אתמול והיום

אתמול עשיתי משהו שעוד לא עשיתי.
אתמול פגשתי מישהי שעוד לא פגשתי.
אתמול פגשתי מישהו שעוד לא פגשתי.
אתמול הייתי במקום שעוד לא הייתי.
אתמול נחשפתי למשהו שעוד לא ראיתי.
אתמול למדתי משהו שלא ידעתי.
אתמול חשבתי מחשבה שעוד לא חשבתי.

**
לא בכל יום זה קורה.
(ואולי כן …?)

מעניין איך יהיה היום.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כוונון יומי

מה צריך לקרות היום בכדי שהיום הזה ייחשב למצוין עבורך?
מה צריך לקרות היום בכדי שהיום הזה ייחשב לאחד הימים הטובים בחייך?
מה צריך לקרות היום בכדי שהיום הזה ייחשב לטוב מספיק עבורך?

**
על החולצות של עובדי חומוס אליהו כתוב: "קמת בבוקר ברוך השם. כל השאר בונוס."
כמה חשוב לזכור את זה.
כמה חשוב לחוות את זה.
כמה קל לשכוח את זה.

**
ייתכן שהסטנדרט שלך שונה מהסטנדרט של חומוס אליהו.
ובכל זאת…
אם ברשימות שלך מופיעים כל מיני סעיפים לביצוע, מטלות ויעדים,
יכול להיות שהם כולם רק הקצפת / המותרות / הבונוס של היום… ?

**
אנשים מעבירים חיים שלמים באומללות ובסבל,
ומפספסים חיים שלמים של אושר, שמחה, אהבה והכרת תודה.

**
אושר ואומללות הם מיומנויות שניתן לפתח.
אושר ואומללות הם בחירות יומיומיות, מודעות או לא מודעות.
אושר ואומללות הם מצבים תודעתיים הנובעים הרבה פחות מנסיבות חיצוניות וממה שקורה
והרבה יותר מסיפורים שאנו מספרים לעצמנו על מה שקורה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

להיות עם כעס

שיחות שלום

שיחות שלום אמורות להתחיל עם עשיית שלום עם עצמנו.
ראשית עלינו להכיר בכעס שלנו, לאמץ אותו אל לבנו, ולעשות אתו שלום.
אנחנו לא נלחמים בכעס שלנו, כי כעס הוא חלק מאתנו.
כעס הוא הילד הפצוע שבנו.
למה שנילחם בכעס?
הדרך היא לא-אלימה לחלוטין: מודעות, קשב והחזקה עדינה של הכעס שבתוכנו.
כך, הכעס שלנו יותמר בטבעיות.

**
להחזיק כעס כמו שמחזיקים תינוק

אהבה היא חלק בנו.
גם כעס הוא חלק בנו.
כשאנו מחזיקים את הכעס שלנו באהבה כמו שאם מחזיקה תינוק,
חלק אחד שלנו מטפל היטב בחלק אחר שלנו.
– שאיפה: "אני יודע שאני כועס"
– נשיפה: "אני מטפל היטב בכעס שלי"

**
הפרח והשמש

בבוקר הפרח סגור.
הוא עדיין לא נפתח.
השמש ממשיכה לבקר אותו לזרוח אליו.
השמש לא רק זורחת סביב הפרח,
היא חודרת עמוקות לתוך הפרח.
אם השמש ממשיכה כך למשך כמה שעות,
הפרח יפתח עצמו אל השמש.
כעס הוא כמו פרח.

~ שלשת הקטעים בהשראת טיך נהאת האן

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

האם את מוכנה להיות עם זה?

האם את מוכנה להיות עם זה?
רק להיות עם זה.
רק לכמה דקות.

**
האם את מוכנה להיות עם זה?
בלי "לעבוד" על זה.
בלי לנסות לשנות, להקטין או להעלים את זה.
בלי לחפש את הפתרון של זה.
בלי לנתח את זה.
רק להיות עם זה.

**
האם את מוכנה להיות עם זה?
בלי לקוות שזה יעזור.
בלי לצפות שזה יקל.
בלי הבטחה שזה ישנה.

**
הנה זה כאן.
שוב.
האם את מוכנה להיות עם זה?
האם את מוכנה לנסות?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אין דבר כזה אין

אין דבר כזה אין.
יש רק יש.

**
חוסר אכפתיות,
אי אמון,
חוסר ביטחון,
אי שקט,
חוסר פרגון,
אי נוחות,
חוסר וודאות,
אי הסכמה,
הם כולם ביטויים של אין.

אין דבר כזה אין.
יש רק יש.

**
מה ישנו כשאנחנו חווים "אי-משהו"?
מה נוכח כשאנו מרגישים "חוסר-כלשהו"?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

המסע ממשיך…

השבוע יצאנו שוב למסע המתגלגל שלנו.
רגע לפני שיצאנו, כתבתי מכתב תודה לקבוצה מיוחדת של אנשים שסייעו לנו בשבועות האחרונים.
אם לא היינו עושים את זה לפני המסע, כנראה שכבר לא היינו עושים את זה.
קל לשכוח ולעבור מהר הלאה, לדבר הבא.
לפעמים מהר מדי.
כדי לפנות מקום למה שנוכח עכשיו ולמה שמגיע בעוד רגע, 
חשוב לדעת "לסגור כמו שצריך".
הכרת תודה היא מרכיב מרכזי בסגירה.

**
מסע קיץ מתגלגל.
הוא ואני.
אוהל, שקי שינה, קצת ציוד, כרטיס אשראי.
יודעים איפה מתחילים (בבית) ואיפה מסיימים (בבית),
מחליטים על כיוון כללי (צפונה), 
מחזקים כוונה ויוצאים לדרך.
מינימום חוקים, מגבלות, אילוצים ועוגנים.
שום דבר לא מתוכנן מראש.
הקשבה פנימה למה שמתאים ופינוי מרחב למה שרוצה להיכנס.
גמישות גדולה.
חופש אמיתי.

**
בחירות:
מה עושים,
מה לא עושים,
מה מתאים, 
לאן ממשיכים,
איפה נשארים,
מה אוכלים ומתי,
איפה ישנים.

עשרות בחירות משותפות בונות מסע.
בחירות שלך ושלי ביחד.
אתה במקום אחר משהיית לפני שנה ושנתיים.
תענוג…
**
לא הכול ורוד.
לא תמיד כיף גדול והנאה צרופה.
יש רגעים של שעמום.
יש קטעים של לחץ.
מדי פעם מופיע חוסר שקט פנימי או חיצוני.
זה חלק מהעניין.
מרכיב חיוני במסע.
כשמבינים את זה, 
פחות מתרגשים מזה.

**
תזמון #1:
אם היינו מגיעים חצי שעה מאוחר יותר למערה,
היינו נתקלים בפקק של עשרות מטיילים,
מתעכבים מספר שעות, 
ואולי נהנים פחות.

תזמון #2:
גילינו שהשבוע זה "בין הזמנים".
טיילנו לצד מאות ואולי אלפי משפחות ובני ישיבות.
בשנה שעברה טיילנו בשבוע של ט' באב.
היינו כמעט לבד.

גם זה בסדר וגם זה בסדר.
הכול בסדר.
זה חלק מהעניין.
זה חלק מהמסע.
**
הנסיעה היא חלק מהעניין.
הנסיעה אינה זמן ביניים בלתי מנוצל במעבר מיעד אחד ליעד אחר,
אלא מרכיב חשוב במסע.

כשלא לחוצים להגיע בדרך הכי קצרה והכי יעילה 
ממקום א' למקום ב', עד שעה מסוימת,
הנסיעה יכולה להפוך להיות הזדמנות:
להיות ביחד,
להקשיב למוסיקה ולמערכונים,
ליהנות ממזגן מענג בשעות חמות,
או לישון אחרי פעילות אינטנסיבית (לא כולל הנהג).

**
אם לא היינו מתקפלים (אולי אפילו נמלטים) מוקדם בבוקר מהקמפינג,
בגלל ריבוי הצרעות והנמלים,
יכול להיות שלא היינו מגיעים ראשונים לפארק החבלים בסאסא עוד לפני הפתיחה,
ולא היינו מתחברים לדרור היזם שמנהל את המקום,
ולא היינו מבקשים ממנו המלצות,
ולא היינו מקבלים ממנו המלצות,
ואז…
היום השלישי, המפתיע והנפלא של המסע הזה,
היה נראה אחרת לגמרי.

מעניין איך שדברים מתפתחים להם.
"טוב" ו-"רע" הם מושגים הפכפכים.

**
בדרך חזרה עצרנו לקנות 30 לימונים וקילו סוכר,
חומרי גלם ללימונדה של מחר.
אחרי פריקת ציוד ומנוחה קלה,
נכנסנו להכנה של 8 ליטרים,
שיספיקו לשכב כמה שעות במקרר.

המסע ממשיך…

**
נשר נכנס לבר ומזמין בירה.
"הי נשר, יש לנו בירה על שמך !", אומר לו הברמן.
"באמת?", עונה הנשר, "יש לכם בירה 'נחום' " ?

**
הבוקר הוא ניסה להציע לעוברים ושבים לימונדה קרה ובדיחה, במקום רק לימונדה קרה.
חלק מהאנשים אמרו "כן" ללימונדה, חלק אמרו "כן" לבדיחה, וחלק אמרו "כן" לקומבינציה.
רוב מי שאמר "כן" זכה להכיר את נחום הנשר תוך כדי מזיגת המשקה הצונן.
יכול להיות שנחום הנשר הגדיל את המכירות.
הוא בטוח הגדיל את החיבור והחיוכים.

מתישהו לקראת הסוף, הוא התחיל להציע "לימונדה קרה בחינם או בתשלום".
"כמה זה עולה?"
"או כלום, או כמה שאתם רוצים.."
חלק בחרו בחינם.
חלק בחרו בכסף.

אין קאטץ'.

**
דברים קטנים עושים הבדל גדול.
הבחירה שלנו משפיעה.
הגישה שלנו משנה.
זה בידיים שלנו.

**
תודה על המתנה של הימים האחרונים.
על הזכות להיות ביחד השבוע.
להיות.
ביחד.
השבוע.

תודה לכל מי שמאפשר לנו את המסע הזה.
זה לא מובן מאליו.

אני כל-כך שמח שעשינו את זה.
אני אוהב אותך מאוד.
וגאה בך המון.

כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

תודה על המתנה של הימים האחרונים

תודה על המתנה של הימים האחרונים.
על הזכות להיות ביחד השבוע.
להיות.
ביחד.
השבוע.

אני כל-כך שמח שעשינו את זה.
אני אוהב אותך מאוד.
וגאה בך המון.
כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

קצת יותר לאט…

קצת יותר לאט…
להוריד הילוך.
לסנן רעשים.

שנצליח לראות.
שנספיק לעכל.
שנוכל להתבונן.
שנרגיש את הדבר.
שנהיה עם האדם.
שניקח את הזמן.
שנוקיר את שאינו מובן מאליו.
שנחגוג את מה שיש.
שנתענג על הרגע.

שנרשה לעצמנו לעצור…
לנשום…
לחוות…
לפגוש…
להיות…

היום זה היום…
הנה זה מתחיל…
דרך צלחה…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אחלה. הכול אחלה.

"כשאני מתקשר לשאול לשלומו של הבן," המשיך הרב,
"הוא עונה תמיד במילה אחת.
אחלה.
הכול אחלה.
שאלתי פעם את התלמידים, מה פירוש האחלה הזה?
תלמיד חד לשון ענה: 'אחלה? זה ראשי תיבות 'אני חי, למה התקשרת?'
ואפשר להיעצב ואפשר להתגעגע, אבל בסופו של דבר צריך לדעת שהריחוק הזה מאפשר את הקרבה.
שהחינוך האמתי הוא לא בדיבור או במפגש הישיר, אלא בעקיפין, באישיות שלנו ההורים,
במחשבות החיוביות שלנו על הילדים.
לילדים שלנו הרי יש עפעפיים נסתרים על האוזניים.
בכל פעם שאנו מתחילים לחפור להם, כלשונם,
העפעפיים הנסתרים הללו נסגרים והם לא שומעים בכלל מה אנחנו אומרים להם.
אז יש דרך אחרת להעביר מסר.
אני למשל מאוד בעד לדבר אל הקירות בבית.
הקירות סופגים הכול.
הם הרבה יותר קשובים מהילדים שלנו.
ובכל בית יש תכונה מיוחדת שבלילה, בזמן שהילדים שלנו ישנים שנת ישרים במיטה,
הקירות מתחילים לדבר, והקול חודר לליבם של הילדים.
זה כמו תותח.
כדי שיפגע במטרה, לא צריך לכוון ישירות אל המטרה, אלא דווקא למעלה.
זה אולי נשמע בדיחה, אבל אני באמת מאמין בזה.
במקום לדבר אל הילדים, ושבמקרה הטוב הכול ייכנס מאוזן אחת ויצא בשנייה,
צריך לדבר לקירות.
צריך לחשוב טוב על הילדים שלנו, צריך להתפלל אליהם.
צריך להפוך בעצמנו לאנשים טובים יותר.
זה כבר יעבור לבד לילדים, בלי מילים."

~ הציטוט מתוך "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר – סיפור חייה של דפנה מאיר" מאת יפעת ארליך

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter