כשבחרנו לעלות על הבמה ביחד,
קבענו (באופן שרירותי) מי יהיה מה.
אתה תהיה ילד.
את תהיי אמא.
אני אהיה אבא.
אנחנו נהיה זוג.
**
כשבחרנו לחלוק את הבמה ביחד,
קבענו (באופן שרירותי) מי יעשה מה
אתה תהיה מורה.
את תהיי מנהלת.
הוא יהיה עובד.
היא תהיה ראש ממשלה.
אני אהיה רופא, מנחה סדנאות או מנקה רחובות.
**
כשבחרנו לשחק על הבמה ביחד,
הסכמנו (באופן שרירותי) על מה שיקרה.
האם נילחם, או נהיה חברים.
האם נהיה קרובים או רחוקים.
איך ניפגש ומתי ניפרד.
מתי ניוולד ומתי נמות.
**
כשאנחנו על הבמה,
כל אחד משחק את התפקיד שלו…
לזמן מוגבל ולמטרה מסוימת.
רק תפקיד.
מעבר לטוב ורע.
מעבר לחכם וטיפש.
מעבר לעשיר ועני.
**
התפקיד שלי הוא לא אני.
התפקיד שלך הוא לא אתה.
כיף גדול לשחק אתך ביחד.
זכות עצומה לחלוק אתך במה.
וחיים.
קל לשכוח.
חשוב לזכור.
חיים מלאים. היום.