אני כותב את המילים הללו ביום שישי בבוקר, לקראת סיום חופשה משפחתית ביוון.
בעוד כמה שעות נעלה על הטיסה חזרה לארץ.
אתמול בערב לאחר דיון של כעשר שעות הקבינט המדיני-ביטחוני אישר את התוכנית לכיבוש העיר עזה.
הפער בין הרוגע שחוויתי כאן לבין מה שקורה בארץ ובעזה הוא עצום.
הקצב הנינוח, הרוגע של האנשים, הנוף היפהפה של ההרים הגבוהים והים הכחול והאינסופי מרגישים כל כך שונה מהאינטנסיביות של הארץ.
חמש מחשבות שאני רוצה לחלק איתכם:
פרספקטיבה –
שלשום בערב אכלנו באחת הטברנות בכפר יווני קטן, Neochori, שבתרגום מילולי זה "הכפר החדש".
הכפר זכה לשם הזה מכיוון שהוא "רק" בן כמאתיים שנה,
בשונה מכפרים אחרים באזור שהם בני שמונה מאות שנה ויותר.
תחשבו איפה המשפחה שלכם, המדינה שלנו והעולם היו לפני מאתיים שנה.
כמה שינויים והתרחשויות קרו בפרק הזמן הזה.
איפה המשפחות שלנו, המדינה והעולם יהיו בעוד מאתיים שנה?
עזבו מאתיים, בעוד חמישים שנה?
**
שינויים –
לפני מספר שנים חזר פאט גלסינגר לאינטל ומונה למנכ"ל החברה, לשמחת רבים מהעובדים שהאמינו בו וביכולתו "להציל" אותה לאחר מספר שנים קשות.
לפני מספר חודשים חבר המנהלים של אינטל החליט לפטר את גלסינגר, ולמנות במקומו מנכ"ל חדש בשם ליפ בו טאן, שמייד עם כניסתו החל לבצע מספר מהלכים לשיפור מצב החברה.
אתמול הכריז טראמפ שמנכ"ל אינטל ליפ בו טאן חייב להתפטר עקב ניגוד עניינים חמור וקשרים עם השלטון בסין.
מנכ"ל אינטל אחראי על תקציבי ענק, משפיע על תעשייה שלמה ועל חייהם של מאות אלפי משפחות.
תחשבו על אנשים, משפחות, חברות וממשלות שאתם מכירים –
המעברים הללו בין מצבי "למעלה-למטה", "מצליח-נכשל", "בריא-חולה" וכו' מתרחשים כל הזמן.
מספרים על צ'יף אחד שאנשי השבט שלו האמינו שהוא בן-אלמוות.
הם צדקו בכל הימים, למעט ביום אחד, היום שבו הוא נפטר.
כל אדם וכל דבר הוא נצחי עד שהוא לא.
**
יקום מקביל –
בשבוע הזה שנפשתי עם משפחתי ביוון היינו בסוג של יקום מקביל.
עולם אחר לגמרי, במרחק שעתיים טיסה בארץ.
אבל לא חייבים לטוס לחו"ל כדי לחיות ביקום מקביל.
ברמה מסוימת כולנו חיים עכשיו ביקומים מקבילים וחווים מציאויות אחרות.
בחלק מהמקרים זו תפיסת מציאות שונה (מי צודק, מה נכון, מה קורה),
ובחלק מהמקרים זו מציאות שונה לחלוטין ולא רק תפיסה.
עזתים וישראלים, חטופים וחופשיים, לוחמים בעזה ואזרחים "רגילים".
**
אקראיות –
קראתי פעם שיש שלושה גורמים שמשפיעים על חיינו יותר מכל דבר אחר,
ושלא בחרנו בהם.
כלומר, הם אקראיים לחלוטין מבחינתנו.
שלושת הגורמים הם: הזמן שבו נולדנו, המקום שבו נולדנו, והמשפחה שאליה נולדנו.
אנחנו מי שאנחנו במידה רבה בזכות כל הבחירות והפעולות שעשינו לאורך חיינו,
אבל גם, ואולי יותר, בזכות המקום, הזמן והמשפחה שאליה נולדנו.
בחיבור למה שקורה עכשיו:
אם היינו נולדים לאותה משפחה ובאותה שנה, רק ברצועת עזה במקום בישראל,
איפה היינו עכשיו?
**
הכרת תודה ואחריות אישית –
יש בי הכרת תודה עצומה על שמתאפשר לי לצאת לחופשה משפחתית כזו השבוע.
זה כל כך לא מובן מאליו, ועבור המון אנשים ומשפחות זו פנטזיה רחוקה מאוד כרגע.
לצד הכרת התודה, אני מרגיש אחריות מוגברת.
יש לי חלק במה שקורה.
זו לא רק הממשלה או הצבא.
עכשיו זה הזמן לעזור לדברים לקרות.
לבחור במה שאנחנו מאמינים בו,
למלא את האחריות האישית שלנו.
לצאת מהיקום המקביל, לקום מהספה הנוחה,
להיאבק לעשות, לתמוך ולקדם.
50 חטופים וחטופה עדיין בעזה.
מי ייתן וכל החטופים, החיילים והפצועים ישובו במהרה ובבריאות גופנית ונפשית לאהוביהם,
ושכל החפים מפשע, ישראלים ועזתים, יחיו בשלום ובביטחון בבתיהם ובחיק משפחותיהם.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר