בשבח הגינוי העצמי / ויסלבה שימבורסקה
לָאַיָה אֵין בַּמֶה לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמָהּ.
פִּקְפּוּקִים זָרִים לְדִידוֹ שֶׁל הַפַּנְתֵּר הַשָּׁחֹר.
דָּג הָפִּירַנְהָה אֵינֶנּוּ מֵטִיל סָפֵק בְּצִדְקַת מַעֲשָׂיו.
הָאֶפְעָה מְשַבֵּח אֶת עַצְמוֹ בְּלֹא הִסְתַּיְּגֻיוֹת.
לֹא קַיָּם תַּן בַּעַל בִּקֹּרֶת-עַצְמִית.
הָאַרְבֶּה, הַתַּנִּין, הַשַּׁעֲרוֹנִית, וּזְבוּב-הַסּוּסִים
חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם וּשְׂמֵחִים בָּהֶם.
לִבּוֹ שֶל לִוְיָתָן הָאוֹרְקָה שׁוֹקֵל מֵאָה קִילוֹ
אַךְ מִבְּחִינָה אַחֶרֶת הוּא קַל.
אֵין דָּבָר חַיָּתִי
מִמַצְפּוּן נָקִי
עַל הַכּוֹכָב הַשְּׁלִישִי בְּמַעֲרָכֶת הַשֶּׁמֶשׁ.
תרגום: רפי וייכרט
חיים מלאים. היום.
