תגית: פתיחות

אני יודע הכול

אני יודע הכול

1. אני יודע הכול על מה שקורה.
2. אני יודע בדיוק מה קורה.
3. אני יודע בוודאות מה קורה.
4. אני יודע מספיק על מה שקורה.
5. אני יודע הרבה על מה שקורה.
6. אני יודע משהו על מה שקורה.
7. אני אולי יודע משהו על מה שקורה.
8. אני לא בטוח שאני יודע מה קורה.
9. אני לא יודע מה בדיוק קורה.
10. אין לי מושג מה קורה.

**
כמה אתה יודע על מה שקורה?
בטוח…?

אם נדמה לך שאתה יודע הכול, בדיוק או בוודאות,
סביר להניח שאתה מפספס משהו.
אולי אפילו משהו חשוב…

**
קצת פחות שיפוטיות.
קצת פחות וודאות.
קצת יותר סקרנות.
קצת יותר ענווה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

יש משהו בדבריך

יש משהו בדבריך

יש משהו בדבריך.
אני יכול לראות איך משהו שעשיתי תרם למצב כפי שהוא עכשיו.
כשאני בודק את עצמי ביושר ובכנות,
אני יכול למצוא חלקים בתוכי שבאמת מתאימים באופן כלשהו
למה שאתה אומר ולדרך שבה אתה חווה את הדברים.

**
יש משהו בדברייך.
יכול להיות שזה משהו קטן, לא לגמרי מדויק או שזה רק חלק מהעניין…
אולי אפילו לא החלק המרכזי או החשוב…
ועדיין זה שם.
יש משהו במה שאת אומרת.
את באמת צודקת ברמה מסוימת.

**
כשאני מודע לכך שיש משהו בדבריך,
אני פחות עסוק בלהצדיק את עצמי ולהגן על הדעה שלי.

כשאני מאמין שיש משהו בדברייך,
אני יותר פתוח להקשיב לך ופחות עסוק בלהוכיח שאת טועה.

ואז… כשמשהו בי נפתח, נרגע ומשתנה,
אולי גם משהו בך ובקשר שלנו ייפתח, יירגע וישתנה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אנשים שאני רוצה לעבוד איתם

כשאני מנתח לאחור עבודות שונות שעשיתי בחודשים האחרונים,
אני מבחין בכאלו שהצליחו יותר ובכאלו שהצליחו פחות.
בכאלו שמילאו, ריגשו, פתחו והעצימו אותי, ובכאלו שרוקנו, תסכלו והתישו אותי.

בניתוח פשטני אני מזהה לפחות שלושה גורמים מרכזיים התורמים להצלחה או לאי- ההצלחה של עבודה
והמשפיעים על התחושות ועל רמת האנרגיה המורגשת :

1. העבודה עצמה ( מה היא היתה, מה נכלל בתוכה, איך היא תוכננה, התבצעה, …).
2. אני (התפקוד שלי, המצב שלי, איך התנהלתי, מה עשיתי, …)
3. האנשים שעבדתי איתם ( בצורה קרובה או רחוקה, שותפים, עובדים, מנהלים, לקוחות, ספקים, … )

לכל אחד מהגורמים הללו יש השפעה משמעותית.
בהתבוננות על החודשים האחרונים, "אספתי" עשרות לקחים רלוונטיים עבורי לגבי כל אחד מהגורמים הללו.

השבוע התחדד לי משהו לגבי הגורם השלישי – אנשים שאני רוצה לעבוד איתם.
"לעבוד איתם" יכול להיות חלק מעשייה יום-יומית, כתף אל כתף, בזמן שאנחנו מנסים להגיע לתוצאות מסוימות או לייצר שינוי רצוי.
"לעבוד איתם" יכול להיות גם בסדנאות ובקורסים שאני מעביר או בתהליכים שאני מלווה.

התלבטתי אם לכתוב את הדברים הבאים בצורה הזו.
נראה לי שזה יכול להיתפש כמתנשא.
זה בקלות יכול להתפרש בצורה אחרת ממה שאני רוצה שזה יתפרש.
כנראה שזה יקרה.
לפחות בחלק מהמקרים.
ומעבר לכך, איזו זכות יש לי לכתוב את הדברים הללו?
מי אני חושב שאני ??

בחרתי לכתוב בכל זאת.

**
מספר מחשבות על אנשים שאני רוצה לעבוד איתם:

אני מעדיף לעבוד עם אנשים רעבים הפתוחים ללמידה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המגיעים להעביר את הזמן, שבאים כי הכריחו אותם או עם כאלו שכבר יודעים הכול).

אני מעדיף לעבוד עם אנשים לאורך זמן, עבודה תהליכית מתמשכת המאפשרת העמקה, שיפור ושינוי.
(עבודת חד פעמית פחות עושה לי את זה)

אני מעדיף לעבוד עם מי שמתחבר לחומרים ולנושאים שאני עוסק בהם ומכיר בחשיבות שלהם.
(תפקידי אינו לשכנע, להסביר, למכור, להצדיק או לרתום)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המוכנים, או מנסים, לדבר בפתיחות, בכנות ובאומץ. גם כשקשה, מאתגר ולא נוח.
(פחות בא לי לעבוד בסביבה המאופיינת בציניות מעקרת או בהעמדת פנים חוסמת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכבדים את עצמם ואותי, מכבדים את הזמן המשותף שלנו ונוכחים במפגשים בצורה מלאה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתקשים להשתחרר מהתעסקות מתמדת בעניינים אחרים בזמן שאנחנו מנסים לעשות משהו ביחד)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים הבוחרים להיות שותפים מלאים לתהליך הלמידה והעשייה באמצעות דיאלוג, שיתופים ומשובים תוך כדי תנועה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המצפים ממישהו אחר "לספק את הסחורה" או לעשות את העבודה בזמן שהם "נשענים לאחור" או מטילים אחריות)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכירים במורכבות ומחפשים את הגם וגם לטובת כולם.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתעקשים להחזיק תפישת עולם של "שחור-לבן", שיפוטיות, האשמה וביקורת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המחפשים חיים מלאים ונותנים מקום להכרת תודה, אהבה, חגיגות וגם לאבל וכאב.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים שבפסימיות רואים תמיד רק את חצי הכוס הריקה ולוקחים כמובן מאליו את מה שאינו כזה)

**
לשמחתי הרבה, רוב האנשים שאני עובד איתם עונים על הקריטריונים הללו.
לרבים מהם יש לי הזכות הגדולה לקרוא "שותפים".
לדרך. לעשייה.
לחיים.
אני חושב שזה פחות עניין של מזל ויותר עניין של בחירה.
ואולי יותר מהכול זה עניין של כבוד.
כבוד לאחרים וכבוד עצמי.
אומץ להגיד "לא".
אומץ להגיד "כן".

אם הפוסט הזה נוגע בכם בצורה כלשהי, אשמח לשמוע מכם…

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים, היום.
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

להיכנס לדיאלוג

להקשיב
למה שחשוב לך וגם למה שחשוב לי
לכבד
את מה שחשוב לך וגם את מה שחשוב לי
להסכים לנסות
לכוון לגם וגם
לאחוז חזק והדוק את הצרכים
להחזיק רפוי ומשוחרר את הפתרונות
להאמין שאולי זה אפשרי
להיות פתוח לפתרון שעדיין לא רואים
לחפש כיוון ביחד
בדיאלוג
לסמוך אחד על השני
לבטוח ביצירתיות
להנות מהדרך
ומהתוצאה.

**
מוקדש לך ולך
שהסכמתם באומץ ובכבוד
להיכנס לדיאלוג משותף היום
בנושא חשוב, מאתגר ומורכב
שעדיין לא רואים את סופו…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לא מתאים, מתאים מאוד

לא מתאים:
להתאמץ ללמד אנשים שלא מעניין אותם ללמוד.
להתאמץ לעבוד עם אנשים שלא מתחשק להם לעבוד.
להתאמץ לבנות מערכת יחסים עם אנשים שלא אכפת להם ממך.
להתאמץ לעשות משהו משמעותי עם אנשים שמחפשים להעביר את הזמן.
להתאמץ למצוא פתרון מיטבי משותף עם אנשים שבעיקר רוצים לקדם את האג'נדה שלהם.

**
מתאים מאוד:
ללמד עוד ועוד אנשים הרעבים ללמידה. בלי קשר לתואר או לדרגה שלהם.
לעבוד שוב ושוב עם אנשים שמחפשים לעבוד. גם כשזה קשה ומעייף.
לבנות מערכת יחסים עם אנשים שזה חשוב להם כמו שזה חשוב לך. גם כשמאתגר.
לעשות משהו משמעותי עם אנשים שמוכנים לחלום, להזיע ולהעז ביחד. גם כשיש בזה סיכון.
לרדוף אחרי פתרון מיטבי עם שותפים לדרך גם כשאין מושג מה הוא יהיה ואם הוא אפשרי.

**
עניין של כבוד הדדי.
לזמן ולאנרגיה שלי.
לזמן ולאנרגיה שלך.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ז' אלול – הבעיה עם לקוחות אידיאליים

הבעיה עם “לקוחות אידיאליים
(או עם עובדים, מנהלים, בני זוג וילדים “אידיאליים”)
היא ההנחות הסמויות שמאחורי צמד המילים הזה:

הנחה סמויה א: יש דבר כזה "לקוח אידיאלי".
הנחה סמויה ב: אנחנו יכולים להגדיר מה זה "לקוח אידאלי".
הנחה סמויה ג: כשנפגוש לקוח נוכל להבחין האם הוא "אידיאלי" או לא.
הנחה סמויה ד: "לקוחות אידיאלים" אינם משתנים בצורה תכופה. בטח שלא בכל יום.
הנחה סמויה ה: אנחנו לא משתנים בצורה תכופה. בטח שלא בכל רגע.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ט תמוז – לפעמים זה לא הזמן

לפעמים זה לא הזמן.
לפעמים עדיף לעצור, לקחת הפסקה,
לזוז הצידה, לחזור בהמשך.
לינאריות אינה הדרך היחידה להתקדם.
כשמחזיקים כוונה וצרכים, גם כשמתנתקים,
ממשיכים להיות מחוברים.

**
במשולש "כוונה – צרכים – פתרונות"
אחיזה הדוקה של כוונה וצרכים
תוביל לגילוי יצירתי וגמיש של פתרונות רבים.
לרעיונות יש נטייה להופיע לאו דווקא בשעה שהוקצתה לסיעור מוחות.
פתרונות מתהווים לאו דווקא בשעה שנסגרה להם ביומן.
מה שקורה בין פגישות, חשוב לא פחות ממה שקורה בפגישות.

**
להחזיק הדוק כוונה וצרכים.
לבטוח בתהליך היצירתי, לתת לו מקום.
להיפתח למרחב פתרונות, לזמן אותם.
להיות קשוב וערני למה שמגיע.
מתי שמגיע.

חיים מלאים. יום יום.

 

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ד סיון – בעיית האסרטיביות שלך

לפני שנפגשנו ידעתי מה הבעיה שלך.
הבעיה שלך היא שאתה לא אסרטיבי מספיק.
אתה צריך ליזום יותר.
במקום לחכות לאנשים, אתה צריך לפנות אליהם ולמשוך אותם.
היה לי ברור שאם רק תעשה את זה כל המצב שלך ישתפר.
וחלק גדול מהבעיות שלך ייפתר.
אם רק תהיה יותר אסרטיבי.
כמו שמישהו במעמדך / תפקידך / גילך צריך להיות.
כי אתה לא. לא מספיק.
והגיע הזמן שתקח את עצמך בידיים ותשתנה כבר.

**
אחרי שנפגשנו הרבה השתנה.
אצלי.

**
כשהקשבתי לך ולנקודת המבט שלך,
פתאום ראיתי אותך שונה.
עכשיו אני מבין שהעניין המרכזי פה עבורך,
הוא משהו אחר בכלל…
אתה עדיין לא אסרטיבי במידה שאני חושב שיכולה לשרת אותך,
אבל הנקודה הזו היא די שולית כרגע.
אולי אפילו זניחה.

**
לפני המפגש "ידעתי" שהבעיה שלך היא אסרטיביות.
תוך כדי המפגש גיליתי שאין "בעיה".
יש עניין. או צורך. או אתגר.
וזה לא אסרטיביות.
זה משהו אחר.
וזה לא שלך.
זה שלנו.

**
תודה שנתת בי אמון
ושהסכמת לשתף אותי בפתיחות שכזו
למרות ששפטתי אותך בנחרצות כל-כך הרבה זמן.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"א אדר ב' – משוב

לתת משוב.
לבוא מאהבה ועם הרבה כבוד.
להגיע ממקום של אכפתיות.
לרצות לשרת את האדם שאליו אנו מפנים את המשוב.
(בשונה מלתקן / לשפוט / לבקר / לנקום / לחנך / להוכיח).
לזכור בענווה שזוית הראייה שלנו מוגבלת ומצומצמת.
לאפשר למקבל המשוב להסכים איתנו או לא. לקחת את המסר או לזרוק אותו.
לדבר בגובה העיניים.
לחפש מפגש בין אנשים. בין בני אדם.
לאזן בין דברים שאנו מעריכים באדם לדברים שמאתגרים אותנו בעבודה איתו.
לשים לב למבוכה ולאי הנעימות. להיות ברורים.
לבוא מאהבה.

**
לקבל משוב.
לזכור שזה יכול לשרת אותנו ואת הגדילה שלנו.
להיות פתוח למה שנאמר.
לפעמים נדרש זמן עיכול. לקחת את הזמן.
לשים לב לכיווץ בנקודות הפחות נעימות שיותר קשה להקשיב להם.
לשים לב לנטייה להצטדקות או מגננה כשהיא עולה.
לנשום.
עוד תזכורת שאיננו מושלמים. פחות מכפי שהיינו רוצים.
לתת לנקודות שנעים לשמוע לחלחל פנימה. לא לחסום.
לחגוג את זה. לא מובן מאליו.
להקשיב בגובה העיניים.
לשאול שאלה אם משהו לא ברור.
לבחור בין מה שרלוונטי לנו ולקחת אותו, לבין מה שלא רלוונטי ולשחרר אותו.
להכיר תודה לאדם שמשקיע בנו עכשיו.
לבוא באהבה.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ה אדר א' – הזדמנות לתרגול

"במסורת החסידית יש תלמוד שאומר,
שעל האדם להיות מוכן בכל רגע לכל מה שעלול לבוא.
כל אדם נולד למען מאורע מסוים שיתרחש ברגע כלשהו במהלך חייו,
אך לעולם אין לדעת מתי.
לכן, כדי להיות מוכן ברגע המבחן, יש להיות ערני תמיד.
פירוש הדבר, שיש לגלות פתיחות למצב של אי-ידיעה, לקיום כפשוטו.
אי אפשר להתחמק מהרגע, אלא לטפח פתיחות אל הלא נודע,
כדי שבכל מצב יוכל האדם להיות נוכח במלואו ולמלא את ייעודו.

סוג זה של אי-ידיעה מאפשר לנו להיות נוכחים תמיד,
כי כשאנו מתירים לעצמנו לא לדעת, אנחנו נעשים ערניים.
כמו צייד שעומד הכן ואינו יודע מה עלול לקרות.
הוא אינו יוצר התרחשות, הוא אי דומם בלב הפעילות.
הוא מרחב פתוח, שכל דבר יכול לנוע דרכו.
הוא חדל להיות שם-עצם והופך להיות פועל.
הוא הופך למהות פעולת העמידה"

~ מתוך הספר "מי מת?" מאת סטפן לוין (ההדגשות שלי).

**
מוצאי שבת, רגע לפני ששבוע חדש מתחיל.
עם כל הכבוד לתכניות שלנו,
אין לנו באמת מושג מה יקרה בימים הקרובים.
אין לנו מושג את מי ואת מה נפגוש.

הזדמנות נפלאה לתרגל: אי-ידיעה, פתיחות, סקרנות, ערנות.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter