אתה.
שיוצא בקרוב לדרך חדשה.
אני כבר מתגעגע אליך.
תודה רבה שחשבת עלי היום,
ושעדכנת אותי.
הייתי מתבאס לגלות את זה במקרה,
לשמוע את זה ממישהו אחר,
או פשוט לשים לב פתאום שאתה כבר לא שם.
תודה על החברות שלך.
תודה על הקשר, המפגשים והעשייה המשותפת שלנו.
תודה גדולה על השיעור שאני מקבל ממך גם עכשיו.
נפרדתי מחברה אחת לפני כמה שנים.
ומחבר טוב אחר לפני כמה חודשים.
ועכשיו ממך.
ואולי בפעם הבאה ייפרדו ממני.
כנראה שאלה כללי המשחק.
אין פה טוב או רע.
שום דבר לא אישי.
כל אחד מאיתנו
יכול לשחק בכל תפקיד
בכל רגע נתון.
אירוע שנתי של קבוצת מנהלים, מנהיגים ומובילים בתחומים שונים.
יומיים וחצי של דיונים, מפגשים ופעילויות.
מתחילים סבב סיכום בקבוצות קטנות.
הזמנה לכולם לקחת כמה רגעים שקטים ולבדוק:
"איך אני יוצא/ת מכאן?"
הסבב מתחיל.
התיחסויות שונות ומגוונות:
למידות משמעותיות.
אנשים שפגשתי.
בהירות שנוצרה לי.
כלי שאימצתי.
שאלות למחשבה.
ואז מגיע תורו:
הוא מנהל מערכת מורכבת.
שנה ראשונה בתפקיד משמעותי
וכבר עושה עבודה יוצאת דופן.
"קיוויתי שמישהו ישאל לשלומי. עברתי שנה מאתגרת. רציתי שמישהו פשוט יתעניין בי…יראה אותי…"
**
בני אדם.
מעבר לדרגה או לתפקיד.
כמהים לעצירה.
להורדת שריון.
לנשימה מרווחת.
להיראות.
להישמע.
שאלת "מה שלומך?" אותנטית וכנה חשובה לא פחות מדיון עומק, פעילות נטוורקינג, חשיבה אסטרטגית וכלים מעשיים.
לפעמים,
הסיבה שאינך עושה את זה,
היא שאינך יודע איך.
זה לא בגלל שאינך מאמינה בזה,
או שאינך משוכנע שזה מספיק חשוב.
את מאמינה.
אתה משוכנע.
לפעמים,
הסיבה שאינך עושה את זה,
עדיין …
היא פשוט מפני שלא כל כך ברור לך איך.
איך אפשר לעשות את הדבר הזה
שאת מאמינה בו ושאתה יודע שהוא חשוב,
תוך כדי החיים.
איך אפשר לעשות אותו
לצד כל שאר הדברים החשובים לך או שאת כבר מחויבת אליהם.
לפעמים כל שנדרש בכדי שנתחיל לעשות את זה,
זה שמישהו יראה לנו איך.
שנמצא דרך פשוטה ואפשרית.
מספיק שיראו לנו את הצעד הראשון.
לא חייבים לראות את כל הדרך מראש.
**
אם גם לאחר שהראו לך את הדרך,
או את הצעד הראשון האפשרי,
אינך עושה את זה עדיין,
כנראה שהסיבה אינה (ולא היתה) שאינך יודעת איך.
כשזה חשוב לך וברורה לך הדרך או הצעד האפשרי הבא,
הסיבה היחידה שאינך עושה את זה,
היא תמיד תמיד תמיד אותה סיבה:
שמעתי לראשונה את ארבע המנטרות הללו מטיך נהאת האן לפני כשנה. משהו בפשטות ובאנרגיה שלהן ריגש אותי.
ארבע מנטרות ליחסים. לחיבור בין בני אדם. לדעתי מכל סוג שהוא.
מעט מילים. הרבה עוצמה.
משפטים קצרים הדורשים אומץ וכוונה. מילים המגבירות נוכחות ומחזקות קשר.
הנה ארבע המנטרות. הרשיתי לעצמי לתרגם אותן בצורה חופשית לעברית:
1. יקירתי, אני כאן עבורך. (נוכחות. פשוט להיות.)
2. יקירתי, אני יודע שאת כאן. ואני כל כך שמח שאת באמת כאן. (הכרה בנוכחות של בן/בת הזוג).
כשמישהו סובל:
3. יקירתי, אני יודע שאת סובלת… זו הסיבה שאני כאן עבורך. (נוכחות. גם ואולי במיוחד כשמישהו סובל. גם ואולי במיוחד אם מעורב בצורה כלשהי.)
4. יקירתי, אני סובל. אני מנסה לתרגל כמיטב יכולתי. אנא עזרי לי. (המנטרה היותר מאתגרת לרובנו. במיוחד כשאנו מאמינים שבן/בת הזוג הם הגורמים לסבל שלי.)
בוידאו הבא (שלוש דקות) תוכלו לצפות בטיך נהאת האן מפרט על כל אחת מארבע המנטרות הללו. בו גם תמצאו את המקור המדויק באנגלית. קחו אויר…
** לפני כחצי שעה סיימתי שיחת טלפון עם חבר שאני אוהב. הוא עזב לפני מספר חודשים תפקיד מנכ"ל בחברה גדולה, אחרי שמילא מספר תפקידים בכירים בארגונים שונים. התקשרתי לברך על אירוע משפחתי משמח והשיחה התגלגלה לה. החבר שלי עדכן אותי שהוא בחר כיוון חדש לקריירה שלו ונכנס כשותף בחומוסיה ידועה בארץ. לפני שהוא החליט ללכת על זה הוא ויתר על מספר הצעות מפתות.
כשהקשבתי לו יכולתי לראות מה כל כך מדויק עבורו בכיוון החדש: – הפשטות של החומוס. – ההזנה הבסיסית והאיכותית של אנשים ולבבות. – החיבורים האנושיים והמקרבים סביב השולחן. – נגישות המחיר לכולם (ומי שאין לו, דואגים לו…). – עקרון "המספיק": לדעת מתי לעצור (כשנגמר הסיר ?). לוותר על מרוץ "העוד והיותר". – Win Win אמיתי שבו כולם מרוויחים. אבל באמת. – ושמחים.
** יש מספר קווים מקבילים בעיני בין המנטרות של טיך נהאת האן, החבר שלי והחומוסיה: – פחות זה יותר. – פשטות וצניעות. – חיבור למהות. לעיקר. – כוונה ונוכחות. – אומץ. להגיד משפט. לעשות צעד. לבחור.
פעם חשבתישאם אתה חוזר על משהו שלוש פעמים,
זה בגלל שאתה חופר או תקוע.
פעם כשהשתמשת ביותר מילים ממה שחשבתי שצריך,
הייתי מאבד עניין ואומר לעצמי שאת איטית או מתישה.
**
היום אני מאמיןשאם אתה חוזר על משהו שלוש פעמים,
זה בגלל שיש משהו חשוב שאתה רוצה לומר ושעוד לא שמעתי.
היום אני יודע שאם את משתמשת ביותר מילים ממה שאני חושב שצריך,
יש משהו בתוכי שעדיין לא הבין משהו חשוב בתוכך.
**
כשאני מצליח להמיר חלק מחוסר הסבלנות שלי ומהשיפוטיות שבתוכי לסקרנות אמיתית כלפי אותם חלקים בתוכך שרוצים להישמע ולהיראות
אני תמיד תמיד תמיד מגלה שם משהו.
ובאורח פלא …
וכשהמשהו הזה מתגלה …
התקיעות משתחררת.
זה החשש שיש לי לגבי ההתאמה שלך לתפקיד המסוים הזה.
את יכולה להתייחס לזה?
אלו הנקודות המרכזיות שאני מזהה כאן.
מה אני מחמיץ?
אני מתלבט לגבי שתי הנקודות הללו…
מה דעתך?
** כשאני משחק פתוח אני מנסה להגיע לדיאלוג משמעותי
שבו נוכל להקשיב זה לזו, להבין זו את זה ולהגיע לפתרון מיטבי.
אני זוכר שגם אם יש בינינו הבדלי תארים, דרגות או מעמדות,
אנחנו בעצם שווים. שנינו בני אדם.
אני מבין שיש לנו אינטרס משותף ומקווה שנצליח למלא אותו ביחד.
איני מקל ראש במורכבות של העניין הזה
ובאתגר העומד בפנינו לפגוש זו את זה למרות כל השדים, הרעשים וההפרעות.
** כשאני משחק סגור אני שומר את הקלפים קרוב לחזה.
רמת האמון שלי בך נמוכה.
יש לי חשש שתנצלי אותי ואת המצב אם אשחק פתוח.
כשאני משחק סגור חשוב לי לשמור על מרחק בטוח בינינו.
זו הדרך שלי להגן על עצמי.
אני בוחן אותך ובסוף המבחן אחליט אם עברת או לא.
אחרי שאאסוף מקסימום מידע, אבחר מה לעשות.