י"ח אייר – האתגר האמיתי של חצי הכוס

יש אנשים שמסתכלים על כוס
ורואים את החלק המלא שלה.
אחרים מסתכלים על אותה כוס
ורואים את החלק החסר שלה.

עבור אנשים וארגונים רבים
האתגר אינו כיצד לראות את החלק המלא,
(הם רואים אותו … )
אלא כיצד להוריד הילוך,
להמשיך להסתכל עוד קצת על אותה הכוס,
להכיר בהישג,
(החוזה, הפרויקט, הסדנה, הארוחה, החופשה,
מערכת היחסים, ההתמודדות, ההתקדמות, …)
לפרגן לעצמך ולאחרים
ולחגוג את מה שיש לפני שרצים הלאה.

**
בכל רגע נתון ישנה כוס אחרת שעדיין אינה מלאה.
בכל רגע נתון אפשר להתחיל לרדוף אחר כוס חדשה,
ריקה יותר, גדולה יותר, מאתגרת יותר.

יכול להיות שהעניין הוא פחות מה את רואה כשאת מסתכלת על הכוס
ויותר על איזו כוס את מסתכלת או באיזו תדירות אתה מחליף את הכוסות שלך.

חיים מלאים. יום יום.

י"ז אייר – במבחן התוצאה

במהלך שלושת הימים האחרונים, שבין מוצאי שבת לשלישי בערב
קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב "הפסידה" שני תארים.

בשורה התחתונה, במבחן התוצאה,
היא סיימה את העונה עם אפס תארים.
בתסריט אחר, צפוי יותר,
היא היתה יכולה לסיים עם תואר אחד לפחות.

**
לפעמים ההבדל בין עונה "מצוינת" (שני תארים)
לבין עונה "גרועה" (אפס תארים) הוא דק מאוד.

באותו אופן גם ההבדל שבין עובד "מצטיין" (היבחרות לתפקיד מסוים או קידום בדרגה)
לעובד "ממוצע" (אי היבחרות או השארות בדרגה) יכול להיות דקיק ומתעתע.

**

שש מחשבות:
1. ההגדרות שאנו ממציאים לעצמנו ("מצוין", "ממוצע", "גרוע") ישפיעו על תחושותינו ועל תפיסת המציאות שלנו. כדאי לבחור אותן בקפידה.
2. בין התווית שנתנו לעצמנו או שקיבלנו ממישהו לבין מה שקורה באמת יש מרחק. כזה או אחר.
3. שני בני אדם (או קבוצות) בעלי תוויות שונות יכולים להיות הרבה יותר קרובים ממה שנראה.
4. כמנהלים / הורים / מאמנים – חשוב להיות מודעים לתווית הדיכוטומית והחלולה שאנו מדביקים לאחרים או לעצמנו.
5. כעובדים / ילדים / מתאמנים – חשוב להיות מודעים להשפעה של תווית כזו או אחרת עלינו ולא לתת לה לנהל או להגדיר אותנו.
6. גם במקרים שבהם משהו נקבע עפ"י השורה התחתונה (תואר, מבחן, ראיון) כדאי לזכור את הדרך ולתת לה משקל ותשומת לב. בטווח הארוך זה משתלם מאוד.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ז אייר – אני נאלצת לדחות את פגישתנו

הודעה שקיבלתי הבוקר:
"אני נאלצת לדחות את פגישתנו בגלל …. "

לא נכון.

יכול להיות שאת:
בוחרת לדחות את פגישתנו,
או
רוצה לדחות את פגישתנו,
או
מעדיפה להקדיש את הזמן למשהו אחר.

גם אם מאמינה
שאת נאלצת / מוכרחה / חייבת / צריכה לדחות את פגישתנו
ושאין לך אפשרות אחרת,
זה לא המצב.

אל תתחבאי מאחורי תירוץ של חוסר ברירה.
אף אחד לא מכריח אותך.
זו הבחירה שלך.
תמיד.

וזה בסדר.

מעבר מחשיבת נאלץ-צריך-חייב-מוכרח
לחשיבת רוצה-בוחר-מעדיף משנה חיים.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ו אייר – כשנפגשנו היום

היה חשוב לי לדבר אתך היום ולעדכן אותך בהחלטה
למרות שידעתי שזה משהו שפחות תאהב לשמוע.
העדפתי לעשות את זה בעצמי כדי שתשמע את זה ממני ולא מאחרים.
בחרתי לדבר אתך ולא לשלוח הודעה או מייל.
עם כל אי הנעימות וחוסר הנוחות רציתי שתכיר את זה.
היה יותר קל להימנע מהשיחה או להחליק אותה,
לתת לך לשמוע על זה בדיעבד או לגרום לך להבין בדרך עקיפה.
אני חושב שזה לא היה משרת אותך.
או אותי.

**
היתה שיחה לא פשוטה.
הופתעת, לא הסכמת, התאכזבת, כעסת.
כנראה שגם נפגעת.
אתה חושב שיש פה טעות ושנעשה לך עוול.
יכול מאוד להיות שאתה צודק.
יכול מאוד להיות שאני מפספס משהו.
אין בי וודאות גמורה או ביטחון מלא לגבי ההחלטה.
לקחתי החלטה שאני מאמין שהיא מיטבית כרגע
בעולם המורכב שאתה ואני חלק ממנו.

**
כשדיברנו היום,
החזקתי כוונה לשרת אותך.
להתייחס אליך בכבוד.
לראות אותך כאדם.
ליצור בהירות.
לשתף בכנות.
להקשיב באמפטיה.
לחפש גם את טובתך.
לאפשר לך ללמוד.
לתרום לך בצורה כלשהי.

איני בטוח שהצלחתי.
אני מקווה שכן.

**
כשנפגשנו היום,
הזכרתי לעצמי בהרבה ענווה שאנו בעצם שווים.
אמנם הפעם,
אתה היית בתפקיד כזה ואני בתפקיד אחר.
אבל ברור לי שבפעם הבאה שניפגש,
זה עם זה או עם אחרים,
אנו יכולים בקלות למצוא עצמנו בתפקידים הפוכים.

חיים מלאים. יום יום.

יד' אייר – 387 צעדים

היום* בדרך לביה"ס דיברנו על גיל.
הוא אמר שהוא רוצה להיות כבר בן שבע כי שבע זה גדול.
החיים מתחלקים לעד שבע ולאחרי שבע.
עד שבע זה הקטנים ומשבע זה הגדולים.
הוא רוצה להיות כבר גדול.

סיפרתי לו שיש אנשים שתמיד רוצים להיות בגיל אחר.
כשהם קטנים הם רוצים להיות גדולים
וכשהם גדולים הם רוצים להיות קטנים.
ואז תמיד הם לא מרוצים
כי הם אף פעם לא בגיל שהם רוצים.

"מה הגיל שאתה הכי אוהב?" הוא שאל אותי.
זה נקרא הרמה להנחתה.
סיפרתי לו שהגיל שאני הכי אוהב זה הגיל שאני נמצא בו.
למשל עכשיו זה ארבעים ושתיים.
אבל בשנה שעברה זה היה משהו אחר.
בדקתי אם הוא יכול לנחש איזה גיל הכי אהבתי בשנה שעברה.
הוא חייך ושאל: "ארבעים ואחת?".
השאלה הזו מכילה בתוכה הרבה מהלכים לא מובנים מאליהם:
הבנת "השיעור", הכרות עם סדר המספרים והיכולת לחסר.
אין ספק שהילד גאון.

ועכשיו… הגיע תורי לקבל את השיעור ממנו:
"בעצם" הוא אמר,
"הגיל שאני הכי רוצה להיות בו,
זה כמו שהייתי בבטן של אמא.
הכי כיף היה שם"
אי אפשר שלא להסכים…

מסע יומי של 387 צעדים.
יודעים איך הוא מתחיל… לא יודעים מה יקרה בתוכו…

חיים מלאים. יום יום.

* היום = 11/11/14

יג' אייר – ערך לא שקוף

"מנוי יקר,
פקח בדק את רכבך…
אבל מה זה משנה?
חנית עם פנגו+ "

את הסמס הזה קיבלתי ביום רביעי השבוע מפנגו.

**
למרות שלא נעשה פה משהו מיוחד,
לא ניתן כאן שרות יוצא דופן,
והתשלום הסטנדרטי מכסה על "הגנה מפני פקח",
למרות כל זאת…
ההודעה שקיבלתי עוררה בי שמחה,
והגבירה אצלי הערכה והכרת תודה למקצועיות של פנגו.

**
אם אתה עושה משהו בעל ערך,
דאג שלא יהיה שקוף.

עזרי ללקוח שלך להכיר ולהעריך
את מה שהוא מקבל ממך.

תקשורת פרואקטיבית (סמס בדחיפה),
אישית (פקח ליד הרכב שלי…),
קצרה ולא מנג'סת (13 מילים),
יכולה להוות אינדיקציה חשובה
לכך שאתם רואים את הלקוחות שלכם.

חיים מלאים. יום יום.

יב' אייר – 13 שיעורים ראשונים בניסים

13 שיעורים ראשונים בניסים

(מתוך הספר "קורס בניסים")

שיעור 1: כל מה שאני רואה בחדר הזה אין לו משמעות.
שיעור 2: אני נתתי לכל מה שאני רואה בחדר הזה את כל המשמעות שיש לו עבורי.
שיעור 3: אינני מבין שום דבר מכל מה שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 4: למחשבות האלה אין כל משמעות. הן כמו הדברים שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 5: לעולם איני מוטרד בגלל מה שאני חושב.
שיעור 6: אני מוטרד מפני שאני רואה משהו שלא נמצא.
שיעור 7: אני רואה את העבר בלבד.
שיעור 8: שכלי מוטרד במחשבות עבר.
שיעור 9: איני רואה מאומה כמו שהוא עכשיו.
שיעור 10: מחשבותיי אין להן כל משמעות.
שיעור 11: מחשבותיי חסרות המשמעות מראות לי עולם חסר משמעות.
שיעור 12: אני מוטרד מפני שאני רואה עולם חסר משמעות.
שיעור 13: עולם חסר משמעות מוליד פחד.

**

13 שיעורים ראשונים בניסים –
טריגר למחשבה, חסרת או בעלת משמעות.
אפשר להסכים עם השיעורים או לא.
לעצור ולהרהר, או להמשיך הלאה.

(תרגול מעניין:
קחו את נושא "ביבי-בוגי-ליברמן" שבכותרות עכשיו
ושימו לב לכל מה שאתם מספרים לעצמכם בהקשר הזה)

מספר נקודות שמתחברות לי עם תקשורת מקרבת:
– המרחק בין מה שרואים לבין מה שקורה.
– הפער בין מה שאומרים לבין איך שמפרשים.
– המרווח שבין האירוע לבין התחושות והרגשות.
– ההבדל שבין סימני קריאה לסימני שאלה.

מה דעתכם? מה זה מעורר בכם… ?

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

יא' אייר – ארבע הנחיות להתנהלות במשבר

1. שמור על עצמך.
2. עדכני תמונה, סדרי עדיפוית וציפיות.
3. התמקד בסדרי העדיפויות שהגדרת, סנן את השאר.
4. חזרי על שלבים 1-3 שוב ושוב ושוב.

1. שמור על עצמך.
כשתקרוס זה לא יעזור לאף אחד.
היכולות והמשאבים שלך מוגבלים.
עמידות לאורך זמן היא צורך מרכזי במצבים הללו.
מותר לך לאכול, לישון, לנשום, לנוח, לעצור.
גם עכשיו.
אתה צריך לאכול, לישון, לנשום, לנוח, לעצור.
זו אחריותך וחובתך.

2. עדכני תמונה, סדרי עדיפוית וציפיות.
התכנית הישנה לא רלוונטית.
אירועים והתפתחויות קורים כל הזמן ובקצב מהיר.
במיוחד עכשיו, עם כל האתגרים,
חשוב לזהות מה חשוב.
מה שהכי חשוב עכשיו לא היה בהכרח הכי חשוב אתמול,
ולא בטוח שיהיה הכי חשוב מחר.
לאחר שזיהית מה חשוב עדכני הגדרות וציפיות בהתאם.
חלק ממה שהכי חשוב זה להמשיך לשמור עצמך (ראי סעיף 1)

3. התמקד בסדרי העדיפויות שהגדרת, סנן את השאר.
הפנה את המשאבים המתאימים למה שהכי חשוב.
פלטר וסנן את השאר. אין לך משאבים מיותרים.
נימוס, חביבות והתחשבות יחכו לאחרי המשבר,
אלא אם כן הם חלק ממה שהכי חשוב עכשיו.
כשיעלו רגשות אשם וייסורי מצפון
על מה שאתה לא עושה, לא עושה נכון, או לא עושה מספיק –
בדוק אותם ביחס למה שחשוב עכשיו.
תן כבוד לעצמך על כל מה שאתה עובר
והיה עדין עם השיפוטים העצמיים שלך:
התנהלות במשבר אינה התנהגות בשגרה.

4. חזרי על שלבים 1-3 שוב ושוב ושוב.
רלוונטיות היא שם המשחק.
כוונון תוך כדי תנועה הוא מפתח קריטי להצלחה.

חיים מלאים. יום יום.

י' אייר – אנרגייה ארגונית

סבב שיחות אישיות עם קבוצת מנהלים של ארגון מסוים.
שונות של נקודות מבט, דעות ופרשנויות.
מגוון אנשים, תהליכים, תחושות ומטענים.

כמה מקומות ארגוניים "עתירי אנרגיה":

1. משהו מסוים שמעסיק מנהלים רבים
ושיש לגביו הסכמה גורפת או ריבוי מחשבות קרובות.
מספר האנשים מעיד על עניין מערכתי.
העובדה שזה עולה (לא כל דבר שיש לגביו הסכמה עולה)
יכולה לרמז על פער בין מצב קיים למצב רצוי,
פער שהמערכת בשלה להתחיל לסגור.

2. נקודה המגיעה ממנהלים רבים,
שיש לגביה חוסר הסכמה ושהנגיעה בה מעלה את הטמפרטורה בחדר.
מספר האנשים, החיכוך והמתח מעידים על נושא מהותי.
לפעמים זה קצה קרחון או סימפטום למשהו עמוק יותר בעל חשיבות רבה.

3. תחושה או עמדה חזקה של אחד או אחת מהמנהלים.
משהו אינדיוידואלי שעולה בעוצמה מאדם יחיד.
יכול מאוד להיות שיש לזה פחות מקום בקבוצה.
העוצמה החזקה נוכחת ומשפיעה על כל המערכת.
מדוברת או לא מדוברת.

4. נושא שלא מועלה על ידי אף אחד.
אבל הוא שם.
בלתי נראה, לא מדובר, נוכח ומורגש.
מסוג הדברים שאסור, לא לגיטימי או מפחיד לדבר עליהם.
אנרגייה ההולכת ומתעצמת מתחת לפני השטח,
מחכה להתפרץ.

חיים מלאים. יום יום.

ט' אייר – אל תאבד את זה

כשאתה בתוך עשייה אינטנסיבית, מתמשכת ומלאת פרטים
אל תאבד את זה.

כשאת מתחילה לצלול לעומק ולפגוש את כל המורכבות של העניין
אל תאבדי את זה.

אל תאבד קשר עין ולב עם המטרה שאתה מנסה להשיג.
אל תאבדי את המהות שלשמה יצאת לדרך.
אל תאבד את המצפן שלך.
אל תאבדי את הערכים שלך.

לפעמים זה מבלבל.

ארגונים שנוצרים כדי לשרת את העולם ולתת מענה לצרכים חשובים
יכולים למצוא עצמם אחרי זמן מה משרתים בעיקר את עצמם.

**
מספר דוגמאות:

תפקיד המחלקה המשפטית בארגון,
אינו לשמור על הארגון ולעצור כל מה שמריח כמו פוטנציאל לתביעה.
תפקיד המחלקה המשפטית בארגון הוא לסייע לארגון,
לממש את המהות שלו ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

תפקיד קבוצת ניהול הסיכונים,
אינו להוריד את הסיכון לאפס ולעצור כל דבר שנראה כמו איום על הסטטוס קוו.
תפקיד הקבוצה לניהול סיכונים הוא לסייע לארגון,
לממש את המהות שלו ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

תפקיד המנהלים והעובדים בארגון אינו לעשות הכול, הכי טוב שאפשר וכמה שיותר בכל רגע נתון.
תפקיד המנהלים והעובדים בארגון הוא שהדברים החשובים,
יקבלו את תשומת הלב והמשאבים הנדרשים,
בכדי לממש את מהות הארגון ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

**
כשהאתגר נובע משחיתות ואי – מוסריות זה יותר קל ברמה מסוימת.
יש "רעים" ויש "טובים".
יש "נכון" ויש "לא נכון".

אבל… במקרים רבים מאוד של אנשים (כמוך וכמוני ?) בסביבה מורכבת,
האתגר יכול לנבוע מהליכה לאיבוד, בלבול או ניתוק.
מהמטרה. מהדרך. מהערכים. מהמהות.

חיים מלאים. יום יום.