קטגוריה: כללי

לפעמים זה מרגיש

לפעמים זה מרגיש
קצת פחות יום הזיכרון
וקצת יותר יום "ההופעות",
או יום "ההפקות",
או יום ה"מי מצליח לרגש יותר".

**
יש אנשים שמתלבשים חגיגי,
הולכים לטקס,
נפגשים עם חברים,
יושבים-עומדים-יושבים-עומדים,
מקשיבים-מתרגשים-משתעממים-מצלמים-מדברים,
מזילים דמעה, או לא,
וחוזרים הביתה,
לאכול משהו,
לראות איזושהי תכנית באיזשהו ערוץ,
וללכת לישון.

ויש אנשים שלא.

**
לא מעניין מי כן או לא עמד בצפירה.
לא מעניינת האג'נדה שחשוב לאנשים לקדם ביום הזה.
לא מעניינת האג'נדה שחשוב לאנשים שלא תקודם ביום הזה.

מעניין לעצור.
מעניין להיות.
מעניין להרגיש.
מעניין לזכור.

לזכור אותו, או אותה.
לזכור שזה לא מובן מאליו.
לזכור להוקיר את מה שיש.
לזכור את האחריות שלנו.
לזכור מה חשוב.
לזכור לכבד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זהירות עם המשפט הזה

"ילדים קטנים צרות קטנות,
ילדים גדולים צרות גדולות."

זהירות עם המשפט הזה.
ילדים הם לא צרות.
לא כשהם קטנים ולא כשהם גדולים.

אם אתה אומרים את זה בצחוק, כדאי שתפסיקו.
זו לא בדיחה.
חפשו משפט אחר.

אם אתם באמת מתכוונים לכך, בדקו את עצמכם היטב.
כנראה שאתם מתבוננים בעשירית הכוס הריקה.
בלי קשר לגיל הילדים שלכם, או למה שאתם עוברים כרגע.

**
לשים לב למחשבות שלנו.
לקחת אחריות על מה שיוצא לנו מהפה.
למילים יש כוח.
מחשבות יוצרות מציאות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אמיתות פשוטות

אמיתות פשוטות:

1. אם עשית אימון גופני בבוקר יום ראשון,
הסיכוי שתעשה לפחות אימון גופני אחד באותו שבוע,
הוא 100%.

2. אם לא עשית אפילו אימון גופני אחד עד מוצ"ש בחצות
הסיכוי שתעשה לפחות אימון גופני אחד באותו שבוע,
הוא 0%.

**
אמיתות פשוטות ומוחלטות.
לא רק לאימונים גופניים.
בוקר טוב.

זמן להתעורר…?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זה לא ספרינט, זה מרתון

העניין הוא בכלל לא הריב, הוויכוח או הקונפליקט הזה.
העניין הוא מערכת היחסים שלנו ומה הכי חשוב לנו.
העניין הוא לא האירוע המסוים.
העניין הוא הדרך שאנו עוברים והמקום שאנו רוצים להיות בו.

**
כל אירוע הוא גם רגעי-מקומי וגם חלק ממכלול רחב וגדול יותר.
אף אירוע לא עומד בפני עצמו.
כל אירוע הוא תמיד תוצר של אירועים שקדמו לו ותשתית לאירועים שיתרחשו בעקבותיו.
שלב נוכחי בתהליך מתמשך.
צעד נוסף בדרך אינסופית.

זה לא ספרינט, זה מרתון.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אגריפס 42, קומה חמישית

הימים שבין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות.
אנחנו מוקפים במוות. ובחיים.
בכאב ובשמחה.
באבל ובחגיגה.
ימים שבהם קל יותר לזכור וקשה יותר לשכוח.
תקופה שמייצרת בהירות ונותנת פרופורציות לדברים החשובים בחיים.
בהירות ופרופורציות שנוטות להתפוגג עם הזמן.
באינטנסיביות של "החיים הרגילים".
עד הפעם הבאה.
עד שקורה משהו שמזכיר לנו את זה שוב.

**
להתמקד בדברים החשובים:
משפחה.
בריאות.
מערכות יחסים.
רווחה כלכלית.
עבודה.
שמחה.
נתינה.
התפתחות.
שירות של משהו גדול מאתנו.
מה שזה לא יהיה.
כל אחד והעניינים החשובים עבורו.
כל אחת והעניינים החשובים עבורה.

**
להתמקד בדברים החשובים ולעבוד בהם.
כל יום. כל יום. כל יום.
הדברים הקטנים שאנחנו עושים כל יום וכל שבוע שוב ושוב ושוב,
משפיעים על חיינו הרבה יותר מהדברים הגדולים שאנחנו עושים אחת לתקופה.
או אחת ליום השואה.
ההחלטות והבחירות היומיומיות שלנו, 
משפיעות יותר מההבטחות שאנחנו נותנים לעצמנו בראש השנה או ביום הולדת עגול.
"אנחנו הופכים להיות הדבר שאנו חושבים עליו כל היום" כתב ראלף ואלדו אמרסון.
האם זה באמת משנה לנו מי ינאם ומי לא בטקס יום העצמאות?
כשאנו חושבים על הדבר הזה, אנחנו לא חושבים על דברים אחרים.
כשאנחנו עוסקים בדברים כאלה, אנו לא עוסקים בדברים אחרים.
שכנראה חשובים הרבה יותר לנו ולחיינו.

**
ביירון קייטי ("העבודה") טוענת שיש רק שלושה סוגים של עניינים:
עניינים שלנו, עניינים של אחרים ועניינים של אלוהים (או של העולם).

מי ינאם בטקס יום העצמאות זה עניינים של העולם (אלא אם כן אנחנו נתניהו או אדלשטיין).
האם ארה"ב תתקוף בסוריה ומתי זה עניינים של העולם.
האם מחר יהיה חמסין או גשם, הבורסה תרד או תעלה, גם הם עניינים של העולם.

מה אמרה גברת כהן לאדון לוי זה עניינים של אנשים אחרים.
מה אמור/צריך/חייב לעשות מישהו שהוא לא אנחנו זה עניינים של אחרים.
כשאנחנו מתעסקים בעניינים של אחרים, אנחנו מבזבזים אנרגיה.
כשאנחנו מתעסקים בעניינים של אחרים, אנחנו לא מתעסקים בעניינים שלנו.
**
לעתים, יותר קל להתעסק בעניינים של אחרים
מאשר לקחת אחריות ולעסוק בעניינים שלנו.
להתעסק בעניינים שלנו זה לא תמיד כיף, רומנטי, מהנה או ממלא.
לפעמים זה מאתגר, קשה, מפחיד, מעייף, משעמם.
אבל אלו העניינים שלנו.

**
אתמול פגשתי בעמוד הפייסבוק של יובל אידו טל,
ציטוט מעורר השראה של הנרי דייויד ת'ורו מהמאה ה-19:
"הגורל של המדינה לא תלוי באיזה פתק אתה בוחר להוציא מהקופסה 
ולהניח במעטפה בקלפי פעם בכמה שנים
אלא באיזה בנאדם אתה בוחר להוציא מהחדר שלך ולהניח ברחוב כל בוקר"

איזה בנאדם אנחנו בוחרים להוציא לרחוב היום?
איזה בנאדם אנחנו בוחרים להוציא לזוגיות ולהורות שלנו השבוע?
איזה בנאדם אנחנו בוחרים להוציא לעבודה שלנו בפרויקט הנוכחי?

לקחת אחריות.
להתעסק בעניינים שלנו.
להתמקד בעניינים הכי חשובים שלנו.
כל יום. 
כל יום. 
כל יום.
לזכור שאנחנו לא מושלמים.
לזכור שאנחנו בדרך.

**
ביום רביעי השבוע, ערב יום השואה,
יצאתי ב 06:30 מהבית, בכדי להגיע לקראת 8:00 לירושלים.
רציתי להגיש טפסים לוועדה מסוימת ששעות הקבלה שלה מוגבלות.
זה קשור לאיזשהו עניין מ"משפחת העניינים החשובים" עבורי בתקופה הנוכחית.
כבר שלושה שבועות אני אוסף את החומר הנדרש, ממלא מסמכים, מחתים אנשים.
קיוויתי להגיש את הטפסים, לקבל בו במקום אישור זמני ו"לעוף" משם.

7:45 בחניון. מעולה…
7:55 בנין כי"ח, אגריפס 42 ירושלים, קומה חמישית, אין תור…איזה כיף…
8:00 חושך בעיניים

מסתבר שקבלת קהל באותו יום היא רק החל מ-14:30 ולא מ 8:00 כמו שחשבתי.
מה??? 
מאיפה זה הגיע ???
כעס… תסכול… חוסר אונים…
הדלת סגורה.
לא רואים אף אחד.
אין עם מי לדבר.
מה אני עושה עכשיו…???

התחשק לי להשתטח על הרצפה ולבכות.
לא עשיתי את זה.
יכולתי להאשים את הממסד, הבירוקרטיה, הפקידים, משרדי הממשלה ואת העולם במצב שלי. 
לא עשיתי את זה.
יכולתי להאשים את עצמי. "אידיוט, איך לא שמת לב לשעות? הן הרי מפורסמות באתר". 
לא עשיתי גם את זה.

החלטתי לרדת למטה להירגע קצת.
ואז…לחשוב האם יש משהו שניתן לעשות במצב הזה.

מספר דקות מאוחר יותר, 
אחרי בורקס גבינה חם וטעים וכמה נשימות עמוקות, חזרתי לקומה החמישית.
הקשתי על דלת אחד המשרדים השכנים וחיכיתי שמישהו יפתח.
"זה מה שקרה… מה אתה מציע לי לעשות?", שאלתי.
"תנסה לצלצל באינטרקום שלהם. אם הם שם, אולי הם יסכימו לקבל אותך."

טררר… טררר..

"כן…?"
"הגעתי במיוחד, זה המצב, אני צריך עזרה ומבין שאלו לא שעות הקבלה. האם תוכלו לעזור לי?"
"רק רגע… אני בודקת אם מישהו פנוי ויכול לעזור…"

8:30 אני מחוץ לבניין.
הטפסים נלקחו מחוץ לשעות הקבלה.
האישור הזמני אצלי. 
אני ממשיך הלאה.

יש הרבה סיפורים על בירוקרטיה אטומה, מתישה וכותשת.
זה לא אחד מהם.
זה סיפור אמיתי על פקידות חומלת.
על בירוקרטיה אנושית ומשרתת.
בנין כי"ח, אגריפס 42, קומה חמישית.
יש בי הכרת תודה ואין לי מושג איך קוראים למי שעזר לי.

**
להתמקד בדברים החשובים.
לנשום…
לתת מקום לעצב, לתסכול, לחוסר האונים.
פחות ביקורת ושיפוטיות החוצה ופנימה.
פחות האשמות של אחרים ושל עצמך.
יותר חמלה ואהבה.
גם פנימה וגם החוצה.
לקחת אחריות.
להתמקד במה שאפשר לעשות ולא במה שאי אפשר לעשות.
לבקש עזרה.
להיות מוכן לקבל אותה.
להכיר תודה לאנשים שעוזרים לך ושתורמים לחייך. 
למרות שהם לא מכירים אותך.
למרות שהם לא חייבים.
גם כשזה מחוץ לשעות הקבלה שלהם.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

איזה מזל שאין לי מושג

איזה מזל שאין לי מושג כמה אנשים
קוראים את המילים הללו
מה ההשפעה שלהן
ולאן הן מגיעות.

**
כי אם היה לי מושג, או מדד,
אולי הייתי עסוק יותר במה לכתוב, איך ולמי,
ופחות בלהקשיב
ובלכתוב.

**
אם היה לי מושג, או מדד, או מספר, או ציון,
כנראה שהייתי מספר לעצמי סיפור כזה או אחר,
על עצמי או על הכתיבה, על אנשים או על העולם,
ואז זה היה משמח או מתסכל אותי, מדרבן, מייאש או מרגש,
למרות שזה רק סיפור ולא באמת מה שקורה או מתרחש.

**
איזה מזל שאין לי מושג,
שיש לי את האפשרות
ושאני יכול לבחור.
ליצור.
לכתוב.
גם היום.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ההכנה המושלמת

"במסורת החסידית יש תלמוד שאומר,
שעל האדם להיות מוכן בכל רגע ורגע לכל מה שעלול לבוא.
על-פי האמונה החסידית,
כל אדם נולד למען מאורע מסוים שיתרחש ברגע כלשהו במהלך חייו,
אך לעולם אין לדעת מתי.
לכן, כדי להיות מוכן ברגע המבחן, יש להיות ערני תמיד.
פירוש הדבר, שיש לגלות פתיחות למצב של אי-ידיעה, לקיום כפשוטו.
אי אפשר להתחמק מהרגע, אלא לטפח פתיחות אל הלא נודע,
כדי שבכל מצב יוכל האדם להיות נוכח במלואו ולמלא את ייעודו.

סוג זה של אי-ידיעה מאפשר לנו להיות נוכחים תמיד,
כי כשאנחנו מתירים לעצמנו לא לדעת, אנחנו נעשים ערניים.
כמו צייד שעומד הכן ואינו יודע מה עלול לקרות.
הוא אינו יוצר התרחשות, הוא אי דומם בלב הפעילות.
הוא מרחב פתוח, שכל דבר יכול לנוע דרכו.
הוא חדל להיות שם-עצם והופך לפועל.
הוא הופך למהות פעולת העמידה.

סוג זה של נוכחות בחיים הוא ההכנה המושלמת למוות.
פירוש הדבר, שאדם מסגל לעצמו פתיחות לכל מה שיקרה.
אם נחשוב, שהכול בסדר מלבד המוות,
נחשוב, שהכול בסדר מלבד המוות והאובדן,
אחר כך נחשוב, שהכול יהיה בסדר מלבד המוות, האובדן וכריך לא טעים, וכן הלאה.
מגבלות הרצוי מצרות את כלא ההגנה העצמית, שבתוכו אנו מעבירים את מרבית חיינו.
לבסוף מגיע השלב שבו משמעות ה'ביטחון' היא שאיש אינו יכול להיכנס לכלאנו,
ואנחנו נותרים מבודדים לגמרי."

~ ציטוט מתוך "מי מת" מאת סטפן לוין

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הזדמנות חיים

יש את העניין של מה שאנו עושים ב'ימים מיוחדים'.
איך אנו מתנהגים ברגעי השיא והשפל.
יש לא מעט ימים ורגעים כאלה:
ללדת ילדים. לקבור בני משפחה וחברים.
להינשא או להיפרד.
להתחיל עבודה חדשה או לעזוב עבודה קיימת.
להקים עסק, למכור עסק, לסגור עסק.
לעשות משהו בפעם הראשונה.
לחתום על חוזה גדול.
להתגייס לצבא, לסיים מסלול, להשתחרר.
לסיים תואר.
לחגוג בר מצווה או 50 שנות נישואין.
לקבל רישיון נהיגה.
לצאת לגמלאות.
יש עוד.
הרשימה ארוכה.
כל הימים הללו הם חלק מהחיים.
חלק מהחיים.
לא ה-חיים.

**
ויש את העניין של מה שאנו עושים ב'ימים רגילים'.
בין רגעי השיא והשפל, בין 'הימים המיוחדים'.
עם אותה משפחה.
עם אותם בני זוג, ילדים, חברים.
באותה עבודה.
עם עצמנו.
איך אנו חושבים.
במי אנו נוגעים.
מה אנו אומרים.
איך אנו מקשיבים.
איך אנו רבים.
איך אנו אוהבים.
מה אנו עושים.
כמה אנו לומדים.
למי אנו תורמים.
את מי אנו משרתים.
איך אנו משפיעים.
את מה אנו מטפחים.
מה אנו מגדלים.

**
יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום.
למידה ועוד למידה ועוד למידה.
מפגש ועוד מפגש ועוד מפגש.
אינטראקציה ועוד אינטראקציה ועוד אינטראקציה.
צעד ועוד צעד ועוד צעד.
מחווה ועוד מחווה ועוד מחווה.
עשייה ועוד עשייה ועוד עשייה.
התמודדות ועוד התמודדות ועוד התמודדות.

**
היום זה היום.
גם כשזה לא יום 'מיוחד'.
היום יש לנו את ההזדמנות.
במקום שאנחנו.
עם מי שאנחנו.
זמן-אמת.
הזדמנות של חיים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

האין הוא רק סיפור

האין הוא סיפור.
רק סיפור.
סיפור על מה שהיה ואיננו.
או על מה ש"אמור" להיות ולא נמצא.

**
היש הוא מה שיש.
עכשיו. ברגע זה.
או סיפור על מה שיש.

**
"אין פחד", "אין משמעות", "אין כאבים", "אין התקדמות", 
"אין שלווה", אין "אהבה", "אין תקשורת", "אין וודאות", "אין החלטיות",
"אין בריאות", "אין עבודת צוות", "אין התחשבות", "אין מספיק _____"
הם כולם סיפורים.
רק סיפורים.

**
מעניין מה יש
כשאנו מספרים לעצמנו סיפור על מה שאין.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter