זה התחיל לפני כמה שנים. הרבה שנים.
אני לא זוכר מתי בדיוק.
בכל פעם שאני שומע את המשפט "שלא תדעו עוד צער" משהו בי קופץ.
זה משפט שנוהגים לומר במצבים מורכבים, לרוב בניחום אבלים, ומתוך כוונות טובות,
ועדיין משהו בי מתעצבן כשאני שומע אותו.
כתבתי על כך פוסט לפני כמה שנים, ובין היתר סיפרתי מה אני נוהג לומר במצבים הללו.
(אני הפסקתי לומר "שלא תדעו עוד צער").
**
השבוע הקשבתי לשלושה הורים שכולים ששוחחו ביניהם ודיברו על המשפט הזה וכמה הוא מעצבן אותם.
הם הציעו מספר דברים שאפשר לומר במצבים קשים כשרוצים להביע תמיכה,
משפטים שהרבה יותר נוגעים בהם ומדויקים עבורם.
אחד המשפטים הוא "שלא תדעו רק צער".
"רק" במקום "עוד".
מילה אחת, שינוי עצום.
ברור שהם ידעו עוד צער.
הצער הוא לא רק ביום מסוים או בשבעה, הצער נמשך ויימשך כל החיים.
במקומות הנמוכים ובימים המורכבים, אנשים שקשה להם רוצים שיראו אותם, שיהיו איתם ושלא יבהלו מהם.
והם גם רוצים לקוות ולהאמין שיהיו להם מספיק כוחות להתמודד,
ושאולי מתישהו יהיה בהם מקום גם לדברים אחרים מעבר לצער, לאובדן ולכאב.
לא במקומם, לצידם.
**
3 ההורים השכולים שלימדו אותי את "שלא תדעו רק צער" הם אדוה, תומר וליאת.
אדוה היא אמא של נועם אברמוביץ', שנרצחה במיגונית בנחל עוז ב-7 באוקטובר 2023.
תומר הוא אבא של עמרי שורץ, שנפל ברצועת עזה ב-20 בדצמבר 2023
ליאת היא אמא של איתי סעדון, שנפל ברצועת עזה ב-2 בנובמבר 2023.
שמעתי את השיחה שלהם בפודקסט "מתים עליהם" בפרק שנקרא "איך באמת אפשר לעזור".
קצת כמו התוכנית "סליחה על השאלה" בכאן11,
הפודקסט הזה מאפשר לקבל מבט מעמיק, אותנטי וחשוף לחיים של הורים שכולים.
אם אתם הורים או אחים שכולים, אני בטוח שתתחברו מאוד לשיחות של ליאת, תומר ואדוה,
תמצאו בהם שותפים לדרך, ואולי אפילו סוג של מרחב תמיכה שנותן תוקף ואשרור לכל מה שאתם עוברים וחווים.
אם אינכם חלק ממשפחה שכולה, ייתכן שתמנעו מלהקשיב מחשש שזה כבד ומוריד מדי.
אני רוצה לעודד אתכם לנסות. תנו לזה צ'אנס.
ביומיים האחרונים הקשבתי לשבעה פרקים שונים, כל אחד מהם מוקדש לנושא אחר.
השיחה קולחת, נוגעת, מחברת, ובאופן מפתיע עבורי, למרות המורכבות והעצב גם טוענת ומרימה.
למשפחות חשוב שיותר ויותר אנשים יקשיבו, יכירו ויבינו, ואולי גם יוכלו לעזור ולתמוך בצורות שונות.
עצם ההקשבה, ההכרה וההבנה היא כבר המון.
ואם נלמד מזה איך לעזור, מה אפשר לעשות וממה עדיף להימנע, אז על אחת כמה וכמה.
**
אני רוצה לסיים בשיר שנוגע בי מאוד.
קיבלתי אותו במתנה בסופו של פרק הפודקסט "איך באמת אפשר לעזור".
תזכורת למורכבות ולקושי.
להתקדם צעד צעד.
נשימה נשימה.
בעל כורחי למדתי | נועה לארה מאיר
כְּשֶׁהַדְּבָרִים מִתְפָּרְקִים
הֵאָחְזִי בִּפְעֻלּוֹת פְּשׁוּטוֹת:
קַלְּפִי תַּפּוּז. בְּעֶזְרַת סַכִּין חַדָּה,
חִתְכִי עִגּוּל סְבִיב הָעֹקֶץ
וְחִרְצִי חֲרִיצִים לְאָרְכּוֹ. אִכְלִי.
הַשְׁקִי אֶת עֲצִיץ הַלּוּאִיזָה הַכָּחֹל. חַכִּי
עַד שֶׁהַמַּיִם יְטַפְטְפוּ מֵחֹר הַנִּקּוּז
אֶל הַצְּלוֹחִית, תְּלִי כְּבִיסָה בַּשֶּׁמֶשׁ. נַעֲרִי
בֶּגֶד בֶּגֶד כָּךְ שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ אֵדֵי הַלָּבֶנְדֶּר בָּאֲוִיר.
אֶת הַבְּגָדִים הָעֲדִינִים תְּלִי הָפוּךְ.
הַכְנִיסִי אֲוִיר אֶל קְנֵה הַנְּשִׁימָה.
שַׁחְרְרִי אֶת הָאֲוִיר.
נַסִּי לְהִתְרַחֵק מִשְּׁאֵלוֹת כְּמוֹ
אָ ז מָ ה שְׁ ל וֹ מֵ ךְ
הִצָּמְדִי לְאֵלּוּ הַשּׁוֹאֲלִים –
אָכַלְתְּ מַשֶּׁהוּ מֵאָז הַבֹּקֶר?
לְחַמֵּם לָךְ בּוֹלוֹנֵז?
**
אנא העבירו את הפוסט/פודקסט הזה הלאה לעוד ועוד אנשים.
אני יודע שזה ממש חשוב למשפחות שכולות ויכול לתמוך במסע שלהן.
59 חטופות וחטופים עדיין לא כאן. הלוואי שהם יזכו להתאחד עם משפחותיהם בקרוב.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר