תגית: סיפור

את השבוע הזה יתאים לך לשכוח.

לא מסוג השבועות שאיחלת לעצמך.
כשנכנסת אליו לא תיארת לעצמך איך הוא יתפתח.
איך הוא עדיין מתפתח.
בהתמקדות למדתי, שאנחנו לא יכולים לנוע יותר מהר מהחלק הכי איטי שלנו.
לפעמים החלק הכי איטי שלנו הוא ממש איטי.
הרבה יותר איטי ממה שהיינו רוצים שהוא יהיה.
איטי וכואב ונמוך ועצוב.
וכבד ועייף ומותש וחלש.

[כאן יכולים להיכנס משפטי עידוד, חיזוק, חשיבה חיובית ופרספקטיבה. 
נוותר עליהם.]

זה השלב שלך עכשיו.
עניינים מסוימים צריכים את הזמן שלהם.
אולי אפילו נצח.
בהצלחה עם סוף השבוע.
בטח יהיה לך קשה.
אני כאן. 
אתך.

**
הדברים שעשית השבוע ייזקפו לזכותך לעולמי עולמים.

מרחל נעמי רמן למדתי, 
שעזרה מייצרת בתוכנו סיפוק ושנתינה מייצרת בתוכנו הכרת תודה.
אני לא יודע מה הכותרת למה שעשית ולאיך שהיית השבוע.
אולי קדושה.

**
מותר לך.

מותר לך לפנות זמן לעצמך.
מותר להיות עם המשפחה שלך.
מותר לך לצחוק, ליהנות, לבלות, לחגוג.
מותר לך לעצור. מותר לך לנוח.
מותר לך לרדת מכוננות 24/7.
מותר לך להוריד את הגלובוס מהכתפיים שלך.
לא נשכרת להציל את העולם.
מותר לך להגיד לא לאחרים.
מותר לך להציב גבולות.
מותר לך לבקש עזרה. 
מותר לך להתפרק.
מותר לך להישען.
גם לך.
אפילו לך.

**
הסיפור שאנו מספרים יוצר את חיינו ומעצב אותם.

הדרך שבה נספר אותו לאחרים ישפיע על התגובה שלהם אלינו ועל מערכת היחסים בינינו.
יכול להיות שהסיפור שנספר יביא לנו את התפקיד הבא או ירחיק אותו מאתנו.
חשיבות הסיפור החיצוני שאנו מספרים לאחרים גדולה.
חשיבות הסיפור הפנימי שאנו מספרים לעצמנו עצומה.
"שלושה פרויקטים מרתקים ומשמעותיים בסביבות עבודה שונות" 
ו- "דשדוש קריירה ומעבר בין תפקידים זמניים"
הם שני סיפורים שונים המתארים את אותה מציאות.
אחד מהם יכול להוביל להתלהבות, פתיחות, התקדמות והכרת תודה,
השני לחוסר שקט, מתח, תסכול, לחץ, תקיעות וחוסר ביטחון.

**
אנחנו לא אלוהים ולא הסגן שלו.

יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות, לסדר, לארגן, ללהק, לביים.
התפקיד שלנו אינו להניע אנשים לעשות משהו שאנו בטוחים שהוא נכון.
התפקיד שלנו אינו לגרום לדברים לקרות בסדר המסוים שאנו מאמינים בו.
גם כשאנו מאוד רוצים, זה לא תפקידנו וזה מעבר ליכולתנו.
יש משהו מלחיץ בלשכוח את זה.
יש משהו משחרר בלהיזכר בזה.

**
לפני השינה הוא ואני מתאמנים בהכרת תודה.

ביום טוב אנחנו מוצאים שלושה דברים להכיר עליהם תודה.
ביום פחות טוב, אנחנו מוצאים חמישה.
וביום ממש רע, אנחנו מתחילים משבעה.

**
תאהבו את הילדים שלכם.
תאהבו את בני ובנות הזוג שלכם.
תאהבו את ההורים שלכם.
תאהבו את עצמכם.
תכבדו את החיים.
עכשיו זה הזמן.
היום זה היום.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

שתי אסטרטגיות הישרדות:

1. "איזהו עשיר? השמח בחלקו"

הכרת תודה על מה שיש.
הסתפקות במועט.
ויתור על צרכים.
הנמכת ציפיות.
כיבוי רצון.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר".

**
2. "אם אין אני לי מי לי"

עצמאות, מסוגלות ושאפתנות.
אני יכול להגיע למה שאני רוצה.
אני יכול להסתדר בעצמי.
אני צריך להסתדר בעצמי.
אני אחראי לספק את צרכיי.
רק אני אחראי לספק את צרכיי.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר מאיש".

**
שני סיפורים.
שתי אמונות יסוד שפיתחנו עם השנים.
שתי אסטרטגיות הישרדות שונות שנבטו מאותו זרע.
שתי דרכי פעולה המכוונות לסייע לנו להתרחק
מכאב חוסר האונים שבתלות הדדית.
מההזדקקות שלנו לאחר.
מהמוגבלות שלנו.

**
– איזו מבין שתיהן אימצת?
– לאיזו דרגת מומחיות הגעת?

חיים מלאים. היום.

"הרבה קשור באומץ להיות טוב.

הרבה נובע מנקודה זו שפעמים רבות מבלבלת מאוד ונוטים להבין אותה באופן הפוך.
שהרי מקובל לזהות את הבגרות עם אותה קדורנות רציונלית המסוגלת להיות 'מציאותית',
משמע לראות את הרוע ולהיערך אליו.
בעוד שבאמת, כל זה הוא ביטוי לעמדה ילדית המפחדת מן ההשתנות ומסרבת לנוכחות.
כל זה הוא דווקא אי-הכרה של הממשות ופעולת הסוואה של מי שחדל להרגיש את הממשות זורמת בדמו.
והאומץ להיות טוב – האומץ לראות טוב ולראות עצמו כטוב – הוא גם האומץ להיות בוגר.

'הכול לטובה', אם כן, אינו סיפור חדש, אמונה דעתנית שהאדם משתמש בה כדי שתסוכך עליו מפני הרעה.
אין זו אמירה פולחנית המבקשת להרגיע ולנחם אותו, מעין המאגיה המערסלת, המרדימה את הבהלה ומרחיקה את העין הרעה.
לא, זו הכרעה מוסרית של בגרות.
הכרעה של אומץ להתייצב באופן אישי ולהתחייב לממשות, להסכים להתענג, ולפגוש ולהשתנות עם מה שהוא אחר."

~ דן לסרי, "אל הממשות", עמוד 82

חיים מלאים. היום.

הפגישה* הקרובה שלנו היא בסך הכול עוד פגישה.
היו מאות לפניה ויהיו מאות אחריה.
בפרספקטיבה רחבה זו רק נקודה זעירה במרחב ובזמן
בעלת השפעה אפסית עד זניחה עלינו, על הארגון, על העולם.
או שלא…

**
הפגישה* הקרובה שלנו היא לא סתם עוד פגישה.
היא מסוג הפגישות שיכולות לשנות הכול. או המון.
כזו שהחיים לפניה והחיים אחריה אולי לא יהיו אותו דבר.
הזדמנות שלא מגיעה בכל יום ושלא כדאי לפספס.
או שלא…

**
שני סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

במקום להיות במקום.
במקום לעשות את העבודה.
במקום לחגוג, לכאוב, ללמוד… ולהמשיך הלאה…

חיים מלאים. היום.

* פגישה / שיחה / פרויקט / מבחן / תפקיד / ראיון / אירוע …

שלוש סיבות לאי שביעות-רצון, חוסר שקט ואומללות:

1. משהו שאמור לקרות עדיין לא קרה.
(אקזיט, פנסיה, חתונה, תואר, …)

2. משהו שלא היה אמור לקרות קרה.
(עשו לי, אכלו לי, קרה לי, ….)

3. משהו שלא אמור לקרות עכשיו, קורה.
(בשיחה, בפקק, בעבודה, בבית, בחיים…)

**
שלוש מחשבות (עתיד, עבר, הווה)
שמתווכחות עם המציאות ומתחזקות את חוסר האושר שלך.

את מי משלושתן את/ה מחזיק/ה כרגע…?

חיים מלאים. היום.

"בספר כוחו של הרגע הזה, הזכרתי את ההבחנה שלי,
שלאחר ששני ברווזים נלחמים זה בזה,
הם נפרדים ושטים לדרכם בכיוונים מנוגדים.
כל ברווז מנפנף במרץ בכנפיו פעמים אחדות,
ובכל משחרר את האנרגיה העודפת שהצטברה במאבק.
אחרי שהם מנפנפים בכנפיהם,
הם צפים על פני המים בשלווה,
כאילו לא אירע דבר.

אילו היתה לברווז נפש אנושית,
הוא היה משמר את מצב הלחימה באמצעות החשיבה, בהמצאה של סיפור.
זה ודאי היה סיפורו של הברווז:

'אני לא מאמין שהוא עשה לי את זה.
הוא היה במרחק של עשרה סנטימטרים ממני.
הוא חושב שהאגם שייך לו.
הוא לא מתחשב במרחב האישי שלי.
לעולם לא אבטח בו.
בפעם הבאה הוא ינסה משהו אחר רק כדי להרגיז אותי.
אני בטוח שהוא כבר זומם משהו.
אבל אני לא אקבל את זה.
אני אלמד אותו לקח שהוא לא ישכח.'

החשיבה ממשיכה לטוות עוד ועוד את סיפוריה,
לחשוב ולדבר על כך במשך ימים, חודשים או שנים.
ככל שזה נוגע לגוף, המאבק נמשך,
והאנרגיה שהוא מייצר בתגובה על כל אותן מחשבות
היא רגש, המייצר עוד חשיבה.
זאת הופכת להיות החשיבה הרגשית של האגו.
חיים הברווז היו נעשים בעייתיים מאוד אילו היתה לו חשיבה אנושית.
אל זו הדרך שרוב בני האדם חיים כל הזמן.
אף מצב או אירוע אינם מסתיימים לעולם.
החשיבה ויציריה – 'אני והסיפור שלי' – ממשיכים עוד ועוד.

אנו מין שאיבד את דרכו.
לכל דבר בטבע, לכל פרח, עץ או בעל חיים,
יש שיעורים חשובים ללמד אותנו, אם רק נעצור, נביט ונקשיב.
וזה שיעורו של הברווז:
נפנפו בכנפיכם – 'שחררו את הסיפור שלכם' –
ושובו למקום העוצמה היחיד: רגע ההוה"

~ "ארץ חדשה" מאת אקהרט טולה, עמוד 97.

**
גם השבוע זכיתי לקחת חלק בפסטיבל סרטים שוברי קופות
המתקיים בימים אלו ממש בכל רחבי הארץ.

בחלק מהסרטים רק צפיתי ובאחרים זכיתי לככב כשחקן פעיל.
אפילו פגשתי חלק מכם שם… 

הנה רשימה חלקית של 15 מהסרטים המובילים:

1. ככה לא מתנהגים
2. ילדים מפונקים מדי
3. לא רואים אף אחד ממטר
4. עובדים כפויי טובה
5. מכריחים אותי 3
6. למה הוא עושה לי את זה
7. בכוונת תחילה
8. הזדמנות בלתי חוזרת
9. בסדר, לא בסדר
10. רק לי אכפת
11. הכול בגללה
12. תקועים
13. פרצוף תחת
14. המורה שחושבת שאני עובד אצלה
15. שוב מסננים אותי

**
תוכלו למצוא את כל הסרטים גם בשבוע הקרוב
במשרדים, בכיתות, בכבישים וברחובות הקרובים לביתכם.
וגם, כמובן, בביתכם… ובראשכם…

כל ההקרנות הן בחינם וללא הגבלת גיל
אך משלמים עליהן מחיר חיים יקר.

הצפייה באחריותכם המלאה.

אם פגשתם אותי באחד הסרטים, השתתפתם בסרטים דומים,
ואולי אפילו צפיתם בשובר קופות נוסף שלא מופיע ברשימה,
אתם מוזמנים לכתוב כמה מילים…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

המשאב הכי יקר שלנו הוא תשומת הלב שלנו.
הבחירה הכי חשובה שלנו היא מה אנו עושים עם תשומת הלב שלנו.
בכל רגע נתון.
כל השאר מושפע מזה.

**
רואי חשבון מומחים יכולים לקרוא את הדו"חות הכספיים
ולספר את הסיפור של החברה.

דו"חות מפורטים של השקעות תשומת הלב שלך
חושפים בבהירות את הסיפור שלך.

חיים מלאים. היום.

" אחד המבחנים שמסייעים לנו להבחין בין מציאות לדמיון הוא מבחן הסבל.
אם אתם רוצים לדעת האם דבר מה הוא ממשי, שאלו את עצמכם:
' האם הוא יכול לסבול ? '
כשמקדשו של אל עולה באש האל לא סובל.
כשהדולר מאבד מערכו, הוא לא סובל.
כשבנק פושט רגל, הוא לא סובל.
כשמדינה מפסידה במלחמה, היא לא סובלת.
אפילו העם היהודי מעולם לא סבל.
חייל שאיבד את מאור עיניו כן סובל.
משקיע שאיבד את כל חסכונותיו במפולת בורסה סובל.
עובדת שפוטרה מבנק שפשט רגל סובלת.
פרה שמפרידים אותה מהעגל שלה סובלת.
אלו הם דברים ממשיים.

סבל עשוי כמובן להיגרם כתוצאה מישויות מדומיינות.
כך, למשל, אמונה במיתוסים לאומיים או דתיים עשויה להביא לפרוץ מלחמה שמליונים ימותו, ייפצעו, או יאבדו את בתיהם במהלכה.
הגורם למלחמה קיים אולי רק בדמיונם של בני האדם – אבל הסבל אמיתי לגמרי.
זוהי בדיוק הסיבה שעלינו להפריד בין סיפורים שקיימים רק בדמיוננו לבין המציאות.
כנראה שאי אפשר לקיים חברה אנושית מורכבת ללא אמונה באיזשהם סיפורים מדומיינים, כגון כסף.
אולם אין פירוש הדבר שאנו חייבים להשתעבד לסיפורים האלה ולאבד קשר עם המציאות.
כדאי לנו לזכור מה באמת קיים,
ולייחס חשיבות רבה יותר לדברים ממשיים מאשר ליצירי הדמיון שלנו. "

~ הקטע מתוך "ההיסטוריה של המחר" מאת יובל נח הררי (עמודים 194-195).

חיים מלאים. היום.

כדי שסיפור יישמע,
צריכים להתקיים שני תנאים:
שמישהו יספר
ושמישהו יקשיב.

במחשבה נוספת,
אפשר לוותר על תנאי אחד.
מספיק שיהיה מישהו שיקשיב.

כשההקשבה העמוקה נוכחת,
הסיפור כבר יספר את עצמו.

חיים מלאים. היום.

מציאות:
עובדת חדשה חתמה על חוזה עבודה ותחל לעבוד בעוד כחודש.
מכיון שקודמתה בתפקיד עוזבת במהלך החודש הקרוב,
הוסכם שהעובדת החדשה תבצע חפיפה בת מספר ימים עוד לפני כניסתה הרשמית לתפקיד.
לאחר יומיים של חפיפה העובדת ביקשה לשוחח עם המנהלת ואמרה:
"כעת אני מבינה שהעבודה הרבה יותר מורכבת ותובענית ממה שהערכתי בתחילה.
לאור זאת אני מבקשת לשקול את שיפור תנאי ההעסקה שעליהם הוסכם."

**
סיפור אפשרי אחד של מנהלת מגייסת:
לא עושים דבר כזה. היא לא בסדר.
אי אפשר לבטוח במי שמתנהגת כך עוד לפני יומה הראשון.
היא איבדה את האמון שלי ועליה לרכוש אותו בחזרה.

**
סיפור אפשרי שני של מנהלת מגייסת:
העובדת מנסה לנצל הזדמנות.
לאחר שהיא הבינה שאנו בלחץ היא מנסה לסחוט אותנו בשיטת "מצליח".
העובדת מעמידה אותי במבחן ואני צריכה להעמיד אותה במקומה.

**
סיפור אפשרי שלישי של מנהלת מגייסת:
כנראה שהיא ראתה במהלך החפיפה את המשכורות בארגון
והבינה שאנו משלמים לה פחות ממה ששילמנו לקודמתה.
עדיין, זה לא בסדר לפתוח תנאים לאחר שסגרנו.

**
סיפור אפשרי רביעי של מנהלת מגייסת:
זה מוזר. מישהו השפיע עליה בימים האחרונים.
אולי בעל או חברה המליצה לה לפתוח איתנו מחדש את הנושא הזה.
ממש הרגשתי שהדיבור בשיחה האחרונה היה שונה מבשיחות הקודמות.

**
סיפור אפשרי חמישי של מנהלת מגייסת:
העובדת החדשה היא אם חד הורית ומצבה הכלכלי מאתגר.
העבודה אכן תובענית ומצריכה לא מעט השקעה.
אולי יש פה עניין חצי הישרדותי עבורה. כדאי לראות אם/איך אפשר לעזור…

**
חמישה סיפורים שונים למציאות אחת.
חמישה סיפורים מחוברים או לא מחוברים למציאות.
חמישה סיפורים שייצרו חמש מערכות שונות לחלוטין של עובדת-מנהלת-צוות-חברה.

סיפור יוצר מציאות.
שים לב לסיפור שאתה מספר לעצמך על מה שקורה.
טפלי בסיפור שלך בעדינות, בזהירות ובאחריות.

חיים מלאים. היום.