תגית: נוכחות

שלום לחלק שעייף…
שלום לחלק שעצוב…
שלום לחלק שבודד…
שלום לחלק שכועס…
שלום לחלק שלא יודע…
שלום לחלק שפוחד…
שלום לחלק ששמח…
שלום לחלק שמכיר תודה…
שלום לחלק שלחוץ…
שלום לחלק ששקט…
שלום לחלק שבוטח…
שלום לחלק שנמאס לו…
שלום לחלק שלא מוותר…
שלום לחלק שנפגע…
שלום לחלק המבולבל…
שלום לחלק שבורח…
שלום לחלק שחסר אונים…
שלום לחלק שלא בטוח…
שלום לחלק שמאמין…

שלום לכל החלקים שחיים בתוכי עכשיו.
אני שם לב שאתם כאן…
גם אני כאן…

חיים מלאים. היום.

אם זה מרגיש לך קצת גדול עליך…
אם יש לך משיכה לזה וגם פחד מזה…
אם הנשימה שלך מתקצרת כשזה עולה…
אם יש בך פרפורי התרגשות ולחץ מעצם המחשבה על זה…
אם זה בא והולך, בא והולך, בא והולך, שוב ושוב ושוב כבר תקופה …
אם יש בך רצון לעשות את זה ואין לך ביטחון שתצליח/י או איך זה יהיה…
אם יש בך ידיעה שזה מדויק לך, נכון עבורך וגם אין לך מושג איך לגשת לזה או מאיפה להתחיל…

אז אולי…
רק אולי…
(כנראה..??…)
זה הדבר הבא עבורך…

**
שלום לאחד שלי,
שחזר לביקור גם הבוקר…

חיים מלאים. היום.

ט. חגגה יום הולדת עגול לפני מספר שבועות.
כזה שמעורר מחשבות ותהיות.
השבוע כשנפגשנו היא שיתפה אותי בשאלות שמלוות אותה לאחרונה:
"זהו…? זה כל מה שיש….?
זה כל הסיפור הגדול שנקרא חיים.. ?"

התשובה שלי היא שאולי.
כנראה שזה הכול.
ו"זה", זה מה שאנחנו מחליטים.
המשמעות שאנו בוחרים.
קו הוא לא יותר מאוסף של נקודות.
אולי חיים הם לא יותר מאוסף של רגעים.

**
הסדנה אתמול תוכננה להתחיל בשעה 11:00.
למעט משתתפת אחת שהקדימה בשתי דקות,
ראשוני המשתתפים התחילו לזרום בנינוחות בשעה 11:10.
בשעה 11:25 החדר היה עדיין חצי ריק,
כשחלק מהמשתתפים מדברים להם להנאתם בחוץ.
אחראית הקבוצה ביקשה שאתחיל.
יצאתי החוצה והודעתי למשתתפים שאני מתחיל עכשיו.

"אני עדיין מתלבט", אמר לי בחיוך אחד הלא-משתתפים-בינתיים, "….כדאי לי?"
"בחירה שלך, " עניתי, "רק תחליט בשניות הקרובות,
כי ברגע שאסגור את הדלת אני מבקש לא להיכנס עד ההפסקה הבאה,
כדי לא לפגוע במהלך הסדנה."

הדבר הכי קל בעולם זה להפוך אותו ואותם ל"אויבים" שלי,
לתת לשיפוטים ולפרשנויות שלי לנהל אותי ולהשפיע על כל מהלך הסדנה.

כשהתחלנו, דקה לאחר מכן, שיתפתי אותם במה שחי בתוכי כרגע.
גם כדי שיכירו וגם כדי להגביר את הנוכחות שלי.

זה עשה את העבודה ויצר את החיבור.
היתה סדנה מרגשת, מהנה, משמעותית.

לשמחתי, וגם לשמחתו (כך הוא שיתף אותי בסוף המפגש),
המתלבט בחר להיכנס. 

באותו רגע הצליח לי.
לא תמיד מצליח לי.

**
בפעם הראשונה שמגיעים ל"שבעה",
לא כל-כך יודעים איך זה יהיה.
מדמיינים את כולם בוכים ועצובים כל הזמן.
אחרי ש"צוברים ניסיון" כבר יודעים,
שלצד הכאב והעצב, פוגשים בשבעה גם צחוקים, סיפורים וכיף של ביחד.
זה חלק מהעניין.

כשח. התקשרה אלי לפני מספר שבועות,
היא סיפרה לי שהיא רכזת קבוצה של נפגעי פעולות טרור,
של גברים ונשים שהוריהם נרצחו בפיגועים.
"זו הסיירת של נפגעי הטרור…", היא הוסיפה,
"מה שמשותף לחברות וחברי הקבוצה,
זה שהם איבדו את שני הוריהם."

בדומה ל"שבעה" ראשונה,
לפני שפגשתי אותם לא כל-כך ידעתי איך זה יהיה.
ומעבר לכך, מה כבר יש לי לתת להם..???
הרי אני אפילו לא מתחיל להבין את מה שהם עברו ועוברים.
האם אני "יכול" לבוא אליהם עם "חומרים רגילים" של תקשורת והקשבה..??

בדומה ל"שבעה",
היו במפגש גם הרבה רגעים של צחוקים. והומור. וכיף. והתרגשות.
פגשתי אנשים "רגילים" ששואלים שאלות ורוצים ללמוד.
שחווים אתגרים "רגילים" עם הילדים, בני/בנות הזוג ובעבודה.
אנשים "רגילים" שמעסיק אותם מה שמעסיק אנשים "רגילים" אחרים.
אנשים "רגילים" שסוחבים שק מיוחד וגדול של כאב.

את רגעי המפגש הזה אני רוצה לזכור.
את הכרת התודה על הזכות להיות איתם במשך מספר שעות,
את האפשרות להעניק משהו שאולי יהיה בעל ערך עבורם ועבור המסע שלהם.
וגם לזכור, שוב ושוב ושוב, כמה אני עשיר ובר-מזל.

כנראה שבגלל "הסיפור" שלהם,
היה לי קל יותר לא לכעוס או לשפוט,
כשב 11:25 המפגש עדיין לא התחיל.

**
סבא שאול נפטר אתמול,
אחרי שבועות קשים של דעיכה, סבל וכאבים.

שמעתי עליו הרבה ולא זכיתי להכיר אותו באופן אישי.
לשמחתי, אני עובד צמוד עם נכדתו בשנים האחרונות.
סבא שאול זכה בקשר יוצא דופן עם נכדה יוצאת דופן
שזכתה בקשר יוצא דופן עם סבא יוצא דופן.
אני מאחל לעצמי שלנכדים שלי ולי,
יהיה קשר כמו שהיה לסבא שאול ולנכדה שלו.

השיחות עם ג., נכדתו של סבא שאול,
הם מהרגעים שאני רוצה לזכור השבוע:
החיים המלאים והמעברים החדים
שבין גסיסה ואו-טו-טו פרידה
לבין ארוחת "טעימות" והכנות לחתונה.
בין עצב, קושי ובכי,
לבין הכרת תודה, צחוק ושמחה.

**
השבוע, הסתיימה שנת הלימודים בבתי הספר העל-יסודיים.
מורה של אחת מבנותיי בחר לשלוח לה הודעת פרידה אישית,
תוך התייחסות לאירוע מסוים שהיא חוותה בבית-הספר לפני מספר חודשים.
כשהיא הקריאה לי את המילים שהוא כתב לה, נקוו דמעות של התרגשות בעיני.
למתנה שהוא העניק לה במילים הללו, בכמה דקות של כתיבה,
אין מחיר ויש ערך עצום.

הוא בחר לכתוב, למרות שהוא לא היה חייב.
הוא זכר, למרות שזה קרה מזמן.
הוא חשב עליה והיה לו חשוב "לסגור" כמו שצריך.

רגעים שבהם אנחנו רואים מישהו או שמישהו רואה אותנו,
הם רגעים של חיים.

**
ביום שני השבוע, פגשתי קבוצה של רופאים ואחיות, באחד מבתי החולים בארץ.
מנהל המחלקה רצה להתמקד בתקשורת שבין הצוות הרפואי לצוות הסיעודי,
בשיפור עבודת הצוות המשותפת ובהפחתת הקונפליקטים.

כשעה בתוך הסדנה, ביקש אחד הרופאים את זכות הדיבור:
"הסדנה תיאורטית ולא רלוונטית, הדוגמאות שטוחות מדי ולא מתאימות,
ועבודת ההכנה שלך לא מספקת", הוא ירה לכיווני בנוכחות כולם.

האירוע הזה והצורה שבה הוא התפתח, נכנס לרשימת הרגעים שאני רוצה לזכור.

כתבתי על כך השבוע באחד הפוסטים היומיים.

אני רוצה לזכור את המהירות והקלות שבה כמעט הפכתי את אותו רופא לאויב שלי.
אני רוצה לזכור את הנוכחות שהצלחתי להיות בה כשזה קרה.
הפעם הצלחתי… לא תמיד זה מצליח לי …
אני רוצה לזכור את החגיגה הפרטית שלי מיד לאחר הסדנה עם
צלחת חומוס, שתי פיתות, לימונדה קרה ורוח נעימה על הפנים.

חיים = אוסף של רגעים

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

להשאיר מאחור
להשאיר את זה מאחור.
היה. עבר. הלאה.
לא להיתקע. לא לסחוב את זה.
לקחת מזה את מה שאפשר ולהמשיך.
להתרכז בדבר החדש שנמצא כאן ועכשיו.
לסגור את זה.

הפגישה של לפני שעה,
הסדנה של אתמול,
שיחת הטלפון שהקפיצה אותי,
האירוע משבוע שעבר,
ההחלטה שכבר התקבלה.

**
להניח בצד
להניח את זה בצד לזמן מה.
להתרכז במשהו האחר שנוכח כרגע,
ואז לחזור ולהמשיך עם זה.
לא לשכוח את זה וגם לא להתעסק בזה עכשיו.
הנושא פתוח ויטופל בהמשך.
להשהות את זה זמנית.

הנושא שעדיין לא פתור ושמתוכנן להיסגר במהלך הערב.
העבודה שטרם עשיתי ושאגיע אליה בהמשך.
התשובות שאמורות להגיע בכל רגע.

**
לשים במרכז
לשים את הנושא החשוב במרכז.
לדבר את מה שמשפיע ולא מדובר.
להפסיק ללכת מסביב.
לפתוח את זה.

המשוב שחשוב לי לתת או לקבל ממך.
הנקודה המשמעותית והמורכבת.
הדבר שמעורר את הקושי.
העניין שאני מחזיק בבטן כבר תקופה.

**
אנרגיה עצומה מתבזבזת
על היתקעות בעבר,
על ניסיון להחזיק הרבה כל הזמן,
על בריחה והימנעות ממה שבאמת חשוב.

חיים מלאים. היום.

כשאמרת לי אתמול באמצע המפגש (בחדר מלא ברופאים ובאחיות) ש…

"הסדנה תיאורטית ולא רלוונטית,
הדוגמאות שטוחות מדי ולא מתאימות,
ועבודת ההכנה שלי לא מספקת"

יכולתי לשפוט אותך,
להאשים אותך,
להסביר לך,
לשכנע אותך,
לתקוף,
להתקפל,
להצטדק,
לקפוא,
ולהלקות את עצמי.

**
ויכולתי גם לשמוע את המצוקה שלך.
את האינטנסיביות הגדולה שאתה נמצא בה.
את המחירים שאתה כנראה משלם.
את חוסר האונים שלך אל מול מצבים שאולי אין להם פתרון מיידי.
את התסכול מכך שהסדנה (לפחות עד כה) לא נותנת מענה לצרכים חשובים שלך,
את חוסר השקט על כך שבזמן שאתה נמצא כאן אינך עושה דברים חשובים אחרים.

**
כשאמרת את מה שאמרת, יכולתי בקלות להפוך אותך לאויב שלי,
לספר לעצמי סיפורים עליך, לצאת למלחמה בך או לנתק מגע.

ויכולתי גם לרצות להבין אותך יותר.
לזכור שאולי מה שאמרת, הוא יותר שלך ועליך ופחות שלי ועלי.

יכולתי להעריך ולכבד את הכנות, האומץ והמוכנות שלך,
לשתף במה שאתה חושב, מרגיש וחווה.

**
מרגש לחוות כל פעם מחדש,
את העוצמה של כוונה מדויקת ונוכחות מלאה,
ולראות את ההשפעה המיידית של הקשבה אמפטית עמוקה.

חיים מלאים. היום.

אתמול, אי שם במרכז הארץ,
מורה אחת, בתיכון אחד,
נפרדה באופן אישי מעשרות תלמידיה
כשהפתיעה אותם במכתב אישי מעוצב
עם רשימת התכונות הייחודיות שהיא רואה ומעריכה
בכל אחד ואחת מהם.

**
אולי זה מסביר חלק מהסיבה
לנוכחות המלאה בכיתתה לאורך השנה
לרעב ללמידה ולאהבת המקצוע שיש לתלמידיה…

וכל זאת,
עם אותו שר,
עם אותה מערכת,
עם אותה משכורת,
ועם אותם בני נוער,
שקוראים עליהם כל כך הרבה בעיתונים
וששומעים עליהם בלי סוף בחדשות.

חיים מלאים. היום.

מזמן לא דיברנו.
אתה ואני.
לא ככה.
לא בצורה הזו.
היינו עסוקים לאחרונה.
גם אתה וגם אני.
עם אנשים אחרים,
בדברים אחרים.

**
אני שמח שמצאנו את הזמן הבוקר.
כרגיל, מספר דקות של נוכחות והקשבה הספיקו.
יצרו בהירות.
פתאום הבנתי על מה זה יושב.
נקודה מרכזית אחת.
אולי שתיים.
משהו בי נרגע.
והתחדד.

**
אני שמח שנפגשנו הבוקר.
אתה ואני.
אני ואני.
התגעגעתי…

חיים מלאים. היום.

מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה ______.
("גם וגם" זו לא תשובה).
את זה.
עכשיו.

**
מספר דוגמאות:

עם הכניסה לרכב, רגע לפני תחילת נסיעה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה להגיע בבטחה ליעד.
את זה.
עכשיו.

עם ההגעה הביתה, לאחר יום עבודה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה להיות נוכח עם ילדי.
את זה.
עכשיו.

בעבודה, רגע לפני שמתחילה פגישה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה להקשיב וללמוד.
את זה.
עכשיו.

בעבודה, רגע לפני שמתחילה פגישה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה לטפל באי ההבנה.
את זה.
עכשיו.

בעבודה, רגע לפני שמתחילה פגישה:
מה הדבר האחד שהכי חשוב עכשיו ?
הכי חשוב עכשיו זה לקדם את העבודה.
את זה.
עכשיו.

**
בכל רגע נתון,
אנו יכולים להיות אך ורק במקום אחד.
איפה הכי חשוב שנהיה כרגע?

חיים מלאים. היום.

להחזיק כוונה של הקשבה.
להרשות לעצמנו לעצור.
להישען אחורה ולהתבונן בסקרנות.
לקחת את הזמן…
לתת ל"עיניים של הלב" להתרגל ולהתחיל לראות.

**
לשחרר לחץ מ-"שורה תחתונה".
לא להיבהל מ"חוסר אפקטיביות" (מה זה בכלל… ??).
להפסיק לרגע לחפש את הצעד המעשי הבא.
להפסיק לרגע לרדוף אחרי התשובה או הפתרון.

**
לאט לאט…
בהרבה עדינות ובהרבה כבוד…
להיות נוכחים עם מה שעולה.
עם מה שבוחר להופיע ולגלות את עצמו בפנינו.

חיים מלאים. היום.

בדיוק היום לפני תשע שנים
הגחת לאוויר העולם
והצטרפת למשפחתנו.

למרות ההתחלה הסוערת
ותנאי הפתיחה המאתגרים,
בחרת להישאר כאן.
אתנו.

באותם ימים ראשונים למדתי מי אתה.
הבטחתי לעצמי וגם לך, שאזכור.
שלא אתבלבל.

אני עדיין זוכר.
ומכיר תודה.
כל יום.

תודה על הנוכחות שלך בחיי. בחיינו.
תודה על בחירה שבחרת לפני תשע שנים.
תודה לעשרות רבות של אנשים על נתינה מכרעת באותם ימים.

יום הולדת שמח.
ילד של חיים מלאים.

חיים מלאים. היום.