תגית: בחירה

תפיסת עולם א'

אנחנו יוצרים את המציאות שלנו ב 100%.
ברמה עמוקה הכול בשליטתנו.
צריך רק לחשוב/לדמיין/לחוות מספיק רחוק/עמוק/מדויק וזה יקרה.
אפשר ליצור חזון לעשר, לעשרים או לשלושים השנים הקרובות, לתכנן לפרטי פרטים,
לגזור אחורה ולהתחיל לחגוג.
זה פשוט יקרה. אחד לאחד. זה כבר קורה.

**
תפיסת עולם ב'

החיים זה מה שקורה בזמן שמתכננים תכניות.
שום דבר לא צפוי ואי אפשר לתכנן כלום.
בכל רגע הכול יכול להשתנות.
צריך לחיות את הרגע, להאמין, להיות קשובים לעצמנו, לבטוח וללכת עם הלב.
תכניות הן בזבוז זמן במקרה הטוב והסחת דעת שפוגעת בנו ולא מאפשרת לזהות הזדמנויות במקרה פחות טוב.

**
תפיסת עולם ג'

יש לנו השפעה עצומה על חיינו וגם אין לנו שליטה מלאה עליהם.
בכל רגע הכול יכול להשתנות וגם בכל רגע אנו יוצרים את המציאות שלנו.
חשוב לקחת אחריות, לבחור כיוון, להגדיר מה רוצים, להתמקד במה שבאמת חשוב
וגם חשוב להיות גמישים, קשובים לעצמנו ולסביבה, פתוחים לשינויים וערים להזדמנויות.
חשוב לחיות את הרגע, לחוות את מה שיש, להיות נוכחים
וגם חשוב להסתכל קדימה, לדמיין, לתכנן, לחלום.

מה תפיסת העולם שלך… ?

*****
תכנית "לחשב מסלול מחדש" מבוססת על תפיסת עולם ג'.
ארבעה מפגשים, החל מיום רביעי הבא, 7/6 21:00.
הפרטים המלאים בקישור הבא.

חג שבועות שמח. חיים מלאים. היום.

" את מבינה, צריך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, רק כדי להישאר במקום".
~ מלכת הלבבות לאליס בארץ הפלאות

מחנכים אותנו שמספיק זה לא מספיק.
בבית הספר, מספיק זה קרוב לנכשל,
רחוק מאוד מטוב מאוד או ממצוין.

מאלפים אותנו שכמה שיותר, זה יותר טוב.
יותר חזק, יותר מהר, יותר גבוה.
יותר ייצור, יותר מכירות, יותר רווחים, יותר יעילות.

שוטפים לנו את המוח שמספיק זה בינוני או מסוכן.
אולי אפילו הרסני.
מה שיש זה לא מספיק – חייבים לצמוח, לגדול, להתפתח.
להיות שבעי רצון מהקיים זה בעייתי.
להישאר במקום זה ללכת אחורה.

רעיון מהפכני –
ומה אם מספיק זה מספיק?

8 מחשבות על מספיק:

א. מספיק זה מספיק

מספיק זה לא פחות מדי וגם לא יותר מדי.
"יותר מדי" בעייתי ממש כמו "פחות מדי".
תת-תזונה ואכילת-יתר פחות בריאים מאכילה במידה הנכונה.
לטמפרטורה נמוכה מדי יש השלכות הרסניות על הגוף, כמו גם לטמפרטורה גבוהה מדי.
חוסר חמצן ועודף חמצן מסוכנים שניהם.
יותר מדי לחץ ופחות מדי לחץ יגרמו לנו לתפקוד שאינו אופטימאלי.

**
ב. טווח ולא נקודה

מספיק הוא טווח בין רף תחתון לרף עליון.
מספיק אינה נקודה קונקרטית ומסוימת שחשוב להגיע אליה ולהישאר בה,
אלא תחום מסוים שאפשר לנוע בתוכו.
מספיק כסף הוא מעבר לרק כמות הכסף הדרושה להישרדות (רף תחתון).
מספיק כסף הוא גם כמות הכסף הדרושה גם לביטחון עתידי ולרווחה (רף עליון).
**
ג. דינמיות ושינוי

המספיק של היום אינו המספיק של מחר.
מספיק אינו מידה מוחלטת הנשארת קבועה לאורך זמן אלא משהו משתנה ודינמי.
כשדון מיגל רואיז מציע "עשו כמיטב יכולתכם" בספרו המצוין "ארבע ההסכמות",
הוא מדגיש שמיטב יכולתנו היום שונה ממיטב יכולתנו מחר.
"מיטב יכולתנו" כשאנו בריאים, שונה מאוד מ"מיטב יכולתנו" כשאנו חולים.
ולמרות זאת, אנשים רבים ינסו להתעלם מהחום הגבוה או החולשה
ובמקום להקשיב לגופם ולהתאים עצמם למציאות המתפתחת,
הם ינסו לעשות כמיטב יכולתם "הבריא",
תוך אמונה שפחות מזה לא מספיק. שזה ויתור עצמי.

**
ד. סובייקטיביות

המספיק שלי הוא לא המספיק שלך.
התשובה ל"מה זה מספיק?" הינה סובייקטיבית לחלוטין.
מה זה מספיק משמעות?
מספיק לחץ?
מספיק פרגון?
מספיק זמן משפחה?
מספיק בגדים?
מספיק אתגר?
מספיק כסף?
מספיק ודאות?
מספיק זמן פנוי?
מספיק חברים?
התשובה שלי שונה מהתשובה שלך.
היא מבוססת בין היתר על הערכים המובילים שלי, האופי שלי,
אירועים מעצבים בחיי, תפיסת העולם שלי ועוד.

**
ה. אנחנו והסביבה

המספיק שלנו מושפע מאחרים ומהסביבה.
בסביבה שבעה, "מספיק אוכל" יהיה שלוש ארוחות ביום, כולל קינוח.
בסביבה רעבה שבה לאנשים בקרבתנו אין מה לאכול,
גם אם אנו יכולים להרשות לעצמנו שלוש ארוחות,
ייתכן שמספיק אוכל יהיה ארוחה אחת ביום, ואת השאר ניתן לאחרים.
ההגדרה שלנו ל"מספיק התחשבות" במהלך אשפוז בחדר המיון
תלויה הן בצרכים שלנו והן בצרכים של אלו ששוכבים לידינו.
גם במקרה של כאב חזק כלשהו, לא נצפה מהצוות לטפל בנו,
אם באותו רגע הם עסוקים במתן מענה לנפגעים רבים שכרגע פונו מתאונת דרכים.

**
ו. מספיק = מיקוד

הגדרה ברורה של "מספיק" תורמת למיקוד בדברים החשובים.
אם "מספיק פעילות גופנית" עבורנו הם 2-3 אימונים בשבוע,
חלק מתשומת הלב שלנו תופנה לפינוי זמן ולביצוע האימונים,
עד שנגיע לכמות האימונים הרצויה, ולא מעבר לזה.
אם "מספיק פיתוח עסקי" הוא 4-5 חוזים חדשים ברבעון,
מידת ההשקעה שלנו בהיבט הזה תגבר או תפחת בהתאם לקרבה שלנו ליעד.
כשאנו רחוקים מהיעד יכול להיות שנבחר להשקיע יותר זמן ממה שתכננו
ובמצב שבו השגנו את היעד אולי נעדיף להשקיע את הזמן בפעילות אחרת כגון אירוע צוות, תכנון שנתי, או מחקר ופיתוח.
כשאנו מבינים כמה זה מספיק, קל לנו לקבל החלטות, לזהות הזדמנויות או לסרב להצעות.
סטיבן קובי ("שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד")
משתמש במונח "אבנים גדולות" ומציע תכנון שבועי
שבו אנו מזהים את הפעילויות הכי חשובות של השבוע,
בהיבטים השונים של חיינו,
ומוודאים שיש לנו מספיק זמן ותשומת לב עבורן.

**
ז. מספיק = חופש

כשמספיק לא מוגדר, אנו במרדף אינסופי שאינו נגמר.
לוח הזמנים שלנו מפוצץ, אנו רצים ממקום למקום,
מנסים להשיג עוד ועוד, לג'נגל כמה שיותר כדורים.
מעבר לאינטנסיבית האובייקטיבית,
אנו בתחושת לחץ מתמיד המלווה בתסכול ואי-שביעות רצון.
תמיד יש משהו שטרם עשינו או ציפייה שלא עמדנו בה.

הגדרה בריאה של "מספיק" מכניסה מרחב וחופש לחיינו.
לאחר שהגענו למספיק, אפשר להירגע,
להשתחרר מהחובה להמשיך לעשות,
ולבחור בחופשיות כרצוננו כיצד לנצל את המשאבים הנותרים.
אם לדוגמא, עבודה בהיקף של 70% משרה,
מייצרת מספיק הכנסה (הישרדות + רווחה),
אפשר לבחור כיצד לנצל את הזמן הנותר:
מנוחה והורדת הילוך? תחביבים? זמן משפחה ?
התנדבות? לימודים ? עבודה במשהו נוסף שמעניין?

הגדרת "מספיק בגדים" בארון הבגדים שלנו,
יכולה לייצר הרבה מאוד חופש הבא לידי ביטוי
ביותר מקום בארון, פחות כסף על קניות ופחות זמן המושקע בסדר וארגון.

**
ח. מספיק = 100% בחירה

אנחנו קובעים, מחליטים ומגדירים מה זה מספיק עבורנו.
אנחנו בוחרים מה מספיק, מה לא מספיק ומה יותר ממספיק.
יש לנו את האפשרות והיכולת אם אנחנו רוצים.
ואנחנו לא חייבים.
החדשות הטובות הן שזה אפשרי.
החדשות הפחות טובות הן שאף אחד לא יעשה את זה עבורנו.

**
עד כאן 8 מחשבות על מספיק.

יש משהו בפוסט הזה שיכול להרגיש קצת עמוס.
אולי אפילו מציף, מלחיץ, מעצבן או מאיים.

רגע…עכשיו צריך להגדיר ולתכנן כל דבר…?
ואם אין לי תשובות ?
ואם אני רוצה לזרום בספונטניות?
מאיפה מתחילים בכלל?

כמה המלצות מעשיות:

1. לאט לאט. לא צריך לשנות כלום. אפשר אם רוצים ולא חייבים.
2. לקחת את הזמן. לנשום. לקרוא את הפוסט הזה שוב. לחשוב ולעכל.
3. להתחיל מנושא אחד או שניים שחשובים לכם.
4. לשחק עם זה בסקרנות, לבדוק מה קורה ואיך זה משפיע עליכם.
5. לכתוב לי כמה מילים ולשתף אותי אם הפוסט הזה נוגע בכם או מעורר בכם משהו.

**
בתחילת השבוע השקתי תכנית חדשה "לחשב מסלול מחדש".
ארבעה מפגשי וידאו-וירטאוליים המתאימים לאנשים שרוצים לחשב מסלול מחדש.
בין היתר, כל משתתפי הקבוצה יבחנו ויגדירו את המספיקים החשובים שלהם.
הפרטים המלאים על "לחשב מסלול מחדש" כאן.
מספר מחשבות נוספות בפוסט "4 מוטיבציות שונות לחישוב מסלול מחדש".
ההרשמה החלה.
אם אתם בעניין צרו איתי קשר.

שבת של שלום,
חיים מלאים (ומספיקים), היום,
רוני ויינברגר

במשחק קלפים
אין לנו שליטה על הקלפים שנקבל
ויש לנו 100% בחירה על איך נשחק עם הקלפים שנקבל.

במסע חיים
אין לנו שליטה על הקלפים שנקבל
ויש לנו 100% בחירה על איך נשחק עם הקלפים שנקבל.

איך הסיבוב הזה בינתיים…?

חיים מלאים. היום.

המשאב הכי יקר שלנו הוא תשומת הלב שלנו.
הבחירה הכי חשובה שלנו היא מה אנו עושים עם תשומת הלב שלנו.
בכל רגע נתון.
כל השאר מושפע מזה.

**
רואי חשבון מומחים יכולים לקרוא את הדו"חות הכספיים
ולספר את הסיפור של החברה.

דו"חות מפורטים של השקעות תשומת הלב שלך
חושפים בבהירות את הסיפור שלך.

חיים מלאים. היום.

"בעוד כמה מאות שנים, כאשר ההיסטוריה של זמננו תיכתב מנקודת מבט ארוכת טווח,
סביר להניח כי האירוע החשוב ביותר שההיסטוריונים יראו לא יהיה טכנולוגיה, האינטרנט או מסחר אלקטרוני.
האירוע הינו שינוי חסר תקדים במצב האנושי.
בפעם הראשונה – פשוטו כמשמעו – למספר הולך וגדל במהירות ובאופן משמעותי של אנשים יש אפשרויות בחירה.
בפעם הראשונה, הם יצטרכו לנהל את עצמם.
והחברה לגמרי לא מוכנה לכך."

~ פיטר דרוקר (תרגום חופשי…)

**
"In a few hundred years, when the history of our time will be written from a long-term perspective,
it is likely that the most important event historians will see is not technology, not the Internet, not e-commerce.
It is an unprecedented change in the human condition.
For the first time – literally – substantial and rapidly growing numbers of people have choices.
For the first time, they will have to manage themselves.
And society is totally unprepared for it."

~ Peter Drucker

**
בעולם הנוכחי, הדינמי, המחובר והמשתנה,
אנו חשופים להרבה מאוד מידע, אפשרויות ורעש.

יש לנו הרבה בחירה:
מה לקרוא, מה לאכול, מה ללמוד, מה לעשות, במה לעבוד,
מה לראות, איך להתנהל, במה להשקיע את המשאבים ואת תשומת הלב שלנו.
וגם מה לא.
מה לא לקרוא, מה לא לאכול, מה לא ללמוד, מה לא לעשות, במה לא לעבוד,
מה לא לראות, איך לא להתנהל, במה לא להשקיע את המשאבים ואת תשומת הלב שלנו.

**
החדשות הטובות הן שיש לנו הרבה בחירה ושאנחנו יכולים לנהל את עצמנו.
החדשות הפחות טובות הן שיש לנו הרבה בחירה ושלא פשוט לנהל את עצמנו.

חיים מלאים. היום.

איפה אני נמצא?
מי נמצא איתי?
מה חשוב לי?
לאן אני רוצה להגיע?
איזה "צעד-בא" יקדם אותי לשם?

**

איפה איני נמצא?
מי לא נמצא איתי?
מה פחות חשוב לי?
לאן אני מקווה לא להגיע?
איזה צעד נוכחי תוקע אותי?

חיים מלאים. היום.

זהו פוסט על שינוי ועל השפעה.
על לקיחת אחריות.
על יצירת מציאות אחרת.

שלושה סיפורים על שלושה אנשים:
1. גיל.
2. בועז.
3. נועה.

**
1. גיל

גיל מרחב מסתובב ברכבות ומחלק שאלונים לאנשים המעוניינים לקבל אותם.
שאלונים לבדיקה עצמית ולהתבוננות פנימית.

הנה העתק השאלון שגיל מחלק:

• האם אתם ערים לכך שאתם ברי מזל
ושיש לכם הרבה חופש? כן / לא

• האם אתם מאמינים ביכולת שלכם ללמוד, להיות פתוחים,
לבחון את עצמכם ולבחור מחדש? כן / לא

• האם אתם מסכימים
שזה לא בסדר לפגוע במי שלא פוגע בנו? כן / לא

• האם אתם מסכימים
שאסור לנו לפגוע במי שחסר הגנה ? כן / לא

• לאור תשובותיכם, האם אתם מוכנים לבחור את האפשרות
להפסיק לפגוע בחיות חסרות הגנה? כן / לא

• האם תסכימו לדבר על טבעונות? כן / לא

—————————————————————————–

מוזמנים מאוד להתכתב איתי בפייסבוק… – ' גיל מרחב '
(אנא אל תעצמו עיניים.. בעלי החיים סובלים כל כך.. זה בידיים שלנו..)
חפשו ביוטיוב: 'קירות שקופים' – ההרצאה הכי נצפית בישראל.

**

2. בועז

חברו לצוות של בועז יעקב, סרן הראל מרמלשטיין זכרונו לברכה,
נהרג בשנת 2002 במהלך פעילות מבצעית בהיתקלות עם מחבלים.
השבוע, בשלהי יום הזיכרון, הוציא בועז לרחובות
עשרות אלפי אנשים מרחבי הארץ במסגרת מיזם "רצים לזכרם".

הנה תיאור קצר של המיזם מאתר "רצים לזכרם":

מרוץ "רצים לזכרם" הינו מיזם הנצחה ייחודי.
במרוץ זה אין מוזיקה או שער זינוק, אין בו מדידת זמנים או פודיום.
זהו מרוץ בו בשעה אחת בשלהי יום הזיכרון נצא כולנו לצבוע את הרחובות בכחול לבן
ולשעה אחת נתייחד כולנו במרוץ לזכר הנופלים כולם
אז איך זה עובד?
נרשמים למרוץ דרך האתר ולאחר תשלום סמלי של 40 ש׳׳ח,
כל נרשם יקבל באופן אקראי שם של נופל/ת לזכרו/ה הוא יבצע את הפעילות – ריצה/הליכה/רכיבה.
כל נרשם יוכל לצפות במידע על הנופל/ים אשר לזכרו/ם יבצע את הפעילות
בסיום ההרשמה תישלח חולצה עם סמל המרוץ לבית הנרשם –
כל ההכנסות יוקדשו לפעילות העמותה
ביום הזיכרון (השנה ב 1/5/17) בשעה 17:30 בדיוק,
נצא כולנו לרחובות לבושים בחולצת המרוץ,
נצבע את הארץ בצבעי הלאום וננציח את זכר הנופלים אשר בזכותם ניכנס,
זמן קצר לאחר מכן, ביחד ובגאווה ליום העצמאות.

**

3. נועה

אחרי שהבנק סרב לתת לה משכנתה,
החליטה נועה חריש, אשה עובדת ומתפקדת, גרושה ואם לשלושה,
לבקש עזרה מהציבור.
לאחר מאמץ מרוכז בן מספר חודשים הצליחה נועה
לגייס את הסכום הנדרש (קרוב ל 600 אלף ₪)
בעזרת כ 3000 הלוואות אישיות בנות כ 200 ₪ האחת,
רובן הגדול מאנשים שלא מכירים אותה אישית
ושנחשפו אליה באמצעות הרשתות החברתיות.

**

מספר מחשבות על נועה, בועז וגיל:

א. שלושתם משנים מציאות.
שלושתם מסרבים לקבל את המציאות הנוכחית
ופועלים לייצר מציאות חלופית, אחרת.
שלושתם מעוררים אותנו להסתכל אחרת.

ב. לכל אחד ואחת מהם מטרה ממוקדת ומשמעותית.
גיל מנסה להשפיע על תעשייה עצומה ועל מדינה שלמה.
נועה רוצה להגיע לדירה עבורה ועובר ילדיה.
בועז פועל לזכרם ולהנצחתם של חיילי צה"ל בדרך יצירתית ואחרת.

ג. בועז, נועה וגיל הם אנשים יחידנים,
העושים מתוך המשאבים העומדים לרשותם
עם כל האילוצים, ההתנגדויות והחסמים.
הם לא עומדים בראשי ארגונים ואין להם מערכות או עובדים.

ד. המיזמים השונים שלהם מבוססים על רתימה ועל בחירה.
על גיוס ורתימה של אנשים רבים (בזמן, בתשומת לב, בכסף ועוד)
מתוך בחירה מלאה ומתוך חיבור למטרה ולסיפור.
בלי להפעיל לחץ, בלי למכור ולשכנע, בלי לאיים ובלי לפתות.
מי שרוצה שיצטרף. מי שלא, לא.

ה. כולם משתמשים בכוח הרשת ובטכנולוגיות חברתיות.

ו. הם לא מוותרים.
בין אם המטרה נקודתית ובין אם היא מתמשכת,
גם כשהם נתקלים בקשיים ובהתנגדויות,
גיל, נועה ובועז לא מוותרים.

ז. שלושתם משלמים מחירים.
בזמן שהם עושים את זה הם לא עושים משהו אחר.
מחיר של חשיפה, של ביקורת ואולי אפילו של דחייה.

ח. נועה, בועז וגיל מעוררים.
גיל יכול לעורר חיבור חזק או דחייה. התעלמות או כעס.
נועה יכולה לעורר הערכה גבוהה או בוז וזלזול.
בועז מעורר לפעולה. גורם לאלפי אנשים לצאת לרחובות.
אל שלושתם קשה להישאר אדישים.

ט. אין להם מושג.
גיל יכול לספור את מספר האנשים שהוא פוגש וכמה לייקים הוא מקבל בפייסבוק.
בועז יכול לספור כמה נרשמו למיזם שלו.
נועה יודעת כמה כסף היא גייסה ומה היא חייבת לכל אחד.
ועם כל זאת – אין להם מושג.
אין להם מושג בכמה אנשים הם נוגעים
ועל כמה חיים הם משפיעים.
(ניחוש שלי: השפעה אינסופית…).

י. הם מאפשרים.
שלושתם מאפשרים לאנשים לרבים לייצר ערך ולחוות משמעות.
בזכות הפעולות והמיזמים של נועה, גיל ובועז,
אנשים רבים, בקלות יחסית, יכולים לעשות מעשה ולעזור.
לתרום מכספם, מזמנם או מתשומת הלב שלהם
ולהרגיש חלק ממשהו חשוב שהוא מעבר להם.

יא. כולם משפיעים/השפיעו עלי באופן אישי.

בשבועות האחרונים, צריכת הבשר שלי ירדה בצורה משמעותית.
אני מוצא עצמי קורא וחושב על כך יותר ויותר.

ביום שני השבוע ב 17:30 יצאתי לרוץ.
חשבתי על יוחנן, קורקין, גיא שהכרתי היטב וגם על הראל ומורן שרק שמעתי עליהם
פגשתי עשרות אנשים רצים בלבן, ברחובות כפר סבא ממש באותו זמן.

הסיפור של נועה נגע בי.
לאחר שנחשפתי לפוסט עליה העברתי לחשבונה 200 שקלים וגם העברתי את זה הלאה.

**
הפוסט הזה נכתב בסוף השבוע שלאחר יום הזיכרון ויום השואה.

במציאות שבה כותרות העיתונים, תכניות התחקירים והרשתות החברתיות
משדרות תקיעות, שחיתות, פירוד, ניכור, שנאה ואלימות
חשוב להכיר גם מציאות אחרת.
ולזכור שהאפשרות קיימת.

מציאות אחרת שבועז, נועה וגיל ורבים רבים רבים אחרים מייצרים כל יום.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום
רוני ויינברגר

בעוד רגע, שוב תפורסמנה התמונות
של מי עומד בצפירה ומי לא,
כאילו שזה מה שבאמת קורה.

כאילו שזה מה שבאמת חשוב.

חיים מלאים. היום.