תגית: תפקיד

לרדת מתפקיד

ביום ראשון השבוע, ערב ראש השנה, 
פרסמתי את הפוסט היומי האחרון לשנת תשע"ח, פוסט שסגר רצף של שלוש שנות כתיבה יומית.
התייחסתי בו למוטיבציה שהניעה אותי, לתהליך שעברתי ולהתלבטות שיש לי לגבי המשך הכתיבה היומית.
התגובות וההתייחסויות השונות שקיבלתי ריגשו אותי וחיממו את ליבי.

ביום שאחרי, למרות שלא הגעתי להחלטה האם להמשיך או להפסיק, 
החזקתי את עצמי שלא לכתוב "החוצה". 
המשכתי לכתוב, אבל רק לעצמי.
התבחבשתי בין הרצון להעלות פוסט ולשמור על רצף, לבין הרצון לשחרר את זה ולקחת הפסקה.
באותו יום יכולתי לחוש בכאבי גמילה.
גמילה מהרגל יומי המלווה אותי כבר שנים ואשר הפך להיות חלק מחיי. 
כאבי פרידה.
פרידה מהידוע והמוכר.

אולי קצת בדומה לפרידה מבת זוג, שרגילים לפגוש בכל יום.
משהו בנו רוצה שינוי בקשר ומשהו אחר רוצה שהקשר יישאר כפי שהוא.
חלק בנו רוצה לקחת מרחק ולהתאוורר, וחלק אחר רוצה להישאר קרוב, לשמור על מה שנבנה לאורך שנים.

**
השבוע גיליתי שלהפסיק לכתוב פוסט יומי, זה קצת כמו "לרדת מתפקיד".
כשאנחנו משהו עושים לאורך זמן, הוא הופך להיות חלק מהזהות שלנו, ממי שאנחנו ומהתפקיד שלנו בעולם.
זה לא חייב להיות רק כתיבה כמובן.
זה יכול להיות תפקיד רשמי או לא רשמי, שאנו ממלאים בעבודה, במשפחה או במרחבי חיים אחרים.
כשאנו יורדים מתפקיד, משהו בנו, משהו שהגדיר אותנו ברמה כזו או אחרת, מפסיק להתקיים.
לרדת מתפקיד זה לשנות את הצורה שבה אנו נתפסים על ידי הסביבה שלנו, אולי גם על ידי עצמנו.

ירידה מתפקיד יכולה להיכפות עלינו כתוצאה משינוי המתרחש בסביבתנו
(פיטורים, יציאה לגמלאות, סיום חוזה, גירושים, פטירה של אדם שטיפלנו בו, יציאת ילדים מהבית)
או להיבחר על ידינו.
לא קל לרדת מתפקיד.
זה קשה במיוחד כשנהנים ממה שעושים, חווים סיפוק ומשמעות ולא בטוחים האם להמשיך או להפסיק.
לרדת מתפקיד זה לוותר על משהו קיים ומוכר וגם לוותר על פוטנציאל של משהו שיכול היה להיות אם רק היינו ממשיכים.

כשאנו מפסיקים למלא תפקיד מסוים, יש סיכוי שחלק מהאנשים לא יאהבו את השינוי, יתנגדו לו, אולי אפילו יפסיקו לאהוב אותנו.
ירידה מתפקיד משפיעה לא רק על העשייה שלנו, אלא גם על מערכות היחסים שלנו עם אנשים שסביבנו.
לא תמיד זה שינוי גדול או מהותי אבל זה תמיד איזשהו שינוי.
לרדת מתפקיד זה גם לשנות קשר.
זה להתחיל להיות אחרת.

**
סטיבן קובי מעלה את הרעיון ש"העבודה הכי חשובה שלנו היא תמיד עוד לפנינו".
זה רעיון שמשחרר לחץ ומעורר סקרנות.
כשהוא נשאל בראיון האם הוא באמת מאמין שזה אפשרי, 
(גם לאחר שכתב את "שבעת ההרגלים" שנמכר במילוני עותקים, יותר מכל ספר אחר שלו),
הוא ענה שכן. חד משמעית.
לדבריו זה פחות עניין של מספרים ומדדים חיצוניים.
זה יותר עניין של מהות פנימית.
של מחשבה שניתן לאמץ.
של אמונה בהתהוות מתמדת.

כשאנחנו יורדים מתפקיד, 
אנחנו פותחים פתח ומאפשרים למשהו חדש להתהוות.
נראה לי שבזכות השינוי בכתיבה שלי השבוע,
כבר יכולתי להסתכל קצת אחרת על שלוש מערכות יחסים אינטימיות שלי.

**
לפני מספר ימים נתקלתי לראשונה בטקסט מרגש של קארל רוג'רס שלא הכרתי.
הרשיתי לעצמי לתרגם אותו לעברית ולהעלות אותו כאן, לצד המקור שבאנגלית.
בכולנו יש כמיהה עצומה להיראות ולהישמע.
הקשבה עמוקה היא אחת המתנות החשובות שאנו יכולים לתת ולקבל.

"כמעט תמיד, כאשר אדם מרגיש שהוא נשמע בצורה עמוקה, עיניו מתלחלחות.
אני חושב שבמובן מסוים הוא מתייפח משמחה.
כאילו הוא אומר, 'תודה לאל, שמעו אותי. מישהו יודע איך זה להיות אני'.
ברגעים כאלה היתה לי פנטזיה על אסיר בצינוק, 
המקיש יום אחר יום הודעת קוד מורס:
'מישהו שומע אותי? האם יש שם מישהו?' 
ולבסוף, יום אחד הוא שומע כמה נקישות חלושות, 'כן'.
על ידי תגובה פשוטה זו הוא משוחרר מבדידותו;
הוא הפך שוב להיות אדם."

~ קארל רוג'רס, תרגום חופשי: רוני ויינברגר.

**

"Almost always, when a person realizes he has been deeply heard, his eyes moisten. 
I think in some real sense he is weeping for joy. 
It is as though he were saying, 'Thank God, somebody heard me. Someone knows what it's like to be me.' 
In such moments I have had the fantasy of a prisoner in a dungeon, 
tapping out day after day a Morse code message, 
'Does anybody hear me? Is anybody there?'
And finally one day he hears some faint tappings which spell out 'Yes.' 
By that one simple response he is released from his loneliness; 
he has become a human being again."

~ Carl Rogers

**
בפוסט הזה בחרתי לשתף בתהליך שאני עובר השבוע ובמחשבות שעוברות דרכי.
אין פה שורות תחתונות או כלים מעשיים.
אני מקווה שהוא בעל ערך עבורכם, נוגע ומעורר משהו.
אם זה המצב, ומתחשק לכם לכתוב לי על כך מספר מילים, יעניין אותי לקרוא.

שנה טובה וגמר חתימה טובה,
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זה רק התפקיד שלך

"כדי להיות נבונים, עלינו להיות מסוגלים להיכנס לכל תפקיד במלואנו,
בתשומת לב ובחמלה, ולהרפות ממנו כשאין בו עוד צורך.
כשאנחנו מתחתנים, עלינו להניח לתפקידנו הקודם כרווקים.
כשילדינו הופכים לאנשים מבוגרים, עלינו להרפות מתפקידנו כמי שעוזרים להם לנהל את חייהם.
כשאנחנו עוזבים מקום עבודה אחד ועוברים לאחר,
כשאנחנו פורשים מעבודה או כשאנחנו מתקדמים מתפקיד עובד לתפקיד מנהל,
עלינו להרפות מהתפקיד הקודם שלנו ולקחת על עצמנו את התפקיד החדש.
נוכל להיות חופשיים רק אם תוך כדי מילוי כל התפקידים הזמניים האלו לא נשכח שבבסיסם,
הם לא מי שאנחנו באמת."

**
"כשם שאנחנו מזדהים עם תפקידים, אנחנו יכולים להזדהות גם עם תדמית.

כשנבחן את התדמית שלנו, השבט שלנו או התפקיד שלנו, נוכל להכיר בכך שהם זמניים.
נוכל ללמוד לכבד אותם מבלי להזדהות איתם לגמרי, מבלי ללכת לאיבוד בתוכם."

**
"בחיי כל אחד מאיתנו יש תקופות שבהן נדמה שאנחנו המחזאים,
ויש לנו חופש עצום לבחור את כיוון הסיפור.
אחר כך באות תקופות שבהן אנחנו מוגבלים יותר לתפקידים שאנחנו חייבים לבצע:
הורה, מפרנס, אזרח, בן קהילה, הוגה.
חיינו כבוגרים מחייבים אותנו להיכנס לתפקידים שניתנו לנו.
החופש נובע מעצמו כאשר אנחנו אוחזים בהם בעדינות, בקלות,
כשאנחנו רואים אותם כפי שהם ותו לא."

~ הציטוטים מתוך "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לבחור בתפקיד

כשאתה בוחר להיות רופא,
אתה מכיר בכך שמעשיך יכולים להציל חיים או ליטול חיים.

כשאת בוחרת לנהל,
את מכירה בכך שפעולותייך יכולות לתרום לאנשים ולפתח אותם או לפגוע בהם.

כשאתה בוחר לפקד,
אתה מכיר בכך שהחלטותיך יכולות להגן על חיילים ואזרחים או להרוג אותם.

כשאת בוחרת להוביל,
את מכירה בכך שההשפעה שלך יכולה להיות מזיקה או מיטיבה.

**
כשאנחנו בוחרים לקחת על עצמנו תפקידים מסוימים,
אנחנו בוחרים לקחת על עצמנו אחריות של גם וגם.

כשאנחנו על המגרש, חשוב שנזכור את זה…
ביראת כבוד, באומץ ובחמלה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

התפקיד שלך והתפקיד שלי

התפקיד שלך אינו לשכנע, לנאום, להורות, לסגור, למכור או להצדיק.
התפקיד שלך הינו לגרות, לעורר, להניע, לפתוח, לערער, לשאול, לאפשר.

התפקיד שלי אינו להתלונן, לקטר, לשפוט, להאשים, למרוח, להתבכיין, להתקרבן.
התפקיד שלי הינו להקשיב, ללמוד, להשפיע, לשתף, לגדול, לשנות, להתפתח.

קל לשכוח את זה.
חשוב לזכור את זה.

להתראות גם מחר…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

על הבמה

כשבחרנו לעלות על הבמה ביחד,
קבענו (באופן שרירותי) מי יהיה מה.
אתה תהיה ילד.
את תהיי אמא.
אני אהיה אבא.
אנחנו נהיה זוג.

**
כשבחרנו לחלוק את הבמה ביחד,
קבענו (באופן שרירותי) מי יעשה מה
אתה תהיה מורה.
את תהיי מנהלת.
הוא יהיה עובד.
היא תהיה ראש ממשלה.
אני אהיה רופא, מנחה סדנאות או מנקה רחובות.

**
כשבחרנו לשחק על הבמה ביחד,
הסכמנו (באופן שרירותי) על מה שיקרה.
האם נילחם, או נהיה חברים.
האם נהיה קרובים או רחוקים.
איך ניפגש ומתי ניפרד.
מתי ניוולד ומתי נמות.

**
כשאנחנו על הבמה,
כל אחד משחק את התפקיד שלו…
לזמן מוגבל ולמטרה מסוימת.
רק תפקיד.
מעבר לטוב ורע.
מעבר לחכם וטיפש.
מעבר לעשיר ועני.

**
התפקיד שלי הוא לא אני.
התפקיד שלך הוא לא אתה.

כיף גדול לשחק אתך ביחד.
זכות עצומה לחלוק אתך במה.
וחיים.

קל לשכוח.
חשוב לזכור.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הצרכים שלך והצרכים שלנו

הצרכים שלך חשובים.
הצרכים שלנו חשובים.
הצרכים שלך חשובים לא פחות מהצרכים שלנו.
וגם לא יותר.
הצרכים שלנו חשובים לא פחות מהצרכים שלך.
וגם לא יותר.

**
כשאני מבקש ממך לעשות את התפקיד הזה,
אני בעצם רוצה לומר ש… :
1. בראייה שלי ביצוע התפקיד המסוים הזה חשוב לארגון.
2. אני חושב שאת יכולה להצליח בתפקיד.
3. אני מאמין שעשיית התפקיד תתן מענה גם לצרכים חשובים שלך.

**
כשאני מבקש ממך לעשות את התפקיד הזה,
אני מקווה ש… :
1. שתסכימי לעשות את זה רק אם זה משרת גם את הצרכים שלך (ולא רק את שלנו).
2. שלא תסכימי אם את עומדת לעשות זאת רק מתוך חוסר ברירה, אי נעימות או פחד.
3. שנמשיך את הדיאלוג בינינו בחיפוש אחר פתרון מיטבי הנותן מענה גם לצרכים שלך וגם לצרכים שלנו.

**
כשמתכווננים ביחד ל"גם וגם",
אפילו בתוך מערכת מוגבלת, מורכבת ועתירת אילוצים,
ניתן ליצור מרחב שופע ואינסופי של פתרונות אפשריים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ד ניסן – אתה

אתה.
שיוצא בקרוב לדרך חדשה.
אני כבר מתגעגע אליך.
תודה רבה שחשבת עלי היום,
ושעדכנת אותי.
הייתי מתבאס לגלות את זה במקרה,
לשמוע את זה ממישהו אחר,
או פשוט לשים לב פתאום שאתה כבר לא שם.

תודה על החברות שלך.
תודה על הקשר, המפגשים והעשייה המשותפת שלנו.
תודה גדולה על השיעור שאני מקבל ממך גם עכשיו.

נפרדתי מחברה אחת לפני כמה שנים.
ומחבר טוב אחר לפני כמה חודשים.
ועכשיו ממך.
ואולי בפעם הבאה ייפרדו ממני.

כנראה שאלה כללי המשחק.
אין פה טוב או רע.
שום דבר לא אישי.
כל אחד מאיתנו
יכול לשחק בכל תפקיד
בכל רגע נתון.

אתה איש יקר.
ואהוב.
ושווה.

באמת.

זכור את זה.

דרך צלחה…

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ח' ניסן – על הבמה

כשקבוצת שחקנים עולים על הבמה,
הם נכנסים לדמויות שאותן הם אמורים לייצג
ועושים את הכי טוב שהם יכולים.
בגמר המופע הם פושטים את בגדיהם
ויוצאים מהתפקידים הזמניים שלהם.

**
כשכמה מאות צופים יושבים באולם
ומתבוננים בשחקנים שעל הבמה,
הם נהנים מההצגה (או לא …),
מודעים לכך שזה רק מופע
שבעוד רגע ייגמר.

**
גם השחקנים וגם הצופים מבינים,
ש"הטובים" ו"הרעים" הם בני אדם,
המשחקים תפקיד מסוים,
שבחר בהם,
או שהם בחרו בו.

**
בשונה מבימת התיאטרון או סט הצילומים,
בחיים,
גם השחקנים וגם הצופים,
שוכחים מדי פעם שזהו רק תפקיד ארעי.
מבלבלים בין הדרמה לבין מציאות.
נלכדים בתוך דמות.
מתקשים לראות
את בני האדם שסביבם,
לזכור
את עצמם.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter