תגית: הקשבה

ערב ראש השנה תשע"ט.
היום אני סוגר שנה נוספת של כתיבה יומית, שנה שלישית ברציפות.
מעניין מה כתבתי בסוף השנה הראשונה והשנייה.
אבדוק לאחר שאסיים את הפוסט הזה.

**
בשנה הראשונה לקחתי על עצמי מחויבות לשנה.
זה ריגש ואתגר אותי, לא הייתי בטוח שאצליח לעמוד בזה.
בשנה הראשונה סיימתי את הפוסטים במשפט "חיים מלאים. יום יום."
בגמר השנה הראשונה התלבטתי אם להמשיך או לעצור.
החלטתי לא להחליט.
ליתר דיוק, החלטתי להחליט בכל יום.
להימנע ממחויבות ולאפשר בחירה.

סיומת הפוסטים השתנתה ל"חיים מלאים. היום".
לא יום יום, רק היום.
אין לי מושג מה יהיה מחר.
"חיים מלאים. היום." המשיך גם לשנה השלישית.

**
1081 פוסטים נכתבו מאז אותו בוקר א' תשרי תשע"ו, שבו "קפצתי למים".
בהערכה גסה, אני משקיע כחצי שעה בפוסט יומי.
1081 פוסטים בשלוש שנים, כ-540 שעות בשלוש שנים, כ-180 שעות בשנה.
לשם ההשוואה, 42 שעות נחשבות לשבוע עבודה.
180 שעות = כחודש עבודה בשנה.
השקעה לא מבוטלת.
האם זה שווה את זה…?
תלוי מה מנסים להשיג ואיך מודדים את זה…

**
לפני מספר שבועות נשאלתי מה המוטיבציה שלי.
למה לקחתי על עצמי מחויבות כזו לשנה ומה הסיבה שהמשכתי עם זה גם מעבר.
קפצתי למים בגלל שלוש סיבות עיקריות:

א. קיוויתי שהתהליך הזה יסייע לי לחדד את יכולת ההקשבה וההתבוננות שלי.
הקשבה והתבוננות פנימה לתוך עצמי, כמו גם הקשבה והתבוננות החוצה לעולם.

ב. קיוויתי שהתהליך יסייע לי להפחית ביקורת פנימית ולפתח גמישות וקבלה העצמית.
"כשעולים לאויר" עם פוסט יומי יש פחות זמן לחשוב, לערוך, ללטש. כשמעלים פוסט כל יום, מעלים פוסט גם כשאנו פחות שבעי רצון ממנו או לא שלמים איתו.

ג. לא הייתי בטוח שאני מסוגל לעמוד באתגר.
לא הייתי בטוח, וזה הדליק וריגש אותי.

**
השנה הנוכחית היתה מיוחדת במינה.
אחד האירועים המשפיעים שנכנסו לחיי השנה היה אירוע של בריאות במשפחה.
חלק ניכר מתשומת הלב ומהזמן הוקדש (ועדיין מוקדש) להתמודדות עם אותו עניין.
מתוך בחירה, "הורדתי הילוך" במספר מימדים חשובים בחיי.
מתוך בחירה, הכתיבה היומית נשארה.
לא כאתגר שיש לעמוד בו, אלא כהרגל המסייע לי ומשרת אותי.
גם בשנה כמו השנה הזו.
אולי אפילו במיוחד בשנה כמו השנה הזו.

**
הפוסט היומי משרת אותי בצורות שונות:
לפעמים הוא מאפשר לי לעבד חוויות שאני חווה ואירועים אני עובר.
לפעמים הוא מאפשר לי לפתח ולהעמיק רעיונות ומחשבות שעולות בי.
לפעמים הוא הכלי שבאמצעותו אני מתקשר עם אנשים, שנמצאים במחשבותיי ושחשוב לי לומר או לכתוב להם משהו.
בזכות הפוסט היומי הצטלבו חיי עם חייהם של אנשים שלא הכרתי לפני כן.

**
מדי פעם אני פוגש אנשים חדשים, או חברים שלא פגשתי מזמן.
בזמן האחרון שמתי לב שלשאלה "מה אתה עושה?", אני מגיב בצורות שונות,
ובדרך כלל המשפט השלישי או הרביעי בתשובתי יהיה "כותב."

הכתיבה הפכה להיות אחד הדברים המשמעותיים שאני עושה בחיי.
משמעותית עבורי בדרך שבה היא משפיעה עלי.
ובמקרים מסוימים משמעותית גם עבור אנשים אחרים.
מדי פעם אני מקבל "הצצה" לאנשים שהכתיבה נוגעת בהם ותורמת לחייהם באופן כלשהו.
ברמה מסוימת הכתיבה היא פלטפורמה להרבות טוב בעולם.

**
ולא רק טוב.
למרות שאני תמיד כותב בכוונה להיטיב (התנגחות ו"חינוך" לא ייכנסו לפוסט היומי),
יכול להיות שיש אנשים שנפגעים ממה שאני כותב.
במהלך שלוש השנים הללו היה מקרה אחד שבו הורדתי פוסט שפרסמתי.
זה קרה לאחר שאדם יקר לי במיוחד קרא אותו ונפגע.

**
פוסט יומי הוא פורמט שמעודד ענווה.
כל הפוסטים שאני כותב נשלחים במייל לקוראים הרשומים וגם מועלים בפייסבוק.
המספר הממוצע של צפיות, תגובות, שיתופים, לייקים הוא עשרות בודדות. אם בכלל.
זהו מספר נמוך בהשוואה לפוסטים אחרים שמסתובבים ברשת.
כשאני מעלה פוסט, בדרך-כלל אין לי מושג למי הוא מגיע ואיך הוא משפיע.
קצת כמו בחיים האמיתיים: כשאנו עושים או אומרים משהו, אין לנו מושג לאן הוא, איך הוא מתגלגל וכיצד הוא משפיע.

**
פוסט יומי הוא פורמט שמדגיש דרך ולא מטרה.
לא כותבים פוסט יומי בכדי להגדיל מכירות, לשווק סדנאות או לפתח מותג.
יש דרכים יותר אפקטיביות להגדיל מכירות, לשווק סדנאות או לפתח מותג.
כותבים פוסט יומי בכדי לעבור דרך.

**
"מה עם ספר?"

מדי פעם שואלים אותי לגבי ספר,
והאם לא הגיע זמן לקבץ ולכרוך את הפוסטים השונים.
אני פתוח לאפשרות הזאת וחושב עליה מדי פעם.
יכול להיות שמתישהו זה יקרה.
המהות של ספר שונה מהמהות של פוסט יומי.
פוסט יומי הוא תהליך דינמי, חי, משתנה ומתהווה.
ספר זה משהו אחר.
לא יותר או פחות טוב.
אחר.

**
"תמשיך לכתוב?"

לא יודע.
אני מתלבט.
יש בי חלק שרוצה להמשיך.
שמכיר בחשיבות של זה ושחווה את הערך של זה.
יש בי חלק שמאמין שאני כבר במסלול יומיומי שקל לי יחסית לתחזק
ושתידרש הרבה יותר אנרגיה לחזור אליו לאחר שאפסיק.

יש בי חלק שמאמין שכדאי לקחת הפסקה.
לא להמשיך לעשות משהו מכוח האנרציה, רק מפני שאנו רגילים.
לא להמשיך לעשות משהו מתוך פחד של מה יקרה אם נפסיק.
להרשות לעצמנו לקחת הפסקה להתרעננות ולהתחדשות.
להרשות לעצמנו לקחת הפסקה לדיוק.

אז מה יהיה מחר?
אין לי מושג…

שנה טובה, מלאה ומבורכת,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר

שתי שאלות חשובות שכדאי לענות עליהן,
לפני שאנו מבקשים משהו מאנשים אחרים:
1. מה בדיוק אני רוצה שהאדם יעשה?
2. מאילו סיבות אני רוצה שהוא יעשה את זה?

**
1. מה בדיוק אני רוצה שהאדם יעשה?
לעתים אנו מתקשים לנסח לעצמנו ולאחרים מה בדיוק אנו מבקשים שהם יעשו.
"להתחשב יותר", "להגדיל ראש", "לקחת אחריות" או "לעזור יותר במטלות בית",
הן דוגמאות לציפיות לא ברורות הנתונות לפרשנויות שונות,
אשר עלולות ליצור אי-הבנה בינינו לבין אנשים אחרים.
חידוד הדבר המסוים שאנו מבקשים מאנשים לעשות,
מגדיל את הסיכוי שהאדם יבין אותנו כמו שאנו רוצים שהוא יבין אותנו.

**
2. מאילו סיבות אני רוצה שהוא יעשה את זה?
לעתים, כשאנו מבקשים משהו ממישהו,
אנו בעיקר רוצים שהדבר הזה יעשה ופחות חשוב לנו מתוך אילו מניעים הוא ייעשה.
אנשים עושים דברים מתוך מוטיבציות שונות:
פחד, אשמה, בושה, אי-נעימות, תחושת אין-ברירה, רצון לזכות בגמול, רצון לעזור, בחירה מתוך אחריות.
כשאנשים עושים מה שאנחנו מבקשים (או דורשים) מהם,
מתוך פחד, אשמה, בושה, אי-נעימות, תחושת אין ברירה או רצון לזכות בגמול,
גדלים הסיכויים שהפעולה תפגע בקשר שלהם ושלנו ושבהמשך נשלם על זה מחירים.
כשאנשים עושים מה שאנו מבקשים מתוך בחירה המבוססת על רצון לסייע לנו ולתרום לחיינו,
גדלים הסיכויים שזה יתרום לקשר שלהם ושלנו ושכולנו נרוויח מזה.

חיים מלאים. היום.

דיבור אוהב

"שימוש ב'דיבור אוהב' משמעו לדבר באהבה, חמלה והבנה.
אנחנו מנסים להימנע משימוש במילים של האשמה או ביקורת.
אנחנו מנסים להימנע משיפוט, מרירות או כעס כי אנו יודעים שמילים יכולות ליצור סבל רב.
אנו מדברים ברוגע, מתוך הבנה, תוך שימוש רק במילים המעודדות ביטחון, שמחה ותקווה אצל אחרים."

**
הקשבה עמוקה

"הקשבה עמוקה פירושה פשוט להקשיב בחמלה.
גם כשהאדם האחר מלא בתפיסות שגויות, אפליה, האשמה, שיפוט וביקורת,
אתה עדיין מסוגל לשבת בשקט ולהקשיב, בלי להפריע, בלי להגיב.
כיון שאתה יודע שאם אתה מסוגל להקשיב בצורה כזו, האדם האחר ירגיש הקלה עצומה.
אתה זוכר שאתה מקשיב במטרה אחת בלבד:
לתת לאדם האחר הזדמנות להביע את עצמו, כי עד כה אף אחד לא לקח את הזמן להקשיב."

~ טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
LOVING SPEECH

"Using loving speech means speaking with love, compassion, and understanding.
We try not to use words of blaming or criticizing.
We try not to speak with judgment, bitterness, or anger because we know that words can create a lot of suffering.
We speak calmly, with understanding, using only words that inspire confidence, joy, and hope in others."

**
DEEP LISTENING

"Deep listening simply means listening with compassion.
Even if the other person is full of wrong perceptions, discrimination, blaming, judging, and criticizing, you are still capable of sitting quietly and listening, without interrupting, without reacting.
Because you know that if you can listen like that, the other person will feel enormous relief.
You remember that you are listening with only one purpose in mind: to give the other person a chance to express themselves, because up until now no one has taken the time to listen."

~ Thich Nhat Hanh

חיים מלאים. היום.

להקשיב כדי להשיב / להקשיב כדי להבין

כשאנו מקשיבים כדי להשיב,
מתקיימים עבורנו שני מצבי תקשורת:
1. דיבור.
2. הכנה לדיבור.

בכל רגע נתון אנו מבטאים את עצמנו או מכינים את עצמנו לכך.

**
כשאנו מקשיבים כדי להבין,
מתקיימים עבורנו שני מצבי תקשורת:
1. הקשבה.
2. בדיקת הבנה.

בכל רגע נתון אנו מקשיבים או בודקים שהבנו נכון.

**
כשאנו מקשיבים כדי להשיב,
אנו ממוקדים בנו, במה שעובר עלינו ובדרך שבה אנו תופסים את העולם.
מטרת הקשבתנו היא לסייע לנו לשכנע, לחנך, להשפיע, לנצח.
ההקשבה היא אמצעי, לעתים מניפולטיבי, שמטרתו לדחוף את האג'נדה שלנו.

**
כשאנו מקשיבים כדי להבין,
אנו ממוקדים באחר, בעולם שלו ובמה שעובר עליו.
מטרת הקשבתנו היא להבין את האחר, את מה שחשוב לו ואת הדרך שבה הוא תופס את העולם.
ההקשבה היא אמצעי להבנה מעמיקה יותר של המצב, הבנה שתהווה את הבסיס לפתרונות שיגיעו בהמשך.

**
ברגע נתון, אפשר להקשיב כדי להשיב או להקשיב כדי להבין.
או זה, או זה.

איך אתה מקשיב עכשיו…?
מתוך איזו כוונה את מקשיבה כרגע…?

חיים מלאים. היום.

תקשורת: 10 אמיתות חשובות

1. שלוש הסיבות העיקריות שבגללן חשוב לנו לתקשר הן:
  א. להרגיש יותר טוב.
  ב. להרגיש פחות רע.
  ג. לגרום לדברים לקרות.

הסיבה שחשוב לנו לגרום לדברים לקרות היא כדי שנרגיש יותר טוב או פחות רע.

מכאן, ששתי הסיבות העיקריות שבגללן חשוב לנו לתקשר הן:
  א. להרגיש יותר טוב.
  ב. להרגיש פחות רע.

(תודה לטוני רובינס על בהירות הנקודה הזו..)

2. תקשורת היא אחת האסטרטגיות האפקטיביות המסייעות לנו להרגיש יותר טוב או פחות רע. אחת ולא יחידה.

3. איכות התקשורת שלנו משפיעה על איכות מערכות היחסים שלנו וקובעת את איכות חיינו.

4. התקשורת שלנו היא גם עם עצמנו וגם עם אחרים. קודם כל עם עצמנו ולאחר מכן עם אחרים.

5. שתי מיומנויות התקשורת העיקריות שלנו הן ביטוי עצמי והקשבה.

6. הצורה שבה אנו מבטאים את עצמנו ומקשיבים לעצמנו ולאחרים, היא תוצר של החשיבה שלנו ושל הדרך שבה אנו תופסים את העולם, את עצמנו ואת האנשים שסביבנו.

7. בכדי לתקשר באפקטיביות חשוב שנבין שכולנו שונים בדרך שבה אנו תופסים את העולם ושנשאף להבין כיצד האנשים שאנו רוצים לתקשר איתם תופסים את העולם.

8. כשאנחנו במצוקה, גדל הסיכוי שנתקשר בצורה הפוגעת בעצמנו או באנשים אחרים, תקשורת אשר מרחיקה אותנו ממטרתנו להרגיש יותר טוב או פחות רע.

9. התקשורת שלנו היא באחריותנו המלאה. מה שאנשים אחרים אומרים או עושים יכול להיות טריגר לתגובות שלנו אבל הוא אף פעם לא הסיבה להן.

10. תקשורת היא מיומנות שניתן לפתח.

**
עד כאן 10 אמיתות חשובות על תקשורת.
רוצים לשמוע יותר…?

ביום רביעי ה-5/9 , 21:00, אעביר הרצאת תקשורת מקרבת באושילנד כפר סבא.
ההרצאה תעמיק בעשר האמיתות תוך שיתוף בדוגמאות וכלים מעשים הניתנים ליישום מיידי.

כלי חשיבתי-מעשי אחד לדוגמא שאזכיר בהרצאה:
כשמישהו אומר לנו משהו שאנו לא אוהבים או כשאנחנו נפגעים ממשהו שמישהי עושה, 
מייעצים לנו לא לקחת דברים באופן אישי.
קל לומר, קשה ליישם.

הטענה שלי: 
הכול אישי. תמיד. 
רק מה? 
זה בדרך כלל לא אישי נגדנו…אלא אישי בעדם…

מחיר ההרצאה 30 ₪, בירה ראשונה כלולה.
פרטים והרשמה ישירות מול אושילנד בקישור הבא.
ניפגש…?

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

** להזמנת הרצאות וסדנאות בנושא תקשורת ניתן ליצור קשר דרך האתר **

שני דברים מבדילים בין פעולות לא אלימות לפעולות אלימות:
ראשית, אתה לא רואה בצד האחר אויב.
שנית, כוונתך אינה לגרום לצד האחר לסבול.

**
אלימות צומחת כשאנו מאמינים שהסבל שלנו נובע מאנשים אחרים ושלאותם אנשים מגיע להיענש.

לא צריך ללכת רחוק…
אנשים לדוגמא:
בני / בנות הזוג, הילדים, ההורים, האחים שלנו.
העובד, המנהלת, הספק, הלקוח, הקולגה שלנו.
הגננת, המורה של הילדים שלנו.
הנהג ברכב שלידנו, הקופאית, נציג השירות, הרופא, האחות, המוכרת, המלצר, …

**
כשאני "משתמש" בתקשורת מקרבת לא-אלימה אני אף-פעם אף-פעם אף-פעם לא מקשיב למה שאנשים חושבים עלי.
אם לא תקשיבו למה שאנשים חושבים עליכם, תחיו יותר.
תיהנו יותר מהחיים.
במקום זאת הקשיבו לאמת.
האמת היא שכשאנשים אומרים לכם מה לא בסדר אתכם, יש להם צורך חשוב שלא מקבל מענה.
הקשיבו לכך שהם במצוקה.
הקשיבו לצורך שלהם שלא מקבל מענה.
אל תקשיבו לאנליזה שלהם עליכם.

~ כל הטקסטים הינם תרגום חופשי או בהשראת ד"ר מרשאל רוזנברג ז"ל, יוצר גישת התקשורת המקרבת.

חיים מלאים. היום.

"אני חושבת שהיית יכול לעשות שימוש יותר טוב בזמן," אמרה, "מאשר לבזבז אותו על חידות שאין להם פתרון."
"לו הכרת את הזמן כמוני," אמר הכובען, "לא היית מדברת על לבזבז אותו, הוא לא אחד שמתבזבז!"
"אני לא יודעת למה אתה מתכוון," אמרה אליס.
"ודאי שלא!" אמר הכובען, מנער את ראשו בבוז. "אני מתערב שלא דיברת עם הזמן אפילו פעם אחת!"
"אולי לא," ענתה אליס בזהירות "אבל אני יודעת איך לנצל אותו."
"זהו! זה מסביר הכל," אמר הכובען "הוא לא סובל שמנצלים אותו.
ובכן, לו ידעת לשמור איתו על יחסים טובים, היה עושה בשעון כמעט כל מה שהיית מבקשת ממנו."

~ לואיס קרול (מתוך "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", מפי הדמות 'הכובען המשוגע')

**
לבזבז, להשתמש, לנצל,
או…
להקשיב ולפתח מערכת יחסים.

עם הזמן.
ועם אנשים.

חיים מלאים. היום.

האם את מוכנה להיות עם זה?
רק להיות עם זה.
רק לכמה דקות.

**
האם את מוכנה להיות עם זה?
בלי "לעבוד" על זה.
בלי לנסות לשנות, להקטין או להעלים את זה.
בלי לחפש את הפתרון של זה.
בלי לנתח את זה.
רק להיות עם זה.

**
האם את מוכנה להיות עם זה?
בלי לקוות שזה יעזור.
בלי לצפות שזה יקל.
בלי הבטחה שזה ישנה.

**
הנה זה כאן.
שוב.
האם את מוכנה להיות עם זה?
האם את מוכנה לנסות?

חיים מלאים. היום.

אין דבר כזה אין.
יש רק יש.

**
חוסר אכפתיות,
אי אמון,
חוסר ביטחון,
אי שקט,
חוסר פרגון,
אי נוחות,
חוסר וודאות,
אי הסכמה,
הם כולם ביטויים של אין.

אין דבר כזה אין.
יש רק יש.

**
מה ישנו כשאנחנו חווים "אי-משהו"?
מה נוכח כשאנו מרגישים "חוסר-כלשהו"?

חיים מלאים. היום.

"כשאני מתקשר לשאול לשלומו של הבן," המשיך הרב,
"הוא עונה תמיד במילה אחת.
אחלה.
הכול אחלה.
שאלתי פעם את התלמידים, מה פירוש האחלה הזה?
תלמיד חד לשון ענה: 'אחלה? זה ראשי תיבות 'אני חי, למה התקשרת?'
ואפשר להיעצב ואפשר להתגעגע, אבל בסופו של דבר צריך לדעת שהריחוק הזה מאפשר את הקרבה.
שהחינוך האמתי הוא לא בדיבור או במפגש הישיר, אלא בעקיפין, באישיות שלנו ההורים,
במחשבות החיוביות שלנו על הילדים.
לילדים שלנו הרי יש עפעפיים נסתרים על האוזניים.
בכל פעם שאנו מתחילים לחפור להם, כלשונם,
העפעפיים הנסתרים הללו נסגרים והם לא שומעים בכלל מה אנחנו אומרים להם.
אז יש דרך אחרת להעביר מסר.
אני למשל מאוד בעד לדבר אל הקירות בבית.
הקירות סופגים הכול.
הם הרבה יותר קשובים מהילדים שלנו.
ובכל בית יש תכונה מיוחדת שבלילה, בזמן שהילדים שלנו ישנים שנת ישרים במיטה,
הקירות מתחילים לדבר, והקול חודר לליבם של הילדים.
זה כמו תותח.
כדי שיפגע במטרה, לא צריך לכוון ישירות אל המטרה, אלא דווקא למעלה.
זה אולי נשמע בדיחה, אבל אני באמת מאמין בזה.
במקום לדבר אל הילדים, ושבמקרה הטוב הכול ייכנס מאוזן אחת ויצא בשנייה,
צריך לדבר לקירות.
צריך לחשוב טוב על הילדים שלנו, צריך להתפלל אליהם.
צריך להפוך בעצמנו לאנשים טובים יותר.
זה כבר יעבור לבד לילדים, בלי מילים."

~ הציטוט מתוך "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר – סיפור חייה של דפנה מאיר" מאת יפעת ארליך

חיים מלאים. היום.