תגית: חובה

אני אוהב לקרוא מאז שאני זוכר את עצמי.
לספרים יש השפעה גדולה עלי.
לפעמים משפט מסוים שאני קורא בספר הולך איתי שנים.
כך היה עם "מנהיגות" של רודולף ג'וליאני.
קראתי את הספר הזה לפני כעשרים שנה, פעם אחת בלבד.
משפט אחד מהספר תפס אותי חזק בזמן הקריאה והולך איתי כבר שני עשורים.
מעניין שאני זוכר בעיקר אותו ושאיני זוכר תכנים או מסרים אחרים מהספר.

**
"אבא שלי הכניס לי את המסר הזה היטב לראש בזכות עקשנותו שהפכה לסימן המסחרי שלו:

חתונות – לשיקול דעתכם; לוויות – חובה.

מאז הקפדתי על הכלל הזה, לעיתים עד כדי כך שנקלעתי לצרות עם אלה שמחשיבים הזדמנויות קלילות יותר.
אני נוטה לטפל ברגעים הקשים בחייהם של אנשים טוב יותר מאשר ברגעים המשמחים, אולי מפני שאני משתדל לשמור על זמני ועל כוחותיי למקרה שבהם אזדקק להם באמת.
ושלא תבינו אותי לא נכון – כראש עיר ערכתי יותר מ-200 חתונות.
אני אוהב לאכול, אני אוהב מוסיקה, ואני אפילו נהנה מריקוד.
אבל כל אחד אוהב חתונות.
לוויות זה דבר קשה.
זו הסיבה שזקוקים לכם, ושאם אתם מופיעים יש לכך משמעות גדולה יותר.
האירועים השמחים – חתונות, מסיבות, ארוחות ערב מפוארות – כולם דברים נהדרים. והם חשובים;
מנהיג חייב להצטרף לאנשים בהנאה מהגמול לעבודה קשה ולהקרבה.
אבל ברגעים הקשים ביותר, כשמישהו שאתה מגלה אכפתיות כלפיו מחפש תשובות או קובר אדם יקר לו – אז נמדדת גדולתו של מנהיג."

~ מתוך "מנהיגות", רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, עמוד 209.

**
כשאנחנו בוחרים לפנות זמן ולהיות עם מישהו שחווה קושי או אבל, אנו מסמנים לו שאנחנו רואים אותו ושהוא בעדיפות עבורנו.
במציאות אינטנסיבית ומלאה במטלות ופגישות, כמעט תמיד זה כרוך בארגון מחדש של לוח הזמנים ובוויתור על דברים אחרים.
אבל יותר משאנו מסמנים משהו לאדם האחר, אנו מסמנים את החשיבות של מערכות יחסים ושל קשר אנושי לעצמנו.

**
הטקסט של ג'וליאני נחרט בי ומדבר אלי מאוד, אבל יש בו משהו אחד שמרגיש לי פחות מדויק ושהייתי משנה אותו:
המילים "חובה", "חייב", "צריך" מופיעות בו מספר פעמים.
הדיוק שלי לעצמי הוא שנוכחות בלוויות ובמצבים קשים אינה בגדר חובה.
מנהיג (או אדם) לא צריך או חייב להיות במקום מסוים. הוא יכול לבחור להיות שם.

קצת ענווה…

העולם לא סובב סביבנו. אנחנו לא אלוהים ולא הסגנית שלו.
נהיה או לא נהיה, כנראה שאנשים יסתדרו בלעדינו.

יש יותר מדרך אחת להיות עם ולצד אנשים.
אם אנחנו לא באמת פנויים לזה או לא מסוגלים להיות נוכחים, עדיף להגיד "לא" מתוך בחירה, מאשר "כן" מתוך חובה או "צריכיזם".

**
ומשהו חשוב לסיום:
כשאנחנו מאוד רוצים להגיע לביקור או להיות עם מישהו, ואיננו מגיעים לכך בגלל התחייבויות קודמות, עומס משימות, או מקומות אחרים שאנו "צריכים" להיות בהם, זה כנראה זמן טוב לעצור ולבדוק:
אולי משהו יצא מכוונון.
אולי נוצר אצלנו איזשהו בלבול פנימי.
ייתכן שזה זמן טוב לעדכן את סדרי העדיפויות שלנו.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

"אבא שלי הכניס לי את המסר הזה היטב לראש בזכות עקשנותו שהפכה לסימן המסחרי שלו:
חתונות – לשיקול דעתכם; לוויות – חובה.
מאז הקפדתי על הכלל הזה,
לעיתים עד כדי שך שנקלעתי לצרות עם אלה שמחשיבים הזדמנויות קלילות יותר.
אני נוטה לטפל ברגעים הקשים בחייהם של אנשים טוב יותר מאשר ברגעים המשמחים,
אולי מפני שאני משתדל לשמור על זמני ועל כוחותיי למקרה שבהם אזדקק להם באמת.
ושלא תבינו אותי לא נכון – כראש עיר ערכתי יותר מ-200 חתונות.
אני אוהב לאכול, אני אוהב מוסיקה, ואני אפילו נהנה מריקוד.
אבל כל אחד אוהב חתונות.
לוויות זה דבר קשה.
זו הסיבה שזקוקים לכם, ושאם אתם מופיעים יש לכך משמעות גדולה יותר.
האירועים השמחים – חתונות, מסיבות, ארוחות ערב מפוארות – כולם דברים נהדרים.
והם חשובים;
מנהיג חייב להצטרף לאנשים בהנאה מהגמול לעבודה קשה ולהקרבה.
אבל ברגעים הקשים ביותר,
כשמישהו שאתה מגלה אכפתיות כלפיו מחפש תשובות או קובר אדם יקר לו –
אז נמדדת גדולתו של מנהיג."

~ מתוך "מנהיגות", רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, עמוד 209.

**
הפרק המסוים הזה של ג'וליאני נגע בי במיוחד
ונחקק בי כבר באותו רגע, לפני שנים, כשקראתי את הספר לראשונה.

אני מרשה לעצמי להרחיב אותו:
לא רק לוויות.
גם מצבים קשים נוספים.
מקומות מאתגרים.
ענייני חיים ומוות,
או ענייני חיים בלי מוות.
מקומות ומצבים שבהם אנשים מחפשים וצריכים עזרה, חברות או נוכחות.

**
בטקסט של ג'וליאני, מופיעות המילים "חובה", "חייב", "צריך" מספר פעמים.
דיוק שלי עבורי (אולי גם עבורכם..) :
אין חובה.
יש בחירה.
מנהיג (או אדם) לא צריך ולא חייב.
הוא יכול לבחור.
בין זה לבין אפשרויות אחרות.

**
ענווה.
העולם לא סובב סביבנו.
אנחנו לא אלוהים ולא הסגנית שלו.
אין חובת נוכחות.
גם לא במצב המסוים הזה.
נהיה או לא נהיה,
כנראה שאנשים יכולים להסתדר בלעדינו.
בצורה כזו או אחרת.
יש יותר מדרך אחת להיות עם ולצד אנשים.
אם אנחנו לא באמת פנויים לזה או מסוגלים להיות נוכחים,
עדיף להגיד "לא" מתוך בחירה,
מאשר "כן" מתוך חובה או "צריכיזם".

**
כשאנחנו מאוד רוצים ולא מגיעים לכך מסיבה כזו או אחרת
בגלל התחייבויות קודמות, עומס משימות,
או מקומות אחרים שאנו "צריכים" להיות בהם,
זה כנראה זמן טוב לעצור ולבדוק:
אולי משהו יצא מכוונון.
אולי נוצר איזשהו בלבול פנימי.

זמן טוב לעדכן סדרי עדיפויות.
אף פעם לא מאוחר מדי.
בטח שלא היום.

חיים מלאים. היום.

טלפון שקיבלתי אתמול:
"שלום,
תודה על תרומתך בפעם הקודמת.
יש ילד/משפחה שממש זקוקים לתרומה.
(…והנה הסיפור קורע הלב שלהם…)
אנא תרום גם הפעם.
זה ירד לך רק בחודש הבא.
זה מוכר במס.
זו מצווה שאתה ממש חייב לעשות.
תודה. תזכה למצוות."

**
סמס שקיבלתי היום:
"הי, בהמשך לשיחתנו מצרפת לך לינק להצלת הילד שחלה בסרטן,
תודה רבה !
(קישור מצורף)"

**
התשובה שהחזרתי בסמס:
"שלום,
אנא הסירו אותי מרשימת הטלפונים שלכם
והפסיקו לשלוח לי חומרים.
תודה והרבה בריאות לילד ולכל משפחתו.
אמן"

**
תשובה שלא קל לשלוח.
לקח לי כמה חודשים לשלוח אותה.
כי הרי אני יכול לתרום 10, 20 או 50 ₪ בקלות. לשמחתי ולמזלי.
כי אני מאמין שהילד ומשפחתו באמת צריכים עזרה.
כי עדיף להיות בצד הנותן מאשר בצד הנזקק.

**
אז למה לא לתרום ??
כי אני מקבל טלפון כזה כל כמה ימים מהרבה ארגונים.
כי מרגע שנכנסתי לרשימה כלשהי איני יוצא ממנה.
כי מעצבן אותי שחודרים לי למרחב (טלפון, סמס) בלי לבדוק אם מתאים לי ואם אפשר.
כי מפעילים עלי טכניקות מכירה אגרסיביות של "סדרות ריאליטי" שמעוררות בי התנגדות.
כי כרגע אני מרגיש יותר "חייב" לתרום יותר מאשר "רוצה" לתרום.
כי חשוב לי לבחור בעצמי למי, מתי וכמה לתת ולא להגיב למי שלוחץ הכי חזק.
כי הפכתי קצת קהה לשיחות הללו.

**
לבחור.
לגיטימי להגיד לא.
לגיטימי להגיד כן.
לקחת אחריות על הבחירות שלך.
לתת מקום גם לצרכים גם שלך וגם לצרכים של האחר.

חיים מלאים. יום יום.

** פוסט זה פורסם גם באתר תקשורת מקרבת לחיים מלאים **

לפני כשעה התקשרתי לחבר ושאלתי אותו את השאלה ישירה הבאה:

"עד כמה מתחשק לך לעשות את זה? "

חשוב לי להבין את התשובה שלך לשאלה הזו.
באמת חשוב לי.

אם אנחנו מתכוונים לעשות את זה ביחד,
אני רוצה לדעת אם אתה נלהב, אדיש, מתנגד או משהו אחר.
האנרגייה מדבקת.
היא תשפיע באופן ישיר על העשייה.
היא תשפיע על איך אנשים יחוו אותך.
אותנו.
חשוב לי להבין איפה אתה נמצא ומה עובר עליך.
ביחס לזה ובכלל.

התשובה שלך תהיה משוב חשוב עבורי,
כזה שאני רוצה להכיר.
מידע שיעזור לי לקבל החלטה.
אני מקווה שתגיד לי את האמת.
אני מקווה שלא תחששי לדבר בכנות.

התשובה שלך אינה הדבר היחיד שאתחשב בו.
ישנם פרמטרים נוספים שאתייחס אליהם.
אבל אני רוצה לדעת.
חשוב לי להבין.

**
שאלה ישירה נוספת:

"עד כמה חשוב לך שאעשה את מה שאתה מבקש (עכשיו / מחר / השבוע…) ?"

אם חשוב לך (8-10 מתוך 10) אתייחס לזה אחרת מאשר אם זה לא מאוד חשוב לך (1-4 מתוך 10).
כשאני שואל את השאלה הזו,
זה לא בגלל שאני מנסה להתחמק או להרוויח זמן.
אני באמת רוצה להבין.
כי חוץ מהבקשה שלך יש לי עוד כמה דברים,
וחשוב לי לקחת אחריות על הבחירות שלי.
אם הדבר הזה חשוב לך מאוד
אולי אבחר לעשות אותו למרות שהוא לא הדבר שהכי מתחשק לי עכשיו.
(אגב, אם בכל פעם שתבקש ממני משהו זה יהיה ברמת חשיבות גבוהה,
אדע לתת לתשובתך פחות משקל בעתיד)

**
ד"ר מרשאל רוזנברג ז"ל , יוצר גישת התקשורת המקרבת,
ניסח את "תפילת המבקש" הבאה:
א. אנא הענה בחיוב לבקשתי רק אם תוכל לעשות זאת בשמחה ואם זה יעשיר גם את חייך.
ב. אנא אל תענה בחיוב לבקשתי אם אתה עושה זאת מתוך תחושת חובה וחוסר ברירה
ג. אנא אל תענה בחיוב לבקשתי אם אתה עושה זאת מתוך חשש מעונש או מתוך רצון לקבל פרס.

הרעיון המרכזי הוא שאם מישהו מאיתנו יעשה משהו בניגוד לרצונו,
רק מתוך תחושת חובה, חוסר ברירה או פחד,
שנינו נשלם את המחיר.

ובאותו אופן,
אם ניקח אחריות על הבחירות שלנו ונחליט לעשות משהו,
גם אם זה לא הדבר שהכי מתחשק לנו כרגע,
בגלל שהקשר בינינו חשוב לנו,
כולנו נצא מזה מורווחים.

שבת של שלום. חיים מלאים.

*** הגשת המועמדות לתכנית "ספרינט 21" מסתיימת ביום חמישי הקרוב 18/2 21:00.
אל תצטרפו רק מתוך תחושת חובה, חוסר ברירה או פחד.
בואו אם אתם בוחרים, מתרגשים, מחוייבים, לקדם פרוייקט חשוב בחייכם.
ניתן לקבל מידע מקיף על התכנית באתר וגם בסדרת המסרים הבאה.

הזמנה רשמית:
"בשבוע הבא יתקיים מפגש בן יום שלם בנושא XYZ.
ההשתתפות לכל 65 המנהלים בארגון הינה חובה."

*****
ובמילים אחרות (שכנראה לא תיאמרנה):
1. אנחנו אומרים לכם להתייצב ולא שואלים אתכם אם אתם מעוניינים.
2. אנו דורשים מכם להגיע ולא מאפשרים לכם לבחור או לוותר.
3. מה שיש לנו בשבילכם חשוב בעינינו יותר מדברים אחרים שאתם מתעסקים בהם היום.
4. ההשתתפות הינה חובה. הנוכחות תרשם. מי שלא יגיע עלול להיענש.

*****
מספר המלצות למארגני המפגש:
1. זכותכם לזמן מפגש שכזה. אתם המנהלים הבכירים. לכם יש את הכוח והסמכות.
2. התייחסו ביראת כבוד, בהתחשבות וברגישות לסמכות שאתם מפעילים, לאנשים שאתם מזמינים ולזמן שלהם.
3. בחישוב קר עלות היום הזה שלושה חודשי ניהול (65 ימי מנהלים) ו 100-200 אלף ₪ (משכורות יום + נסיעות). האם הקדשתם תשומת לב מספקת לבנייה של פרוייקט שזו עלותו?
4. הפוטנציאל של יום כזה ושל מה שקורה בו הוא עצום. פוטנציאל שלילי או חיובי. האם אתם בדרך להגשמת הפוטנציאל ? ואולי אתם בדרך לייצר יותר נזק מתועלת?
5. מה יקבלו ויפיקו משתתפי המפגש? האם זו שאלה שמעניינת אתכם? (או שמטרתכם המרכזית היא בעיקר "ליישר" את כולם לפי החליל שלכם).
6. האם המסרים שאתם מעבירים הם בהלימה לדרך ההתנהלות שלכם? אם לא, זה "יצעק חזק".

*****
מספר המלצות למשתתפי המפגש:
1. אף אחד לא מכריח אתכם להשתתף. זו בחירה שלכם (גם אם ההשתתפות מוגדרת כחובה, אתם עדיין יכולים לבחור שלא להגיע ולשאת בתוצאות).
2. אם בחרתם להגיע קחו אחריות. על הזמן שלכם. על מה שתפיקו מהמפגש. על ההתנהלות שלכם.
3. אם יש לכם משהו לומר אמרו אותו. אם אתם מעדיפים לשתוק או חוששים לדבר – זכותכם. זכרו שזו שוב הבחירה שלכם. קחו עליה אחריות. השקיעו פחות אנרגיה בלהתלונן או להאשים אחרים.
4. בדקו את עצמכם: מה המצבים המקבילים שבהם אתם בעצמכם המארגנים? עברו על ההמלצות למארגנים ונסו ליישם את מה שחשוב לכם. שינוי מתחיל בדוגמא אישית.
5. בין אם היום היה משמעותי מאוד, מיותר לגמרי, או כל דבר אחר – זה בסה"כ יום אחד. קצת פרופורציות. קחו מה שבעל ערך עבורכם והמשיכו הלאה. מה שתעשו הערב או מחר חשוב לא פחות.

חיים מלאים. יום יום.