תגית: יצירה

מחשבה:

מערכות היחסים שלי, הדפוסים והמצבים שאני חווה בחיי, הם תולדה של דברים שאני מעודד או מאפשר.

**
משמעויות:
– אני שותף פעיל ביצירה של מה שאני חווה.
– יש לי אחריות.
– יש לי אפשרות לשנות.

**
ארבע שאלות לתרגול עצמי:

1. מה אני רואה או חווה במערכות היחסים שלי שאני אוהב ורוצה להמשיך לראות ולחוות?
2. כיצד אני מעודד או מאפשר את זה?

3. מה אני רואה או חווה במערכות היחסים שלי שאיני אוהב או שהייתי רוצה לראות ולחוות פחות?
4. כיצד אני מעודד או מאפשר את זה?

חיים מלאים. היום.

השפעה אינסופית מוגבלת

עפ"י אפקט הפרפר, משק כנפי פרפר במקום אחד בעולם,
עשוי ליצור שינויים אטמוספריים קטנים ולהוביל לסופת טורנדו במקום אחר בעולם.

ביכולתו של כל פרפר לגרום לסופת טורנדו. אין פרפר שהוא קטן מדי.

ביכולתו של כל משק כנפי פרפר לגרום לסופת טורנדו. אין משק כנפיים חסר השפעה.

ביכולתו של כל פרפר ליצור אינספור משקי-כנפיים ואינספור סופות.

בעולם נוכחי-רשתי-חברתי-מחובר, אינספור פרפרים, משיקים אינספור כנפיים ומשפיעים על הכול ועל כולם כל הזמן.

מעולם לא היתה ולעולם לא תהיה סופת טורנדו שנוצרה ע"י פרפר מסוים אחד שממנו הכול התחיל ברגע מסוים כלשהו.
כל סופה היא תוצר של אינספור משקי-כנפיים, שינויים והשפעות המונעים ע"י אינספור פרפרים.

אין אף פרפר בעולם, לא היה ולא יהיה, היכול להתגאות בסופת הטורנדו "שלו" שאותה הוא יצר בעצמו.

**
מפרפרים לאנשים:

לכל אדם פוטנציאל השפעה אינסופית.

לכל פעולה, אמירה או מחווה פוטנציאל השפעה אינסופית.

במהלך כל יום ישנם אינספור רגעים להשפעה אינסופית.

תוצאות ושינויים אף פעם אינם בגלל אדם מסוים אחד או פעולה מסוימת אחת.

בכל רגע אנחנו משפיעים על אינספור אנשים ומצבים ומושפעים מאינספור אנשים ומצבים.

אנחנו אף פעם לא לבד.

אין לנו מושג.

חיים מלאים. היום.

האירוע של אתמול לא קרה במקרה או במזל.
האירוע של אתמול לא התרחש מעצמו.
האירוע של אתמול הוא תוצר של כמה וכמה דברים שאמרת ועשית
בשבועות ובחודשים האחרונים, אולי אפילו בשנים האחרונות.

**
האירוע של אתמול לא קרה רק בגללך.
האירוע של אתמול לא התרחש רק בזכותך.
האירוע של אתמול הוא תוצר משותף של כמה וכמה דברים שנאמרו ונעשו
בשבועות ובחודשים האחרונים, אולי אפילו בשנים האחרונות.

**
בכל רגע ורגע אנחנו יוצרים ביחד.
משפיעים ומושפעים.
משנים ומשתנים.
רוחשים ומתרחשים.
עושים ומתהווים.

חיים מלאים. היום.

רק שלושה צבעים.
רק שבעה תווים.
רק עשר ספרות.
רק עשרים ושתיים אותיות.

**
מגבלת משאבים היא בדרך כלל תירוץ לאי-עשייה.
עולמות שלמים נבראים בעזרת מספר מצומצם של אבני יסוד.
פוטנציאל יצירתי אינסופי מבקש להתממש.

חיים מלאים. היום.

השיעור הנוכחי שלך הינו תוצר משותף שלך ושל "המורים" שלך,
ממש כשם ש"המורים" שלך הם תוצר משותף שלך ושל גורמים רבים אחרים.
השיעור הנוכחי שלך הינו שיעור ייחודי הנוצר במיוחד עבורך ועל-ידך ממש ברגע זה.
הוא לא תוכנן מראש ואינו מופיע בשום תכנית לימודית סטטית שניתן לקבל את האג'נדה שלה.
השיעור הנוכחי שלך הינו יצירה-משותפת-המתהווה-כרגע….

זהו אינו שיעור סטטי, נפרד, מובנה וידוע.
השיעור הנוכחי שלך מעולם לא הועבר עד כה ומעולם לא יועבר בעתיד.
כשאתה מבקש את השיעור הבא שלך אינך יודע מהו.
כשאתה מבקש את השיעור הבא שלך אף אחד אחר אינו יודע מהו.
הבקשה והכוונה לקבל שיעור הן אלו שיוצרות אותו.
עכשיו.

**
האם אתה מוכן..?
(השיעור כבר כאן…)

חיים מלאים. היום.

לתבשיל שמתבשל עכשיו אין מתכון.
אין לו הוראות הפעלה או רשימת מצרכים ברורה.
וגם לא התחלה או סוף.

**
לתבשיל שמתבשל עכשיו יש תנועה.
תמיד קדימה.

יש פוטנציאל.
תמיד אינסופי.

יש מוגבלות.
תמיד נוכחת.

**
את התבשיל שאנחנו מבשלים עכשיו,
אנחנו מגלים תוך כדי תנועה.
יוצרים תוך כדי עשייה.

ממש כשם שהוא מגלה אותנו…
יוצר אותך ואותי.

חיים מלאים. היום.

מפני שזה קרה, זה היה אפשרי.
מה שיכל לקרות, קרה.

האירוע שיחל בעוד 36 שעות כבר מתרחש.
מה שיכול לקרות, כבר קורה.
אפשר להתחיל להנות.
עכשיו.

תודה לג'נדלין.
שוב.

חיים מלאים. היום.

למרות שלא ניתן לקבוע האם התרנגולת קדמה לביצה
או שמא הביצה קדמה לתרנגולת,
ניתן לקבוע שתרנגולת (כלשהי) קדמה לביצה (כלשהי)
ושאותה ביצה קדמה לתרנגולת אחרת (כלשהי) שבקעה מתוכה.

**
יום המנהלים שנבנה עכשיו (ויתקיים בעוד כשבועיים)
מושפע מעבודת ההכנה ליום (המוגדרת ברגעים אלו ממש)
המושפעת מיום המנהלים כפי שניתן לדמיין אותו היום,
המושפע מהמשובים לעבודת ההכנה הניתנים כעת,
המושפעים מ…

**
בשונה מהביצה והתרנגולת,
יום המנהלים (שלכאורה יתקיים בעתיד)
ועבודת ההכנה (שלכאורה מוגדרת כרגע)
מתרחשים שניהם,
בו זמנית,
באינטראקציה מופלאה,
שבה זה יוצר את זו,
וזו יוצרת את זה,
ממש עכשיו,
בעת ובעונה אחת.

חיים מלאים. היום.

הרבה לפני השיר של הראפר תאמר נאפר
שכלל בין היתר משפטים של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש…

הרבה לפני שהשרה מירי רגב יצאה מהאולם, חזרה אל האולם,
נאמה, נקטעה ושוב נאמה…

הרבה לפני שהמשתתפים בטקס פרסי אופיר לקולנוע ישראלי
מחאו כפיים, צעקו בוז, נטשו או נשארו…

הרבה לפני שהעיתונים ומהדורות החדשות עלו עם הכותרות
והרשתות החברתיות רחשו עם התגובות…

הרבה לפני שכל זה קרה,
אישה אחת עשתה שלום.
יום יום.
במשך תקופה ארוכה.
ואינטנסיבית.
עם בדואים, ערבים נוצרים, ערבים מוסלמים ויהודים.
יצירה משותפת של אנשי מקצוע, של חברים, של בני אדם.
בהרבה רגישות, אחריות, כבוד ומקצוענות.
בלי לברוח מהמציאות המורכבת, לפשט או לייפות אותה.
עם המון חיבור.
ואהבה.
ואומץ.
ותקווה.

כשעילית זקצר עלתה לבמה לקבל
את פרס הסרט הטוב ביותר ל"סופת חול"
היא שיתפה שלמרות שזה אמור להיות מעמד מאוד שמח עבורה,
כרגע, בעיקר, מתחשק לה לבכות.
ככה..
בפשטות, בכנות,
בקיצור,
בלי המון מילים
ובלי התלהמות.

**
בעולם שבו יש טובים ורעים,
צודקים וטועים, זכאים ואשמים,
קשה לעשות שלום.

הניסיון למפות את האולם,
או את העולם,
לטובים ורעים, לצודקים וטועים, לזכאים ואשמים,
רק מעמיק את הקיטוב ומנציח אותו.

במקום זאת אולי כדאי לשלב עבודה פנימית ועבודה חיצונית.

עבודה פנימית:
להכיר בכאב, בפחד, בכעס, בחוסר האונים, בייאוש, בעייפות.
שבתוכנו. לתת להם מקום.
לנשום.
לעבוד אתם.
בלי לברוח. בלי להדחיק.
בלי להאשים אחרים.

עבודה חיצונית:
עם אנשים. עם הסביבה.
כדאי לקחת אחריות.
להפסיק להאשים את מירי, את תאמר או את התקשורת.
הבחירה במי ובמה להשקיע
את תשומת הלב, את האנרגיה, את העשייה,
היא רק שלנו. רק ב 100% מהמקרים.

המלצה חמה להשקעה בעצמכם ובשלום: עילית זקצר ו"סופת חול".

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר.