תגית: בלבול

הפגישה הקרובה שלנו

הפגישה* הקרובה שלנו היא בסך הכול עוד פגישה.
היו מאות לפניה ויהיו מאות אחריה.
בפרספקטיבה רחבה זו רק נקודה זעירה במרחב ובזמן
בעלת השפעה אפסית עד זניחה עלינו, על הארגון, על העולם.
או שלא…

**
הפגישה* הקרובה שלנו היא לא סתם עוד פגישה.
היא מסוג הפגישות שיכולות לשנות הכול. או המון.
כזו שהחיים לפניה והחיים אחריה אולי לא יהיו אותו דבר.
הזדמנות שלא מגיעה בכל יום ושלא כדאי לפספס.
או שלא…

**
שני סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

במקום להיות במקום.
במקום לעשות את העבודה.
במקום לחגוג, לכאוב, ללמוד… ולהמשיך הלאה…

חיים מלאים. היום.

* פגישה / שיחה / פרויקט / מבחן / תפקיד / ראיון / אירוע …

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שלא נתבלבל…

שלא נתבלבל…

אתה נמצא כאן עכשיו רק מפני שאתה בוחר להיות כאן.
אתה יכול להישאר, או לקום וללכת.
יש לך ברירה.

את עושה את זה רק מפני שאת בוחרת לעשות את זה.
את יכולה להמשיך או להפסיק לעשות את זה.
אף אחד לא מכריח אותך.

**
כעת, כשאנחנו מבינים את זה,
איך אתם רוצים להמשיך מכאן?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בואו נשחק משחק

בואו נשחק משחק

מ – ת – ח – י – ל – י – ם…

כלל 1: המשחק ייגמר מתישהו. יום אחד. לא ברור מתי. נדע כשנדע. לפעמים נראה את זה מגיע. לפעמים נקבל את זה בהפתעה כשזה יבוא. זה יכול לקרות בכל רגע. גם היום.

כלל 2: תוך כדי משחק נשכח שזה משחק. נתבלבל. נשכח מי אנחנו ומה תפקידנו. לא נזכור מי משחק איתנו ולידינו. מי הם ומה תפקידם. מדי פעם ניזכר. אולי.

כלל 3: יש לנו השפעה אינסופית על המשחק, על ההתפתחות שלו ועל מה שיקרה במהלכו. יש לנו השפעה אינסופית על מה שיקרה לנו בתוכו. בכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור מה לעשות ואיך להגיב.

כלל 4: אנחנו מוגבלים. בכל סיבוב של המשחק יש דברים שהם מעבר לשליטתנו. בכל רגע נתון יש דברים שהם מעבר ליכולותינו.

כלל 5: אנחנו קובעים את מטרת המשחק שלנו. אנחנו מגדירים מהי הצלחה ומהו כישלון, מהו ניצחון ומהו הפסד.

כלל 6: את המשחק הזה משחקים ביחד. אפשר לבחור עם מי לשחק, איפה ואיך. אפשר לבחור עם מי לא לשחק, איפה לא ואיך לא. תמיד.

**
רוצים לשחק ?
התחלנו מזמן …
אנחנו כבר עמוק בתוכו…
(כלל 2)

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לא רוע

זה לא רוע.
זו לא טיפשות.
זו גם לא אנוכיות.
ואפילו לא תאוות בצע.

**
זה בסך הכול בלבול.
אולי פחד…
או כאב…

**
אין לך מושג.
אין לך מושג מה עובר עליו.
אין לך מושג מה הסיפור שלה.
דברים הם לא בהכרח כמו שהם נראים.

**
לאט לאט…
קצת פחות שיפוטיות.
קצת יותר חמלה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

היום אפגוש אנשים שמעולם לא פגשתי

היום:

אפגוש אנשים שמעולם לא פגשתי
אגיד מילים שמעולם לא אמרתי
אקשיב לדברים שמעולם לא שמעתי
אנחה בדרך שמעולם לא הנחיתי
אראה נופים שמעולם לא ראיתי
אגע בדרך שמעולם לא נגעתי
אלמד שיעורים שמעולם לא למדתי
אחווה חוויות שמעולם לא חוויתי

**
כשאני שקוע בנקודת מבט מסוימת,
אני יכול בקלות לשכוח את כל זה
ובמקום זאת להתעסק בעניינים אחרים, כמו למשל:
איזה שקף לשים ועל איזה לוותר.
כמה דקות להוסיף וכמה לחסר.
האם אצליח או האם אכשל.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ט' אייר – אל תאבד את זה

כשאתה בתוך עשייה אינטנסיבית, מתמשכת ומלאת פרטים
אל תאבד את זה.

כשאת מתחילה לצלול לעומק ולפגוש את כל המורכבות של העניין
אל תאבדי את זה.

אל תאבד קשר עין ולב עם המטרה שאתה מנסה להשיג.
אל תאבדי את המהות שלשמה יצאת לדרך.
אל תאבד את המצפן שלך.
אל תאבדי את הערכים שלך.

לפעמים זה מבלבל.

ארגונים שנוצרים כדי לשרת את העולם ולתת מענה לצרכים חשובים
יכולים למצוא עצמם אחרי זמן מה משרתים בעיקר את עצמם.

**
מספר דוגמאות:

תפקיד המחלקה המשפטית בארגון,
אינו לשמור על הארגון ולעצור כל מה שמריח כמו פוטנציאל לתביעה.
תפקיד המחלקה המשפטית בארגון הוא לסייע לארגון,
לממש את המהות שלו ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

תפקיד קבוצת ניהול הסיכונים,
אינו להוריד את הסיכון לאפס ולעצור כל דבר שנראה כמו איום על הסטטוס קוו.
תפקיד הקבוצה לניהול סיכונים הוא לסייע לארגון,
לממש את המהות שלו ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

תפקיד המנהלים והעובדים בארגון אינו לעשות הכול, הכי טוב שאפשר וכמה שיותר בכל רגע נתון.
תפקיד המנהלים והעובדים בארגון הוא שהדברים החשובים,
יקבלו את תשומת הלב והמשאבים הנדרשים,
בכדי לממש את מהות הארגון ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

**
כשהאתגר נובע משחיתות ואי – מוסריות זה יותר קל ברמה מסוימת.
יש "רעים" ויש "טובים".
יש "נכון" ויש "לא נכון".

אבל… במקרים רבים מאוד של אנשים (כמוך וכמוני ?) בסביבה מורכבת,
האתגר יכול לנבוע מהליכה לאיבוד, בלבול או ניתוק.
מהמטרה. מהדרך. מהערכים. מהמהות.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ב ניסן – דרך לא מסומנת

כשבוחרים בנתיב לא סטנדרטי ובדרך לא מסומנת,
כדאי שיהיה "למה" (why) חזק וכוונה בהירה.
שכנוע פנימי וסביבה תומכת מסייעים מאוד. כשהם שם…

כשעושים משהו שאין לו שם,
שהוא לא לגמרי ברור, או שאינו קיים עדיין,
כדאי שיהיה חיבור עמוק למהות והקשבה רגישה לצעד הבא.

במקומות לא מוכרים, בשבילים לא מסומנים, חסרי מפות ומדריכים,
הדרך יכולה להיות מאתגרת. מבלבלת.
לפעמים מעייפת.

מפתה לחזור לדרך המלך, לנתיב סטנדרטי, למקום מוכר.
חלקים מסוימים בנו כמהים לוודאות. לביטחון. להגדרה.

חיים מלאים. יום יום.

 

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ט אדר ב' – כשראיתי שנפגעת …

כשראיתי שנפגעת ממשהו שאמרו לך
ושאתה לוקח את זה יותר "קשה"
ממה שחשבתי שאתה צריך לקחת את זה,
שוב התבלבלתי…

**
ניסיתי להסביר לך למה זה לא כזה נורא כדי שתתרגש מזה פחות.
ניסיתי לגרום לך לשנות את התגובה שלך כי חשבתי שהיא מוגזמת.
ניסיתי להסב את תשומת לבך למשהו אחר וקיוויתי שתשכח.
ניסיתי לחנך אותך כדי שתלמד מזה לעתיד.
ניסיתי לספר לך בדיחות וממש רציתי שתתחיל לצחוק.
ניסיתי ללמד אותך מניסיוני והתחלתי לספר לך על עצמי.
ניסיתי לעזוב אותך לבד והתאכזבתי שאחרי כמה דקות לא השתנה כלום.

**
בכל הניסיונות הללו לא ממש ראיתי אותך.
לא באמת הייתי אתך.
ברמה מסוימת לא כיבדתי את המקום שלך.
אולי אפילו לא סמכתי עליך שתתמודד עם זה.

**
כ"שתפסתי" את עצמי ב"בור" הזה,
כבר היית במיטה והתקשית להירדם.
שאלתי אותך אם תרצה שפשוט אהיה לידך
ולשמחתי אמרת "כן".
קיבלתי הזדמנות נוספת…
הפעם, פשוט ישבתי לידך ונתנו ידיים.
בלי דיבורים…
הייתי אתך,
הקשבתי לנשימות שלך
והזרמתי לך אהבה.

**
ברגעים שאני פחות מבולבל,
החיים יותר פשוטים.
והרבה יותר מלאים.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ו' אדר ב' – לרגע התבלבלתי…

לרגע התבלבלתי…
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה אנוכי ושלא אכפת לך.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת שונאת אותי.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה לא מעריך אותי.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת רעת לב ולא אכפת לך מהעובדים שלך.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה לא עושה כלום.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שפגעת בי בכוונה.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת שקרנית.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה עצלן.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת האויבת שלי.

**
לרגע התבלבלתי…
שכחתי מי את.
לא הייתי מודע ל"חבילה" שאתה סוחב כרגע ולכל מה שעובר עליך.
נתתי לשיפוטים שלי להפריד בינינו.
זרקתי עליך את האחריות שנמנעתי לקחת בעצמי.
חשבתי שאני מבין את התמונה וגיליתי שאין לי מושג.
אפשרתי לפחדים ולכאבים שלי לצבוע אותך בצבע מסוים.
חייתי בסרט שרחוק מאוד מהמציאות.
הקשבתי לסיפורים והאמנתי לתמונות שהאכילו אותי בהם.

**
לרגע התבלבלתי…
הרגע הזה נמשך שתי דקות, שעתיים, שבועיים, חודשיים או ארבעים שנה.
אני מבקש את סליחתך על כך.

חיים מלאים.יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter