תגית: ביטחון

האדם בשולחן שלידי

האדם בשולחן שלידי
מדבר בביטחון של אחד שיודע:
על מחלות. על גירושים. על תקשורת בין אנשים.

**
בהקשבה זריזה לכל אתגר שמאומניו מעלים,
הוא מאבחן את המקור והסיבה לבעיה,
מזהה ביעילות את הפתרון המיטבי,
ומנחה אותם בדרך הנכונה שתוביל לתוצאה הרצויה.

**
הכול מאוד פשוט ומוחלט:
"זה קורה בגלל שההוא קרה."
"אם תעשו כך, יקרה כך."
"אם תאמרו את זה, יענו לכם בזה".

**
ואני…
פחות בטוח ממה שהייתי…
פחות יודע ממה שידעתי…

**
ואני…
יושב בשולחן שליד השולחן שלידי,
מקשיב לשיחות שלא שלי,
מתעסק בעניינים של אחרים,
ומקבל השראה לפוסטים יומיים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

"יהיה בסדר"

"יהיה בסדר"

"יהיה בסדר" יכול להתחבר לחפיפיניקיות, חוסר אחריות, חשיבה קצרת טווח ואי-ירידה לפרטים.
כשזה בא ביחד עם אלו זה מסוכן, עד כדי הרסני.

**
כשיסודיות, לקיחת אחריות, תכנון פרואקטיבי וירידה לפרטים
מגיעים ביחד עם "לא יהיה בסדר", "זה מסוכן מדי", "מוקדם מדי לשמוח" או "אסור לנוח"
הם אולי פחות מסוכנים בטווח הנראה לעין,
אבל הרסניים מאוד.

**
"יהיה בסדר" יכול להיות גם אופטימיות, ביטחון, אמונה, ,תקווה, שמחה וחצי כוס מלאה.

"יהיה בסדר" לא חייב לבוא עם חפיפיניקיות, חוסר אחריות, חשיבה קצרת טווח ואי-ירידה לפרטים.
"יהיה בסדר" יכול לבוא גם עם יסודיות, לקיחת אחריות, תכנון פרואקטיבי וירידה לפרטים.

אנחנו בוחרים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

להרגיש נוח עם חוסר ודאות

להרגיש נוח עם חוסר ודאות

"אלה המשקיעים עצמם בתרגול התעוררות בודהיצ'יטה נקראים בודהיסטוות או לוחמים –
לא לוחמים הורגים אלא לוחמים שנמנעים מתוקפנות וקשובים לבכיו של העולם.
לוחמי בודהיסטווה מתמודדים עם מצבים מאתגרים כדי להקל על הסבל.
הם מוכנים לפרוץ את התגובתיות האישית והרמייה העצמית.
הם מקדישים עצמם לגילוי אנרגיית היסוד הצרופה של בודהיצ'יטה.

הלוחם משלים עם הידיעה שאיננו יכולים לחזות מה עתיד לקרות לנו.
אנחנו יכולים לנסות לשלוט בבלתי נשלט 
ולחפש לעצמנו תחושת ביטחון ועתיד צפוי יותר, בתקווה לחיים נוחים ובטוחים.
אבל האמת היא שלעולם לא נוכל להימנע מאי ודאות.
חוסר הידיעה הזה הוא חלק בלתי נפרד מן ההרפתקה.
הוא גם מה שמעורר בנו פחד.

תרגול הלוחם יכול להתבצע בכל מקום.
הכלים שברשותנו כוללים מדיטציה בישיבה, טונגלן, תרגול מנטרות 
וטיפוח ארבע המידות הבלתי מוגבלות, שהן טוב לב אוהב, חמלה, שמחה ושוויון נפש.
בעזרת האימונים הללו נמצא את רגישות הבודהיצ'יטה בצער ובהכרת תודה,
מעבר לקשיחות הזעם ולחרדת הפחד.
בבדידות, כמו גם בטוב הלב, נחשפת המקודה הרגישה של הטוב הבסיסי.
אבל בתרגול בודהיצ'יטה אין שום הבטחה לסוף טוב.
לחלופין, אותו 'אני' שמבקש למצוא ביטחון – שמבקש להיאחז במשהו – 
ילמד סוף-סוף להתגבר.

כאשר מתעורר בנו ספק אם מתאים לנו בכלל לתרגל את דרך הלוחם,
אנחנו יכולים להתעמק בשאלה הבאה:
'האם עדיף להתבגר ולהתייחס לחיים כפי שהם, או לבחור לחיות ולמות בפחד?' "

**
בדיוק היום אני חוגג יום הולדת.
הציטוט מתוך ספרה הנפלא של פמה צ'ודרון "להרגיש נוח עם חוסר ודאות"
שפרגנתי לעצמי כמתנת יום הולדת.

היום שמסתיים בעוד דקות ספורות היה יום הולדת של חיים מלאים.
ממש כמו בספרים.
נראה שה"הפקה" עשתה את העבודה שלה "כמו שצריך" 🙂

שיהיה שבוע מבורך,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הברכה

במהלך השבוע הזכרתי את ד"ר רחל נעמי רמן בשתי סדנאות שונות שהעברתי.
המלצתי בחום על ספריה "חוכמה משולחן המטבח" ו"ברכות סבי".
ד"ר רמן (ילידת 1938) הינה רופאה אונקולוגית יוצאת דופן.
בספריה ניתן למצוא שלל סיפורים מרגשים ומעוררי השראה בנושא חמלה, נתינה, קשר, ריפוי ואנושיות.

אחד הסיפורים, "הברכה" (עמוד 27, "ברכות סבי"), תפס אותי שוב הבוקר:

"כשסבא היה מסיים לשוחח עם אלוהים הוא היה פונה אלי ואומר: 'בואי, נשומהל'ה'.
נעמדתי לפניו והוא היה מניח את ידיו בעדינות מעל ראשי.
הוא התחיל בהודיה לאל עלי, ועל שעשה אותו סבא שלי.
הוא תמיד הזכיר את מאבקי במהלך השבוע וסיפר לאלוהים משהו אמיתי על אודותי.
כל השבוע חיכיתי לשמוע מה הוא יספר הפעם.
אם טעיתי במהלך השבוע הוא היה מציין את היושר שלי.
אם נכשלתי, הוא היה מעריך את מאמצי הקשים.
אם נרדמתי, אפילו לזמן קצר, ללא כותונת הלילה שלי, הוא חגג את אומץ ליבי על שינה בחושך.
ואז בירך אותי וביקש מהאימהות שהכרתי מסיפוריו – שרה, רבקה, רחל ולאה – לשמור עלי.

היו אלה הרגעים היחידים בשבוע שהם חשתי בטוחה ונינוחה.
משפחתי, שכולם בה היו רופאים ואנשי מקצוע, תמיד נאבקו ללמוד יותר, להיות יותר.
תמיד היה עוד משהו ללמוד וזה אף פעם לא היה מספיק.
כשקיבלתי ציון 98 במבחן, אבי היה שואל: 'ומה קרה לשתי הנקודות הנותרות?'
במשך כל ילדותי רדפתי אחרי אותן שתי נקודות.
אבל לסבא שלי לא היה אכפת מדברים כאלה.
אני הספקתי לו.
וכאשר הייתי איתו, ידעתי בביטחון מלא שאכן זה כך.

סבי מת כשהייתי בת שבע.
מעולם קודם לכן לא חייתי בלעדיו וזה היה לי קשה מאוד.
הוא היה מסתכל עלי באופן שאיש לא ראה אותי,
וקרא לי בשם מיוחד – נשומהל'ה – 'נשמה קטנה ואהובה שלי'.
לא נותר איש שיקרא לי כך.
בתחילה פחדתי שבלי סבא שראה אותי ודיבר עלי עם אלוהים, אני עלולה להיעלם.
אבל לאט לאט, במשך הזמן, הבנתי שבדרך מסתורית כלשהי למדתי לראות את עצמי דרך עיניו.
ושאם בורכנו פעם, נישאר מבורכים לנצח.

שנים רבות אחר כך, כשאמי היתה זקנה מאוד והחלה לפתע להדליק נרות ולדבר עם אלוהים,
סיפרתי לה על הברכות האלה ועל משמעותן בשבילי.
היא חייכה אלי בעצב.
'אני בירכתי אותך כל יום מחיי, רייצ'ל, ' היא אמרה לי.
'פשוט לא הייתי חכמה דיי כדי לעשות זאת בקול.' "

**
הסיפור הזה מרגש אותי מאוד ומעורר בי מספר שאלות:

– איפה ועם מי אני מרגיש בטוח ונינוח? 
– היכן אני חווה תחושת קבלה ונראות?
– מי השפיע/משפיע על חיי בדומה לסבה של רחל? 
– על חייו של מי אני משפיע כך?
– איפה בחיי אני עדיין רודף אחרי "שתי הנקודות הנוספות" ואיפה כבר לא?
– את מי אני מברך ומי מברך אותי?
– האם זה נעשה בשקט או בקול רם?
– האם אני רוצה לשנות את זה?

**
הספר "ברכות סבי" מסתיים במשפט הבא:

"ולבסוף, ברכה לסבי האהוב, רבי מאיר זיסקינד,
שהכיר אותי לפני שהכרתי את עצמי ואהב אותי מספיק בשביל כל החיים."

משפט של אישה בת כשמונים לסבה, שממנו היא נפרדה לפני שבעים ושלוש שנים…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

רק תהיה איתי

רק תהיה איתי.
אל תלביש עלי את הפחדים והחששות שלך.
אל תעמיס עלי את השיפוטים והניתוחים שלך.
אל תספר לי שוב על האמונות והתובנות שלך.
לא עכשיו…

**
כן…
אני מבין שאכפת לך ושאתה דואג.
אני יודע שאתה רוצה שיהיה לי טוב.
ברור לי שאתה רוצה לעזור.
אז פשוט תהיה איתי.

**
סמוך עלי.
האמן בי וביכולת שלי.
בדוק אם אני רוצה עזרה.
הקשב לתשובה שלי.
כבד אותה.

**
ובזמן שאתה איתי,
אם באמת חשוב לך לסייע…
הייה מודע גם למשא שלך.
החזק אותו.
אל תתן לי לסחוב אותו עבורך.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הנחות כוזבות ואמיתות בסיסיות

3 הנחות כוזבות:

1. אנחנו צריכים לעשות את זה.
2. כל הדברים חשובים.
3. אנחנו יכולים לעשות הכול.

**
3 אמיתות בסיסיות:

1. יש לנו בחירה.
2. יש דברים חשובים יותר ודברים חשובים פחות.
3. אנחנו יכולים לעשות כל דבר שנבחר, אבל לא הכול.

~ בהשראת הספר Essentialism מאת Greg McKeown

**
לקיחת אחריות על הבחירות שלנו.
זיהוי של מה שהכי חשוב.
מיקוד במה שהכי חשוב.
ויתור על מה שפחות חשוב.
אומץ וביטחון ביכולת שלנו.
ענווה והכרה במוגבלות שלנו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

4. דיבור אוהב והקשבה עמוקה

4. דיבור אוהב והקשבה עמוקה

"מתוך מודעות לסבל הנגרם על ידי דיבור לא-מודע וחוסר היכולת להקשיב לאחרים,
אני מחויב לטפח דיבור אוהב והקשבה חומלת כדי להקל על סבל ולטפח פיוס ושלום ביני לבין אנשים אחרים, ובקרב קבוצות אתניות ודתיות, עמים ומדינות.

בידיעה שמילים יכולות ליצור אושר או סבל, אני מחויב לדבר אמת באמצעות מילים המעודדות ביטחון, שמחה ותקווה.

כאשר הכעס מתפתח בתוכי, אני נחוש שלא לדבר.
אתרגל נשימה והליכה מודעת בכדי להכיר בכעסי ולהביט עמוק לתוכו.
אני יודע כי את שורשי הכעס ניתן למצוא בתפישותיי השגויות ובאי-הבנת הסבל שבתוכי ובקרב האחר.

אדבר ואקשיב בצורה היכולה לסייע לי ולאדם האחר להתמיר את הסבל ולראות את הדרך להחלץ ממצבים קשים.

אני נחוש שלא להפיץ ידיעות שאיני בטוח בוודאותן ולהימנע משימוש במילים העשויות לגרום לפילוג ולסכסוך.

אתרגל בהתמדה ובשקדנות בכדי להזין את יכולת ההבנה, האהבה, השמחה וההכללה שלי
ובכדי להתמיר בהדרגה את הכעס, האלימות והפחד השוכנים עמוק בתודעתי."

**
תרגום חופשי שלי לתרגול הרביעי שנכתב על ידי טיך נהאת האן.
ניתן לקרוא את הקטע המקורי, כמו גם את ארבעת התרגולים הנוספים כאן.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לא אעשה את זה…

לא אעשה את זה
כי איני בטוח שזה נכון
או
כי אני בטוח שזה נכון
אבל איני בטוח שאני יכול
או
כי אני בטוח שזה נכון ושאני יכול
אבל איני בטוח שזה ישנה משהו
או
כי אני בטוח שזה נכון, שאני יכול ושזה ישנה משהו
אבל איני בטוח שזה מספיק כדי לפתור את הבעיה
או
כי אני בטוח שזה נכון, שאני יכול, שזה ישנה משהו למישהו,
ואפילו שזה מספיק כדי לפתור את הבעיה
אבל בזמן שאעשה את זה, לא אעשה משהו אחר,
אולי חשוב יותר.

ספק יכול לשתק.
יש אינספור סיבות למה לא לעשות את זה.

**
אעשה את זה
כשאבחר לעשות את זה.

גם אם איני בטוח
שזה נכון,
שאני יכול,
שזה ישנה,
שזה מספיק,
שזה הכי חשוב.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זו הבחירה שלך

זו הבחירה שלך.
יש גבול למה שאני יכול לעשות.

**
מהמקום שבו אני נמצא עכשיו,
ובמחשבה על המקום שבו את נמצאת כרגע,
משהו בי מאמין שבמצב הנוכחי,
יש בחירות טובות יותר ובחירות רעות יותר עבורך.

**
מהמקום שבו אני נמצא עכשיו,
ובמחשבה על המקום שבו את נמצאת כרגע,
משהו בי יודע שאין לי מושג
ושאני לא באמת יכול לדעת איזו בחירה עדיפה עבורך.

**
במקום שבו אני נמצא עכשיו,
בין החלק הלחוץ שיודע מה טוב ומה רע,
לבין החלק הבוטח שאין לו מושג,
חשוב לי שתדעי
שאני כאן בשבילך
בכל בחירה שתבחרי.
דואג לך,
סומך עלייך,
אוהב אותך.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לרגע שכחתי…

לרגע שכחתי מי אני.
לרגע שכחתי מה אני שווה.
שאני שווה.

**
לרגע הקשבתי לקולות,
בתוכי ומחוצה לי,
והאמנתי שאני לא.
לא מספיק…
לא כמו שצריך.
לא בסדר.

**
כיף להיזכר.

**
"הרגע" יכול להימשך שתי דקות,
יומיים, שבועיים, חודשיים או שנתיים.

לפעמים הוא נמשך נצח.
או לפחות חיים שלמים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter