תגית: להבין

נלסון מנדלה והזכות לנוח

במהדורות החדשות שלאחר פטירתו של נלסון מנדלה, 
צוטט מפיו משפט שנאמר בסמוך למותו:
"עכשיו, אחרי כל השנים הללו, אני רוצה לנוח. 
הרווחתי את הזכות הזאת."

מנדלה נפטר בשנת 2013, בגיל 95.
יש משהו מעורר השראה במשפט הזה, 
הנאמר ע"י מנהיג אמיץ ובעל השפעה עצומה שעשה כל-כך הרבה במהלך חייו.

**
ויש בכך גם משהו שמעורר בי עצב…

"הזכות לנוח" אינה שמורה רק לנשיאי מדינה לשעבר בני 95, בסמוך למותם,
שישבו בכלא, זכו בפרס נובל לשלום והובילו מהפכה במדינתם.

הזכות לנוח, לעצור, לנשום, ליהנות מ"הכאן והעכשיו",
היא זכות טבעית של כולנו.
כבר עכשיו.
לא חייבים להקדיש חיים שלמים למרוץ, למרדף או למלחמה,
בכדי להרוויח אותה.

**
באוקטובר 2015 כתבתי על שלושה מדדים חדשים לאיכות חיים
זב"ד – זמן בין דאגות.
זב"כ – זמן בין כעסים.
זב"ח – זמן בין חגיגות.

ככל שהזב"ד והזב"כ גבוהים יותר, כך איכות החיים גבוהה יותר.
באופן דומה, ככל שהזב"ח נמוך יותר, כך איכות החיים גבוהה יותר.

היכולת לעצור, לנוח, להיות נוכחים עם מה שעובר עלינו כרגע,
מבלי להתעסק בעתיד או בעבר, יכולה לתרום רבות לאיכות חיינו.

**
"אני זוכר שיום אחד בשנות השבעים,
בזמן שעבדנו בעבור המשלחת הבודהיסטית-וייטנאמית לשלום בפריז, הגיעו חדשות נוראות.
הרבה אנשים נמלטו אז מוייטנאם בסירות, מה שתמיד היה מסע מאוד מסוכן.
נשקפו להם לא רק סכנות של סערות, מחסור בדלק, במזון או במים,
אלא גם סכנה של תקיפות מצד פיראטים שהיו פעילים לאורך חופי תאילנד.
הסיפור ששמענו היה טרגי – 
פיראטים על סירה, גנבו חפצי ערך ואנסו ילדה כבת אחת עשרה.
כשאביה ניסה להתערב, הוא נזרק מהסיפון.
אחרי ההתקפה, הילדה קפצה גם היא מהסיפון.
שניהם נספו.

אחרי ששמעתי את החדשות האלה, לא יכולתי לישון.
רגשות העצב, החמלה והרחמים היו כה עזים.
אבל כמתרגלים, אנחנו לא יכולים להניח לרגשות כעס וחוסר אונים לשתק אותנו.
לכן תרגלתי מדיטציה בהליכה, מדיטציה בישיבה ונשימה מודעת,
כדי שאוכל להתבונן במצב יותר לעומק וכדי לנסות להבין.

דמיינתי את עצמי כילד קטן שנולד למשפחה ענייה בתאילנד, אבא שלי דייג אנאלפבית.
דור אחר דור, אבותיי חיו בעוני, ללא חינוך, ללא עזרה.
גם אני גדלתי ללא חינוך, ואולי עם אלימות.
יום אחד מישהו מציע לי לצאת לים ולהתעשר כפיראט ואני בטיפשותי מסכים, 
נואש לצאת סוף כל סוף ממעגל העוני הנורא.
ואז, תחת לחץ מהפיראטים האחרים, וללא משמר חופים שיעצור אותי, 
אני כופה עצמי על נערה צעירה ויפה.

כל חיי, איש לא לימד אותי איך לאהוב או להבין.
מעולם לא רכשתי השכלה.
איש לא הראה לי עתיד.
אם הייתם שם על סירה, חמושים ברובה, יכולתם אולי לירות בי.
יכולתם להרוג אותי.
אבל לא היה בידכם לעזור לי.

כשעשיתי מדיטציה באותו לילה בפריז,
ראיתי שמאות תינוקות ממשיכים להיוולד בנסיבות דומות והם יגדלו להיות פיראטים,
אם לא אעשה משהו עכשיו כדי לעזור להם.
ראיתי את כל זה והכעס שלי נעלם.
ליבי נמלא אנרגיה של חמלה וסליחה.
יכולתי לחבוק בזרועותיי לא רק את הילדה בת האחת עשרה, אלא גם את הפיראט.
יכולתי לראות את עצמי בהם.
זהו פרי ההתבוננות בריקות, בקיום ההדדי.
יכולתי לראות שסבל אינו רק פרטי, הוא גם קולקטיבי.
סבל יכול לעבור אלינו מאבותינו, או שהוא יכול להיות בחברה סביבנו.
ההאשמה והשנאה שלי פחתו והלכו, 
ואני הפכתי נחוש לחיות את חיי בדרך כזו שבה אוכל לעזור לא רק לקורבנות אלא גם לתוקפים.

כך, אם תקראו לי תיך נהאת האן, אומר 'כן, זה אני.'
אם תקראו לי הילדה הצעירה, אומר 'כן, זה אני.'
אם תקראו לי הפיראט, גם אז אומר 'כן, זה אני.'
כל אלה הם שמותיי האמיתיים.
אם תקראו לי ילד עני באזור מלחמה, ללא עתיד, אומר "'כן, זה אני.'
ואם תקראו לי סוחר הנשק, שמכר את כלי הנשק שסייעו לאותה מלחמה, אומר "'כן, זה אני.'
כל האנשים הללו הם אנחנו.
אנחנו בקיום-הדדי עם כולם."

~ מתוך "אמנות החיים", מאת תיך נהאת האן, עמודים 29-31.

**
לעיתים, במהלך סדנאות אני משתף בדוגמא הזו.
לחלק מהמשתתפים קשה להתחבר אליה והיא תמיד "מקפיצה" את החדר.
מבחינתם, אונס ורצח הם קווים אדומים שאסור להבין או לקבל.
חלקם מאמינים שעצם הניסיון להבין, נותן לגיטימציה לפעולות דומות.

ומה לגבי דוגמאות אחרות, שאינן אונס או רצח?
מה לגבי קונפליקטים "רגילים" במשפחה, בעבודה, בקהילה?
עד כמה במצבים הללו אנו רוצים או מוכנים לנסות להבין את הצד השני?

**
יש הבדל עצום בין להבין, לבין להסכים או לקבל.

אני יכול להבין (או לנסות להבין) אדם כלשהו, וגם לא להסכים עם דרכו או לפעול להפסקת מעשיו.
במקרה כזה המוטיבציה שלי תהיה להגן על עצמי, ואולי גם עליו, ולא להעניש, "לחנך" או לנקום.

כשאנו פועלים מתוך הבנה וחמלה, אנו מנסים לתת מענה לצרכים החשובים שלנו וגם של אחרים.
כשאנו פועלים מתוך כעס ושנאה, אנו מנסים לפגוע באלו שאנו מזהים כאויבים שאחראים לסבלנו.

חג שמח ושבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שני מצבים שונים

במצבים מסוימים,
לאנשים יותר חשוב להשמיע מאשר להישמע.
להיראות מאשר להיות מובנים.
במצבים כאלו הקשבה תיתן מענה חלקי ולא מספק לצרכים החשובים שלהם.

**
במצבים רבים,
נדמה לנו שלאנשים מסוימים יותר חשוב להשמיע מאשר להישמע.
להיראות מאשר להיות מובנים.
השיפוטים שלנו באותם מצבים על אותם אנשים
מונעים מאתנו לראות, לשמוע ולהבין אותם.
גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו מצליחים.

**
באיזה משני המצבים את/ה נמצא/ת עכשיו…?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ט"ז אלול – השקעות כדאיות במיוחד

השקעות כדאיות במיוחד:
מחווה קטנה של תשומת לב.
דקה וחצי של נוכחות.
כמה מילים.
פרגון נדיב.
הודעה אישית.
התעניינות כנה.
מייל קצר.
הכרת תודה.
מבט.
חיוך.
חיבוק.

**
מהלב.
אותנטי.
בלי לסמן "וי".
כי רוצים.
לא כי צריכים.
מיומנויות שניתן לפתח.
הרגלים קדושים משני חיים.

**
השקעות כדאיות במיוחד, שלושה צרכים אנושיים:
– שיראו אותנו.
– שיבינו אותנו.
– שיאהבו אותנו.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ד' סיון – העבודה שלי

העבודה שלי היא לראות אנשים.
להבין אותם.
להעריך ולכבד אותם.
לאהוב אותם.
לפעמים אני מצליח יותר.
לפעמים אני מצליח פחות.
אני מחזיק כוונה ומנסה.
אחד הכלים המרכזיים שמשמשים אותי הוא הקשבה.
אבל לא רק.

**
לפעמים משלמים לי כסף בכדי שאעשה את העבודה הזו.
משלמים לי כדי לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב.
בחשבונית המס שאוציא או בתלוש השכר שאקבל
לא תופיע השורה "לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב".
במקום זאת תופיע איזושהי כותרת, קלה יותר לעיכול.
משהו בסגנון "סדנת תקשורת", "פיתוח מנהלים" או "גיבוש צוות".
אבל האמת היא שהעבודה שלי אינה להנחות סדנה או לפתח מיומנויות.
כל אלו הם רק תירוצים וסיפורי כיסוי.
חלק מהאנשים שמתחילים לעבוד אתי מודעים לכך.
אחרים מגלים וחווים את זה תוך כדי תנועה.
אני כמעט בטוח שכל מי שבוחר לעבוד איתי
מבין את זה בצורה כזו או אחרת …
אולי לא תמיד ברמה מודעת.

**
העבודה שלי היא לראות אנשים.
להבין אותם. להעריך ולכבד אותם. לאהוב אותם.
כשאני עובד בעבודה שלי זה בא לידי ביטוי בתצורות שונות.
כמה תצורות נפוצות לדוגמא הן יצירת בהירות, הדרכה, ייעוץ,
סיוע בקבלת החלטה או קידום תהליך.
אבל ישנן גם תצורות נוספות.
אולי קצת פחות טריוויאליות.
השבוע הודעתי למועמד שהתראיין למשרה שהוא לא יקבל את התפקיד.
זהו מסר שלא נעים לשמוע.
הוא ממש רצה את התפקיד וקיווה שההחלטה תהיה אחרת.
לדעתו ההחלטה שגויה.
אולי הוא אפילו מאמין שנעשה לו עוול.
גם כשאני מעביר מסר שכזה, אני משתדל לעשות את העבודה שלי.
אני מזכיר לעצמי שהעבודה שלי, גם במצב כזה,
היא לראות את האדם שאתי.
להבין אותו. להעריך ולכבד אותו. לאהוב אותו.
בזמן העברת המסר ולאורך התהליך.
לא תמיד אני מצליח.
לפעמים, כשאני מתבלבל, אני חושב שהעבודה שלי היא לבחור אנשים או לסנן אותם.
היא לא.

**
חלק מהאנשים שאותם אני מנסה לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב
הם אנשים שאני עובד איתם: לקוחות, עובדים, מנהלים, עמיתים.
אחרים הם חברות וחברים שלי.
לפעמים אני עושה את העבודה שלי עם אנשים שאני פוגש באקראי, ללא הכרות מוקדמת.
לעתים אפילו לרגע קצר או חד פעמי.
אנשים חשובים מאוד שאיתם אני מנסה לעשות את העבודה שלי הם בני משפחתי:
בת זוגי, ילדיי, הורי, אחי ובני משפחה נוספים.
באופן די מתסכל אני מוצא שפעמים רבות
הכי קשה לי לעשות את העבודה עם האנשים הכי חשובים לי.
ויש אדם נוסף, יחיד ומיוחד, שאותו אני משתדל לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב.
אני עצמי.
לפעמים אני מצליח יותר ולפעמים אני מצליח פחות.
אני חושב שאני משתפר בזה.

**
פעם האמנתי שהתפקיד שלי הוא מפקד, מהנדס, מנהל פרויקטים או מנהל.
פעם הייתי בטוח שהעבודה שלי היא להוביל שינוי, לפתור בעיות, להנהיג אנשים או לפתח אותם.
היום אני חושב אחרת.
היום אני מאמין שהתפקיד שלי הוא לראות אנשים.
להבין אותם. להעריך ולכבד אותם. לאהוב אותם.
סביר מאוד להניח שאעשה את העבודה שלי תוך כדי פרויקט, סדנה או פתרון בעיה בניסיון להשיג מטרה משותפת.
תוך כדי התמודדות עם אתגר מקצועי, חברתי או עסקי כלשהו.
אבל הפרויקט, השינוי, המטרה והאתגר יהיו רק "תירוץ" לעשות את העבודה.
העבודה האמיתית שלי היא לראות. להבין. להעריך. לכבד. לאהוב.

**
לעבודה שלי יש תופעות לוואי.
תופעות הלוואי יכולות להיות שקט, בהירות, שמחה, ריפוי או קבלה.
ישנן גם תופעות לוואי אחרות כגון פחד, עצב, כאב ועייפות.
אלו הן רק כמה דוגמאות.
לפעמים הן מופיעות ולפעמים לא.
יכול להיות שכשנפגשנו אתמול באלון הגליל אצל לימור ותומר,
מיכל, חגי, אייל, ניצן, שרון, דפנה, לאה, תמר, עדית, גור, דלית או איתי
חוו חלק מתופעות הלוואי הללו.
אולי…

**
אני כמעט בטוח שכשאני באמת מצליח לראות מישהו,
להבין אותו, להעריך, לכבד ולאהוב אותו,
כשאני ממש ממש מצליח לעשות זאת,
באורח פלאי כלשהו,
ממש באותו רגע,
גם הוא מצליח לראות את עצמו.
להבין, להעריך, לכבד ולאהוב את עצמו.
או את עצמה.

**
הפוסט הזה לא הכי שגרתי. גם לא עבורי.
המילה "אני" מופיעה בו 29 פעמים.
המילה "שלי" 17.
תודה על ההקשבה שלכם.

אם בא לכם לכתוב לי משהו אשמח מאוד לקרוא…

**
ביום חמישי ה 23/6, בעוד כשבועיים,
אקיים סדנת תקשורת מקרבת נוספת ממוקדת ניהול, מנהיגות והובלה
בעולמות העבודה, העסקים, העמותות והארגונים.
הסדנה תתקיים בשעה 19:00 בקיבוץ גת.
הפעם נזכה להתארח אצל גתית ותומר.
כרגיל נתחיל בארוחת ערב טעימה
ומשם נמשיך לסדנה, לדוגמאות ולתרגולים.

לחובבי וחובבות היורו שביניכם
(לא המטבע… אליפות אירופה בכדורגל…)
התאריך הזה "מתלבש יפה"
במרווח שבין שלב הבתים לשלב שמינית הגמר.

נותרו מספר מקומות – כל הפרטים ורישום לסדנה בקישור הבא.

בין היתר תמצאו שם הנחה לזוג נרשמים.

שבת של שלום, חג שבועות שמח,
חיים מלאים, יום יום.
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter