שני קטעים על פחד

שני קטעים על פחד, מתוך "השטן והעלמה פרים" מאת פאולו קואלו:

**
"…יש שני דברים המונעים מאדם להגשים את חלומותיו:
המחשבה על היותם בלתי אפשריים, או, כתוצאה מסיבוב פתאומי של גלגל המזל,
מראה החלומות ההופכים לאפשריים ברגע הבלתי צפוי ביותר.
הרגע שבו נתקף האדם פחד פתאומי מן הדרך שאיש אינו יודע לאן היא מובילה,
מחיים מלאים באתגרים לא ידועים, מן האפשרות שהדברים המוכרים לו ייעלמו לבלי שוב.
אנשים רוצים לשנות הכול ורוצים שהכול יישאר כמו שהוא."

**
כל אחד מן האנשים על החוף היפה הזה, ביום הנפלא הזה, שרוי בפחד.
פחד מהבדידות, פחד מהחשיכה הממלאת את דמיונם בשדים, פחד לעשות כל דבר שאינו כתוב במדריכים להתנהגות טובה, פחד ממשפט האלוהים, פחד מביקורת של אחרים, פחד מהחוק שיעניש על כל טעות, פחד לנסות ולהיכשל, פחד מהצלחה ומהצורך לחיות עם קנאה, פחד לאהוב ולהדחות, פחד לבקש העלאה בשכר, להיענות להזמנה, לנסוע למקומות לא נודעים, פחד מאי היכולת לדבר שפה זרה, מאי היכולת לעשות רושם על אנשים, פחד מהזיקנה, מהמוות, מהאפשרות שלא יתייחסו אליך כלל, לא בגלל חסרונותיך ולא בגלל מעלותיך.
פחד, פחד, פחד.
החיים הם שלטון האימים בצילה של הגיליוטינה. "

חיים מלאים. היום.

כ"ז אב – חצי יממה של חיים מלאים

חצי יממה של חיים מלאים

# הצעת עבודה_חגיגה_ארוחת צהריים_סוף תהליך_תחילת מסע משותף_שינוי

#אתגר מתמשך_דילמה_חוסר אונים_קושי_הקשבה_אמפטיה_החלטה_להחזיק מעמד_להאמין

# כביש 6_פקקים_תסכול_גלגל"צ_תאונה_איחור_ביחד_לבד_עוד פקקים

# הלוויה_פרידה_הספדים_דמעות_קדיש_חברים_אל מלא רחמים_תלולית חול טריה_אבן קטנה

# מועדון לחבר_כיבוד_צחוקים_בני מחזור_זכרונות_ויסקי_עצב_תמונות_בדיחות_געגוע

# בית_ילדים_חיבוק_הכרת תודה_לא מובן מאליו_עייפות_לילה טוב

חיים מלאים. יום יום.

יד' ניסן – ערב פסח – מגיע לך…

מגיע לך
מגיע לך לאהוב.
מגיע לך להיות נאהב/ת.
מגיע לך השפע הזה.
מגיע לך החופש הזה.
מגיע לך הטוב הזה.
מגיע לך להצליח.
מגיע לך שקט.
מגיע לך לשמוח.
מגיע לך ליהנות.
מגיע לך חיבוק.

מותר לך
מותר לך להתעייף.
מותר לך לנוח.
מותר לך לעצור.
מותר לך לחגוג.
מותר לך לצחוק.
מותר לך לבכות.
מותר לך לכאוב.
מותר לך לכעוס.
מותר לך לחשוש.
מותר לך לא לדעת.
מותר לך לטעות.
מותר לך לבקש סליחה.
מותר לך לבקש עזרה.
מותר לך להיות.

זכותך
זכותך להסכים.
זכותך לסרב.
זכותך להביע דעה.
זכותך לשתוק.
זכותך לחשוב אחרת.
זכותך להתחרט.
זכותך להגן על עצמך.
זכותך לשאול.
זכותך ללמוד.
זכותך לעבוד.
זכותך לשרת.
זכותך לבחור.
זכותך לחיות.

מגיע לך.
מותר לך.
זכותך.

וגם לי.

**

מסר זה נכתב מתוך כוונה ועם אנרגיה שיודעת למצוא את דרכה…

חג שמח ופשוט לך ולכל משפחתך,
מכל הלב, חיים מלאים,
רוני ויינברגר.

א' אדר ב' – כששני אנשים נפגשים

כשכתבתי במוצאי שבת שעברה את הפוסט "הזדמנות לתרגול",
לא היה לי מושג עד כמה השבוע הקרוב שמחכה לי,
יהיה שונה מהשבוע המתוכנן שחשבתי שמחכה לי.

כמה מהאירועים הכי משמעותיים וחשובים שבו לא היו בלו"ז המקורי שלי:
– שינוי תכניות חד ונוגע של חברה לעבודה,
– הזמנה בלתי צפויה לפרויקט עתידי מסוים,
– משהו משפחתי שהתפתח וקיבל עדיפות על פני תכניות אחרות,
– עניין חשוב בעבודה שלא צפיתי את עוצמתו ואת ההשפעה שלו,
– כניסה אינטנסיבית של אדם מסוים לחיי לכמה ימים,
– הדיסק החדש של אברהם טל שמצא את דרכו אלי ומאז מתנגן ברכב,
– מפגש אקראי בסופרמרקט עם רופאה מיוחדת שאני מכיר לה תודה עמוקה,
– הרצאת תקשורת מקרבת בתיאטרון גבעתיים שהיתה מתוכננת אך הפתיעה אותי בחוויה שהיא עוררה.

אני סוגר עוד שבוע "רגיל" של חיים מלאים:
שבוע של לידה ושל מוות.
שבוע של כאב ושל שמחה.
שבוע של הרבה בהירות ושל המון בלבול וחוסר וודאות.
שבוע של שיתופי פעולה, תמיכה הדדית, וגם של אי- הבנות וקונפליקטים.
שבוע של התרגשות, הכרת תודה והנאה לצד לחץ, מתח, כעס ומועקה.

בחיים מלאים עסקת החבילה כוללת "גם וגם".

יש משפט שאומר (איני זוכר היכן שמעתי אותו)
שכששני אנשים נפגשים, יש שם בעצם שישה:
התמונה שיש לכל אחד מהם על רעהו,
התמונה שיש לכל אחד מהם על עצמו,
והאדם שכל אחד מהם הוא באמת.

אני נכנס לשבת עם תובנה חזקה לגבי חשיבות הדיאלוג:
ביני לבינך יש מרחק עצום הנובע מאינסוף סיפורים, שיפוטים ופרשנויות,
המונעים מאיתנו לראות זו את זה.
הסיפורים שאני מספר לעצמי עלייך ועל עצמי
מרחיקים אותנו זה מזו וגם מעצמנו.
אנחנו כל- כך מורגלים לתווך הזה עד שבדרך כלל איננו רואים אותו.
הוא שקוף לנו ואיננו מודעים לכך שהוא שם.
התווך הזה מזהם את המרחב שבינינו ומייצר גם אצלך וגם אצלי,
כאב, כעס ופחד הנובעים במידה רבה מבלבול.

דיאלוג מתמשך, אמיץ, כן ומלא כוונה,
בין אנשים המאמינים זה בזה ומודעים לתווך הסיפורים שביניהם,
הוא אולי אחת הדרכים היחידות שיאפשרו לנו
לראות בצורה צלולה זו את זה וזה את זו.
גם אם רק לפרקים או לרגע קצר.

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

ט' חשוון – לרדת לחוף

הבוקר פגשתי חברה חדשה.
הכרתי אותה דרך חבר ותיק.
שמה מרי אוליבר.
משוררת צעירה.
בת 80.

איך נפגשנו?
חבר שלי (שהוא גם מורה שלי וגם לא יודע שאנחנו חברים)
המליץ לי (ולעוד כמה עשרות או מאות אלפי קוראים) על מספר אתרים.
באחד מהם מצאתי ראיון מוקלט עם מרי אוליבר.
כותרת הראיון – "להקשיב לעולם" – משכה אותי.
הבוקר הקשבתי לו בדרך לעבודה.

*****
הנה שיר אחד קטן שצוטט בראיון ושממש נגע בי:

**

I Go Down To The Shore

I go down to the shore in the morning
and depending on the hour the waves
are rolling in or moving out,
and I say, oh, I am miserable,
what shall-
What should I do? And the sea says
in its lovely voice:
Excuse me, I have work to do.

― Mary Oliver, A Thousand Mornings

*****
הרשיתי לעצמי לתרגם אותו בצורה חופשית לעברית לנוחיות קוראים שימצאו בכך ערך:
אני יורדת לחוף בבוקר
ובהתאם לשעה, הגלים שוטפים פנימה או החוצה,
ואני אומרת, הוי, אני אומללה,
מה עלי לעשות?
והים אומר בקולו האהוב:
סליחה, יש לי עבודה לעשות."

*****
לאן זה לוקח אותי?
פרספקטיבה ופרופורציות.
אין דרמה.
אנחנו חלק ממשהו גדול מאתנו.
להמשיך לעשות את העבודה שלנו.
יום יום.
גם היום.

חיים מלאים. יום יום.