ההכנה המושלמת

"במסורת החסידית יש תלמוד שאומר,
שעל האדם להיות מוכן בכל רגע ורגע לכל מה שעלול לבוא.
על-פי האמונה החסידית,
כל אדם נולד למען מאורע מסוים שיתרחש ברגע כלשהו במהלך חייו,
אך לעולם אין לדעת מתי.
לכן, כדי להיות מוכן ברגע המבחן, יש להיות ערני תמיד.
פירוש הדבר, שיש לגלות פתיחות למצב של אי-ידיעה, לקיום כפשוטו.
אי אפשר להתחמק מהרגע, אלא לטפח פתיחות אל הלא נודע,
כדי שבכל מצב יוכל האדם להיות נוכח במלואו ולמלא את ייעודו.

סוג זה של אי-ידיעה מאפשר לנו להיות נוכחים תמיד,
כי כשאנחנו מתירים לעצמנו לא לדעת, אנחנו נעשים ערניים.
כמו צייד שעומד הכן ואינו יודע מה עלול לקרות.
הוא אינו יוצר התרחשות, הוא אי דומם בלב הפעילות.
הוא מרחב פתוח, שכל דבר יכול לנוע דרכו.
הוא חדל להיות שם-עצם והופך לפועל.
הוא הופך למהות פעולת העמידה.

סוג זה של נוכחות בחיים הוא ההכנה המושלמת למוות.
פירוש הדבר, שאדם מסגל לעצמו פתיחות לכל מה שיקרה.
אם נחשוב, שהכול בסדר מלבד המוות,
נחשוב, שהכול בסדר מלבד המוות והאובדן,
אחר כך נחשוב, שהכול יהיה בסדר מלבד המוות, האובדן וכריך לא טעים, וכן הלאה.
מגבלות הרצוי מצרות את כלא ההגנה העצמית, שבתוכו אנו מעבירים את מרבית חיינו.
לבסוף מגיע השלב שבו משמעות ה'ביטחון' היא שאיש אינו יכול להיכנס לכלאנו,
ואנחנו נותרים מבודדים לגמרי."

~ ציטוט מתוך "מי מת" מאת סטפן לוין

חיים מלאים. היום.

הזדמנות חיים

יש את העניין של מה שאנו עושים ב'ימים מיוחדים'.
איך אנו מתנהגים ברגעי השיא והשפל.
יש לא מעט ימים ורגעים כאלה:
ללדת ילדים. לקבור בני משפחה וחברים.
להינשא או להיפרד.
להתחיל עבודה חדשה או לעזוב עבודה קיימת.
להקים עסק, למכור עסק, לסגור עסק.
לעשות משהו בפעם הראשונה.
לחתום על חוזה גדול.
להתגייס לצבא, לסיים מסלול, להשתחרר.
לסיים תואר.
לחגוג בר מצווה או 50 שנות נישואין.
לקבל רישיון נהיגה.
לצאת לגמלאות.
יש עוד.
הרשימה ארוכה.
כל הימים הללו הם חלק מהחיים.
חלק מהחיים.
לא ה-חיים.

**
ויש את העניין של מה שאנו עושים ב'ימים רגילים'.
בין רגעי השיא והשפל, בין 'הימים המיוחדים'.
עם אותה משפחה.
עם אותם בני זוג, ילדים, חברים.
באותה עבודה.
עם עצמנו.
איך אנו חושבים.
במי אנו נוגעים.
מה אנו אומרים.
איך אנו מקשיבים.
איך אנו רבים.
איך אנו אוהבים.
מה אנו עושים.
כמה אנו לומדים.
למי אנו תורמים.
את מי אנו משרתים.
איך אנו משפיעים.
את מה אנו מטפחים.
מה אנו מגדלים.

**
יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום.
למידה ועוד למידה ועוד למידה.
מפגש ועוד מפגש ועוד מפגש.
אינטראקציה ועוד אינטראקציה ועוד אינטראקציה.
צעד ועוד צעד ועוד צעד.
מחווה ועוד מחווה ועוד מחווה.
עשייה ועוד עשייה ועוד עשייה.
התמודדות ועוד התמודדות ועוד התמודדות.

**
היום זה היום.
גם כשזה לא יום 'מיוחד'.
היום יש לנו את ההזדמנות.
במקום שאנחנו.
עם מי שאנחנו.
זמן-אמת.
הזדמנות של חיים.

חיים מלאים. היום.

האין הוא רק סיפור

האין הוא סיפור.
רק סיפור.
סיפור על מה שהיה ואיננו.
או על מה ש"אמור" להיות ולא נמצא.

**
היש הוא מה שיש.
עכשיו. ברגע זה.
או סיפור על מה שיש.

**
"אין פחד", "אין משמעות", "אין כאבים", "אין התקדמות", 
"אין שלווה", אין "אהבה", "אין תקשורת", "אין וודאות", "אין החלטיות",
"אין בריאות", "אין עבודת צוות", "אין התחשבות", "אין מספיק _____"
הם כולם סיפורים.
רק סיפורים.

**
מעניין מה יש
כשאנו מספרים לעצמנו סיפור על מה שאין.

חיים מלאים. היום.

אתמול דיברנו על מספיק

אתמול הוא ואני דיברנו על מספיק:
מה זה מספיק,
מה זה לא מספיק,
ומה זה יותר מדי.

סיפרתי לו שהשאלות הללו מעסיקות אותי
ורלוונטיות להרבה נושאים,
כולל כאלו שמעניינים אותו.

כמו למשל:
מה זה מספיק צעצועים?
מה זה מספיק חברים?
מה זה מספיק ממתקים?
מה זה מספיק זמן טלויזיה או מחשב?
מה זה מספיק שיעורי בית?

**
מסקנות ביניים:

1. מספיק זה עניין אישי –
המספיק שלך זה לא המספיק שלי.

2. מספיק זה עניין זמני –
המספיק של עכשיו יכול להיות שונה מהמספיק של אחר-כך.

3. מספיק זה בדרך כלל תחום או טווח –
ולא מספר מוחלט או נקודה מסוימת.

4. מספיק זו תחושה פנימית –
אנחנו יודעים על עצמנו לא פחות טוב מאחרים.

5. מספיק זה טוב ואפילו טוב מאוד –
במידה המתאימה, לא פחות מדי ולא יותר מדי.

6. לבדוק זה חשוב –
שאלת "מה/האם/מתי זה מספיק?" חשובה לא פחות מהתשובה.

חיים מלאים. היום.

ללמד חמלה

ללמד חמלה

"למדו אותם לזהות אנשים שזקוקים למילה טובה דווקא כשהם לא במיטבם.
הסתכלו ביחד על ילד שמתנהג 'לא יפה' בגינה,
ובמקום לספר את הסיפור הרגיל על הטוב והרע,
ספרו להם שכנראה כואב לו או קשה לו ושאולי הוא צריך חיבוק או מילה טובה.
כי ילדים שידעו שהעולם לא נחלק לנכון ולא נכון, שחור ולבן, צודק וטועה, ידעו חמלה.
ספרו להם שהדבר שהכי ישמח אותם הוא להיות טובים עם אחרים,
לדעת להקשיב, לתת מחמאה, להגיד מילה טובה דווקא כשקשה –
ואז תוכלו להיות רגועים.
כי אנשים כאלה, ילדים כאלה, אף פעם לא באמת יהיו לבד שם בחוץ.
וכשהם יביטו במראה הם יביטו בעצמם בחמלה,
ידעו לחשוב על עצמם טוב גם כשלא טוב להם,
ידעו לראות טוב באחרים ולייצר טוב מסביבם."

~ מתוך "חיימשלי" מאת עינת נתן (עמוד 130)

חיים מלאים. היום.

פעם רציתי להציל את העולם

"פעם רציתי להציל את העולם.
את המקום היפהפה הזה.
אבל ידעתי כל כך מעט אז.
זו ארץ מלאת קסם ופלאים,
הראויה להוקרה בכל צורה.
אבל ככל שמתקרבים,
רואים את האפלה רוחשת בפנים.
והאנושות?
האנושות היא סיפור שונה לגמרי.
מה שעושים כשניצבים מול האמת,
קשה יותר משחושבים.
אני למדתי זאת בדרך הקשה.
לפני זמן רב מאוד.
ועכשיו,
לעולם לא אהיה שוב כפי שהייתי.

פעם רציתי להציל את העולם.
לשים קץ למלחמה ולהביא שלום לאנושות.
אבל אז הצצתי באפלה השוכנת בתוך אורם
ונוכחתי שבתוככי כל אחד מהם,
תמיד ישכנו שניהם.
בחירה שעל כל אחד לעשות בשביל עצמו.
משהו ששום גיבור לעולם לא יביס.
וכעת אני יודעת
שרק האהבה באמת תוכל להציל את העולם.
אז אני נשארת,
אני נלחמת,
ואני נותנת למען העולם שאני יודעת שיכול להיות.
זו המשימה שלי.
לעולמי עד."

~ וונדר וומן
# אשת חיל
# גל גדות
# מורה רוחנית

חיים מלאים. היום.

האמנות של לשמח אנשים

מיומנות / טיך נהאת האן

"למד להזין את עצמך ואת יקיריך בשמחה.
לאהוב מישהו פירושו להבין אותו.
זה אומר לדעת איך לעורר בו שמחה ואושר בדרכים קונקרטיות.
אם אתה פועל במיומנות, המילים והפעולות שלך יגרמו לאדם האחר להרגיש רענן וקל.
לפעמים מספיקה מילה טובה אחת או שתיים כדי לעזור לו לפרוח כמו פרח.
עלינו ללמוד את אמנות יצירת האושר.
אם בילדותנו ראינו את אמנו או אבינו עושים דברים שיצרו אושר במשפחה,
אנחנו כבר יודעים איך לעשות את זה.
אבל אם ההורים שלנו לא ידעו איך ליצור אושר,
ייתכן שגם אנחנו איננו יודעים כיצד לעשות זאת.
בקהילת התרגול שלנו, אנו מנסים ללמוד את האמנות של לשמח אנשים.
הבעיה אינה האם מישהו טועה או צודק, אלא האם הוא פחות או יותר מיומן.
יצירת אושר היא אמנות.
חיים משותפים הם אמנות.
אפילו עם הרבה רצון טוב, אתה עדיין יכול לאמלל מאוד את האדם שאתך.
רצון טוב אינו מספיק.
אנחנו צריכים ללמוד את האמנות של לשמח אנשים."

~ מתוך "כיצד לריב" מאת טיך נהאת האן, תרגום חופשי רוני ויינברגר (הטקסט המקורי, למטה בהמשך).

**
הפחתת סבל היא מיומנות.
העצמת שמחה היא מיומנות.
ניתן להתאמן בהן.
ניתן לפתח ולגדל אותן.
בכל גיל.
בכל מקצוע.

הפחתת סבל היא אמנות.
העצמת שמחה היא אמנות.
בלי הוראות הפעלה סטנדרטיות.
בלי חוקים ברורים ומוחלטים.
בלי מרשמי פלא.

הפחתת סבל והעצמת שמחה
הן מיומנויות ואמנויות מבוססות כוונה, הקשבה ופעולה.

**
שתי שאלות מנחות לחיים:

1. כיצד אפשר להפחית סבל…?
2. כיצד אפשר להעצים שמחה…?

הפחתת סבל גם בתוכנו וגם בקרב אחרים.
העצמת שמחה גם בתוכנו וגם בקרב אחרים.

מה שמתאים לי, לא בהכרח מתאים לך.
מה שמדויק עבורך, לא בהכרח מדויק עבורי.

מה שהתאים בעבר, לא בהכרח מתאים עכשיו.
מה שמתאים היום, לא בהכרח יתאים מחר.

**
41 מילות אזהרה:

ייתכן שיש פער בין המקום שאנו נמצאים בו למקום שאנו רוצים להיות בו.
סביר להניח שיש.
אם זה המצב, לאט לאט…
קצת פחות הלקאה עצמית.
קצת פחות שיפוטיות.
קצת יותר אהבה.
קצת יותר עדינות.
קצת יותר חמלה.
לאט לאט…
אנחנו בדרך…

**
Skillfulness

"Learn to nourish yourself and your loved ones with joy.
To love someone means to understand them.
It means knowing how to bring them joy and happiness in concrete ways.
If you act skillfully, your words and actions will make the other person feel fresh and light.
Sometimes a kind word or two are enough to help them blossom like a flower.
We have to learn the art of creating happiness.
If during our childhood we saw our mother or father do things that created happiness in the family, we already know how to do this.
But if our parents did not know how to create happiness, we may knot know how to do it either.
In our practice community, we try to learn the art of making people happy.
The problem is not one of being wrong or right, but one of being more or less skillful.
Creating happiness is an art.
Living together is an art.
Even with a lot of goodwill, you can still make the other person very unhappy.
Goodwill is not enough.
We need to know the art of making the other person happy."

~ Quoted from "How To Fight" / Thich Nhat Hanh

חג שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

"בעיה" היא עניין של הגדרה

"בעיה" היא עניין של הגדרה.
מה שקורה הוא לא בעיה.
אף פעם.
מה שקורה הוא מה שקורה.
תמיד.
מה שקורה הוא גם לא אתגר, משבר, הזדמנות או איום.
אף פעם.
"בעיה", "אתגר", "משבר", "הזדמנות" או "איום"
הם לא יותר מכותרות שאנו מלבישים על מה שקורה.
כותרות הנובעות מהפרשנות שלנו.
ומתפישת המציאות שלנו.
השונה מהמציאות.
וממה שקורה.

חיים מלאים. היום.

קשרים פנימיים

Internal Knots

"In Buddhist psychology, we find the term 'internal formations' or 'internal knots'.
When someone says something unkind to us and we don't understand why, we may become upset.
A knot is tied inside us.
Lack of understanding is the basis of every internal knot.
It's difficult for us to accept that we have negative feelings like anger, fear, and regret.
We create elaborate defense mechanisms to deny their existence, but these feelings are always trying to surface.
We can learn the skill of recognizing a knot the moment it is tied in us, and we can find ways to untie it.
If we give it our full attention as soon as it forms, while still loosely tied, untying it will be easy.
Otherwise, it grows tighter and stronger with time and is more difficult to loosen."

~ Quoted from "How To Fight" / Thich Nhat Hanh

**
קשרים פנימיים

"בפסיכולוגיה הבודהיסטית, אנו מוצאים את המונח 'תצורות פנימיות' או 'קשרים פנימיים'.
כאשר מישהו אומר לנו משהו לא נעים ואיננו מבינים את הסיבה לכך, אנו עלולים להתרגז.
קשר נוצר בתוכנו.
חוסר הבנה הוא הבסיס לכל קשר פנימי.
קשה לנו לקבל את העובדה שיש לנו רגשות שליליים כמו כעס, פחד וחרטה.
אנו יוצרים מנגנוני הגנה משוכללים כדי להכחיש את קיומם, אבל הרגשות האלה מנסים תמיד לעלות על פני השטח.
אנו יכולים ללמוד את המיומנות של זיהוי קשר ברגע שהוא נוצר בתוכנו, ואנחנו יכולים למצוא דרכים להתיר אותו.
אם נקדיש לקשר את מלוא תשומת לבנו ברגע שהוא נוצר, כשהוא עדיין רפוי, יהיה קל יותר להתיר אותו.
אחרת, עם הזמן, הוא מתהדק ומתחזק וקשה יותר לשחרר אותו."

~ הציטוט מתוך "איך לריב" מאת טיך טהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר).

חיים מלאים. היום.

הכרה

הכרה

יש את העניין עם הכאבים.
ויש את העניין עם העצירות.
ויש את העניין עם הבלבול.
ויש את העניין עם אי השקט.
ויש את העניין עם חוסר הסבלנות.
ויש את העניין עם הכעס והעצבנות.
ויש את העניין עם הפחד.
ויש את העניין עם התלות.
ויש את העניין עם המוגבלות.
ויש את העניין עם רגשות האשם.
ויש את העניין עם אי הנעימות.
ויש את העניין עם חוסר הוודאות.
ויש את העניין עם העייפות.
ויש את העניין עם חוסר השינה.
ויש את העניין עם הבירוקרטיה והטפסים.
ויש את העניין עם המנהלות, התיאומים והתורים.
ויש את העניין עם השינויים הלא צפויים.
ויש את העניין עם חוסר האונים.
ויש את העניין עם הזמן שלא עובר.
ויש את העניין עם הבדידות.
ויש את העניין עם התהייה. עד מתי ולשם מה.

לא פלא שקשה…
יש הרבה עניינים עכשיו…

זמן לנשום…

חיים מלאים. היום.