ח' כסלו – על צמצום ומספיקות

"כמו רבים אחרים, המחשבה הראשונה שלי כשאני מתעוררת בבוקר היא ' לא ישנתי מספיק '.
הבאה אחריה היא ' אין לי מספיק זמן '.
בין שזה נכון ובין שלא, המחשבה ש 'אין לנו מספיק' עולה בנו באופן אוטומטי,
לפני שאנו מספיקים אפילו לפקפק בה או לבחון אותה.
את רוב השעות והימים שלנו אנחנו מבלים בשמיעה על מה שאין לנו מספיק ממנו,
בהסברה שלו, בהתלוננות עליו או בדאגה מפניו.
אין לנו מספיק זמן כדי שנספיק גם להתעמל.
אין לנו מספיק רווחים.
אין לנו מספיק אנרגייה.
אין לנו מספיק מרחבים פתוחים.
אין לנו מספיק סופי שבוע.
למותר לציין שלעולם אין לנו מספיק כסף.

**
אנחנו לא מספיק רזים ולא מספיק חכמים.
אנחנו לא מספיק יפים או מחונכים,
לא מספיק מצליחים או לא מספיק עשירים.
וזה לא ישתנה לעולם.
עוד לפני שאנחנו מתיישבים במיטה,
לפני שרגלינו נוגעות ברצפה,
אנחנו כבר נכשלים, כבר מפגרים מאחור,
כבר מפסידים, כבר חסרים משהו.
וכשאנחנו נכנסים למיטה בלילה,
מיד מתחילה המחשבה שלנו לסקור בפרטי פרטים
כל מה שלא השגנו או לא הספקנו היום.
אנחנו שוכבים לישון תחת עול המחשבות האלה –
ומתעוררים במחשבות על מחסור.
מה שהתחיל כביטוי פשוט של חיים קדחתניים, אפילו מאתגרים,
היה להצדקה הגדולה ביותר של חוסר סיפוק.

**
בפני כל אחד ואחת מאיתנו, בכל מצב עניינים,
עומדת הבחירה לפסוע צעד לאחור ולהרפות מהלך המחשבה הממוקד בצמצום.
מרגע שאנחנו מרפים מן הצמצום,
אחנו מגלים את האמת המפתיעה של המספיקות.
הכוונה אינה לכמות כלשהי של משהו.
'מספיקות' לא ניצבת במרחק שני צעדים מן העוני
או במרחק צעד אחד מן השפע.
היא לא אמת מידה שפירושה 'מספיק בקושי' או 'די והותר'.
מספיקות אינה מידה כלל,
כי אם חוויה, הקשר שאנחנו יוצרים, הצהרה,
ידיעה שיש די ושאנחנו עצמנו מספיקים.
המספיקות שוכנת בתוך כל אחד ואחת מאיתנו , ובכוחנו לזמן אותה.
היא מודעות, שימת לב,
בחירה מודעת באופן שבו אנחנו חושבים על נסיבות חיינו."

*****
הקטע הועתק מהספר "מושלמים כמו שאנחנו" שנכתב ע"י ברנה בראון (עמ' 123-124).
ברנה, מצטטת את המילים הללו מתוך "נשמת הכסף" שנכתב ע"י חברתה לין טוויסט.

אם הקטע הזה נוגע בכם אולי תרצו לקרוא גם את "אני מאחלת לך מספיק" שהעליתי לפני כשנתיים.

שבת של שלום,
חיים מלאים ומספיקים. יום יום.
רוני ויינברגר.

ג' כסלו – כשהמצבר שלך ריק

הנורה שלך דולקת, למה את לא עוצרת לתדלק?
אין לי זמן. אני חייבת להמשיך לנסוע.

הגרזן שלך קהה, למה אתה לא עוצר להשחיז אותו?
השתגעת ??? אני לא יכול להפסיק, יש לי עוד המון עצים לכרות ביער הזה.

המצבר שלך ריק, למה את לא עוצרת למלא אותו?
אני לא יכולה. הילדים, הבעל, העבודה, ההורים, החברים צריכים אותי.

*****
איך זה שקל כל כך להבין את האבסורד בדוגמאות הללו וקשה כל כך ליישם את זה בחיים?

ארבעה מרכיבים חשובים ל"מילוי מצברים":

1. הבן שהמצבר שלך אינו אינסופי.
למצברים נדרשת טעינה על בסיס קבוע.

2. הביני מה טוען את המצבר שלך ומה ממלא אותך כשאת מרוקנת.
מנוחה, ספורט, חברים, משפחה, כתיבה, טבע, ריקוד, קריאה, פיסול הן רק כמה דוגמאות.

3. הכר בך כשהמצבר שלך מרוקן או קרוב לכך.
עדיף "לתפוש" את זה כבר לפני אך אם הגעת ל"נורה דולקת" חשוב שתזהה את זה.

4. עצרי. קחי את הזמן ומלאי את המצבר בדרך שמתאימה לך. אל תתביישי לבקש עזרה.
לא חייבים לחכות שהמצבר יתרוקן. אפשר למלא אותו על בסיס קבוע.

מחלה, תאונה, התמוטטות, פרידה ופיטורין מצביעים בד"כ על מצבר מרוקן ומאלצים אותנו לעצור ולמלא.

חיים מלאים. יום יום.

ח' חשוון – בהתחלה אנחנו לא רואים את זה

בהתחלה אנחנו לא רואים את זה.
אחר כך אנחנו רואים את זה רק לרגע, ואז זה נעלם.
אנחנו לא בטוחים שזה באמת היה ושוכחים מזה.

מתישהו אנחנו רואים את זה שוב. ושוב.
אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שזה לא קיים, לא נכון, לא כזה נורא או לא בדיוק כמו שזה נראה.
ואז אנו רואים את זה שוב…
ומבינים שזה כאן.
ושאולי זה יותר רלוונטי ומשפיע ממה שחשבנו.

כעת אנו רואים את זה ומנסים להתעלם ולהמשיך הלאה.
אפילו מצליחים לכמה רגעים (או ימים או שנים), ואז רואים את זה שוב.
ושוב.
ושוב.
ושוב.

מגיע שלב שבו איננו יכולים שלא לראות את זה.
אנו רואים את זה כל הזמן ובכל מקום.
זה שם. ברור ונוכח.
מפתיע איך לא ראינו את זה קודם.

בשלב הזה,
כשאנו רואים את זה בצורה חדה ובהירה,
מכירים בכך שזה שם, לא מנסים להדחיק או להתווכח עם זה,
משהו משתנה.
לפעמים אפילו מיידית.

חיים מלאים. יום יום.

כו' תשרי – מה הזב"ד שלך?

אחד המדדים המקובלים בעולם מערכות המידע לאיכות של מערכת הוא "זמן בין תקלות".
ככל שהזמן הממוצע בין תקלות גבוה יותר כך המערכת בריאה ויציבה יותר.
זב"ת (זמן בין תקלות) אפס, מציין שבכל רגע נתון במערכת יש תקלה מסוימת.

בדומה לבדיקת איכות המערכת אפשר לחשוב על מדדים שיראו את איכות החיים האנושית:

זב"ד – זמן בין דאגות.
מה הזמן הממוצע שעובר מדאגה אחת לאחרת אצלכם?
זב"ד אפס אומר שבכל רגע נתון אתם מודאגים ממשהו.
כשהזב"ד שלכם גבוה, המשמעות היא שיכול לעבור זמן ממושך שבמהלכו לא תהיו מוטרדים ממשהו עתידי.
זב"ד נמוך מצביע על איכות חיים נמוכה מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה החשיבתית, הרגשית והנפשית מושקע בדאגה ובחרדה מדבר כזה או אחר שיקרה או שלא יקרה.
בכל אותו זמן אתם באיזשהו עתיד מדומיין ואתם לא כאן.

זב"כ – זמן בין כעסים.
מה הזמן הממוצע שעובר בין כעס מסוים לכעס אחר אצלכם?
זב"כ אפס אומר שבכל רגע נתון אתם כועסים על משהו.
כשהזב"כ שלכם גבוה, המשמעות היא שיכול לעבור זמן ממושך שבמהלכו אתם משוחררים מכעס על דברים שקרו בעבר.
זב"כ נמוך מצביע על איכות חיים נמוכה מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה החשיבתית, הרגשית והנפשית מושקע בכעס, בשיפוטיות, בהאשמות כלפי אנשים, התרחשויות, פעולות ואמירות.
הכעס יכול להיות מופנה כלים אנשים או כלפי מצבים, כלפי אחרים או כלפי אצלכם.
בכל אותו זמן אתם חיים בעבר, מסרבים לקבל את מה שכבר קרה ואינכם נוכחים כאן.

זב"ח – זמן בין חגיגות.
מה הזמן הממוצע שעובר בין חגיגה אחת לאחרת?
הכוונה אינה לחגיגת יום הולדת או לאירוע חיצוני טקסי אחר אלא לתחושה אותנטית של שמחה והכרת תודה.
זב"ח אפס אומר שבכל רגע נתון אתם חוגגים משהו. (זב"ח של אנשים "מוארים" ??).
כשהזב"ח שלכם גבוה, המשמעות היא שיכול לעבור זמן ממושך שבמהלכו לא תחוו חגיגה, שמחה, הכרת תודה, אושר, סיפוק ושביעות רצון.
זב"ח נמוך מצביע על איכות חיים גבוהה מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה החשיבתית, הרגשית והנפשית מופנית להכרת תודה, לכל מה שכבר קיים ושאינו מובן מאליו.

ארבע נקודות מחשבה לסיכום:

1. קיים קשר בין שלושת המדדים הללו: זב"ד וזב"כ נמוכים יביאו לזב"ח גבוה.
ריבוי דאגות מהעתיד וריבוי כעסים על העבר מביאים לשביעות רצון נמוכה מהווה.
ולהיפך.

2. המדדים של שני אנשים שחווים מצבים זהים יכולים להיות שונים לחלוטין.
המציאות החיצונית והטריגרים שהיא מביאה לפתחנו אינה קובעת או מגדירה את התגובה החשיבתית, הרגשית והנפשית שלנו.
כעס, דאגה וחגיגה נובעים במידה רבה מבחירות תשומת הלב שלנו.

3. אחת השיטות הכי אפקטיביות לשנות את מדדי הזב"ד, זב"כ, זב"ח היא מודעות.
הבדיקה הסקרנית איפה תשומת הלב שלכם כרגע יכולה להשפיע מיידית ובעוצמה רבה.
אתמול בבוקר שמתי לב שאני מודאג מסדנה שהייתי אמור להעביר.
מייד לאחר הסדנה (שהתנהלה לשביעות רצוני) שמתי לב שאני מודאג ממשימה שרציתי להשלים.
מייד לאחר השלמת המשימה (שוב לשביעות רצוני) שמתי לב שאני מוטרד מכך שאולי אאחר לאזכרה שהיה חשוב לי להגיע אליה בזמן.
מייד לאחר שהגעתי בזמן (וחשתי הקלה) שמתי לב שאני מודאג ממשהו שיקרה מייד אחרי האזכרה.
המודעות לכך שבאופן עקבי אני מודאג ומוטרד (ושבאותה מידה הייתי יכול לחגוג ולשמוח) מציבה מראה חזקה מול הפרצוף.

4. ניתן לשלוט באנרגיית הכעס והדאגה שלנו.
זה מצריך זמן והתמדה. שינוי דפוסים שאינו קל.
ניתן לשנות את אנרגיית החגיגה שלנו.
זה מצריך בחירה להסכים לראות את מה שיש.
גם זה מצריך זמן והתמדה אך הוא קל יותר ליישום – התוצאות המיידיות מובטחות.