הכול-כלול

הכול-כלול

בחופשת "הכול-כלול",
כלול הרבה יותר ממה שצריך.
הרבה יותר ממה שמספיק.
הרבה יותר אוכל, הרבה יותר שתיה,
הרבה יותר אלכוהול, הרבה יותר קינוחים.
כשהשפע הזה זמין עבורנו,
קשה מאוד לא להיענות לו.
גם כשלא באמת צריך.
גם כשזה יותר מדי.
גם כשזה מכביד עלינו או פוגע בנו.

בחנות הג'מבו שברודוס,
יש הרבה יותר ממה שבאמת צריך.
מאות אנשים שלא באמת צריכים אף מוצר,
יוצאים עם עגלות עמוסות ומפוצצות
במיני פריטים וחפצים שתופסים מקום.
לא רק במזוודות.
גם בבתים.
ובחיים.
קונים כי זה שם.
כי זה זמין.
כי זה מזמין.
כי (לכאורה) זה לא יקר.
כי אפשר.

**
לא הכול כלול

בחופשת "הכול-כלול" לא הכול כלול.
משחק הסנוקר, הכספת, המסאז'ים, ספורט המים, הבינגו והרכב לא כלולים.
וגם אם הם היו כלולים, אז דברים אחרים לא היו כלולים.
ליתר דיוק "הכול-כלול", הוא בעצם "הרבה-כלול".
הרבה מעבר למה שצריך בהיבטים מסוימים,
ולא מספיק בדברים אחרים.

**
כיף מפנק

יש משהו כיפי בשפע הזה.
גם כשזה יותר מדי.
למספר ימים, הכול זמין ונגיש.
אפשר פשוט לגשת ולקחת, בלי לחשב ובלי לחשבן.
בלי לבשל, בלי לפנות, בלי לשטוף כלים.
בלי לתכנן, בלי לתאם, בלי לחכות.
כשזה למספר ימים, זו יכולה להיות חוויה מפנקת, מהנה ומשחררת.
גם כשזה יותר מדי. 
גם כשזה לא הכי בריא. 
גם כשזה לא הכי איכותי.
גם כשזה לא הכי מדויק.

עדיף שזה יישאר כך, 
חוויה ייחודית ושונה במסגרת חופשה מוגבלת בזמן,
ולא סטנדרט של חיים.

**
לצאת לחופשה, להיכנס לחופשה

לצאת לחופשה זה לעזוב שגרה.
זה להסכים לשחרר אחריות.
זה להתנתק, לוותר על שליטה.
זה להאמין שהעבודה יכולה לקרות בלעדינו.
זה לסמוך על מי שמחליף אותנו.

להיכנס לחופשה זה לשנות מוד.
זה להיכנס לאווירה אחרת.
זה להישען אחורה, להרפות.
זה להיפתח, לזרום, להתמסר.
זה לחוות, ליהנות, להיות נוכח.

חופשה היא הוויה.

**
הנאה היא עניין של החלטה

בבוקר היום השני זה היה נראה לא משהו:
הספקנו להתאכזב מהאוכל.
השמיים מעוננים עם צפי לגשם.
המים בבריכה קרים.
צוות הבידור משמים.
"הקלפים" שהגרלנו נראים לא משהו.

כשאנחנו מחליטים ליהנות, 
אנו עוברים מעמדת צופים פאסיביים, הבוחנים את מה שקורה ונותנים לו ציון,
לעמדת שחקנים אקטיביים המשפיעים על ההתרחשות ופועלים לשנותה.
הכוונה אינה להנמיך סטנדרטים או להעמיד פנים שאנחנו נהנים כשאנחנו לא.
הכוונה היא להחליט לשחק הכי טוב שאנו יכולים עם הקלפים שקיבלנו ועם האפשרויות העומדות לרשותנו.
הבחירה במקרה הזה היא לשנות תכנית, להפסיק לרטון, לשכור רכב (למרות שהוא לא כלול..), לצאת מהמלון ולנסוע לטייל.
כשזה קורה, זה משפיע מיד על מצב הרוח ועל הדינמיקה הפנימית.
לפעמים זה גם עוזר לשמש לצאת, לצוות הבידור להתרומם ולאוכל להשתפר.

**
יש לנו אחריות להנאה

כשיוצאים לחופשה, אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות לביטחוננו:
רוכשים ביטוח נסיעות, בוחרים מסלול טיסה מסוים,
מסתובבים במקומות שמתאימים לנו ומקיימים פעילויות שאינן מסוכנות מדי עבורנו.
בנושא האחריות לביטחון יש פחות סימני שאלה.
ברור שזה עלינו.

בדומה לאחריות לביטחון, יש לנו גם אחריות להנאה.
הנאה אינה משהו שנגזר עלינו כתוצאה מגורמים חיצוניים שאינם בשליטתנו.
יש לנו אחריות ליהנות.
גם כשמזג האוויר שונה ממה שקיווינו שהוא יהיה.
גם כשהאוכל פחות איכותי ממה שציפינו שיהיה.
גם כשיש תקלה כזו או אחרת במלון.
גם כשאנשי צוות פחות נחמדים אלינו ממה שהיינו רוצים שיהיו.
אנחנו לא שולטים בקלפים שאנו מקבלים, 
אנו שולטים בצורת המשחק שלנו עם הקלפים הנתונים.

כהורים, מורים ומנהלים, יש לנו אחריות להנאה ולהפקת המירב מהמצב.
הרבה מזה בידיים שלנו. 
זה חלק חשוב מתפקידנו כמובילי משפחות, כיתות, עובדים וארגונים.
אנחנו אחראים גם להצלחת החופשה (הפרויקט, המשימה) וגם לעיצוב השיח, התרבות, ההתנהלות.
אין לנו שליטה על מה שאנו "מגרילים" (מזג אויר, תלמידים, מחנכת לכיתה, תקלה בפרויקט, …) ויש לנו השפעה גדולה. 
מה שנגיד ואיך שנתנהל ישנה. 
כשאנו תופסים את עמדת הצופה הפאסיבי או המתלונן-הסדרתי אנו חוטאים לתפקידנו ובורחים מהאחריות שלנו.
החופשה, העבודה והחיים הם לא משהו שקורה לנו, אלא משהו שאנו יוצרים.
בכל רגע ורגע, תוך כדי תנועה.

**
רגעים קסומים

שוטטות בעיר עתיקה ומלאת חיים.
שעות על מרפסת עם נוף מדהים ובריזה מטורפת.
ים.
גבינה בולגרית בוקר, צהריים וערב. 
בירה צהריים וערב.
להיות ביחד. 
להיות לבד. 
מפגש מפתיע עם חוף מדהים שלא ידענו על קיומו.
משחק קטאן משפחתי עד 01:00 בלילה גשום.
שמש המגיחה פתאום מבעד לעננים שחורים והופכת את העולם לבהיר.
שדרוג לא צפוי ל"ביזנס" בדרך חזרה.

מספר רגעים קסומים.
חלקם לא מתוכננים.
לא האטרקציות הכי מדוברות.
לא חייבים הכול-כלול.
לא חייבים חו"ל.
לא צריך המון. 
מספיק כמה.

**
תזכורת

אתמול התקיימה האזכרה העשירית לזכרם של איתי ואבירם פסטרנק,
שני אחים יקרים שהיו גם חברים קרובים, ובמקרה שלי גם בני-דודים.
אבירם ואיתי נהרגו לפני כעשור בהתרסקות מטוס קל בשדות בצרה.

אזכרה היא גם תזכורת.
תזכורת לארעיות החיים.
תזכורת למה שחשוב.

"תראו – תסתכלו על העולם דרך הלב ולא דרך העיניים".

"תצמחו – בכל פעם שאני מזהה פחד ונוגע בו, הנשמה שלי גדלה ויש בה את הכוח להפיץ את האור".

"תלחמו – לוחמי חופש מאמינים גדולים באהבה".

המילים הללו היו יכולות להיכתב בקלות ע"י פאולו קואלו.
הם נכתבו ע"י אבירם ואיתי בזמן שטיילו בעולם וחיו חיים מלאי חוויות, חברים ואהבה.
במקרה שלהם אלו לא מילים ריקות מתוכן, אלא שיקוף של דרך חיים.

**
נקודת התערבות

תוך כדי הערב לזכרם של אבירם ואיתי, 
נכנסה הודעה ממועמד שאמר לפני מספר ימים "כן" להצעת עבודה שלנו.

כשנכנסתי להודעה לאחר האירוע, 
קראתי שהוא מתנצל, מושך את החלטתו ובוחר להגיד "כן" להצעת עבודה אחרת.

פרופורציות.
יש משהו סמלי בכך שהודעה כזו מגיע במהלך ערב שכזה.

התבוננות בזרם המחשבות והתחושות המיידיות :

"הוא לא בסדר.
אם כבר נתת מילה, קח עליה אחריות ועמוד בה.
כעס…
ככה לא מתנהגים.
הלוואי שתצטער על הזגזוג הזה".

פה המקום לנקודת התערבות.
ללקיחת אחריות על המחשבות והרגשות שלנו.
זה לא בא לבד.
חשוב לעבוד על זה.
חשוב לעבוד עם זה.

תזכורות:
– אין דבר כזה "צריך" או "אמור".
– אני לא יודע מה עבר או עובר עליו.
– אין לי מושג איזו החלטה מדויקת יותר עבורו ועבורנו בטווח הארוך.
– פעולות הם מעבר ל"טובות" או "רעות", "נכונות" או "שגויות".
– אנשים הם מעבר ל"בסדר" ו"לא-בסדר".
– תפקידי אינו לשפוט או לחנך אותו.
– אני מעדיף להתעסק בענייני.
– חשוב לי להשקיע את האנרגיה במה שחשוב לי.
– אני רוצה לקחת אחריות על ההתנהלות שלי ולשחק הכי טוב שאני יכול עם הקלפים שברשותי.

רבי נחמן מברסלב אמר:
"אתה נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיך.
ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות."

מהמקום הזה, עכשיו, אני יכול לקחת אויר,
לאחל לו מכל הלב (בלי מרירות או ציניות) שיצליח, 
לשחרר אותו,
ולחזור להתמקד בענייני ובמה שחשוב באמת.

מעניין את מי נזכה לפגוש בקרוב…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

איך מגדלים אהב"ה בארגון ?

איך מגדלים אהב"ה בארגון ?

אהב"ה:
אחריות, שותפות וערבות הדדית.
התפתחות אישית ומקצועית.
בחירה וחיבור.
הכרת תודה, שמחה והנאה.

איך מגדלים אהבה

אחריות, שותפות וערבות הדדית –
אנחנו בעסקי "הביחד".
בעסקי "הגם וגם".
גם צרכי העובד וגם צרכי הארגון.

בעולם מורכב, אינטנסיבי ודינמי אי אפשר לבד.
מערכות היחסים, האכפתיות והערבות ההדדית הם תנאי להצלחה.
לכל אחד מאיתנו יש רק 100% אחריות על הדבר הזה.

כשאנחנו שותפים לדרך,
בלי קשר לדרגות ולתארים שלנו,
חשוב לי שאת תצליחי ושיהיה לך טוב
וחשוב לך שאני אצליח ושיהיה לי טוב.
שותפים מנסים להצליח ביחד.
גם כשזה מאתגר ולא פשוט.

בלי אחריות, שותפות וערבות הדדית
לא יכולה להיות אהב"ה.

 

התפתחות אישית ומקצועית –
התפתחות, שינוי, גדילה ולמידה.
אישית ומקצועית.
כבני אדם וכאנשי מקצוע.
התפתחות שלנו, של העסק שלנו ושל הארגון.

העולם זז, משתנה ומתהווה כל הזמן.
גם בני אדם.
גם אנחנו.

אם בחרנו להיות שותפים,
סעיף מרכזי בחוזה שלנו הוא התפתחות.
הקשבה, שיחות משמעותיות, משוב והתבוננות
כתהליכים התומכים ומאיצים התפתחות.
אנחנו תורמים לתהליכי ההתפתחות זו של זה
ומחויבים להתפתחות הבריאה של הדבר שאנו חלק ממנו.

במקום שבו לא תהיה התפתחות, אישית ומקצועית
אהב"ה לא תתקיים לאורך זמן.

 

בחירה וחיבור –
זה מתחיל בבחירה להיות כאן, להיות חלק מזה.
הבחירה היא תמיד 100% שלנו.
לא ניתן לכפות אותה או לאלץ אותה.
ברמה מסוימת היא בחירה יום – יומית.
חיבור הוא חלק מכך.
חיבור למקצוע, לאנשים, לארגון.
חיבור לפרויקט, לערך, לערכים ולמשמעות.
חיבור לדבר שאני משקיע בו כל-כך הרבה שעות מזמני.

במקום שבו הבחירה היא רק או בעיקר מתוך השרדות, פחד או חוסר ברירה
לא יהיה חיבור. ולא תהיה אהב"ה.

 

הכרת תודה, שמחה והנאה –
בכל רגע נתון יש את חצי הכוס המלאה ואת חצי הכוס הריקה.
בכל מצב אפשר לראות את מה שכבר מתמלא ואת מה שעדיין חסר.
מה אתה רואה?
למה את מתייחסת?
הכרת תודה היא יכולת נרכשת.
שריר שניתן וכדאי לפתח.

ללמוד להכיר תודה.
להרגיש נוח לעשות את זה.
למישהו.
על משהו.
לשותפים שלנו.
לעובדים ולמנהלים שלנו.
ולא פחות חשוב,
לעצמנו.
במיוחד לעצמנו.

הדרך חשובה לא פחות מהמטרה.
המסע חשוב לא פחות מהיעד.

במקום שבו לא תהיה הכרת תודה, שמחה והנאה, לא באמת תהיה הצלחה.
ובטח שלא אהב"ה.

**
דעתי האישית:

ארגון הוא לא משפחה.
ולעולם לא יהיה.

הניסיון להציג אותו ככזה מטעה ומבלבל.
ועם זאת, אהב"ה אמיתית, עוצמתית ומרגשת
יכולה להתרחש גם במקום עבודה, בארגון או בחברה.
לא במקום אהבה במשפחה, אלא לצדה.
אהב"ה עם ראשי תיבות ואהבה בלי ראשי תיבות.
וכשזה קורה, כולם מרוויחים.

אני יודע כי אני חלק מארגון שכזה.
חלק ממחלקה שיש בה הרבה אהב"ה. והמון אהבה.
אני יודע, כי אני חווה את זה יום יום כבר שנים.
אני יודע, כי אני רואה את זה בארגונים נוספים שאתם אני עובד ושאותם אני מלווה.

אהב"ה:
אחריות, שותפות וערבות הדדית.
התפתחות אישית ומקצועית.
בחירה וחיבור.
הכרת תודה, שמחה והנאה.

צרו קשר אם אתם רוצים לגדל אהב"ה גם אצלכם.
מקסימום נצליח.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

 

מה שיכול לקרות, כבר קורה

מפני שזה קרה, זה היה אפשרי.
מה שיכל לקרות, קרה.

האירוע שיחל בעוד 36 שעות כבר מתרחש.
מה שיכול לקרות, כבר קורה.
אפשר להתחיל להנות.
עכשיו.

תודה לג'נדלין.
שוב.

חיים מלאים. היום.

הקטע הוא…

הקטע הוא לא להספיק הכול.
הקטע הוא לא להספיק המון, יותר מהר ועם פחות משאבים.
הקטע הוא לא להספיק יותר, יותר מהר ועם אותם משאבים.
הקטע הוא לא להספיק עוד בפחות זמן ועם יותר משאבים.

**
הקטע הוא לעשות מספיק.
במידה המתאימה.
לא פחות מדי ולא יותר מדי.
הקטע הוא לעשות את הדברים החשובים והמשמעותיים,
עם המשאבים האפשריים,
תוך כדי הנאה מהדרך וממה שיש.

**
כמשהו חדש נכנס, קורה או משתנה,
הקטע הוא לא לדחוס אותו פנימה, בלי לשחרר כלום ולדחוף יותר חזק.
הקטע הוא לא בהכרח להרים הילוך, לעבוד יותר, לישון פחות ולדלג על ארוחות.
הקטע הוא לקחת אחריות ולא להתנער ממנה.
הקטע הוא לשים לב, לחשוב, לתעדף ולבחור.
לבחור מה לעשות ועל מה לוותר.
מה עכשיו ומה אחר כך.
מה "כן" ומה "לא".
מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.

**
הקטע הוא להכיר בכוחנו, ביכולותינו, בפוטנציאל האינסופי שלנו
וגם במגבלותינו, במשאבים שלנו ובמורכבות של המצב.

הקטע הוא דינמי, חי, מתהווה ומשתנה כל הזמן.
מה הקטע שלך עכשיו?
ועכשיו..?

חיים מלאים. היום.

ג' שבט – איך אתה יודע שאתה עסוק מדי?

איך אתה יודע שאתה עסוק מדי ?

– אין לך זמן ללמוד משהו שבא לך.
– אין לך זמן לפגוש אנשים שאת רוצה. או לשוחח עמם.
– אתה בלחץ ולא נהנה מספיק מהדרך שאתה עובר.
– אין לך זמן לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– אין לך לגיטמיציה פנימית לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– הדברים החשובים בחייך – שכחת מהם או שאתה זוכר אותם כ"כותרות ריקות" בלבד.

**
אם אחד מהמצבים הללו מתקיים עבורך כנראה שאת עסוקה מדי.
אם כמה מהמצבים הללו מתקיימים כנראה שהגיע הזמן לחישוב מסלול מחדש.
אם כל המצבים הללו מתקיימים הגיע הזמן לעצור.

**
התשובה לשאלת "עומס יתר או עסוק מדי" אינה נמצאת ביומן שלך או בהסתכלות אובייקטיבית של מישהו מהצד.
היא נמצאת בתחושה האישית שלך ובניהול תשומת הלב שלך.
באופן פרדוקסלי (או לא), יעילות גבוהה מאוד יכולה להיות סימן ל-"עומס יתר ועסוק מדי".

חיים מלאים. יום יום.