תגית: אנשים

עדיין לא שם…

יש דברים שצריכים את הזמן שלהם.
יש אנשים שצריכים את הזמן שלהם.
יש תהליכים שצריכים את הזמן שלהם.

**
כמו באפייה, יש חשיבות רבה למצרכים, למינונים, לסדר, לזמן, לתהליך.
בשונה מאפייה, כשמדובר באנשים, לאף אחד אין את המתכון המדויק.

כוונה, מחשבה, לב פתוח, ערנות, למידה מתמדת, אמון וענווה עושים הבדל.

**
כשיצאנו לדרך, כיוונו למקום מסוים.
אנחנו עדיין לא שם.
יש לנו עוד דרך.
אנחנו בדרך.
ביחד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

חיים של אנשים

הבוקר, בזכות רויטל, נחשפתי ל"וידוי המשלים".
על פי הרב קוק, בשעה זו של חשבון נפש,
כשם שאנו מתוודים על עוונותינו, חשוב שנתוודה גם על מצוותינו.

ברוח זו כתב הרב בנימין הולצמן את הוידוי המשלים:

הוידוי המשלים

"אהבנו, בכינו, גמלנו, דיברנו יופי,
האמנו והשתדלנו, זכרנו, חיבקנו, 
טעמנו ספר, יצרנו, כמהנו, לחמנו עבור הצדק,
מיצינו את הטוב, ניסינו, סרנו לראות,
עשינו את אשר ציוויתנו, פרשנו,
צדקנו לפעמים, קראנו בשמך, 
רצינו, שמחנו, תמכנו."

במילים שלי:
לא רק הלקאה עצמית.
לא רק חצי כוס ריקה.
לא רק איפה טעינו
לא רק מה לא עשינו מספיק.

לזכור גם את הטוב שעשינו.
לראות גם את חצי הכוס המלאה.
להכיר גם במקומות שבהם תרמנו לחיים.
לגדל בתוכנו גם הכרת תודה פנימית ופרגון עצמי.

**
בימים הללו, שבין ראש השנה ליום הכיפורים,
התפתח אצלי איזשהו קטע.
מעין תזכורת עבורי.
אולי גם עבורכם.

חיים של אנשים

"אנחנו חיים עם אנשים.
אנחנו הורים של אנשים, ילדים של אנשים, אחים ואחיות של אנשים.
אנחנו בני ובנות זוג של אנשים.
אנחנו עובדים עם אנשים.
אנשים שיש להם הורים, בני ובנות זוג, ילדים, אחיות ואחים.
אנחנו נוגעים באנשים. בחיים של אנשים. כל יום.
אנחנו משפיעים על אנשים. ישירות ובעקיפין. כל הזמן.
אנשים שכועסים ופוחדים.
אנשים ששמחים ועצובים.
אנשים שאוהבים ושונאים.
אנשים בעלי ביטחון עצמי גבוה או נמוך.
אנשים בעלי דימוי עצמי כזה או אחר.
אנשים שמתמודדים עם אתגרים.
אנשים שחווים קשיים.
אנשים שעוברים שינויים.
אנשים שחוגגים ניצחונות ומשיגים הישגים.
אנשים שמתאבלים וכואבים.
אנשים שפוגעים ונפגעים.
אנשים שגאים בעצמם. אנשים שלא.
אנשים שעושים טעויות. שלפעמים מבקשים סליחה.
אנשים שיש להם אגו. לכולם יש.
אנשים שמאמינים. וכאלה שכבר לא.
אנשים מיואשים. וכאלה שיש להם תקווה.
אנשים שצמאים להערכה, הכרה, כבוד, אהבה ומגע.
אנשים שרוצים שיראו אותם, ישמעו אותם ויבינו אותם.
אנשים שיש להם קול. קול שלפעמים נשמע ולפעמים לא.
אנשים שחווים בלבול. או בהירות.
אנשים שרוצים יותר או פחות.
אנשים שרואים חצי כוס מלאה או חצי כוס ריקה.
אנשים שעדיין מנסים וכאלו שכבר לא.
אנשים עם ירושות. ירושות מודעות וירושות לא מודעות.
אנשים עם אמונות. עם מגבלות. עם יכולות. עם זיכרונות. עם הרגלים.

אנחנו עובדים עם אנשים.
אנחנו חיים עם אנשים.
אנחנו אנשים.
אנשים חיים.
אנשים שחיים חיים מלאים."

**
אולי הקטעים הללו נוגעים בכם בצורה כלשהי, במקום כלשהו.
מעוררים משהו…
אם מתחשק לכם להגיב, לשתף או לכתוב לי מספר מילים,
אשמח מאוד לקרוא.

גמר חתימה טובה וצום קל,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בני אדם, ספינות ולקוחות

"אני אוהב לערוך הקבלה בין בני אדם לבין ספינות:
כ 97% מהאוכלוסייה משולים לספינות ללא הגה.
הם נסחפים חסרי-ישע, נתונים לחסדי הרוחות וזרמי הים.
בעוד הם משתעשעים בתקווה שייסחפו יום אחד אל נמל העושר וההצלחה,
אתם ואני הרי יודעים שלפני פתח כניסה צר של כל נמל,
משתרעים אלפי קילומטרים של חוף סלעי.
הסיכוי שייסחפו אל נמל מבטחים הוא אחד לאלף.

אך אותם 3% שהקדישו זמן לתרגול השיטה של קביעת יעד ולשרטוט המסלול – 
מפליגים היישר והרחק אל אוקיינוסים עמוקים של חיים, מגיעים לנמל אחר נמל,
ומשיגים תוך שנים ספורות הרבה יותר מאשר משיגים השאר בתקופת חיים שלמה.

אם תבקרו בספינה ותשאלו את רב החובל מהו הנמל הבא אליו מועדות פניו,
הוא ישיב לכם במשפט קצר אחד.
גם אם ב- 99% של המסע רב החובל אינו רואה את היעד שלו,
הוא יודע מהו, היכן הוא נמצא, ואם לא יתרחש אסון בלתי-סביר שלא ניתן לצפותו מראש,
הוא יגיע אל יעדו אם ימשיך לעשות פעולות מסוימות בדרך מסוימת מדי יום.

אם אינכם מסוגלים לומר, במשפט תמציתי אחד, מה המטרה שלכם – 
סביר להניח שמעולם לא הגדרתם את מטרתכם בצורה ברורה.

כאשר אני שואל את מרבית האנשים למה הם שואפים,
הם עונים במושגים ערטילאיים, כללים ולא מדויקים.
הם אומרים "אושר", "בריאות" או "כסף".
אלא אינן מטרות כלל ועיקר – 
אלה פשוט תנאים כלליים שכולם שואפים להשיג.

כאשר אנו מדברים על מטרות, הבה נהיה מדויקים.
מה בדיוק אתם רוצים?"

~ בוב פרוקטור, "הנהג את מציאות חייך" (עמוד 52-53)
**
יש משהו בדימויים ובדוגמאות שעושה לי את זה.
בטח ובטח כשמדובר בים.
ובאנשים 😊.

הגדרה של מטרת חיים ברורה אינה דבר של מה בכך.
במיוחד לא של מטרה מדויקת אחת ויחידה.
אולי זה יכול להתאים לחלק מהאנשים, 
בטח שלא לכולם…

השבוע יצרתי תכנית חדשה המכוונת למטרה מסוימת מאוד.
שם התכנית הוא "להשיג לקוח משלם"
והיא מיועדת לאנשים הרוצים להגיע ללקוח משלם נוסף.
אולי אפילו ללקוח משלם ראשון.

זוהי תכנית צנועה:
היא מכוונת לסייע למשתתפים להגיע ליעד ביניים שלהם.
מטרה רגעית וקצרת-טווח, לא מטרת חיים ארוכת-טווח.
"ההפלגה" תהיה לציון הדרך הבא על הנתיב ולא לנמל היעד הסופי.

זוהי גם תכנית מעשית וממוקדת מטרה:
"להשיג לקוח משלם."
לא הפלגת שעשועים.
לא שיט העשרה כללי.
באים לעבוד. 
חיצונית ופנימית.

ולבסוף, זוהי תכנית מקרבת:
לצד העשייה תהיה בה הרבה הקשבה.
פנימית וחיצונית.
לשיפוטים, לפחדים, לאמונות ולצרכים שלנו.
"להשיג לקוח משלם" היא גם יעד וגם אמצעי.
אמצעי לגדול ולהתפתח.
לפגוש את עצמנו.

ההרשמה לתכנית החלה.

כל הפרטים בקישור הבא.

**
לפני סיום,
קטע נוסף על אנשים וספינות שאהוב עלי במיוחד:

"איך בונים ספינה?
אוספים אנשים
ונוטעים בהם את האהבה והכמיהה לים הרחב, הגדול והאינסופי. 
ולא אוספים אנשים
ואומרים להם לאסוף עצים, להכין תכניות ולבנות ספינה."

~ אנטואן דה סנט-אכזופרי

**
שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

פרטים והרשמה לתכנית "להשיג לקוח משלם"

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

עניין של זמן?

"אין לי זמן" זה רק תירוץ.
יש לך שפע של זמן.
לכולנו.
עשרים וארבע שעות שלמות בכל יממה.
תמיד.
בלי יוצא מן הכלל.

זה ממש לא עניין של זמן.
הזמן לא רלוונטי.
בכלל.

**
זה יותר עניין של תשומת לב.
עניין של מיקוד בדברים החשובים.
ושל סינון הדברים הלא חשובים.
או הלא מספיק חשובים.
כרגע.
זה עניין של לקיחת אחריות מלאה על הבחירות שלנו.
ושל לקיחת אחריות אמיתית על המשמעויות של הבחירות שלנו.
של מוכנות ואומץ לומר "לא".
של מוכנות ואומץ לומר "כן".
לדברים.
לאנשים.
זה במידה רבה עניין של כבוד ושל הערכה.
לעצמנו.
לאחרים.
זה המון עניין של משמעת.

**
זה עניין של כל כך הרבה דברים.
אבל זה ממש ממש ממש לא עניין של זמן.
אפשר להפסיק לברוח.
מומלץ להפסיק לתרץ.
כדאי להפסיק להתחבא.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

להשתמש באנשים ולאהוב חפצים

"להשתמש באנשים ולאהוב חפצים
זה חוסר הבנה מוחלט של החיים.
חפצים נועדו לשימוש.
אנשים לאהבה."

**
זהו תרגום שלי לטקסט שקיבלתי הבוקר
במסגרת מסרים יומיים הנשלחים על ידי Sadhguru

"Using people and loving things. This is a complete misunderstanding of life.
Things are for use. People are for love."

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

היום אפגוש אנשים שמעולם לא פגשתי

היום:

אפגוש אנשים שמעולם לא פגשתי
אגיד מילים שמעולם לא אמרתי
אקשיב לדברים שמעולם לא שמעתי
אנחה בדרך שמעולם לא הנחיתי
אראה נופים שמעולם לא ראיתי
אגע בדרך שמעולם לא נגעתי
אלמד שיעורים שמעולם לא למדתי
אחווה חוויות שמעולם לא חוויתי

**
כשאני שקוע בנקודת מבט מסוימת,
אני יכול בקלות לשכוח את כל זה
ובמקום זאת להתעסק בעניינים אחרים, כמו למשל:
איזה שקף לשים ועל איזה לוותר.
כמה דקות להוסיף וכמה לחסר.
האם אצליח או האם אכשל.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אנשים שאני רוצה לעבוד איתם

כשאני מנתח לאחור עבודות שונות שעשיתי בחודשים האחרונים,
אני מבחין בכאלו שהצליחו יותר ובכאלו שהצליחו פחות.
בכאלו שמילאו, ריגשו, פתחו והעצימו אותי, ובכאלו שרוקנו, תסכלו והתישו אותי.

בניתוח פשטני אני מזהה לפחות שלושה גורמים מרכזיים התורמים להצלחה או לאי- ההצלחה של עבודה
והמשפיעים על התחושות ועל רמת האנרגיה המורגשת :

1. העבודה עצמה ( מה היא היתה, מה נכלל בתוכה, איך היא תוכננה, התבצעה, …).
2. אני (התפקוד שלי, המצב שלי, איך התנהלתי, מה עשיתי, …)
3. האנשים שעבדתי איתם ( בצורה קרובה או רחוקה, שותפים, עובדים, מנהלים, לקוחות, ספקים, … )

לכל אחד מהגורמים הללו יש השפעה משמעותית.
בהתבוננות על החודשים האחרונים, "אספתי" עשרות לקחים רלוונטיים עבורי לגבי כל אחד מהגורמים הללו.

השבוע התחדד לי משהו לגבי הגורם השלישי – אנשים שאני רוצה לעבוד איתם.
"לעבוד איתם" יכול להיות חלק מעשייה יום-יומית, כתף אל כתף, בזמן שאנחנו מנסים להגיע לתוצאות מסוימות או לייצר שינוי רצוי.
"לעבוד איתם" יכול להיות גם בסדנאות ובקורסים שאני מעביר או בתהליכים שאני מלווה.

התלבטתי אם לכתוב את הדברים הבאים בצורה הזו.
נראה לי שזה יכול להיתפש כמתנשא.
זה בקלות יכול להתפרש בצורה אחרת ממה שאני רוצה שזה יתפרש.
כנראה שזה יקרה.
לפחות בחלק מהמקרים.
ומעבר לכך, איזו זכות יש לי לכתוב את הדברים הללו?
מי אני חושב שאני ??

בחרתי לכתוב בכל זאת.

**
מספר מחשבות על אנשים שאני רוצה לעבוד איתם:

אני מעדיף לעבוד עם אנשים רעבים הפתוחים ללמידה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המגיעים להעביר את הזמן, שבאים כי הכריחו אותם או עם כאלו שכבר יודעים הכול).

אני מעדיף לעבוד עם אנשים לאורך זמן, עבודה תהליכית מתמשכת המאפשרת העמקה, שיפור ושינוי.
(עבודת חד פעמית פחות עושה לי את זה)

אני מעדיף לעבוד עם מי שמתחבר לחומרים ולנושאים שאני עוסק בהם ומכיר בחשיבות שלהם.
(תפקידי אינו לשכנע, להסביר, למכור, להצדיק או לרתום)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המוכנים, או מנסים, לדבר בפתיחות, בכנות ובאומץ. גם כשקשה, מאתגר ולא נוח.
(פחות בא לי לעבוד בסביבה המאופיינת בציניות מעקרת או בהעמדת פנים חוסמת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכבדים את עצמם ואותי, מכבדים את הזמן המשותף שלנו ונוכחים במפגשים בצורה מלאה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתקשים להשתחרר מהתעסקות מתמדת בעניינים אחרים בזמן שאנחנו מנסים לעשות משהו ביחד)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים הבוחרים להיות שותפים מלאים לתהליך הלמידה והעשייה באמצעות דיאלוג, שיתופים ומשובים תוך כדי תנועה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המצפים ממישהו אחר "לספק את הסחורה" או לעשות את העבודה בזמן שהם "נשענים לאחור" או מטילים אחריות)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכירים במורכבות ומחפשים את הגם וגם לטובת כולם.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתעקשים להחזיק תפישת עולם של "שחור-לבן", שיפוטיות, האשמה וביקורת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המחפשים חיים מלאים ונותנים מקום להכרת תודה, אהבה, חגיגות וגם לאבל וכאב.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים שבפסימיות רואים תמיד רק את חצי הכוס הריקה ולוקחים כמובן מאליו את מה שאינו כזה)

**
לשמחתי הרבה, רוב האנשים שאני עובד איתם עונים על הקריטריונים הללו.
לרבים מהם יש לי הזכות הגדולה לקרוא "שותפים".
לדרך. לעשייה.
לחיים.
אני חושב שזה פחות עניין של מזל ויותר עניין של בחירה.
ואולי יותר מהכול זה עניין של כבוד.
כבוד לאחרים וכבוד עצמי.
אומץ להגיד "לא".
אומץ להגיד "כן".

אם הפוסט הזה נוגע בכם בצורה כלשהי, אשמח לשמוע מכם…

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים, היום.
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מעטפות אישיות

לבחור לעצור.
לשאול את עצמי למי מתחשק לי לומר כמה מילים מהלב.
לחשוב מה אני רוצה לכתוב לו.
להתגבר על המבוכה והציניות.
לקחת מעטפה ומכתב.
להתיישב.
להתכוון.
לכתוב.
לתת.

**
הרגע שבו מאה מעטפות
פגשו עשרים ושניים אנשים
הוא מסוג הרגעים שרוצים לזכור.

חצי השעה היום שבה עשרים ושניים אנשים
נענו להזמנה וכתבו מאה מכתבים
היתה מרגשת במיוחד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter