השבוע הזדמן לי לקרוא ראיון עם פרופסור יוסי לוי-בלז.
פרופ’ לוי־בלז הוא פסיכולוג קליני וחוקר ישראלי מוביל בתחום האובדנות, הכאב הנפשי והחוסן,
שלצד עבודתו הטיפולית-מעשית, עומד גם בראש המרכז לחקר האובדנות במרכז האקדמי רופין.
בשנה האחרונה זכיתי לשמוע אותו מספר פעמים בהרצאות מוקלטות ובפודקסטים.
מרתק אותי להקשיב לאנשי מקצוע בעלי ידע עמוק וניסיון מעשי רב-שנים, שלא מפסיקים ללמוד ולהתפתח,
בטח ובטח כשזה נובע מתוך רצון וכוונה לעזור לאנשים ולהרבות טוב בעולם.
הנה דוגמה לקטע מהראיון שתפס את תשומת לבי ודירבן אותי:
"חברי יואב גרובייס לימד אותי להבחין בין אופטימיות לתקווה.
אופטימיות היא אירוע פסיבי, שבו אני מחכה שיהיה טוב.
תקווה היא פעולה אקטיבית — אני עושה דברים כדי שיהיה טוב.
אז לי יש תקווה ואמונה שאם נמשיך למלא את התפקיד שלנו כאזרחים מודעים וערכיים במדינה הזאת, יוכל להיות כאן טוב יותר.
אבא שלי עלה ארצה ברגל בגיל 15, והתיישב בקיבוץ בארי. הוא מחלוצי הנגב.
זה ממש בדנ"א שלי, לא לעזוב את המדינה הזאת, לא לוותר.
אסור לנו לוותר על התפקיד שלנו בשינוי החברה הישראלית, מתסכל וכואב ככל שזה יהיה.
אני רואה הרבה אנשים שלא מוותרים ועושים הכל כדי לשנות את החברה הישראלית ולהפוך אותה לחומלת ואוהבת יותר.
האם אני חושב שזה יקרה מחר? לא.
אבל יש לי מספיק תקווה כדי לקום כל בוקר ולפעול כדי לנסות לשפר, ולו בקצת, את מצבנו כאזרחי המדינה האהובה והמטורללת הזאת."
מה דעתכם? חזק, נכון?
**
בשבוע שעבר ביקשתי את עזרתכם במשובים לבחירת כותרת משנה לספר שאני כותב.
לצד השאלון שקיבלתם ממני במייל, העליתי שאלון זהה בפייסבוק.
הכוונה שלי היתה לראות האם יש הבדל בין המשובים שיגיעו מרשימת התפוצה לאלו שיגיעו מהפייסבוק.
היה מרגש ומפעים לקבל מעל מאתיים תגובות והתייחסויות מושקעות.
תודה רבה לכל מי שכתב לי !
המשובים שלכם חידדו לי מספר תובנות חשובות וממש השפיעו על בחירת כותרת המשנה.
בין היתר למדתי שמבחינה שיווקית "תקווה" היא מילה מושכת מאוד שנמצאת בקונצנזוס רחב,
לעומת "חמלה" המעוררת תגובות חזקות של משיכה או של הדיפה,
ועל כן מבחינה שיווקית היא שנויה במחלוקת עבור קהל רחב.
(היה מעניין לראות שבקרב קוראי הבלוג היא עוררה יותר משיכה ובקרב חברי הפייסבוק יותר הדיפה).
הכותרת שבחרתי להתקדם איתה היא "חיים מלאים – כוונה, בחירה ותקווה בעולם מורכב."
השבוע התפתח צעד משמעותי נוסף עם הספר:
התקדמנו מאוד עם עיצוב הכריכה, וזה כבר ממש קרוב לעיצוב הסופי.
כשפתחתי באמצע השבוע את קובץ הpdf עם העיצובים החדשים שקיבלתי מליאורה ואמרי,
התגובה האינסטינקטיבית הראשונית שלי היתה "ואוו !!!" בנוגע לאחת מתוך חמש האפשרויות.
שלחתי את זה מייד למשפחתי ולגיסי (שהוא מעצב גרפי) מבלי לחשוף את ההעדפה שלי,
וכל כך שמחתי שכולם ללא יוצא מהכלל בחרו באופציה שגם אני העדפתי.
בזכות תמימות הדעים המשפחתית נחסך מכם שאלון של בחירת העיצוב המועדף 🙂
**
אני רוצה לסיים במשפט יפהפה שפגשתי בספר "מיינדפולנס" מאת ג'וזף גולדסטין.
גולדסטין משתף בלימוד שהוא מרבה להשתמש בו בהשראת הדאלאי לאמה שלפיו:
"ערכה של פעולה לא נמדד על פי מידת הצלחתה או כשלונה, אלא על פי המניע שמאחוריה".
כיוון שאין לנו שליטה על תוצאות פעולותינו, עלינו לפעול בכוונה מודעת ובמחויבות מלאה,
ללא היאחזות בתוצאות הסופיות וללא תלות באופן שבו יתפתחו הדברים.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר