תגית: חוזה

שותפות

שותפות

שותפות מבוססת על שני תנאים בלבד:
1. כוונה הדדית – רצון אמיתי ששני הצדדים ירוויחו.
2. ערך הדדי – שני הצדדים מרוויחים.

**
מספיק ששני התנאים הללו מתקיימים, יש שותפות.
מספיק שאחד מהתנאים הללו מפסיק להתקיים, אין שותפות.

**
שותפות מחדדת את חוסר השליטה שלנו.
לא ניתן לכפות אותה על אחרים.
גם כשמאוד רוצים.

**
שותפות מדגישה את הארעיות שאנו חלק ממנה.
בכל רגע דברים יכולים להשתנות.
כל אחד מהצדדים יכול לבחור להפסיק את השותפות בכל רגע שהוא.
שותפות אינה סטטוס שמגיעים אליו.
לא ניתן להתחייב מראש לשותפות כי אין לנו מושג איך דברים יתפתחו.
בתוכנו וסביבנו.

אף אחד לא יכול להבטיח לנו שותפות לכל החיים.
אפילו לא שותפות לשלוש שנים עם אחריות.
אפשר לחתום על חוזה ארוך טווח,
אי אפשר לחתום על שותפות ארוכת טווח.
אפשר להתחייב לכוונה הדדית ולערך הדדי,
אי אפשר להתחייב לצורה שבה הם יבואו לידי ביטוי.

**
שותפות היא בחירה יום-יומית.
שותפות היא התכווננות יום-יומית.
שותפות היא עבודה יום-יומית.

**
שותפות אינה משהו שמחפשים ומוצאים.
שותפות היא משהו שבוחרים ויוצרים.

כל יום.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

רק שני תנאים

רק שני תנאים:

1. שיהיה לי אכפת ממך, ממני ומהמסגרת שאנו משרתים.
2. שנעשה משהו שמשרת אותך, אותי ואת המסגרת.

**
1. שיהיה לי אכפת ממך, ממני ומהמסגרת שאנו משרתים.
שיהיה לך אכפת ממני, מעצמך ומהמסגרת.
שנרצה באמת שיהיה טוב לכל אחד מאיתנו ולמסגרת.
שנתכוונן לכך ונשאף לזה.
גם כשלא ברור מה זה אומר או איך זה בא לידי ביטוי.

2. שנעשה משהו שמשרת אותך, אותי ואת המסגרת.
שנחתום ונקיים "חוזה" שכולנו מרוויחים ממנו.
שנבדוק, נפתח ונעדכן אותו כשיגיע הזמן.
הצרכים שלך לא פחות חשובים משלי או משל המסגרת.
הצרכים שלי לא פחות חשובים משלך או משל המסגרת.

**
רק שני תנאים.

ואם הם לא מתקיימים, אולי הגיע זמן להיפרד.
אם מפסיק להיות לנו אכפת מזה מזה, מעצמנו או מהמסגרת,
אולי הגיע הזמן להיפרד.
להיפרד מהחוזה הנוכחי שאנו מחזיקים.
להיפרד מהמסגרת שאנו רוצים (ואולי כבר לא) לשרת.
להיפרד מתפיסת עולם, מחשבות והרגלים שכבר לא משרתים אותנו.

(מסגרת = זוגיות, משפחה, מקום עבודה, חברה, קהילה, מטרה, מדינה, עולם …)

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ח אדר א' – חוזה עבודה

אכפת לי ממך.
חשוב לי שיהיה לך טוב ושתרגיש טוב.
חשוב לי שתצליחי, שתתפתחי ושתהני מהעבודה.
זו זכותך המלאה. העבודה היא חלק חשוב מחייך. לא החלק היחיד.
אני מבין את זה, מכבד את זה ומכיר בזה.
הצרכים שלך, הצרכים שלי והצרכים של הארגון חשובים באותה מידה.

אין לי מושג איך דברים יתפתחו עם הזמן ובוודאות הם יהיו שונים מאיך שהם כרגע.
נמשיך ביחד כל עוד זה משרת את שנינו ואת הקבוצה שאנו חלק ממנה.
בקשר בינינו לא תהיה קביעות המבוססת על תואר, דרגה, תפקיד או מסמך.
בקשר בינינו הקביעות תנבע מאכפתיות, מכבוד הדדי ומערך אמיתי שנמשיך לתת ולקבל לאורך הדרך.

יש לי כוונה חזקה לקיים את החוזה הזה ומחוייבות לדיאלוג מתמשך פתוח, כן ויצירתי.
אני מקווה שנישאר ביחד הרבה שנים ושנמשיך להרוויח ממערכת היחסים הזו ביחד.
במידה ומשהו ישתנה אעשה כל שביכולתי כדי לסיים את זה בצורה מיטבית. לך ולי.
גם אז הצרכים שלך, הצרכים שלי והצרכים של הארגון יהיו חשובים באותה מידה.
החוזה הזה מחייב את שנינו. כל מה שאני מצפה מעצמי אני מצפה גם ממך.
מעבר לכך אין הרבה דברים שאני יכול להבטיח או רוצה לבקש.

מתאים לך שנתחיל לעבוד ביחד?

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כז' תשרי – חוזה עם אלוהים

את המושג "חוזה עם אלוהים" למדתי מג'וליה קמרון, מחברת הספר "דרך האמן".
אחד מהכלים היומיים שג'וליה מלמדת הוא "דפי בוקר":
כתיבה של שלושה עמודי A4 ברצף, ללא הפסקה. לעט אסור לעצור.
זה החוק היחידי.
כל השאר לא משנה: התוכן, שגיאות ניסוח או כתיב, משפטים שבורים וכו'.
אם אין מה לכתוב מותר לכתוב: "בלה בלה בלה" או "אין לי מה לכתוב" עד שעולה משהו.
העיקר שהעט לא תעצור.

מהות התרגיל היא לשחרר חסמים ושיפוטים פנימיים.
בד"כ המשפטים הראשונים הנכתבים הם משפטים "מתוכננים" אך מהר מאוד התכנון נגמר ומה שיוצא אל הדף מגיע עם הרבה פחות שליטה והרבה יותר זרימה אסוציאטיבית.

בכדי להתמיד בטקס יומי שכזה (20 דקות זה בערך הזמן לכתיבה רציפה של שלושה עמודים) ג'וליה מציעה לחתום "חוזה עם אלוהים".
החוזה שלה הוא פשוט: "אני אדאג לכמות, אתה תדאג לאיכות."

לא קל להתייצב כל בוקר מול המחברת ולכתוב שלושה עמודים.
הספקות, סימני השאלה והשיפוטיות עולים מייד.

לפעמים בכדי להתמיד בכיוון מסוים, בפרויקט או בעבודה כלשהי, חשוב מאוד להופיע כל יום.
גם אם איננו במיטבנו, גם אם לא נוח לנו, גם אם איננו בטוחים במה שאנו עושים.
הרבה יותר קל להתחיל ולהפסיק, לשנות כיוון או לקפוץ מדבר לדבר.

ב"חוזה עם אלוהים" אנו מתחייבים למלא את חלקנו ולהופיע כל יום.
אנו מאמינים, או מקווים, שהשאר כבר יגיע.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter