תגית: אתגר

שפה של ריפוי פצעים

"מה שביננו לבין הפלסטינים כבר יותר ממאה שנה זה פצע מדמם,
ולא רק פצע מדמם, זה גם פצע מורעל, מלא מוגלה.
זה כבר מורסה.
לא מרפאים פצע במקל. אין דבר כזה.
אי אפשר להרביץ לפצע עוד ועוד מכה, ללמד אותו לקח שיפסיק להיות פצע ויפסיק לדמם.
אני לא נגד מקל.
אני לא פציפיסט.
בניגוד לקולגות שלי באירופה ובצפון אמריקה, שלא פעם מחבקים אותי מהסיבות הלא נכונות – 
אחינו אתה, מייק לאב נוט וור – 
בניגוד להם אני אף פעם לא חשבתי שאלימות היא הרוע האולטימטיבי בעולם.
תמיד חשבתי, כל חיי וגם עכשיו, שהרע האולטימטיבי בעולם הוא האגרסיה, התוקפנות.
ותוקפנות צריך לעצור בכוח לא פעם.
צריך מקל גדול כדי להכניע ולרסן תוקפנות.
התוקפנות היא אימא של כל האלימות בעולם.
ולכן מעולם לא האמנתי במייק לאב נוט וור, להושיט את הלחי השניה, אול יו ניד איז לאב.

שתי בנות משפחה רחוקות שלי, יהודיות מגרמניה, בשנות העשרה שלהן בילו שנים במחנות ריכוז נאציים.
מי ששחרר אותן ממחנות הריכוז הנאציים לא היו מפגיני שלום עם סיסמאות וענפי זית ויונים,
אלא חיילי בעלות הברית עם קסדות ותת-מקלעים.
את זה אני לא אשכח לעולם.
לכן אני לא פציפיסט אלא לוחם שלום או דוגל בשלום.
לכן אני לא נגד מקל גדול.
לולא היה למדינת ישראל, לולא היה לעם היהודי סוף סוף מקל גדול וחזק,
אף אחד מאיתנו לא היה כאן.
או שהיינו מתים באדמה, או שבכל אופן היינו מורחקים מכאן בכוח הזרוע.
אנחנו כאן מפני שיש לנו מקל גדול.

אבל פצע לא מרפאים במקל.
מאה שנה כל מיני חכמים אומרים לנו, עוד מכה חזקה אחת ודי, והכול יהיה בסדר.
לא. 
פצע צריך לרפא.
לא מרפאים אותו ביום, לא בשבוע.
אבל מתחילים באיזה מקום.
מחפשים התחלה לריפוי פצע.
קודם כל מאמצים שפה של ריפוי פצעים.
לא שפה של הכנעה, ולא שפה של הרתעה, ולא שפה של לימוד לקח 
ולא שפה של פעם-אחת-ולתמיד ולא שפה של הם-יחטפו-ככה-שהם-לא-ידעו-מאיפה-זה-בא-להם.
שפה של ריפוי פצעים.

שפה של ריפוי פצעים מתחילה בזה שאתה אומר ליריבך – כן, לאויב שלך – את המילים הפשוטות:
'אני יודע, כואב לך מאוד, אני מבין.'
לא את המילים: 'אתה צודק ואני רשע.'
לא את המילים: 'קח לך הכול, אני מצטער על כל מה שעשיתי לך.'
לא את המילים: 'אני מתבייש בכל.'
אלא את המילים הפשוטות האלה: 'כואב לך. אני יודע. גם לי כואב. בוא נחפש משהו.'

אלה מילים פשוטות. קלות.
לא צריך בשבילן להוריד אפילו קרוואן אחד באיזו התנחלות.
צריך להגיד אותן, ולהגיד אותן כמו שצריך.

זה דבר אחד. 
לא מרפאים פצע במקל."

עמוס עוז מתוך "ההרצאה האחרונה"

**
המילה הרביעית בציטוט שלמעלה היא "פלסטינים", מילה המהווה טריגר ומעוררת רגשות ומחשבות שונות.

שפה של ריפוי פצעים רלוונטית לכל מערכות היחסים.

עמוס עוז מדבר עלינו ועל הפלסטינים.
אפשר לדבר עלינו ועל בני/בנות הזוג שלנו, עלינו ועל בני משפחתנו.
אפשר לדבר עלינו ועל השותפים העסקיים שלנו או המקבילים שלנו בארגון שאנו עובדים בו.

"כואב לך. 
אני יודע. 
גם לי כואב. 
בוא נחפש משהו."

**
בדומה לעמוס עוז, טיך נהאת האן מציע 2 מנטרות משלו לריפוי פצעים במערכת היחסים בינינו לבין יקירנו.
הניסוח שונה, המהות דומה:

כשהאדם שלצידנו סובל או חווה קושי: 
"יקירתי, אני יודע שאת סובלת… זו הסיבה שאני כאן עבורך."
(החליפו את המילים "יקירתי" , "סובלת" בכל מילה אחרת שיותר מדויקת עבורכם…)

המשפט הזה מגביר את הנוכחות שלנו לצד מישהו שסובל.
מאפשר לנו להיות איתו ולהכיר בכאב שלו.
גם כשאין לנו מושג אם ומה ניתן לעשות.
גם, ואולי במיוחד, כשאנחנו מעורבים בצורה כלשהי, אולי אפילו תורמים לכאב ולסבל שלו.

כשאנחנו סובלים או חווים קושי:
"יקירתי, אני סובל. אני מנסה לתרגל כמיטב יכולתי. אנא עזרי לי."

המשפט הזה מגביר את הנוכחות שלנו עם עצמנו.
יש בו הכרה למקום שאנו נמצאים בו.
מאתגר לומר אותו, בנוכחות אנשים אחרים.
מאתגר במיוחד כשאנו מאמינים שבן/בת הזוג שלנו (או האדם שלצידנו) הם הגורמים לסבל שאנו חווים.

את הפוסט המלא על "4 המנטרות" של טיך נהאת האן ניתן לקרוא כאן.
תמצאו בו גם סרטון וידאו קצר ומעורר השראה שבו טיך נהאת האן מסביר לאופרה וינפרי על 4 המנטרות.

**
שני דברים שאני לוקח איתי מאירוע מנהלים בן יומיים שהסתיים אתמול:

א. מייסד ומנכ"ל ישראלי של חברה עסקית בינלאומית מצליחה שיתף בתובנות ניהוליות שלו.
בין היתר הוא סיפר על כך שבין אלפי העובדים שהחברה מעסיקה ישנם כמה עשרות בגדה המערבית ובעזה.
היה בשיתוף הזה משהו חזק עבורי:
1 . זאת אפשרות קיימת. ניתן לעשות את זה.
2. שלום וריפוי פצעים עושים בין אנשים. גם בסביבות עסקיות תחרותיות שנמדדות על מחיר המניה.

ב. סיימנו את האירוע במעגל הכרת תודה שבו ניתנה הזדמנות למנהלים לומר משהו אישי מהלב לעמיתיהם, בנוכחות כל שאר המשתתפים.
נראה לי שעבור רבים מהמשתתפים זה היה חלק קשה ומאתגר במיוחד.
בעיקר החלק של לקבל הכרת תודה אישית בנוכחות כולם… ולתת לה לחלחל פנימה

**
ריפוי פצעים היא שפה.
הכרת תודה היא שפה.
והן גם כוונה, מודעות ופעולות שניתן ללמוד ולתרגל.
שרירים שניתן לגדל ולפתח.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מה זו מנהיגות

מה זו מנהיגות

"כשהייתי סטודנט צעיר, היתה לי מחברת שאספתי בה לפחות ארבעים או חמישים הגדרות של מנהיגות.
מאז הפילוסופים היוונים הקדומים – אני כבר לא זוכר מה בדיוק היה לי במחברת, איבדתי אותה – דרך מקיאוולי וביסמרק וצ'רצ'יל.
אתם יודעים מי נתן את ההגדרה הנפלאה ביותר למנהיגות בכל הזמנים?
נתן אותה איכר פשוט, פרובינציאלי, מחור נידח באמריקה התיכונה, מהעיר אינדפנדנס, מיזורי.
שמו היה הארי טרומן.
אחרי שהוא גמר את כל ענייניו בבית הלבן וחזר לעיירה שלו אינדפנדנס, מיזורי, 
והיה יום בשבוע מורה למוזיקה בתיכון, אחרי הנשיאות, 
ולא ממש כתב זיכרונות כי הוא לא היה איש של עט,
בא אל טרומן עיתונאי וישב איתו 300 שעות והקליט אותו, ופרסם את זה בלשון העסיסית והמחוספסת של בן האיכרים הזה.
ובין היתר שאל אותו, ואני מצטט מן הזיכרון, 'אדוני הנשיא, איזו הרגשה זו לשבת במשרד הסגלגל ולהיות הגבר הכי חזק בעולם?'

טרומן שם את שתי הלחיים שלו בין הידיים, התחיל לעשות בראש כמו אישה זקנה ואמר בערך כך:

Oh my, oh my, if a man happens to sit in the oval office thinking that he is the mightiest guy in the world, this guy is in big big trouble, and so is the country, and so is the world.

וכאן זה בא.
לחקוק את זה באותיות של אש שחורה על אש לבנה.

טרומן המשיך ואמר בערך כך:
זכות היתר היחידה שלך כשאתה יושב במשרד הסגלגל,
היא שאתה בעמדה מצוינת לשכנע אנשים לעשות דברים שעמוק בליבם הם יודעים שהם צריכים לעשות אותם, אבל לא בא להם.
אני אומר לכם, זה גובל בגאונות.
להכריח אנשים לעשות דברים זה לא מנהיגות.
לשחד אותם זה לא מנהיגות.
להחניף להם זה לא מנהיגות.
מנהיגות זה להגיד לבני אדם דבר שעמוק בליבם הם יודעים שצריך לעשות, אבל לא רוצים."

~ הציטוט מתוך הרצאתו האחרונה של עמוס עוז, כ' סיוון תשע"ח, 3/6/2018.

**
הסיפור הזה שעמוס עוז מצטט נוגע בי.
פחות בגלל הגדרת המנהיגות המסוימת (איני בטוח שזו ההגדרה הכי מדויקת עבורי), ויותר בגלל רוח הענווה שבו.
יראת הכבוד כלפי כובד האחריות שבהובלת תהליכים אנושיים, מורכבים וקשים. 
וגם בזכות הפרספקטיבה שהוא מחדד המבוטאת על ידי אדם אחרי תפקידו כנשיא ארה"ב, 
ומצוטטת על ידי סופר, מספר חודשים לפני מותו.

תזכורת:
"מנהל", "מנהיג", "מוביל" ו-"יזם" הם תארים. סטטוסים.

מנהל, מנהיג, מוביל ויזם (ללא מרכאות) הם פעלים. 
עם או בלי תואר.
פעלים שעושים וחיים אותם,
ולא זוכים בהם או מקבלים אותם.

**
צילו של מנהיג

חלק גדול מהאנשים שאני זוכה לעבוד איתם הם מנהלים, מנהיגים ומובילים במסגרות שונות.

משהו שלמדתי בחודשים האחרונים:
(ליתר דיוק, כנראה שלמדתי/ידעתי כבר מזמן, אבל שקיבלתי ניסוח עבורו בחודשים האחרונים.)

כמנהיגים (בסביבות עסקיות, ארגוניות, משפחתיות וכו'…), 
מה שאנו רואים בסביבתנו (העסקית, ארגונית, משפחתית וכו'),
הוא שיקוף של הדבר שאנו מאפשרים ומעודדים.
ובאנגלית: permit & promote.

זהו הצל שלנו.
הוא מחובר אלינו ומושפע מההתנהלות שלנו.

מאפשרים:
הדברים שאנו מוכנים לעבור עליהם בשתיקה.
הפעולות שאנו רואים ובוחרים לא להתייחס אליהן.
הגבולות שאיננו מציבים.

מעודדים:
הנושאים שאנו מתייחסים אליהם ומחזקים אותם.
הפעולות וצורות ההתנהגות שאנו מתגמלים בצורה כזו או אחרת.

מספר דוגמאות:
כשאנשים בצוות שלך מדברים זה על זה מאחורי הגב,
או מטיחים האשמות הדדיות במקום לקחת אחריות, 
או חוששים לדבר בכנות ובישירות, 
או לא מקיימים הבטחות, 
או מגיעים באיחור לפגישות,
כנראה שיש לך חלק בכך.

יכול להיות שאתה מאפשר לזה לקרות,
ואולי אפילו מעודד את זה בדרך שבה אתה פועל.

התמונה שאנו מקבלים מהמסגרות שאנו מובילים, 
נותנת לנו משוב חשוב על איכות ההובלה שלנו.
זה הולך לשני הכיוונים:
בין אם אנו אוהבים את מה שאנו רואים, ובין אם לא, יש לנו חלק בכך.
זה הצל שלנו.
נגזרת של מה שאנו מאפשרים ומעודדים.

בדיקה חשובה:
מה אני רואה סביבי ומה אני יכול ללמוד מזה עלי ועל הדברים שאני מאפשר ומעודד?

**
בשיחת הליווי השבועית שלנו,
שיתפתי את נ. בפוסט שכתבתי לפני מספר שנים על העבודה שלי.

"אתה מבין כמה אתה אמיץ?" היא כתבה לי.

היה לי מעניין לחזור לפוסט הזה שוב השבוע.
התחושה הכי חזקה שעלתה בי, היתה פחות אומץ ויותר הכרת תודה.

הכרת תודה על הזכות לעשות את מה שאני עושה וגם להתפרנס מזה.
הכרת תודה על הזכות לעבוד עם ולצד מאות אנשים שאני גאה להיקרא "עמית", או "מנהל", או "עובד", או "יועץ", או "מנחה" שלהם.

הכרת תודה על הזכות לגעת בחיים של אנשים.
ולהינגע על ידם.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

** להזמנת הרצאה או סדנה בנושאי ניהול, מנהיגות ותקשורת מקרבת ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר. **

** "52 הכלים לתקשורת מקרבת ויחסים" – הרשמה וקבלה מיידית בקישור הבא **

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

6 שיעורים משמעותיים מהשבוע

מאמן כדורסל מקבל מאות החלטות במשחק.
ההחלטות הללו הן ביטוי של מחשבותיו, הדברים שהוא מאמין בהם ושל סדרי העדיפויות שלו.
ההחלטות הללו משפיעות על המשחק ועל השחקנים, קובעות ומגדירות במידה רבה איזה מאמן הוא.
מאמן כדורסל מקבל החלטות רבות גם באימונים, לפני ואחרי המשחק.

בדומה למאמן כדורסל, אדם מקבל אינספור החלטות במהלך יום נתון בחייו.
החלטות היכן להשקיע את תשומת לבו, מה לומר ומה לא, איפה להיות, מה לעשות,
איך לנהוג, אלו דברים לתעדף גבוה ואלו דברים לתעדף נמוך.
ההחלטות הללו הן ביטוי של האדם.
מהן ניתן ללמוד עליו ועל תהליכים שהוא עובר וחווה.
ההחלטות והבחירות הן השתקפויות של האמונות, הערכים וסדרי העדיפויות של האדם.
חיים נוצרים ומעוצבים ברגעי החלטה.
כל יום.
בכל רגע נתון.

**
השבוע בחרתי לפרסם פוסט בפייסבוק בנוגע לנושא טעון, כואב ומורכב.
הפוסט היה טריגר חזק עבור אנשים רבים.
חלקם בחרו להגיב בפומבי או בפרטי.

כ-30 שעות מפרסום הפוסט, לאחר שיחות והתכתבויות עם לא מעט אנשים, 
בחרתי לפרסם התייחסות נוספת לנושא. 

מספר למידות ושיעורים משמעותיים שלי מהשבוע:

1. שיעור בענווה.

השקעתי לא מעט מחשבה לפני הפוסט הראשון.
כתבתי, מחקתי, שוב כתבתי ושוב מחקתי.
הוא לא נכתב בשליפה או לאחר יד.
היה לי ברור מה אני רוצה לומר והקדשתי זמן לניסוח של זה.
האמנתי שזה יעבור בצורה הרבה יותר ברורה וחלקה ממה שקרה בפועל.
נושאים מסוימים מורכבים מדי וכל נגיעה בהם יכולה להציף הרבה כאב וקושי.
כשנוגעים בנושא טעון ומורכב הסיכוי שדברים יובנו כפי שאנו רוצים, קטן משמעותית.
כשנוגעים בנושאים מורכבים חשוב לזכור שנקודת המבט שלנו מוגבלת וההבנה שלנו מצומצמת.
אנו מודעים למה שאנו מודעים ואיננו מודעים למה שאיננו מודעים.

** 
2. שיעור במורכבות.

אנו מתורגלים בחשיבת שחור ולבן, בתפיסת "או-או", בבחירת צד, 
בקטלוג של האם מישהו נגדנו או בעדנו, אשם או זכאי, טועה או צודק.
אנחנו מחפשים שורות תחתונות, סיבות פשוטות ופתרונות ברורים.
קשה להחזיק ולהקשיב למחשבות מורכבות.
קשה להיות נוכח ולהישאר נוכח במצבים מורכבים.

** 
3. שיעור באחריות.

כשאנו בוחרים לכתוב או לומר משהו, אנשים שונים יפרשו את זה בצורות שונות.
אין לנו שליטה על כך.
זה לא מוריד מהאחריות שלנו.
הצורה שבה נבחר לכתוב, להתבטא או לפעול, משפיעה על הדרך שבה אנשים ישמעו או יראו אותנו.
אין לנו שליטה ויש לנו השפעה.
לאחר פרסום הפוסט הראשון, התלבטתי האם לכתוב התייחסות נוספת או לוותר על זה.

סיפרתי לבתי שאני שוקל לתת לפוסט "לדעוך" מבלי לפרסם התייחסות נוספת,
מפני שפלטפורמת הפייסבוק מקשה על קיום דיונים מורכבים ומעודדת קיצוניות והתלהמות. 
התשובה של בתי היתה: "אם בחרת לכתוב את הפוסט בפלטפורמה הזו,
קח אחריות ותמשיך גם עם ההבהרה שלך באותה פלטפורמה".

** 
4. שיעור בהשפעה.

השבוע הבנתי שיותר אנשים קוראים את הפוסט, מאשר אלו שמגיבים אליו בצורה כלשהי.
פוסטים בפייסבוק הם רק דוגמא.
אנחנו על "הבמה".
לדברים שאנו אומרים או עושים יש השפעה.
ההשפעה יכולה להיות שלילית או חיובית, ובכל מקרה היא קיימת.
אותה התנהלות יכולה להשפיע בצורה שונה על אנשים שונים.
על-פי "מבחן העיתון" כדאי לנו לבדוק עם עצמנו כיצד היינו מרגישים אם מה שאנו אומרים או עושים היה מתפרסם בעיתון. 
היום, בעידן הרשתות החברתיות והמכשירים הסלולריים, הנראות והחשיפה הרבה יותר גבוהים מבעבר.
לדרך שבה שאנו פועלים יש השפעה.
בין אם אנו מכירים בכך ובין אם לא.

**
5. שיעור בחברות.

השבוע זכיתי לדבר ולהתכתב עם מספר חברים.
חלקם לא אהבו את הפוסט שכתבתי או לא הסכימו איתו, והיה חשוב להם לשתף אותי בכך.
לאחרים היה פחות חשוב להתייחס לפוסט ויותר חשוב לבדוק לשלומי.
יש בי הכרת תודה על חוויות של חברות היכולה להחזיק מורכבות, 
ועל דיאלוג מחבר הממשיך להתקיים גם במצבים טעונים.
חברות היא ערך חשוב בעיני.

מישהי שאלה אותי למה הנקודה הזו כ"כ נגעה בי.
התשובה שלי פשוטה…אפילו קצת מביכה… :
אנחנו רוצים להרגיש רצויים ואהובים.
אנחנו רוצים שיראו, יבינו ויקבלו אותנו.
אנחנו רוצים להרגיש בטוחים בקשרים החשובים שלנו.

וכשמישהו נמצא שם איתנו ועבורנו, זה מרגש. ולא מובן מאליו.

** 
6. שיעור בערכים.

השבוע חזרתי לפוסט "6 הערכים המובילים שלי" שפרסמתי לפני מספר שבועות.
למידה, שירות, אחריותיות, חמלה, הכרת תודה, שמחה.
השבוע הזה סיפק לי מראה חזקה + הרבה הזדמנויות לנסות לחיות עפ"י הערכים הללו.
לא תמיד זה קל. 
לפעמים זה אפילו קשה.
בקטעים הללו אין 100%.

כולנו בני אדם בתהליך…
חשוב לטפח חמלה לא רק כלפי אנשים אחרים, אלא גם, ובמידה רבה כלפי עצמנו…

בתי שאלה אותי השבוע האם אני מתחרט על כתיבת הפוסט. 
אני לא. 
הכוונה שממנה נכתב הפוסט והדברים שניסיתי לומר בעינם עומדים. 

האם הייתי מתנסח אחרת? בוודאי. 
הדרך שבה נכתבו הדברים היתה טריגר חזק ועוררה הרבה אי הבנות וכאב שצר לי עליהם.

** 
החיים שלנו נבנים ברגעי החלטה.
בכל רגע נתון יש לנו את האפשרות לבחור.
הבחירות שלנו משקפות את הערכים שלנו ויוצרות מערכות היחסים שלנו ואת חיינו.

הלוואי הלוואי הלוואי שכולנו נדע פחות סבל ויותר שמחה. 
פחות כאב ויותר שלווה.
פחות שנאה ויותר אהבה.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לכל אחד יש את ה"זה" שלו…

לכל אחד יש את ה"זה" שלו.
אין מישהו או מישהי שאין להם "זה" משלהם.

**
"זה" יכול להיות קשור לעבודה, או לקריירה.
"זה" יכול להיות קשור לכסף, או לפרנסה.
"זה" יכול להיות קשור לזוגיות או למערכות יחסים אינטימיות.
"זה" יכול להיות קשור להורות או לעניין כלשהו עם הילדים.
יש "זה" שקשור לבריאות או למשהו פיזי.
יש "זה" שקשור להרגל, לדפוס, או לתכונת אופי מסוימת
יש "זה" שמתלבש על נסיבות חיים מאתגרות במיוחד.
יש כאלו שה"זה" שלהם הוא מחשבה עיקשת או אמונה מגבילה
(כמו למשל שהעולם מסוכן, או שהם לא מספיק מוכשרים/חכמים/…, או שהם לא ראויים לאהבה).

**
לכל אחד יש את ה"זה" שלו.
לפעמים אפילו יותר מאחד.
ה"זה" שלנו הוא משהו קשה, מאיים, כואב עבורנו.
הוא יכול להפעיל (או להפיל..) אותנו בצורה לא הגיונית ולא פרופורציונית.
לאנשים אחרים ה"זה" שמפעיל אותנו הוא לא סיפור.
(כשם שה"זה" שמפעיל אותם הוא לא סיפור עבורנו).
הם אוכלים אותו בלי מלח.
אבל עבורנו, הוא סיפור, ועוד איך…
גם אם אנחנו מודעים ל"זה" שלנו ומבינים שהוא מפעיל אותו, זה לא כ"כ עוזר לנו.
הרבה פחות ממה שהיינו רוצים.

**
לפעמים קשה לראות את ה"זה" של אנשים אחרים.
קשה להאמין שיש להם אחד "כזה" או שהוא משפיע עליהם כפי שהוא משפיע עלינו.
מהצד זה יכול להיראות כאילו אין להם.
אבל לכל אחד יש את ה"זה" שלו.
אין מישהו או מישהי שאין להם "זה" משלהם.

**
ה"זה" שלנו יכול להופיע פתאום באופן בלתי צפוי כשאנחנו לא מוכנים.
יכול להיות שה"זה" שלנו ילווה אותנו בפרק חיים כלשהו, ואז ייעלם ויפנה מקום ל"זה" אחר.
ייתכן ש"זה" מסוים ילווה אותנו בהתמדה לכל אורך חיינו.
שלא נצליח להתגבר עליו כפי שהיינו רוצים.
שאין מטפל, שיטה או תרופת פלא שיפתרו לנו אותו.
שההשפעה שלו עלינו תמשיך להיות חזקה יותר ממה שהיינו רוצים.

**
אולי חלק מהעניין הוא ללמוד לחיות עם ה"זה" שלנו.
במובן מסוים לקבל את נוכחותו בחיינו.
לזכור שלכל אחד יש את ה"זה" שלו,
ושה"זה" הזה הוא ה"זה" שלנו.

וגם לזכור, שה"זה" שלנו הוא רק חלק מחיינו.
ושלצידו יש בחיינו הרבה היבטים מבורכים.
שהם אולי "זה" של אנשים אחרים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

".. ויש את העניין הזה.."

"… ויש את העניין הזה …
אני מבינה שהוא בעיה ושחשוב מאוד לטפל בו.
אין לי מושג עדיין איך לגשת לזה או מה לעשות עם זה."

את המילים הללו שמעתי השבוע ממנהלת שאני מלווה.
לכולנו יש ברגעים מסוימים "עניינים כאלה".
"העניין הזה" יכול להיות קשור למערכת יחסים כלשהי בחיינו,
לעבודה ולקריירה שלנו, למשהו בריאותי, כלכלי או לכל דבר אחר.

**
המילים משנות.
"עניין", "אתגר", "בעיה" ו"משבר", 
הן ארבע מילים שונות היכולות להתייחס לדבר הזה שמעסיק אותנו עכשיו.
המילים שאנו משתמשים בהן לתאר את "זה" משנות.
הן משפיעות על מה שנחשוב ונרגיש ואולי גם על איך שנגיב.

**
המילים שאנחנו משתמשים בהן לתאר את "זה",
מרמזות על הדרך שבה אנו תופסים את הדבר (המצב או האדם) שאליו אנו מתייחסים.
ל"עניין", "אתגר", "בעיה" ו"משבר", יש דחיסות שונה ומטענים אנרגטיים שונים.
המילים שאנו בוחרים להשתמש בהן מרמזות על התפיסה שלנו לגבי חומרת המצב או הדחיפות שבה יש לפעול.
איננו מגיבים למה שקורה, אנחנו מגיבים לסיפור שלנו על מה שקורה.
התפיסה שלנו (ניתן להתייחס אליה כפרשנות שלנו למה שקורה) משנה.
משנה אותנו, משנה את המצב, משנה את חיינו.

**
זה מעבר למילים.
מעבר לתפיסה שלנו, לפרשנות שנבחר ולמילים שנאמר, לעניינים יש "חיים משלהם".
בזוגיות, זה לא רק איך אנחנו תופסים את המצב. יש שם גם את בן או בת הזוג שלנו, ואנשים/עניינים נוספים שמשפיעים.
בעבודה, זה לא רק איך המנהלת תופסת את המצב. יש שם גם את העובד שעליו היא חושבת, את המנהל שלה ואת כל המערכת.
בבריאות, זה מעבר למחשבות שלי על הנושא. מאות תהליכים מסונכרנים מתרחשים בכל רגע נתון גם ללא המודעות שלי. 
המצב הכלכלי שלי מושפע לא רק מתפיסתי, אלא גם ממה שקורה מסביבי בארגון שלי, בשוק, בעולם.

**
"… ויש את העניין הזה …
אני מבינה שהוא בעיה ושחשוב מאוד לטפל בו.
אין לי מושג עדיין איך לגשת לזה או מה לעשות עם זה."

לכאורה נראה, שהמשפט הזה משדר "אימפוטנטיות" או אי-עשייה.
לא רק שאיני עושה כלום, גם אין לי מושג מה לעשות בעתיד.
למעשה, המשפט הזה מעיד על תנועה משמעותית.

הכרה במשהו היא צעד חשוב בדרך.
להכיר בכך שמשהו הוא בעיה או אתגר עבורנו, וגם שאין לנו מושג מה לעשות איתו,
שונה מלהתעלם או לא להכיר בבעיה,
ושונה גם מלהכיר בה, אבל לא להכיר בפחד, בחוסר האונים שלנו, או באי-יכולתנו להתמודד איתה כרגע.

**
עדיין

"אין לי מושג עדיין איך לגשת לזה או מה לעשות עם זה."
"אין לי את הכוחות עדיין."
"אני עדיין לא פנויה לכך."
לא הצלחתי עדיין."

עדיין היא מילה "חזקה".
היא מזכירה לנו את זמניות הדברים והמצבים ומשאירה פתח לשינוי המשך.
היא מעבירה אותנו מחשיבה סטטית ומקובעת לחשיבה דינמית גמישה.
"עדיין" מאפשרת שינוי ומזמינה התפתחות.
למרות שעכשיו אין לי מושג איך לגשת לזה, ייתכן שבעוד רגע, או שבוע יהיה לי.

**
כל סדנה שאני מנחה, כל תהליך שאני מלווה, עוסקים בשינוי.
יש כאלו המאמינים שכל אחד יכול להשתנות.
יש כאלו המאמינים שדברים מסוימים ניתן לשנות ודברים אחרים לא.
יש כאלו המאמינים שאנשים מסוימים יכולים להשתנות ואנשים אחרים לא.
בסדנה שהנחיתי בשבוע שעבר, חיכתה "לי" בחדר מתנה שמישהו השאיר.
דף מודפס ועליו המילים הבאות: ThisAbility to Change

ThisAbility בשונה מ Disability

המילה Disability מעלה קונוטציות של מוגבלות או אי-יכולת.
לעומתה, ThisAbility, מזכירה שלכל אדם, בכל מצב או רגע נתון, יש את היכולת "הזו" להשתנות.
גם לנו, כרגע, במצב הזה, יש את היכולת "הזו" להשתנות.
ייתכן שהיא שונה מהיכולת שהיינו רוצים שתהיה לנו או מזו שאנו חושבים שאמורה להיות לנו.
זה מה יש כרגע.

ל ThisAbility to Change יש השפעה מרגיעה עבורי.
בדומה ל"עדיין", המשפט לוקח אותי ממחשבה סטטית (אפשר או אי-אפשר) למחשבה דינמית.
ממחשבה דיכוטומית (יש/אין, טוב/רע, בסדר/לא-בסדר…) למחשבה הוליסטית.
ממחשבה שיפוטית ("הוא/אני אמור לעשות… והוא/אני לא…" ) למחשבה חומלת ("זה מה שביכולתו/ביכולתי כרגע..").

**
אני מקווה שהפוסט הזה משמעותי עבורכם, נוגע או מעורר תנועה.
הוא נכתב מתוך כוונה להרבות "טוב" (רוגע, בהירות, חיבור..) ולהפחית "רע" (לחץ, בלבול, ניכור..), 
ומתוך אמונה שאין לי מושג לאן הוא יגיע ואיך הוא ישפיע.

אתם מוזמנים להעביר אותו הלאה…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שלושה דברים על ציניות

"הניסיון לימד אותי שלושה דברים על ציניות:
ראשית, היא כוח בעל עוצמת הרס רבה, המסוגל לרמוס שאיפות של עם שלם.
שנית, היא אוניברסלית ומצויה בבסיס הטבע האנושי.
ושלישית, היא מהווה את האיום הגדול ביותר על דור המנהיגים הבא.
בעולם שבו אתגרים עצומים רבים כל כך,
מה עלול להיות מסוכן יותר מאשר זלזול, ביטול של רעיונות חדשים, או ויתור על שאיפות?"

~ שמעון פרס, מתוך ספרו "אין מקום לחלומות קטנים"

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ההר שלך, המסע שלך

העזרה שתוכל לקבל ממומחה עולמי לעיניים היא מוגבלת,
אם הבעיה שאתה מתמודד איתה היא בעיית מעיים.
הערך שתקבלי ממומחה עולמי לפסיכולוגיה יהיה מועט,
אם העניין שאת מתמודדת איתו הוא אורתופדי.

**
בשונה מהדרך שלפיה מחולקות הפקולטות באוניברסיטאות,
או הצורה שבה מאורגנות המחלקות בבתי החולים,
לאתגר שאתה מתמודד איתו אין כותרת ברורה, אחת ויחידה.
אולי אפילו לא כותרת עיקרית.
לא בטוח שאפשר להכניס אותו לקופסה מוכרת.

**
יכול להיות שגם למומחים המובילים בתחומם,
לא יהיה פתרון מובהק שיעזור לך עם העניין שלך,
בטח לא אחרי עשר דקות של שיחה.
לצפרדע שלך לא מחכה הנסיך המנשק המתאים.

**
זה ההר שלך.
קח אחריות, קח אויר.
בקש עזרה.
היה פתוח ללמידה.
המשך לטפס.
צעד ועוד צעד.

**
זה המסע שלך.
את מובילה ואת לא לבד.
המשיכי לנוע ולגלות.
את הדרך.
את עצמך.
יום ועוד יום.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כשזה מרגיש אחרת

כשאני מצליח לראות את זה כאתגר מתמשך שחשוב לי לצלוח,
כשאני חווה את מה שקורה כהזדמנות לתרגול, לצמיחה ולנתינה,
כשאני מתייחס לזה כשלב-חיים שבו אני קורה ולא רק משהו קורה לי,
זה נראה, נחווה ומרגיש אחרת.

**
כשזה נראה, נחווה ומרגיש אחרת,
זה אחרת.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

"בעיה" היא עניין של הגדרה

"בעיה" היא עניין של הגדרה.
מה שקורה הוא לא בעיה.
אף פעם.
מה שקורה הוא מה שקורה.
תמיד.
מה שקורה הוא גם לא אתגר, משבר, הזדמנות או איום.
אף פעם.
"בעיה", "אתגר", "משבר", "הזדמנות" או "איום"
הם לא יותר מכותרות שאנו מלבישים על מה שקורה.
כותרות הנובעות מהפרשנות שלנו.
ומתפישת המציאות שלנו.
השונה מהמציאות.
וממה שקורה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

משמעות הסבל + 6 דברים שהתחדדו השבוע

"אחרי שעברתם מבחן, אתם מרגישים די טוב לזמן מה ואז משהו חדש קורה, 
אתם מתעוורים, או שהשלשול שלכם חוזר או שמשהו כזה או אחר קורה. 
כולנו מגלים, אתם יודעים, מה נמצא מאחורי כל זה. 
ושוב אתם נלחמים, אם אתם טיפוסים שלוחמים, 
ואם אתם כאלה שנכנעים במהירות, אז אתם נכנעים במהירות, 
אבל הבעיה לא עומדת להיעלם, 
לכן אם אתם יכולים להפיק ממנה משהו שאפשר ללמוד ממנו, 
ואם אתם בחברת מישהו שאכפת לו, 
אולי תגיעו לשלב הקבלה.

זה טיפוסי לא רק לגסיסה. 
בעצם אין לזה שום קשר לגסיסה, 
אנחנו רק קוראים לזה 'שלבים של גסיסה', מכיוון שאין הגדרה טובה יותר. 
אם אתם מאבדים חבר או חברה, או אם אתם מאבדים מקום עבודה 
או אם מפנים אתכם מהבית שבו גרתם במשך חמישים שנה ואתם מוכרחים לעבור למוסד סיעודי,
ואפילו אם רק איבדתם את התוכי או את עדשות-המגע, 
אתם עשויים לעבור את אותם שלבים של גסיסה.

זו, אני חושבת, המשמעות של הסבל: כל הקשיים, כל המבחנים והזעזועים, כל הסיוטים והאבדות 
עדיין נתפסים כקללות בעיני רוב האנשים, כעונשים מאלוהים, כמשהו שלילי.
אילו רק ידעתם ששום דבר שקורה לכם אינו שלילי! ואני מתכוונת לשום דבר. 
כל המבחנים והזעזועים והאבדות הגדולות ביותר שתחוו אי-פעם שגורמים לכם לומר,
'אם הייתי יודעת איך זה יהיה, לא הייתי מצליחה לעבור את זה', הם מתנות שקיבלתם.

כל קושי הוא הזדמנות שניתנת לכם, הזדמנות לגדול. 
צמיחה היא המטרה היחידה של הקיום בעולם הזה. 
לא תוכלו לגדול אם תשבו בגן פרחים יפה ומישהו יגיש לכם אוכל מדהים על מגש כסף. 
אבל אם אתם חולים, אם אתם סובלים, 
אם חוויתם אבדות ובכל זאת אתם לא טומנים את הראש בחול, 
אלא מאמצים את הכאב ולומדים לקבל אותו, לא כעונש או קללה, 
אלא כמתנה שיש לה מטרה מאוד מאוד מסוימת – אז אתם גדלים."

~ מתוך "המוות חשוב לחיים" / ד"ר אליזבת קובלר-רוס

**
6 דברים שהתחדדו לי השבוע:

"עובדת זרה" יכולה להיות אישה בת גילי,
אלמנה המפרנסת את ילדיה שאותם לא ראתה מזמן,
שנולדה במדינה אחרת, למשפחה אחרת, בתנאים אחרים,
אשר תטפל במסירות במישהי יקרה לי, תשמור על כבודה,
תיתן מענה 24X7 לצרכים חשובים שלה, 
ותרוויח משכורת חודשית שאני יכול להרוויח בסדנה חד פעמית.

**
"בשורות טובות" הוא אחד האיחולים הנפוצים והמקובלים,
כשמחכים לתשובות או לתוצאות של בדיקות.
"בשורות טובות" נאמר באותם מקומות
שבהם "תרגישו טוב" או "החלמה מהירה" לפעמים אינם אופציה.

**
אחד העניינים המרכזיים במהלך התמודדות עם אתגר רפואי מורכב
הוא לוגיסטיקה פשוטה שאי אפשר בלעדיה.
אם למשל, אתה מגלה יום לאחר בדיקה,
שה-CD שקיבלת אתמול ושאתה צריך לפגישה הקרובה אינו תקין טכנית,
ייתכן שתשקיע שעתיים וחצי בנסיעה נוספת לבית החולים, 
בהמתנה לצריבת CD חלופי ובנסיעה חזרה הביתה.
שעתיים וחצי שלא בנית עליהם ושבמהלכם לא תעשה משהו אחר.
דוגמא אחת מני רבות.

**
גם (אפילו) במצבים רפואיים מאתגרים במיוחד,
חלקים גדולים מהאנרגיה מושקעים באשמה והאשמה, 
ייסורי מצפון, בושה, "חשבונאות", ריצוי, "צריכיזם" ו-"עניינים-לא-סגורים",
ואינם מושקעים בריפוי או בנוכחות עם מה שקורה.

**
גם (אפילו) במצבים רפואיים מאתגרים במיוחד,
מחוות אנושיות קטנות עושות הבדל עצום:
חיוך.
מגע.
מבט.
התעניינות כנה.
אמפטיה.
אכפתיות.
כוס קפה.
"מה שלומך?"

**
מעבר להגדרות של טוב או רע, של שלילי או חיובי,
אנחנו מקבלים הזדמנות להתקרב,
לעזור ולהיעזר,
לזכור ולהיזכר,
להיות ביחד.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter