תגית: פחד

הזרעים כאן

הזרעים כאן.
כעס. שנאה. שיפוטיות. פחד. קנאה. ייאוש.
אהבה. שלווה. שמחה. תקווה. חמלה. הכרת תודה.

**
הזרעים כאן כל הזמן.
אנחנו בוחרים את מה להשקות.
אנחנו בוחרים מה לטפח.
אנחנו בוחרים במה להתמקד.
אנחנו בוחרים איך להיות.

**
מהדורות חדשות מטפחות כעס וייאוש במסווה של דיווח על מה שקורה.
תכניות תחקירים מטפחות פחד ושנאה במסווה של צדק וחשיפה.
סדרות ריאליטי מטפחות קנאה ושיפוטיות במסווה של בידור והנאה.

**
כשמישהו מעדיף לטפח עבורנו זרעים מסוג מסוים,
חשיבות הבחירות שלנו עולה.
האחריות עלינו.
הבחירה שלנו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לצאת מתקיעות

לצאת מתקיעות

כשהתקיעות משתחררת והעניינים מתחילים לזוז,
התסכול מתחלף בפחד, כעס והתרגשות.
כעס על תנועה בכיוון שאיננו רוצים,
פחד מדרך שאיננו יודעים לאן היא מובילה,
התרגשות ממשהו חדש המתפתח אחרי המתנה ארוכה.

**
לא כל מי שמתלונן על תקיעות,
באמת מוכן לצאת ממנה אל הלא מוכר והבלתי ידוע.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לסבך דברים

"אנחנו נוטים לסבך דברים בכדי להצדיק את אי-הפעולה שלנו" / בן קיני

"We tend to complicate things to justify our inaction" / Ben Kinney

~ Source: "The One Thing" Podcast

**
יכול להיות שעדיין לא עשית את זה
לא בגלל שזה מסובך אלא בגלל שהתעצלת להפשיל שרוולים?

**
יכול להיות שעדיין לא קיבלת החלטה
לא בגלל שזה מורכב אלא בגלל שפחדת לקחת אחריות?

**
יכול להיות שלא אמרת את מה שרצית
לא בגלל שלא ידעת מה לומר אלא בגלל שחששת מהתגובות?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

רק תהיה איתי

רק תהיה איתי.
אל תלביש עלי את הפחדים והחששות שלך.
אל תעמיס עלי את השיפוטים והניתוחים שלך.
אל תספר לי שוב על האמונות והתובנות שלך.
לא עכשיו…

**
כן…
אני מבין שאכפת לך ושאתה דואג.
אני יודע שאתה רוצה שיהיה לי טוב.
ברור לי שאתה רוצה לעזור.
אז פשוט תהיה איתי.

**
סמוך עלי.
האמן בי וביכולת שלי.
בדוק אם אני רוצה עזרה.
הקשב לתשובה שלי.
כבד אותה.

**
ובזמן שאתה איתי,
אם באמת חשוב לך לסייע…
הייה מודע גם למשא שלך.
החזק אותו.
אל תתן לי לסחוב אותו עבורך.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

עיצוב זיכרון

כשמשהו מתרחש, אפשר להתבונן בו, להיות אתו או לתעד אותו.
מתבוננים והווים בעזרת נוכחות.
מתעדים בעזרת מצלמה או עט.

אפשר להתבונן או לתעד.
להיות או לתעד.
אי אפשר גם וגם.

**
החלק שרוצה לתעד הוא חלק תלותי.
הוא פוחד שמשהו יישכח או ימות.
הוא רוצה להשאיר אותו חי.

**
תיעוד הוא בחירה סלקטיבית במשהו בדרך מסוימת
ואי -בחירה במשהו אחר או בדרך אחרת.
לתיעוד יש זווית ופרשנות.
בתיעוד יש אמירה.

תיעוד יוצר זיכרון ומעצב אותו.

**
איפה את/ה כרגע… ?
בעסקי עיצוב זיכרונות או בעסקי נוכחות…?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הדבר הבא עבורך…

אם זה מרגיש לך קצת גדול עליך…
אם יש לך משיכה לזה וגם פחד מזה…
אם הנשימה שלך מתקצרת כשזה עולה…
אם יש בך פרפורי התרגשות ולחץ מעצם המחשבה על זה…
אם זה בא והולך, בא והולך, בא והולך, שוב ושוב ושוב כבר תקופה …
אם יש בך רצון לעשות את זה ואין לך ביטחון שתצליח/י או איך זה יהיה…
אם יש בך ידיעה שזה מדויק לך, נכון עבורך וגם אין לך מושג איך לגשת לזה או מאיפה להתחיל…

אז אולי…
רק אולי…
(כנראה..??…)
זה הדבר הבא עבורך…

**
שלום לאחד שלי,
שחזר לביקור גם הבוקר…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

5 סיבות ל-"לא", 5 סיבות ל-"כן"

5 סיבות להגיד "לא" לבקשה:
• אני מאמין שאמירת "כן" לבקשה תבוא על חשבון צרכים חשובים שלי.
• איני מבין/ה מה בדיוק אתה מבקש.
• אני חווה את הבקשה שלך כדרישה, ציפייה או הוראה.
• לא מתחשק לי לעזור לך או לתרום לחייך.
• איני פנוי/ה כרגע להקשיב לך ולהפנות תשומת לב לבקשה שלך.

**
5 סיבות להגיד "כן" לבקשה:
• לא נעים לי להגיד "לא".
• אני חושש/ת מההשלכות של אמירת "לא".
• אני מקווה לקבל איזשהו פרס כשאומר "כן".
• אני אומר/ת "כן" כדי לסיים את השיחה ובעצם מתכוונ/ת ל"לא".
• אני רוצה לסייע לך ולתרום לחייך.

**
מתוך 5 הסיבות ל"כן", אחת בלבד מונעת מכוונה אמיתית לסייע ולתרום
ומבוססת על בחירה שאינה נובעת מתוך פחד מעונש, חשש מפגיעה או כמיהה לפרס.

כשמבקשים בקשה, תגובת "לא" בהירה, עדיפה על 80% מתגובות ה – "כן".

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שמונה פחדים "מאחורי הקלעים"

לפני כשבועיים פתחתי הרשמה לתכנית "לחשב מסלול מחדש"
הבוקר סגרתי את ההרשמה לאחר שהקבוצה התמלאה.
כעשרים משתתפים, מחויבים לארבעה מפגשים, משלמים לא מעט כסף.
לכאורה הצלחה מרשימה נטולת מאמץ, זורמת, קלילה ומהנה.

אז זהו שלא… חשיפה בלעדית, הצצה אל "מאחורי הקלעים":
שמונה פחדים (+ חששות, טרדות, דאגות) המלווים אותי בשבועות האחרונים
ושנוכחים גם עכשיו.
אפילו ממש ברגע זה…

פחד ראשון: לא יירשמו מספיק אנשים.
אפתח הרשמה ואף אחד לא יגיע.
"הקיץ של אביה".
אולי יהיו אחד או שניים שיירשמו אבל לא בטוח שירשמו מספיק.
יש לי מה להפסיד.
אני מסכן את התדמית שלי כאן.

שיחה עם פחד ראשון:
יכול להיות שזה יקרה.
זה באמת לא נעים להציע משהו ולהישאר לבד.
אולי כדאי להגדיר מה כמות המשתתפים המספיקה.
הממ… אני מוכן לקיים את התכנית הזו גם אם יירשמו רק 4 משתתפים.
האם יש משהו שכדאי לחדד בכדי להגדיל את הסיכוי שאנשים יבחרו להירשם?
האם אני באמת מאמין בחשיבות ובנחיצות הצורך שהתכנית הזו שואפת למלא?
במקרה הכי גרוע, אם לא ירשמו מספיק אנשים, זו יכולה להיות חוויה לימודית חשובה.
אולי התדמית שלי תיפגע קצת, אבל היא לא תתרסק.

**
פחד שני: אצטרך לעבוד קשה מדי בכדי לגרום לאנשים להירשם.
לא מתאים לי כל הסיפור הזה.
למה אני צריך את ההתעסקות הזו כרגע?
תהליך ההרשמה ידרוש ממני להפשיל שרוולים, להתאמץ, להזיע.
בשבועות הקרובים אמצא את עצמי מחוץ למרחב הנוחות שלי.
ואחרי הכול, לא בטוח שאצליח.

שיחה עם פחד שני:
נכון.
בשבועות הקרובים יידרש יותר מאמץ.
חלקו מחוץ למרחב הנוחות שלך.
ואף אחד לא יכול להבטיח שזה יצליח.

למה בעצם התכנית חשובה לך…?
תפקידך אינו לגרום לאנשים להירשם.
העבודה שלך היא לתקשר בבהירות משהו שאתה מאמין בו
בכדי שאנשים שזה יכול להתאים להם יוכלו לבחור לקחת בזה חלק.
המטרה אינה רישום של מספר אנשים לתכנית.
המטרה הינה חוויה, למידה ותהליך משמעותי עבורך ועבור אחרים.
תהליך הרישום הוא חלק מהמסע הזה.
האם אתה יכול לחוש גם בהתרגשות שבאתגר?
אם כן, מצוין.
אם לא, אולי זה באמת לא הדבר הנכון לקחת על עצמך עכשיו…
המשך לבדוק…

**
פחד שלישי: בזמן שאנסה לשכנע אנשים להירשם אתפש כנודניק או כאינטרסנט.
התדמית שלי תיפגע.
אנשים יראו בי צד שהם לא רואים בדרך כלל.
אצטייר כמישהו שמנסה לדחוף יותר מדי.
שמקדם את האג'נדה שלו על חשבון אחרים.
ואולי באמת אמצא את עצמי דוחף ומנסה למכור?
יש מצב שהלחץ "לסגור הרשמות" יפגע באיכות הנוכחות שלי עם אנשים ובערכים שחשובים לי…

שיחה עם פחד שלישי:
האם אתה באמת מאמין בתכנית שאתה מציע ?
אם אתה רואה פה ערך משמעותי לאנשים,
אולי תוכל פשוט לדבר את זה בצורה ברורה וישירה,
בלי יותר מדי עטיפות, כותרות מפתות ותרגילים שיווקיים.
אם צריך גם פעמיים ושלוש.
המחויבות לערך בכל מייל ובתדירות מתקבלת על הדעת
תסייע לך להחזיק את צרכי הקוראים.
תפקידך אינו לשכנע. או למכור.
וגם לא לגרום לאנשים לומר "כן".
כוון לטוב העליון שלהם ושלך.
מה שזה לא יהיה.
צור את מירב הבהירות שאתה יכול.
הקשב כמו שאתה יודע.
חפש את הערך ההדדי המשותף.
גם במחיר של "לא".

**
פחד רביעי: תוך כדי התהליך, אאבד קוראים וחברים שיימאס להם ממני.
מערכת היחסים שלי עם אנשים תיפגע.
אאבד קרדיט שבניתי לאורך שנים עם הקוראים שלי.
אנשים יעזבו את רשימת התפוצה ו"ינטשו אותי".
גם אם הם לא יעזבו, משהו בקשר בינינו ייפגע. יעריכו אותי פחות.
ומצד שני… אם אהיה "עדין מדי" ולא אשווק מספיק, אנשים לא ירשמו (פחד ראשון).
אני במלכוד.

שיחה עם פחד רביעי:
יש מצב שזה יקרה.
יכול להיות שחלק מהקוראים יבחרו לרדת מהבלוג שלך.
זה כנראה יקרה בוודאות עם חלק מהאנשים.
אתה כותב כל שבוע כבר שנים.
משקיע באמת.
מחזיק כוונה ומחויב לערך.
אם שניים או שלושה מיילים יעודדו מספר אנשים להתנתק או להתרחק,
אולי זה בריא.
אולי עדיף שזה יקרה.
המשך להתמקד בלתת ערך ולהחזיק את הצרכים שלך ושל קוראיך.
מערכת יחסים אמיתית לא נבנית ולא נהרסת במייל אחד.
גם לא בשניים.
אפילו לא בשלושה.

**
פחד חמישי: אנשים יתאכזבו. התכנית שאני מציע תתגלה כבלון נפוח. כבלוף.
אולי אני מוכר ציפיות שהתכנית לא תצליח למלא?
מה אם נגלה (אחרים ואני) שמה שמסתתר מאחורי התיאורים וההבטחות הוא לא "אוצר" כזה גדול?
אולי הערך שיקבלו משתתפי התכנית יהיה נמוך משמעותית מהערך שהיא מתעתדת לייצר?
אנשים יכולים להתאכזב.

שיחה עם פחד חמישי:
עד כמה אתה בטוח בתכנית?
האם יש משהו שאתה יכול לעשות בכדי להגדיל את הסיכוי שהיא תצליח?
הערכות נוספת, מחשבה, למידה, שיפור לפני שמתחילים?

וגם… תיאום ציפיות עם אנשים.
האם אנשים מבינים למה הם נכנסים?
האם התכנית מתאימה לאנשים ששוקלים להירשם והאם אותם אנשים מתאימים לתכנית?
יש גבול למה שניתן להבין מחומר כתוב.
כדאי לדבר עם מתעניינים ולתאם ציפיות הדדיות.
התכנית הזו היא הזדמנות נוספת לעבוד עם אנשים שאתה אוהב.

**
פחד שישי: אולי הקבוצה גדולה מדי ?
אולי הייתי צריך להגביל יותר את מספר המשתתפים.
בדיעבד, חבל שלא נרשמו פחות אנשים.
זה היה הופך את התכנית לקצת פחות מורכבת.
אני מנוסה בהנחיית קבוצה בגודל כזה בסדנת פנים-אל-פנים, אך וידאו זה משהו אחר לגמרי.

שיחה עם פחד שישי:
השקעת מחשבה לפני שיצאת לדרך ובחרת גודל מסוים.
עמדת בו.
בחרת לעצור בו ולא להמשיך הלאה.
החשש כרגע טבעי.
יש כבר שמות ופרצופים.
התאריך מתקרב.
עשרים זה באמת יותר מורכב משמונה.
עשרים יכול להיות גם פוטנציאל השפעה משמעותי.
ערך לאנשים נוספים.
ביקשת אתגר, חוויה ולמידה – קיבלת אתגר, חוויה ולמידה.

**
פחד שביעי: טכנולוגיה.
זה מסבך את העניינים.
הטכנולוגיה מוסיפה מורכבות.
אני עלול להסתבך עם זה תוך כדי הסשן וזה יפגע בתהליך.
גם אם אני אסתדר, משתתפים עלולים להסתבך וזה יפגע בחוויה שלהם ובקבוצה.
פוטנציאל הנזק הוא במיוחד במפגש הראשון.
הפעם הראשונה תמיד מועדת לפורענות.
איך אוכל גם להנחות תהליך וגם לעזור למשתתפים להתמודד עם קשיים טכנולוגיים?
אין לי מושג…

שיחה עם פחד שביעי:
זה באמת מסבך את העניינים.
וזו גם פריצת הדרך שאתה מחפש בתכנית הזו.
התנסית בטכנולוגיה הזו בעצמך פעמים רבות כמשתתף.
ראית מה קורה בקבוצה.
אתה יודע למה לצפות.
דיברת עם דנה שהתנסתה בזה כמנחה.
התובנות שלה חשובות ויסייעו לך.

אולי כדאי לוודא שהטכנולוגיה עובדת לפני המפגש הראשון.
זה ייתן שקט לך ולמשתתפים.
ההשקעה שווה את זה.
כל מה שאפשר לעשות לפני יעזור.

תוך כדי המפגש, אפשר להיעזר במישהו נוסף.
אולי בזמן שאתה "תחזיק" את הקבוצה
הוא יכול לסייע לאנשים שיתקשו.
אם יהיו כאלו.

**
פחד שמיני : אני לא אהיה מספיק טוב. אאכזב. אכשל.
גם אם התכנית בנויה היטב ומסוגלת לייצר את הערך,
וגם אם יהיה בסדר עם הטכנולוגיה ועם כל שאר הדברים,
לא בטוח שאני האדם המתאים להנחות את זה.
יש פה משהו די מורכב ולא מובן מאליו.
אמנם יש לי ניסיון, אבל לא בדיוק "כזה".
אחרי הכול, אני מנחה את התכנית הזו, במתכונת המסוימת הזו, בפעם הראשונה.
יש סיכוי שזה לא יצליח.
לא כמו שאני רוצה.
לא כמו שאחרים מצפים.
אני עלול לאכזב אנשים.
אנשים שמשקיעים את זמנם וכספם.
אני עלול להיכשל.
חוויתי בעבר נפילות כאלו.
היו פעמים שהתרסקתי.
ממש לא מתאים לי לחוות את זה שוב.
יכול להיות שהייתי נמהר מדי לצאת עם התכנית הזו?
השעון דופק.
בעוד כמה ימים זה מתחיל.
למה הכנסתי את עצמי לזה..??

שיחה עם פחד שמיני:
סוף סוף.
חשבתי שכבר לא נגיע לזה 😊
אז זה העניין…
זה פחות הגודל, הטכנולוגיה והסיפורים האחרים.
תודה על הכנות.
ועל האומץ.

לוקח נשימה.
שלום לחלק בי שפוחד.
שנמצא ממש כאן.
נוכח.
גם אני כאן.
אתך.
בלי שכנועים, הסברים ועידוד.
פשוט נמצא.
עוד נשימה.
טבעי שאתה פוחד.
חווית כמה נפילות בעבר
ולא מתחשק לך לחוות משהו דומה שוב.
אני פה.
אתך.
כמה שצריך…

אולי נסיים את המסר הזה כאן
ונמשיך את השיחה בנוכחות יותר אינטימית…
רק אתה ואני… 😊

**
עד כאן…שמונה פחדים מאחורי הקלעים.

הקשבה לפחד,
שיחה עם פחד,
נוכחות עם פחד.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter