

**
בדומה להפלגה בים, תוך כדי תנועה בנתיב החיים שלנו,
ניתן לפגוש באדוות הללו כמעט בכל יום:
שבריר של רעיון לא ברור שקשה לתאר במילים,
תחושה עדינה מאוד שמופיעה, כזו שאנו ספק חווים, ספק לא,
אדם חדש שנכנס לחיינו ופתאום אנו שמים לב אליו,
תהייה או מחשבה מזוית אחרת לגבי אדם מוכר.
האדוות יכולות להופיע בכל תחום מתחומי החיים:
מערכות יחסים, קריירה, בריאות, התפתחות אישית וכו'.

**
פוטנציאל ההשפעה של אותה אדווה ראשונית יכול להיות ענק.
גילוי וזיהוי מוקדם של איום או הזדמנות הינם בעלי ערך עצום.
קל כל-כך לא להבחין בהן.
כל-כך פשוט לראות אותן ולזלזל בהן.

**
הנה מספר שאלות מעשיות לגילוי אדוות זעירות:
– מה תופש את תשומת לבי במיוחד באירוע הזה?
– מה לא צפוי ומפתיע במה שקורה?
– איזו מחשבה או תחושה חדשה עולה בי כרגע?
– מה למדתי היום (על עצמי, על אחרים, על המצב) שלא ידעתי?

**
קשה להקשיב לאדוות או להבחין בהן. ארבע איכויות יכולות לעזור בגילוי מוקדם:
– חיפוש אקטיבי ( רצון למתוא אדוות ופעולה של הפניית תשומת לב לכך)
– סקרנות ( מה נגלה ואיפה זה יופיע?)
– ערנות ( בכל רגע זה יכול לצוץ)
– ענווה ( התמונה שלנו מוגבלת וחלקית. מה אנו לא רואים או מבינים עדיין?).

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כב' תשרי – לאלף. להורות. לחנך.

לאלף – Domesticate
שב.
תן יד.
רגלי.
רוץ תביא.

תעשה בדיוק מה שאני אומר לך.
כי אני בעל הבית.
כי ככה בא לי עכשיו.
צייתנות כערך עליון.

להורות – Train
כתוב את הספרה מלמעלה למטה.
עבוד בדיוק לפי סדר הפעולות הזה.
עשה כך ולא אחרת.

יש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות את זה.
הדרך שאראה לך היא הנכונה (לפעמים אפילו אסביר לך למה).
השאר לא רלוונטי.
לאחר שאלמד אותך אבדוק אם אתה עושה את זה כמו שצריך.
חשוב שתעשה זאת בדרך הנכונה כי כל דרך אחרת מסוכנת או פחות טובה.

לחנך – Educate
הנה דרך אחת לעשות זאת.
אחת מני רבות.
איך אתה היית עושה זאת?
מה הדרך שמתאימה לך? למה?

שורש המילה Education הוא Educare.
המשמעות היא לאפשר לשלמות החבויה שבאדם לצאת ולהתגלות.
חינוך מאפשר גילוי עצמי, מטפח ביטחון פנימי, נותן מקום ליצירתיות
ומעודד התפתחות ביטוי מלא לזהות הייחודית של הלומד.

*****
באינטראקציה הבאה עם הילד, העובד, הלקוח, או בן בת-הזוג שלכם:
בדקו – האם את מאלפים, מורים או מחנכים?

את ההשראה והזרעים לפוסט הזה קיבלתי מרחל נעמי רמן שכתבה על ההבדל שבין Training ל- Education. .

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter